הכל התחיל בבלוטות הטעם, ובבטן. כמובן שליסבון שטופת שמש וקרובה לאוקיינוס, היא פרוגרסיבית ומלאה במיזמי אמנות ותרבות, עם מתחמים עזובים ששוקמו ומארחים היום אמנים מכל הזרמים. היא שרמנטית והיסטורית, הישן בה שזור במחודש ובחדש, היא מלאה במוזיאונים מוריקים ושווקים מלאי כל טוב, היא רגועה ותוססת, שקטה ורועשת, עדיין יחסית זולה ומפתה משקיעים זרים עם תוכנית "ויזת הזהב", היא עתיקה אבל עם ראש פתוח לחדשנות.
אבל מי שרוצה להתחיל להבין איך ליסבון הפכה לעיר הכי חמה ואטרקטיבית באירופה, חייב ללכת לבטן, לחתונה בין המקומיים לבין מהגרים מהקולוניות הפורטוגזיות לשעבר שהפכו את המטבח הפורטוגלי לסנסציה בינלאומית. אלו הביאו את חומרי הגלם המקומיים המעולים, ואלו הביאו מהודו ואפריקה תבלינים ושיטות בישול, ולאט לאט פורטוגל הפכה למתחרה של אחותה האיברית מהדרום, ספרד, על החך הבינלאומי. כשהבטן תפסה מה יש בליסבון, היא הביאה את הראש, והרגליים, העיניים והסקרנות, והפכה בתוך עשור את עיר הבירה הפורטוגזית לעיר מהשורה הראשונה של ערי אירופה.
לא מדובר פה בסופרלטיבים מוגזמים. לתיאורים הללו יש שתי רגליים על הקרקע, או ליתר דיוק בשווי הקרקע : שכחו מברלין, פריז, לונדון או אמסטרדם. בעשר השנים שבין 2014 ל-2024 מחירי הנדל"ן בליסבון עלו ב-176%. במרכז ההיסטורי של עיר הבירה מדובר בעלייה של יותר מ-200%. לפי מחקר של אוניברסיטת ליסבון, שכמודדים אותם מול מדדי השכר המקומיים, ליסבון היא העיר עם הדיור היקר ביותר באירופה.
שכר דירה של דירת 2 חדרים עולה יותר מהשכר הממוצע
היות שליסבון לקחה את התיירות שלה לריקוד טנגו בלתי נגמר, היא לא יוצאת למלחמות נגד פיתויי תיירות כמו דירות Airbnb. אין שום עיר באירופה ואולי בעולם שבה יש כל כך הרבה דירות המיועדות לתיירות באותה צפיפות כפי שיש בליסבון. רק לשם הדוגמא, בקילומטר מרובע בליסבון יש פי 6 דירות לתיירים מאשר בברצלונה, אחת מהערים המתויירות ביותר בעולם. מספר המלונות בה שילש את עצמו ב-15 השנים האחרונות, ו-50 בתי מלון נמצאים כרגע בשלבי תכנון או בניה. וזה עוד לפני שהזכרנו את הנוודים הדיגיטליים ופנסיונרים אמריקניים ובינלאומיים אחרים שרוכשים יותר ויותר דירות בעיר.
התוצאה היא ששכר דירה של דירת שני חדרים ממוצעת בליסבון עולה יותר מאשר השכר הממוצע. פורטוגלים רבים נעים לפרברים וחוזרים לעיר רק כתיירים. המרכז ההיסטורי של פורטוגל הפך ללונה פארק תיירותי.
כדי להבין את הרנסנס הזה, יש צורך להבין את המשבר. כבר לפני 2008 המצב הכלכלי בפורטוגל היה בכי רע: חוסר צמיחה, ניסיון להחיל מדיניות צנע ולעלות מיסים כדי לצמצם את הגירעון. המשבר הכלכלי העולמי ב-2008 הביא את המדינה לסף פשיטת רגל. כל מדינות אירופה היו במשבר, אבל יוון, איטליה ספרד ופורטוגל, שקיבלו את הכינוי PIGS, היו במשבר עמוק מכולן. כמו האחרות, גם פורטוגל קיבלה סיוע בסך 80 מיליארד דולר, אבל בניגוד ליוון, היא בנתה תוכנית מוצלחת ליציאה מהמשבר, התאוששות, צמצום החוב וצמיחה חיובית.
השנים הראשונות התאפיינו עדיין במדיניות צנע, העלאת מיסים ושיעור אבטלה גבוה, במיוחד בקרב צעירים, אבל ב-2014 המדינה הסדירה את חובה לאיחוד האירופי, צמצמה את הגירעון התקציבי והתחילה בטיפוס הכלכלי שלה. בסוף 2015 עלה לשלטון אנטוניו קושטה, מנהיג המפלגה הסוציאליסטית. הוא הוריד את המע"מ ועודד השקעה של משקיעים זרים. יותר ויותר תיירים החלו להגיע למדינה, וכמות ההוצאות לתייר הכפילה את עצמה. העלייה בענף התיירות ונגזרותיו, הביאה לפורטוגל משקיעי נדל"ן. הפחתת הרגולציות הפכה את פורטוגל לאחת המובילות במדד הקלות לפתיחת עסק באירופה, הכלכלה שלה ואחוזי האבטלה בה ממוקמים במרכז הטבלה בין מדינות האיחוד.
היציאה ממדיניות הצנע לוותה בליברליזציה רדיקלית, בעיקר במדיניות המס ואשרות השהייה שנתפרו למידותיהם של תיירים זרים. כל מי שהשקיע חצי מיליון אירו בנדל"ן בפורטוגל קיבל ויזת זהב עם אישור מגורים קבוע, פנסיונרים זרים או נוודים דיגיטליים קיבלו גם הם אשרות שהייה והטבות מס. הכסף זרם לליסבון, יוקר המחיה עלה, החמדנות שברה מפלסים. בעלי נכסים שנהגו לדרוש 1,000 אירו עבור שטחים מסחריים התחילו לדרוש פי 10.
יותר מ-20 אלף פנסיונרים אמריקנים
כיוון שפורטוגל נחשבה למקום זול מלכתחילה, השוק עדיין היה אטרקטיבי ורווה מדורשים. אבל עסקים שהיוו חלק בלתי נפרד מהנוף העירוני ומוסדות של מקומיים כבר לא יכלו להרשות לעצמם את שכר הדירה ונסגרו. האמנים ומי שנתן לליסבון את הטעם שלו נאלצו לעבור לפרברים. התיירים ומוסדות תיירותיים השתלטו על ליסבון. הדיירים הוותיקים מספרים על דיירים זקנים שמתו בגלל נטילת יתר של כדורי שינה. הם לא רצו להתאבד, הם רק רצו להשקיט את הרעש מהרחובות. המקומיים קוראים לליסבון "דיסנילנד של אלכוהול".
במקום ברים ומסעדות אותנטיים, ליסבון מלאה עכשיו במלכודות תיירים, את החנויות הקטנות והמשפחתיות תפסו עסקי התיירות. כוס קפה נמכרת ב-4.50 אירו. בקיוסקים של ליסבון הישנה כוס קפה עולה רק אירו אחד. בכמה שכונות פורטוגזית היא רק השפה השנייה לגרמנית, אנגלית או צרפתית. על קיר של גרם מדרגות אחד רוסס גרפיטי "תיירים, לכו הביתה", ומולו: "פאק Airbnb". המיסים הנמוכים (עד לאחרונה: בלי מיסים בכלל), האקלים הנוח, המזג הטוב של התושבים, ביטוח בריאות בחינם והאינטרנט המהיר - הפכו את פורטוגל ליעד הפופולרי ביותר באירופה עבור נוודים דיגיטליים (שלישי בעולם אחרי באלי ותאילנד).
פלישת הנוודים והזרים, כולל יותר מ-20 אלף פנסיונרים אמריקנים, העיפו את יוקר המחיה של ליסבון לשמיים. "מדובר בעיר בינלאומית", אמר תושב ליסבון בשיחה עם ניו יורק טיימס לפני כמה שבועות, "אבל כששכר הדירה הוא חצי מהמשכורת וכוס יין אדום עולה 10 אירו, היא כבר לא עיר פורטוגזית".
מדובר בגולם מעגלי אכזרי. הגורמים שנתנו לפורטוגל את ההלוואות - האיחוד האירופי, הבנק המרכזי וקרן המטבע הבינלאומי, דרשו מהמדינה רפורמות מקיפות. חלק מהרפורמות היו ביטול זכויות הדיירים שהשתכנו בעשרות אלפי דירות בשכר דירה נמוך ומוגן (כ-70 אחוז מהדירות בפורטוגל היו מושכרות). אלפי תושבים פונו מדירותיהם ונקרעו מחייהם. במקומם נכנסו תקנות מס מיטיבות לתיירים, ושוק הדירות לתיירים התפוצץ.
"לא שומעים יותר תינוקות וילדים במרכז ליסבון, ולא שומעים מוזיקה מקומית מהחלונות הפתוחים", אמר אותו תושב פורטוגלי בראיון לטיימס, "שומעים רק את הפסקול של גלגלי המזוודות שמתרוצצות ברחובות". אחת מכל שבע דירות בליסבון ריקה, 30 אלף מהן במרכז ההיסטורי של ליסבון. במקום עסקים אותנטיים יש חנויות מזכרות, במקום עבודות במגזר הציבורי יש יותר ויותר מדריכי טיולים, במקום בניינים לשימור בכיכר רוסיו המפורסמת, יש טרקטורים ומנופים של חברות בינלאומיות שבונות עוד בניין מגורים מפואר.
למקומיים ברור שאף עסק לא יכול להצדיק את שכר הדירה הגבוה ובטוחים ששטחי המסחר הללו הן שמיכה לפעילות לא חוקית של מאפיות זרות או ארגונים להברחות אדם. ליסבון הפכה לאחד האתרים והערים הפופולריים ביותר באירופה, אבל התושבים המקוריים שלה משלמים יותר ויותר ומקבלים פחות ופחות. הכסף בה זורם, אבל על הדרך היא קצת איבדה את הנשמה שלה.
