הייצור העולמי של קוקאין נמצא בשיא היסטורי, כשקרטלים משגרים את הסם מנמלי אקוודור וברזיל למערב אפריקה ומשם לאירופה, שהפכה לשוק הקוקאין השני בגודלו בעולם אחרי ארה"ב - וחוף קוסטה דל סול הספרדי הפך לאחד משערי הכניסה המרכזיים.
מבריחי הסמים מחזיקים ביתרון ברור על פני כוחות האכיפה, בזכות רחפנים, רדאר ומצלמות תרמיות המסייעים להם להתחמק מגילוי, וסירות מהירות עוצמתיות שמאפשרות להם לחמוק מהרשויות. "אי אפשר לאפשר למאות סירות של מבריחי סמים לשוטט בנמל או במפרץ לעיני כול, או לפרוק את המטען שלהן בזמן שמשפחות עם ילדים שוחות בקרבת מקום", אמר לוול סטריט ג'ורנל, חואן לוחאן, ראש יחידת הפשע המאורגן של המשטרה הספרדית באזור קוסטה דל סול, שהוסיף כי בפועל כוחות הביטחון ויתרו למעשה על השליטה במים.
גלריה
תפיסה של משלוח קוקאין בפורטוגל, בשיתוף פעולה עם כוחות הביטחון הספרדים
(צילום: Armando Franca\AP)
סירות ההברחה, המכונות מקומית "נרקולנצ'ות", עשויות זיבים ומזכירות בביצועיהן את כלי השיט המהירים של יחידת הקומנדו הימי האמריקני SEALs. הן מסוגלות להגיע למהירות של כ-112 קמ"ש, לשאת עד ארבעה טונות קוקאין, ותוכננו לדלג מעל גלים גבוהים במהירות גבוהה.
הסירות הללו אסורות לשימוש בספרד, כשעצם ההחזקה בהן חושפת לעונש של עד חמש שנות מאסר - ואפילו רכישת מכלי דיזל של 100 ליטר נחשבת כיום לעבירה פלילית, מתוך הנחה שהדלק מיועד להנעת סירות להברחת סמים.
מבוך של תעלות ושלוחות
כנופיות בונות את הסירות הבלתי חוקיות בסדנאות חשאיות בפורטוגל, ומבריחות אותן לספרד באמצעות משאיות או דרך נהרות. משיט לשעבר של סירה כזאת סיפר כי צוות של ארבעה אנשים עשוי להמתין עם הסירה במים בינלאומיים עד חודש שלם, כשהוא מסתתר תחת מטריות ודג למחייתו בזמן שהוא ממתין לאיסוף מטענים שמוטלים לים מספינות משא או מצוללות הברחה המכונות נרקו-סאבס. "מדובר במערכת הברחה מבוססת", אמר רוג'רו סקאטורו, אנליסט בכיר בארגון היוזמה הגלובלית נגד פשיעה מאורגנת חוצת גבולות, והוסיף כי מדובר באנשי ים מנוסים בעלי מיומנויות ומשכורות גבוהות.
החופים הארוכים באזור מספקים למבריחים הזדמנויות רבות לפרוק את מטענם. נקודת כניסה נוספת היא נהר גוואדלקיביר באורך 645 ק"מ, מבוך של תעלות ושלוחות שגדותיו הכפריות והנטושות מלאות במחסנים אידיאליים להסתרת סחורה, לפי ליסארדו קפוטה, ראש שירות הפיקוח והמכס באזור קמפו דה חיברלטר. "אנחנו רואים אותן", אמר קפוטה. "הבעיה היא לעצור אותן".
מתוך צי של 36 סירות סיור העומדות לרשות רשויות האכיפה הספרדיות בדרום המדינה, פחות מעשר מסוגלות להדביק את מהירותן של סירות הסמים. שוטרים חמושים מורשים לירות רק אם המבריחים יורים ראשונים.
בניית סירת הברחה עם ארבעה מנועים בעוצמת 400 כוח סוס וציוד רדאר למעקב אחר כוחות האכיפה עולה למעלה מ-500 אלף דולר, ומשיטים מקבלים בד"כ כ-350 אלף דולר עבור כל נסיעה. הוצאות אלו מסתכמות בסכום זניח לעומת ערכו של משלוח קוקאין של שלושה טונות, שעשוי להניב מעל 250 מיליון דולר במכירות קמעונאיות
כמדד לתפקידה הגובר של ספרד בסחר הקוקאין, כמות הסם שנתפסה במדינה הוכפלה ב-2023 לעומת השנה הקודמת, לכ-117 טונות. ב-2024, הנתון העדכני ביותר, ספרד תפסה יותר קוקאין מאשר בלגיה, הולנד וגרמניה גם יחד, לפי סוכנות הסמים של האיחוד האירופי - שלוש מדינות שבהן ממוקמים הנמלים הגדולים ביותר ביבשת. במאי האחרון החרים המשמר האזרחי הספרדי למעלה מ-30 טונות קוקאין מול האיים הקנארים, התפיסה הגדולה ביותר שנרשמה אי פעם בכל העולם. המשלוח הגיע מדרום אמריקה דרך סיירה לאון, שם מנהל ברון הסמים ההולנדי חוס ליידקרס רשת קוקאין בינלאומית.
ובכל זאת, אפילו תפיסות שיא כאלה מהוות רק שבריר מהיקף ההברחה הכולל - הרווחים עולים על כל משלוח שאבד, בהתחשב בכמות הקוקאין המוברחת בהצלחה לאירופה. הכסף כל כך משתלם, שכנופיות שבעבר נטו להילחם זו בזו בוחרות כיום לשתף פעולה בשרשרת האספקה הגלובלית, ולחלוק ביניהן את עבודת ההברחה.
ההיצע עצום - המחיר צנח
כמויות השיא של קוקאין המיוצרות כיום בדרום אמריקה דחפו כלפי מטה את מחירי הסיטונאות ברחבי העולם. בספרד, קילוגרם מהסם נמכר במחיר של 15 אלף דולר בלבד, לעומת 35 אלף דולר לפני שנתיים ועד 45 אלף דולר לפני מגפת הקורונה. מחירי הקמעונאות נותרו יציבים סביב 70 דולר לגרם, אך האיכות גבוהה מתמיד בשל השפע - כמות כה גדולה של קוקאין מגיעה, שלמבריחים אין זמן לדלל אותה.
סירות ההברחה הרחיבו את צינור ההברחה: כנופייה אירופית שמייבאת קוקאין דרך מכולות משלוח לנמל אלחסיראס משלמת דמי הובלה בשיעור 21% מערך המטען למבריחים המעבירים את הסחורה, בעוד העמלה עבור הברחה בסירות מהירות עומדת על 12% בלבד. כנופיות ספרדיות מפעילות רבות מהסירות המהירות שמעבירות משלוחים צפונה לספרד במיצר גיברלטר, ומספקות, תמורת תשלום התלוי במשקל, כלי שיט, צוות ואחסון זמני לפני שהסם ממשיך פנימה לספרד ולשאר אירופה.
בניית סירת הברחה עם ארבעה מנועים בעוצמת 400 כוח סוס וציוד רדאר למעקב אחר כוחות האכיפה עולה למעלה מ-500 אלף דולר, ומשיטים מקבלים בד"כ כ-350 אלף דולר עבור כל נסיעה. הוצאות אלו מסתכמות בסכום זניח לעומת ערכו של משלוח קוקאין של שלושה טונות, שעשוי להניב מעל 250 מיליון דולר במכירות קמעונאיות. לשם השוואה, ספרד הקציבה פחות מ-230 מיליון דולר בעשור האחרון לתוכנית האבטחה שלה באזור קמפו דה חיברלטר, שהושקה כדי לפרק רשתות פשיעה בדרום המדינה.
עיר הנופש מרבייה משמשת מרכז לפשע מאורגן בינלאומי כבר משנות ה-60 של המאה הקודמת. הגנרל פרנסיסקו פרנקו, הדיקטטור ששלט אז בספרד, עודד קרטלים להוציא את כספם בעיר, והעלים עין מהוצאת רכוש שמקורו בפשע כל עוד לא הופעל אלימות. כיום, יאכטות יוקרה וחנויות מעצבים משתרעות לאורך המרינה, ובלילות משתרכים תורים סביב הרחוב מחוץ למועדוני הלילה שבהם די-ג'יים מנגנים מוזיקת האוס עבור המבלים.
מרבייה
(צילום מסך מתוך חשבון האינסטגרם marbella.es)
תיירים אמידים ואנשי עסקים הופכים את מרבייה לאטרקטיבית עבור עבריינים שיכולים להוציא את הונם הבלתי חוקי לצד בעלי הון לגיטימי, מבלי למשוך תשומת לב, אמר לוול סטריט ג'ורנל ריקרדו אלווארז-אוסוריו, עורך דין המייצג נאשמים בהברחת סמים באזור. בברביקיו על גג, תוך שהוא נוגס בתפוחי אדמה צלויים מכוסים בקוויאר בלוגה ועלי זהב, תיאר עורך הדין כיצד מספר התיקים שהוא מטפל בהם שקשורים לקוקאין גדל לפחות פי חמישה בשנתיים האחרונות. מיצר גיברלטר שימש כבר עשרות שנים כשער להברחת טבק וחשיש, אמר, אך דבר אינו דומה לגידול המפלצתי בסחר הקוקאין, שמשך אליו ארגוני פשע מאורגן ממדינות אחרות.
כנופיות זרות שהגיעו למרבייה ייבאו איתן שיטות אלימות מארצות מוצאן, כולל חילופי אש עם כנופיות יריבות וגם עם הרשויות, הוסיף אלווארז-אוסוריו. "בעבר, היה בלתי אפשרי לדמיין מרחוק שהם יירו במשטרה". לדבריו, אם המשטרה נתקלת במבריחים סרבים או מקסיקנים, העבריינים לא יעצרו - "הם ילכו עד הסוף".
מבריחים מלבינים כספים במרבייה באמצעות נדל"ן, מועדוני לילה, חדרי כושר ועסקים, תוך הסוואת הבעלים האמיתיים דרך חברות קש הרשומות בחו"ל. הם רוכשים יבולי אבוקדו ותוצרת חקלאית אחרת מחקלאים ומוכרים אותה הלאה לרשתות סופרמרקטים. חברי כנופיות מאתרים גם זוכים בהגרלות לוטו ומשלמים להם עבור כרטיס הזכייה בתוספת עשרות אלפי דולרים במזומן, ולאחר מכן מפקידים את כספי הזכייה לחשבונות בנק. אם הכלכלה השחורה הייתה נמחקת, מרבייה הייתה קורסת בן לילה.
רווחי הקוקאין מתפשטים גם מעבר לעיר עצמה. מבריחים מגייסים זה זמן רב צעירים מעיירת החוף לה לינאה דה לה קונספסיון, המונה כ-65 אלף תושבים ונמצאת כ-70 ק"מ ממרבייה - אחת הערים בעלות ההכנסה הנמוכה ביותר בספרד, עם שיעור אבטלה של כ-30%. המבריחים מציעים אלפי אירו עבור אחר צהריים של סחיבת משלוחי סמים או שמירה. הם מציעים גם מה שמכונה "רווחה נרקוטית" - כסף ומתנות בדומה לאלו שמעניקים ראשי קרטלים בקולומביה ובמקסיקו, נדיבות שנועדה לקנות נאמנות ושתיקה. תושבים מקומיים אומרים שמרבייה מאכלסת את סוחרי הסמים הגדולים, בעוד לה לינאה מספקת את "האסירים" - כינוי לחיילים הזוטרים שנושאים בסיכון הרב ביותר למעצר.
