היחסים בין עופר ינאי לעמוס לוזון שוב מתוחים וזה עומד לעלות לאחד מהם מאות מיליוני שקלים. לכלכליסט נודע כי ינאי נערך להפעלת מנגנון במב"י (Buy Me or Buy You) על מנת להיפרד מלוזון בתחנת הכוח דוראד שליד אשקלון. בדצמבר האחרון חתמה נופר אנרגיה שבשליטת ינאי על עסקה לרכישת השליטה (45.8%) בחברת האנרגיה אלומיי קפיטל לפי שווי של מיליארד שקל.
אלומיי ולוזון הם שותפים שווים כיום בחברה בשם אלומיי-לוזון (שבה לוזון מחזיק באמצעות קבוצת לוזון שבשליטתו), שהנכס היחיד שלה הוא החזקה של 33.75% ממניות דוראד. בכוונת ינאי להפעיל את מנגנון הבמב"י מיד עם השלמת רכישת השליטה באלומיי. ינאי אישר כי הנושא נשקל.
הבמב"י המדובר, ככל שייצא לפועל, עתיד להיות במב"י יקר. דוראד רשומה בספרים של קבוצת לוזון בסכום שמשקף לתחנה כולה שווי של 3.45 מיליארד שקל. כלומר, המניות שמחזיקה אלומיי-לוזון שוות 1.16 מיליארד שקל, מה שגוזר לנתח של כל אחד מהשותפים שווי של 580 מיליון שקל. כלומר, זו תהיה נקודת הפתיחה בבמב"י.
השותפות בין אלומיי ללוזון היא היסטורית, עוד מהימים שבהם לוזון הוחזקה על ידי דורי בנייה של אורי דורי. לפי ההסכם שעיגן את השותפות, במקרה של מחלוקת ניתן לצאת להליך פרידה באמצעות במב"י שבו אחד השותפים קונה את חלקו של השני. הליך זה יכול להתנהל בשתי דרכים: האחת היא One Shot, שבה אחד השותפים מציע מחיר, והשותף השני מחליט אם לקנות או למכור במחיר זה, כשההחלטה היא סופית. הדרך השנייה היא התמחרות בין שני השותפים, שבמהלכה הם מעלים את הצעתם שוב ושוב, עד שאחד מהם מחליט שהמחיר אינו כדאי עבורו ופורש.
אם נופר אנרגיה שבשליטת ינאי תהיה מי שתרכוש את המניות של קבוצת לוזון בחברה המשותפת שמחזיקה בדוראד, הדבר יהיה כרוך, ככל הנראה, בהגדלת המינוף שלה, שעתיד לגדול ממילא בשל רכישת השליטה באלומיי ובשל עסקה לרכישת פורטפוליו של תשעה פרויקטים סולאריים בארה"ב בתמורה ל-600 מיליון דולר, עסקה שעליה חתמה בסוף דצמבר האחרון.
ינאי נערך להפעלת מנגנון הבמב"י, בין היתר משום שהוא אינו מוכן להשלים עם המינוי הצפוי של לוזון ליו"ר זמני של דוראד. היו"ר הנוכחי, מיכל עבאדי-בויאנג'ו, שמכהנת בתפקיד מטעם המדינה שמחזיקה ב-37.5% ממניות דוראד, עוזבת את תפקידה משום שבשבוע הבא היא צפויה להתחיל את תפקידה כחשבת הכללית במשרד האוצר. שלשום היא ניהלה את הישיבה האחרונה של דירקטוריון דוראד. לינאי נודע, ולוזון לא הכחיש, כי לוזון סיכם עם עבאדי-בויאנג'ו ואנשיו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' שהוא ימונה ליו"ר זמני בדוראד, לפחות עד שהמדינה תמנה דירקטור מטעמה במקום עבאדי-בויאנג'ו. אותו דירקטור הוא למעשה מי שימונה ליו"ר החברה הממשלתית קצא"א, שמחזיקה במניות דוראד, במקום עבאדי-בויאנג'ו. עוד סיכם לוזון עם המדינה כי בתור יו"ר זמני הוא יאשר את הסגירה הפיננסית לצורך הרחבת דוראד, פרויקט שנקרא דוראד 2. לפי לוזון, מינויו ליו"ר זמני הוא הדבר הנכון עבור דוראד, שזקוקה לגורם שמכיר את התחנה ומלווה אותה לאורך שנים, ולא לדירקטור חדש שימונה בידי המדינה וייאלץ ללמוד הכל מההתחלה.
מדוע הדבר מעורר מתיחות בין השניים? כאמור, ינאי נמצא בשלבי השלמת העסקה לרכישת השליטה באלומיי קפיטל מידי שלמה נחמה, ענת רפאל ורני פרידריך שמנהל את החברה. פרידריך בחר למכור את השליטה באלומיי לינאי, הגם שהיו גורמים נוספים בתמונה. לוזון היה אחד הגורמים שביקשו לרכוש את השליטה באלומיי. הוא הציע לרכוש את המניות לפי שווי של 900 מיליון שקל וטוען שהובטחה לו בע"פ זכות סירוב ראשונה.
לאחר שנחתמה העסקה עם ינאי, לוזון נפגש איתו, ודרש לרכוש 1% מהחברה המשותפת כדי לבסס את שליטתו בהחזקה המשותפת בדוראד. בהמשך השניים אף הגיעו יחד למשחק יורוליג אחד של קבוצת הכדורסל הפועל תל אביב שבשליטת ינאי, והם גיבשו פשרה ביניהם, בין היתר בתיווך של כלל ביטוח. לפי ההסכמות שהתגבשו, אחד מהם היה אמור להיות יו"ר דוראד והשני היה אמור לקבל פיצוי כלשהו. אלא ששניהם דורשים לעצמם את כס היו"ר ובשלב זה לא מוכנים להתפשר.
ינאי רתח מזעם כשהבין שלוזון עומד להתמנות ליו"ר זמני של תחנת הכוח, וזאת בלי לתאם איתו מראש. לוזון, מצידו, טוען שאלומיי עדיין אינה בשליטת נופר וינאי, ולכן ינאי אינו צד לעניין. לטענת לוזון, מי שיכול להתבטא בנושא הוא פרידריך, מנכ"ל אלומיי קפיטל ואחד מבעלי השליטה עדיין, שגם נכח בישיבת הדירקטוריון האחרונה של דוראד שבה הנושא נדון, ולפי לוזון, פרידריך לא התנגד לכך. ינאי, מנגד, טוען שהוא ופרידריך מתואמים. בתגובה לפניית כלכליסט ינאי אישר כי פרידריך מעורב באירוע, הגם שרכישת השליטה באלומיי טרם הושלמה, והיא עדיין כפופה לקבלת אישורים מרשות החשמל, שאמורים להתקבל בקרוב, ולאחר מכן לקבלת אישורים מרשות התחרות.
כאמור, לוזון שואף לקדם כיו"ר דוראד הזמני את הרחבת התחנה. כיום כושר הייצור של דוראד עומד על 860 מגה-ואט והרחבתה תוסיף לו 640 מגה-ואט. מדובר על פרויקט שעלותו 2.5—3 מיליארד שקל. לכך מתנגדת חברת אדלטק של משפחת אלדסבורג, שמחזיקה ב-18.75% ממניות דוראד, זאת משום שהדבר יקשה עליה להתרחב בתחום תחנות הכוח.
לפי הכללים הקיימים, יצרן חשמל פרטי לא יכול להחזיק ביותר מ-20% מכושר הייצור במשק החשמל, כאשר הרגולטור לוקח בחישוב שלו 100% מכושר הייצור של כל תחנה שבה היצרן מחזיק 5% ומעלה. משום כך הרחבת דוראד תגדיל את המגבלה הרגולטורית של אדלטק, שמעדיפה להרחיב או להקים תחנות כוח שבהן הנתח שלה גדול יותר.
