בית משפט השלום בנתניה קיבל במלואה תביעה נגד חברת הביטוח "ליברה", וחייב אותה בתשלום פיצויים והוצאות משפט. השופט גיא אבנון מתח ביקורת נוקבת על התנהלות החברה וציין כי "לא בחלה במאמצים כדי לדחות את הקץ" וכי "ניהלה הגנת סרק".
התביעה הוגשה בעקבות תאונת דרכים שבה רכב פגע מאחור ברכב בבעלות התובעת. בעוד שהנהג הפוגע (המבוטח של ליברה) הודה באחריותו לתאונה כבר בכתב ההגנה, המבטחת שלו, חברת ליברה, סירבה לשלם. החברה טענה להיעדר כיסוי ביטוחי בשל חשד למרמה ולמסירת עובדות כוזבות, וטענה כי התאונה כלל לא הוכחה.
ליברה טענה עוד כי במהלך החקירה ובמהלך פניות רבות, מנע ממנה המבוטח שלה מסמכים ומידע, לא שיתף פעולה באופן מלא ומסר עובדות סותרות, והכל במטרה להכשיל את ליברה בבירור חבותה. לטענתה של ליברה: "אין כיסוי ביטוחי לאירוע הנטען שלא הוכח כלל כי אכן התרחש כמדווח".
השופט דחה את טענות המרמה של ליברה וקבע כי הן לא הוכחו. בפסק הדין צוין כי ליברה ניהלה הגנת סרק שפגעה הן בתובעת, שנאלצה להמתין לכספה, והן במבוטח ליברה, שמצא עצמו ללא הגנה משפטית מול החברה ששילם לה פרמיה.
השופט יצא במסר נוקב וקבע כי "חברות הביטוח, מהגופים הפיננסיים החזקים ועתירי הממון במדינה, נועדו לאפשר למבוטחיהן שקט נפשי בתמורה לפרמיה, תשלום קבוע וידוע מראש. כך, ככל שיתרחש אירוע ביטוחי הכלול בחוזה בין הצדדים, ייפול הנזק על כתפי המבטחת. אלא שבשונה מהפרסומות הצבעוניות והמפתות, שנועדו לשכנע את האזרח הקטן לבחור בחברת ביטוח לפני שהתרחש אירוע ביטוחי ('לא מה שציפיתם מחברת ביטוח'), בעולם המעשה נתקלים מבוטחים לא אחת במצבים בהם לאחר התרחשות אירוע ביטוחי, עושה חברת הביטוח כל שלאל ידה על מנת להתנער מחובת הפיצוי. כך, בניגוד לציפיותיו, נותר המבוטח הבודד לבדו במערכה, ונאלץ לשאת בעצמו בעלות הנזק, אשר כדי להימנע ממנו רכש ביטוח. לחלופין, הוא מוצא עצמו מוציא מכספו על מנת להתמודד משפטית עם אותה חברת ביטוח, שזמן קצר קודם לכן שכנעה אותו לבחור בה כמבטחת. למרבה הצער, לפנינו אחד מאותם מקרים מקוממים".
השופט גיא אבנוןצילום: מתוך אתר הנהלת בתי המשפטליברה: הגשנו ערעור על פסק הדין
בעניינה של ליברה קבע השופט כי ליברה לא עמדה בנטל לשכנע, כי הכיסוי הביטוחי המוקנה למבוטח שלה מכוח חוזה הביטוח ביניהם, אינו תקף בשל מרמה. "טענותיה של ליברה בכתב הגנתה, כי התאונה כלל לא התרחשה, או כי המבוטח הכשיל את יכולתה לברר את העובדות, לא הוכחו - לא בנטל השכנוע המוגבר הנדרש בטענות מסוג זה, ולא בכלל. מהמסקנות עולה, כי ליברה ניהלה הגנת סרק. בכך פגעה הן בתובעת והן במבוטח. התובעת לא קיבלה במשך תקופה ארוכה את כספי הפיצויים המגיעים לה בגין הנזק למכוניתה, ונאלצה לנהל הליך משפטי כדי להוציא אמת לאור. מבוטחה של ליברה, רכש במיטב כספו ביטוח שנועד להגן עליו, אך מצא עצמו מחוסר הגנה מפני התביעה, ונאלץ להתגונן דווקא מפני חברת הביטוח שהתחייבה לבוא בנעליו במקרה של אירוע ביטוחי. אם לא די בכך, התנהלותה של ליברה במהלך המשפט מלמדת, כי לא בחלה במאמצים כדי לדחות את הקץ".
השופט קבע כי התביעה מתקבלת במלואה וכן קבע כי המבוטח וליברה ישלמו באמצעות ליברה לתובעת סך של כ-61 אלף שקל וכן את הוצאות התובעת בסך 5,000 שקל ושכ"ט עו"ד בסך 15 אלף שקל. כמו כן נקבע כי ליברה תשלם למבוטח שלה הוצאות בסך 3,000 שקל ושכ"ט עו"ד בסך 12 אלף שקל. את התובעת ייצג עו"ד אורי בכר.
מחברת הביטוח ליברה נמסר: "החברה הגישה ערעור על פסק הדין המדובר לבית המשפט המחוזי. ליברה פועלת בהתאם לדין ולסטנדרטים המקצועיים הגבוהים בענף. יתרה מכך, על-פי נתוני רשות שוק ההון, ליברה מדורגת במקום הראשון במדד השירות, המתייחס גם לשיעור תשלום תביעות ומהירות הטיפול בהן".
