"מאז שהשתחררתי מהצבא ידעתי שלא מתאים לי להיות שכירה. אני צריכה חופש - לקבוע לעצמי באילו שעות אני עובדת, מול מי אני עובדת ומה אני עושה", אומרת אדר גנדלסמן, בת 28 מתל אביב, בעלת סוכנות סושיאל, יוצרת תוכן ומותג בגדים, ולכל הטייטלים האלה אפשר להוסיף גם נערת ישראל לשנת 2017. "אני חיה ריגושים ומעדיפה שכל יום ייראה אחרת. זה מה שמשאיר את העניין בחיים".
הגישה של אדר לעבודה אינה חריגה או יוצאת מן הכלל: יותר ויותר צעירים בישראל ובעולם מוותרים על מסלול הקריירה הלינארי "הקלאסי", ובוחרים בחיים תעסוקתיים מגוונים, ניידים וגמישים. במקום לעבוד במשרד מתשע עד חמש, רבים מעדיפים לשלב שלושה או ארבעה מקורות הכנסה - עבודות פרילנס, פעילות ברשתות החברתיות ואפילו למלצר בבתי קפה - ולחיות עם לוח זמנים גמיש יותר, גם במחיר של לעבוד יותר.
"יש לי סוכנות סושיאל בישראל ובארצות הברית, ואני יוצרת תוכן - אלה שני מקורות הפרנסה העיקריים שלי", מוסיפה אדר. "מעבר לזה יש לי עוד כמה כובעים: יש לי מותג בגדים בארה"ב, ולי ולבעלי, שהוא גם עצמאי, יש חנות בגדים בתל אביב. מעולם לא ראיתי את עצמי עובדת בעבודת של תשע עד חמש. אני מעדיפה לעשות משהו שהוא שלי גם אם זה אומר לעבוד קשה יותר עד אמצע הלילה".
שני שליש מהצעירים מעדיפים ריבוי מקורות הכנסה
חברת פייבר, אחת הפלטפורמות הגדולות בעולם לשירותי פרילנס, ערכה סקר בקרב 12 אלף משיבים ברחבי העולם - כולם בני דור ה-Z והאלפא. הסקר משרטט תמונה ברורה: מסלול הקריירה הקלאסי והבטוח - Out, ריבוי מקורות הכנסה וגמישות בקביעת שעות העבודה - In.
42% מבין משיבי הסקר העידו כי הם מאמצים בפועל גישה תעסוקתית של "תשע עד מתישהו" עם גמישות רבה בקביעת שעות העבודה, וזונחים את מודל ה"תשע עד חמש" - העבודה המשרדית הקלאסית. 67% מבני דור ה-Z שהשיבו לסקר העידו על עצמם כי הם מעדיפים ריבוי מקורות הכנסה על פני מקור הכנסה יחיד, וכי אינם סבורים כי מקור הכנסה יחיד יביא להם ביטחון כלכלי.
הנתונים מצביעים על שינוי עמוק בתפיסת העבודה בקרב צעירים, ומעידים כי הם בטוחים ביכולת שלהם להרוויח כסף ולהתקדם, גם בלי מסלול קריירה "קלאסי". מהנתונים עולה כי 38% כבר עובדים כפרילנסרים או מתכננים לעשות זאת כדי ליצור מקור הכנסה נוסף. 14% בלבד ציינו כי הם שואפים לעבוד עבור תאגיד ידוע ורק 18% סבורים כי להישאר באותו מקום עבודה במשך הרבה זמן יקדם אותם. 46% מהמשיבים מציינים כי הפחד הגדול ביותר שלהם בקריירה הוא לא להרוויח מספיק כדי לחיות בנוחות.
"תמיד מסתדרים בסוף - מקסימום עושים משמרות בבתי קפה"
"להיות עצמאי זה אומר לעבוד 24/7. אין ימי חופש ואין סופ"שים - עובדים כל הזמן", מספרת רומי לינדנברג, בת 25, סטודנטית בבצלאל לצורפות ואופנה, שגרה בת"א. "אני מציעה שירותי איור וגרפיקה. בעיקר ספרי ילדים, גלויות, אריזות. דברים מהסוג הזה. גם גרפיקה של כריכות לספרים וברושורים - כל מה שמודפס. תוך כדי התחלתי למכור בגדים שאני מעצבת - זה בעיקר מפה לאוזן אבל אני עובדת לבסס את זה יותר".
המגורים בת"א לא זולים, את מצליחה לממן את זה?
"זה משתנה כל חודש. זה לא משהו קבוע. ברוב החודשים כן. יש חודשים שנשאר לי אקסטרה ויש חודשים שלא. זה לא ההכנסה הכי בטוחה. אני חושבת שכשהתחילה המלחמה ממש נפגעו לי ההכנסות. אני עובדת בעיקר עם אמריקנים, קצת עם אירופים. אני צריכה פה ושם לעבוד בעוד דברים. אני ממלצרת בבתי קפה או בדברים כאלה שעוזרים לי להשלים הכנסה, אבל לא באופן קבוע".
את עושה ויתורים משמעותיים. אם היית עובדת במשרד בעבודה "רגילה" אולי החיים שלך היו קלים יותר.
"אני לא חושבת שלעבוד תחת בוס במשרד מתאים לי. לא מעניין אותי כל כך עבודת תשע עד חמש. אני צריכה לנהל את הזמן שלי. אני נורא אוהבת שיש לי את החופש הזה. להחליט מה אני עושה ומתי, ולעשות את הדברים שאני אוהבת בלי כל הלחץ הזה. כמובן שיש דד-ליינים והכל, אבל באופי שלי אני מאוד צריכה את זה.
"תמיד יש חשש - מה יהיה אם לא אכניס מספיק כסף. אבל אני יודעת שאני תמיד יכולה למצוא עבודה. תמיד יש כל מיני דברים מזדמנים, אבל גם מבחינתי - זה מחיר שאני מוכנה לשלם כי עבודה זה מרכז החיים. תמיד יש איך להסתדר, וגם אם זה אומר שאצטרך לעבוד מפעם לפעם בבתי קפה - זה עדיין שווה את זה. אני מעדיפה לחיות ככה מאשר לעבוד במשרד".
תוצר של חוסר יציבות בשוק התעסוקה
שרון שטיינר, סמנכ"לית משאבי אנוש ואחראית תחום הפרילנסרים בפייבר, מציינת כי הגישה של דור ה-Z לעבודה מורגשת בישראל ביתר שאת: "הדור הזה גדל לתוך שנים של מגפה, משברים פוליטיים, מציאות ביטחונית מורכבת ורוויה במלחמות, ומהפכת ה-AI שחדרה לחיינו.
"זה הוביל את בני ובנות הדור לפתח עצמאות, יכולות למידה עצמית ויכולת הסתגלות מהירה הרבה יותר - גם מהדורות הקודמים וגם מבני גילם בשאר העולם. מבחינה מסוימת, זה דור ה-Z בגרסה משודרגת לעומת העולם – זריז יותר, גמיש יותר, ופחות מוכן להסתפק במסלול לינארי קלאסי".
שרון שטיינרצילום: פייבר"אנחנו רואים יותר ויותר עובדים צעירים שלא מסתפקים בתפקיד אחד מוגדר, אלא רוצים גם פרויקטים צדדיים, יוזמות אישיות ומתווים לעצמם מסלולי קריירה לא לינאריים", אומרת שטיינר. לדבריה, מגמה דומה ניכרת גם בארגונים גדולים, שבהם עובדים מבקשים לשלב בין תפקיד קבוע לבין פרויקטים אישיים.
"האתגר של ארגונים היום הוא לא רק לגייס עובדים מגוונים, אלא לדעת איך להחזיק אותם לאורך זמן", היא מסבירה. "עובדים צעירים רוצים גמישות, משרות חלקיות, שילוב של כמה מקורות הכנסה ושעות עבודה לא שגרתיות. זה כבר לא היוצא מן הכלל – אלא הנורמה החדשה".
"אין מחיר לחופש הזה, גם אם זה אומר לעבוד יותר"
"אני חושבת שלהיות עצמאית זה לא לכולם", אומרת אדר. "להיות שכיר זאת הדרך הקלה, בעיקר בתחומים כמו שלי. אבל אני חושבת שהדרך הזאת מספקת לי את החופש שאני צריכה. אני צריכה לעבוד הרבה ולהשקיע המון זמן, אבל זה נותן לי את הגמישות הזאת. אני יכולה לבחור לעבוד היום שעה, ומחר לעבוד 14 שעות".
מה קורה אם את חולה, או לא יכולה לעבוד, או שפשוט אין עבודה?
"אתה צודק. זה הטריד אותי ובשנתיים האחרונות פעלתי להגדיל את העסק שלי מעבר אליי. יש לי כמה עובדים - שכירה אחת ועוד חמישה פרילנסרים. הם עובדים רק בסוכנות. בשאר העסקים שלי אני עובדת לבד. בישראל מאוד קשה להיות עצמאי. אבל הלחץ והחרדה סביב העניין הכלכלי גורמים לי לרצות לעשות עוד. הוא מניע אותי".
בסוף זה לא רק עניין של רצון והשקעה. לפעמים אין עבודה או שיש מלחמה בחוץ.
"אני יכולה להגיד לך שדווקא בגלל מקרים כמו מלחמה, או הקורונה, למשל, הבנתי שעדיף להתפרנס ככה - לייצר כמה מקורות הכנסה. יש המון פתרונות בחוץ. רשתות חברתיות או פלטפורמות כאלה ואחרות. בעולמות של יצירת תוכן, שיווק או מסחר אלקטרוני, אפשר למצוא פתרונות יצירתיים. אז אם אי אפשר ללכת למשרד בקורונה או בזמן המלחמה אפשר למצוא איך לעבוד מהבית.
"זה בדיוק העניין - אני יכולה לייצר לעצמי הכנסה מכל מקום - אם זה לשבת בבית או אפילו לנסוע לתאילנד. בחודש שעבר הייתי שבועיים בסין, שבוע בקנדה ועוד שבוע בניו יורק, ובמשך כל הזמן הזה העסק המשיך לעבוד כרגיל. אם הייתי שכירה אולי הייתי יכולה להיות בחו"ל בחופש ולשכוח מהעבודה, אבל מצד שני איזה כיף שאני יכולה לפתוח את המחשב שלי מכל מקום ולעבוד".
אדר מעידה כי היא לא מרגישה לבד בסירה הזאת: "המון אנשים מבינים שלשם העולם הולך. אני מדברת למשל עם אנשים שעושים היום תואר ומבינים שאחרי שהם יסיימו אותו הם לא ילכו לעבוד בעבודה משרדית. הרבה מבינים שהם ילכו לעבוד בסושיאל, או לפחות יעשו את זה לצד דברים אחרים. גם אנשים עם עבודה מסורתית מבינים שזה לא שם נגמר, ושהם יכולים לייצר לעצמם עוד מקורות הכנסה. רוב הצעירים שאני מכירה היום, גם אם הם דוקטורים למשהו או רואי חשבון, עדיין רוצים לחזק את עצמם ברשתות החברתיות כדי לייצר עוד מקורות הכנסה".
