סכנה מרחפת מעל המכליות הפועלות בחודשים האחרונים במצר הורמוז. הסיכון של הצוותים משנה את כלכלת העבודה בים. כך למשל, קברניטים של מכליות הפועלות במפרץ יכולים להרוויח כיום עד 100 אלף דולר בחודש, ועוד 50 אלף דולר על כל מעבר דרך המצר.
מלחים רגילים, ששכר הבסיס שלהם מתחיל לעיתים ב-1,500 דולר בחודש, מקבלים לפחות פי ארבעה עד שישה מהתעריף הרגיל על כל מעבר בהורמוז. גם מחוץ למצר, באזורים סמוכי עימות כמו דרום ים סוף ומפרץ עומאן, הצוותים מקבלים שכר כפול. מדרגות השכר המקובלות, כ-15 אלף דולר בחודש לקברניטים ו-1,500 דולר לצוות הזוטר, הוחלפו למעשה במסגרות הכנסה לזמן מלחמה, המבוססות על בונוסים לכל מעבר, חתימה בהתראה קצרה וסבבים חוזרים.
גם עלויות ההובלה דרך מצר הורמוז הגיעו השבוע לשיא. התעריף היומי למטענים העוברים בנתיב זינק לכ-1.3 מיליון דולר, לעומת כ-20 אלף עד 50 אלף דולר ליום בשנה שעברה, כך דווח בפייננשל טיימס ניוז. הקפיצה משקפת את הפרמיה על כלי שיט שמוכנים להעז לעבור בנתיב השנוי במחלוקת, ואת ההוצאות שבעלי הספינות נושאים כדי להגן על האוניות והצוותים מפני איומי טילים ומל"טים.
עלייה בהתקפות
זינוקי השכר הם תגובה לעלייה בולטת בהתקפות. מאז 20 בספטמבר תועדו לפחות 14 תקריות, וארבע ספינות נפגעו מאז יום שבת. נתונים של מרכז המידע הימי המשותף מצביעים על כך שכמעט 20 אוניות מסחריות, רובן מכליות נפט, הותקפו בחודש האחרון במצר הורמוז, במפרץ הפרסי ומול חופי עומאן. הארגון הימי הבינלאומי מעריך שלפחות 93 אוניות ספגו התקפות מאז 28 בפברואר, ושמספר ההרוגים בקרב אנשי ים עומד על 24.
תקיפות מצר הורמוז
(צילום: Social Media/via REUTERS)
על רקע זה העלו המבטחים את פרמיות המלחמה. בעלי מכליות מתחייבים לתשלום ביטוח גוף ספינה לנסיעה בודדת בשיעור של שישה עד עשרה אחוזים מערך הספינה, והפרמיות עבור מכלית נפט גולמי ענקית עולות על 20 מיליון דולר למעבר יחיד. בעלי הספינות העבירו את תכנון ההפלגות לשיירות צפופות יותר, למעברי לילה ולסבבי שאטל חוזרים, וכל אלה מגבירים את המורכבות התפעולית ואת עייפות הצוותים.
חלק משמעותי מהתנועה בהורמוז מתנהל כיום בסגנון שאטל: מכליות ייעודיות מבצעות נסיעות סדירות הלוך וחזור, ומשאירות את הצוותים תחת איום במשך חודשים. בקרב אנשי הים רווחת ההערכה שהאוניות והצוותים נתפסים כעת כמטרות, מצב בלתי קביל שהפך למציאות חדשה. האזור הוגדר רשמית כאזור פעולות מלחמתיות, מה שמעניק לאנשי הים את הזכות לסרב לשיבוץ במסדרון על חשבון החברה.
גורמי איגוד טוענים שחלק מהמעסיקים נוקטים גם בטקטיקות לחץ, ובהן איומים להחליף צוות שאינו מוכן להפליג וניכוי עלויות החזרה לארץ משכרו, כדי לשמור את האוניות בלוח הזמנים. כדי לצמצם חשיפה, רוב הכלים המבצעים את המעבר מפליגים בלילה כשציוד האותות כבוי, והצי האמריקני פרס יכולות הגנה אווירית לאורך חופי עומאן.
הדלק מתייקר, והחבית כמעט לא מרגישה
גם הרחק מהעימותים הישירים עולות העלויות הבסיסיות. מזוט כבד, שמשמש רבים מהנשאים הגדולים, הגיע ל-686 דולר לטון מטרי, עלייה של 67% לעומת התקופה המקבילה אשתקד, וחוזים עתידיים על נפט ברנט בלונדון מרחפים סביב 100 דולר לחבית, יותר מ-60% מעל רמתם בתחילת השנה, כך דווח ב-סי-אן-בי-סי. הדלק, יחד עם תעריפי ההובלה, ביטוח המלחמה ותוספות הסיכון, הגדיל באופן דרמטי את עלות הובלת הנפט הגולמי מהמפרץ הפרסי.
בעלי הספינות מדגישים שההשפעה על החבית מבונוסים נקודתיים נותרת קטנה. תוספת של 50 אלף דולר לסופר-טנקר, שמעביר כשני מיליון חביות, כ-318 אלף מטרים מעוקבים, של נפט גולמי, מסתכמת בכמה סנטים לחבית בלבד. לדבריהם, כוחות השוק הרחבים והפרמיות הביטחוניות משפיעים הרבה יותר, והתשלום לצוותים בשיעורי משבר חיוני כדי לשמור על זרימת הנפט דרך אחד מצווארי הבקבוק האסטרטגיים בעולם.
