בתחילת אוגוסט שהיתי בציריך. את האווירה ברחובות, בבתי הקפה, בגנים הציבורים ובסופרמרקטים, בשיחות בין אנשים, אפשר היה לתאר כקוקטייל רעיל במיוחד של דכדוך, אימה, חשש מפני העתיד המאוד קרוב. מרואיין אחד אמר לי שהוא בחרדה. ועוד אחת. אלו היו ימי קיץ אירופיים טיפוסיים, ימים שמלווים תמיד באופטימיות בוהקת, בחגיגת החיים. בירות בגינות, פיקניקים במדשאות, הופעות רחוב, אפרול שפריץ על כל שולחן. מעבר לכל פינה עולה בכל נחיר הריח של חופשת הקיץ המתקרבת. לא היה לדברים הללו זכר בתחילת אוגוסט.
ב-1 באוגוסט חגגה שווייץ את היום הלאומי של המדינה. המתנה מהבית הלבן הגיעה כהפתעה מוחלטת. לאחר שדונלד טראמפ הטיל מכס רוחבי בן 31% על המוצרים שהמדינה מייצאת לארה"ב לקחה נשיאת שווייץ, קארין קרל-סוטר, את האחריות על הנושא והבטיחה לפתור את זה ברמה האישית בין המנהיגים. כדי לעשות זאת, קרל-סוטר אף קראה את ספרו של טראמפ, "אמנות העסקה", וטענה כי אינה זקוקה לאנשי מקצוע כדי להתמודד עם גברים כוחניים כיוון שגדלה לצד שלושה אחים.
ככה לא בונים עסקה עם טראמפ
זו הייתה קטסטרופה. קרל-סוטר פנתה ללוגיקה של טראמפ, שזה כמו לנסות לגלוש גלים באנטארקטיקה: היא התווכחה איתו, הרצתה לו, עלתה לו כל העצבים. בתום שיחה בת 35 דקות בין שני המנהיגים, שיחה שעלתה לטונים גבוהים לאחר שקרל-סוטר סתרה את טענותיו של הנשיא האמריקני, טראמפ העלה את המכסים לשיעור של 39%, מספר שהתכתב עם עודף הסחר שיש לשווייצרים עם אמריקה בסך 39 מיליארד דולר.
הבורסה צנחה, הפאניקה השתוללה, ההצעות לביטול הגזירה הקשה נהרו מכל סקטור בחברה ובכלכלה השווייצרית, עם מסר אחיד וברור: צריך לתת לטראמפ כל מה שיבקש. הכלכלה השווייצרית לא תוכל לעמוד בגזירה הזו. בתחילת נובמבר ניתנה לשווייץ הזדמנות שנייה לתיקון. הפעם היא הגיעה מוכנה.
לפגישה בבית הלבן בתחילת החודש המשלחת השווייצרית כבר הגיעה במודוס אופרנדי שונה בתכלית. המכסים החדשים, כך חישבו כלכלנים שווייצרים, כבר עלו למדינה 1.6 מיליארד דולר. המון, אפילו עבור מדינה כמו שווייץ. המשלחת הזאת הייתה חייבת לעצור את הדימום. הרכב המשלחת סימן את המטרה בבירור: שישה מנכ"לים, כולם גברים, של שש חברות ענק שווייצריות, ובהם מנכ"ל חברת השעונים היוקרתית רולקס, ז'אן-פרדריק דופור, שטראמפ כבר התיידד איתו במהלך אליפות ארה"ב הפתוחה בטניס בניו יורק (רולקס היא אחת הספונסריות העיקריות של הטורניר). ששת חברי המשלחת מברן באו לסגור עסקה, בדיוק כמו שטראמפ אוהב. בניגוד לקרל-סוטר, הם לא ארזו במזוודות דיפלומטיה או נוסחאות כלכליות של יבוא ויצוא. הם דיברו אל הרגש של טראמפ, ליטפו את האגו שלו, נתנו לו להרגיש שהם צריכים אותו. הם לא באו להרצות לו.
מלבד דופור, שהעניק לטראמפ את השעון מזהב, אחרי ששקל תחילה להעניק לנשיא שעון מטיטניום, השתתפו בפגישה גם מרוואן שאקרצי, שעומד בראש קבוצת MKS המתמחה במתכות יוקרתיות, והוא זה שנתן לטראמפ את מטיל הזהב המעוצב אישית; יוהאן רופרט, יו"ר חברת מוצרי היוקרה ריצ'מונט; דניאל יאגי, מייסד של חברת מרקוריה המתמחה במסחר באנרגיה וסחורות; אלפרד גנטנר, מייסד של ענקית ההון הפרטי "פרטנטרס גרופ"; דייגו אפונטה, נשיא ענקית הספנות הים תיכונית MSC שארגן את הפגישה, לא השתתף בה בסופו של דבר.
זה נגמר בניצחון כביר עבור השווייצרים. כמה ימים לאחר הפגישה יצאה הצהרה ולפיה שיעור המכסים ליצוא השווייצרי לארה"ב יירד ל-15% - אותו דיל שטראמפ חתם עם מדינות האיחוד האירופי. עבור שווייץ, שמספר תושביה קטן פי 50 מאשר מספר תושבי מדינות האיחוד, והייצור התעשייתי שלה קטן פי 21 מהן, מדובר בנס כלכלי שאף אחד לא העלה על דעתו כי הוא אפשרי. זו גזירה מפתיעה, בעיקר בהתחשב באי השוויון ובפערי הסחר בין המדינות: היצוא השווייצרי לאמריקה מהווה 18.6% מכלל היצוא של המדינה (ארה"ב היא השוק הגדול ביותר למוצרים שווייצריים), ואילו היצוא האמריקני לשווייץ מהווה רק 0.8% מכלל היצוא האמריקני.
כמה מהחברות של המנכ"לים שהגיעו לביקור בבית הלבן כבר הודיעו שהן עומדות להשקיע יותר מ-6 מיליארד דולר באנרגיה אמריקנית כדי להמתיק עבור הנשיא האמריקני את גלולת המכסים, אבל כדי לנסות ולפענח את הסוד שמאחורי חתימת ההסכם כדאי לדעת מה ששת המנכ"לים לקחום עימם למסע לוושינגטון.
לעצור את הדימום - ולעזאזל האתיקה
בין החליפות, הגרביים ומוצרי הרחצה שארזו חברי המשלחת מזוודותיהם היו מונחות גם כמה מתנות אישיות לטראמפ, לרבות שעון ממהדורה מיוחדת ומצומצמת של רולקס עם בסיס מזהב לשולחן העבודה של הנשיא בחדר הסגלגל, וכן מטיל זהב במשקל של קילוגרם אחד ובשווי של כ-130 אלף דולר, עם המספרים 45 ו-47 חרוטים עליו, סמל לתקופות נשיאותו של טראמפ. עשרה ימים לאחר ההתייחסות האישית הזו, טראמפ חתם על העסקה.
הסכם המכסים החדש מאיר כמה נקודות בולטות: היחסים בין המנהיגים של שתי הארצות מחוסלים. קרל-סוטר השפילה והעליבה את טראמפ - וזה דבר שלא ייסלח לה עד סוף הקדנציה. חמורה מכך, עבור המנהיגה השווייצרית, היא הבעת אי האמון כלפיה מצד ראשי המשק של ארצה. המכסים החדשים איימו למוטט את הצמיחה הכלכלית של שווייץ, ובטווח הארוך יותר איימו לחרב את הכלכלה השווייצרית. ההנהגה בברן לא הראתה שום מנהיגות ושום ניסיון למצוא פשרות. קברניטי המשק ידעו שהם חייבים לקחת את הכלכלה בידיים. הממשלה אמנם טענה שמדובר ביוזמה פרטית של ששת המנכ"לים, ושאף שיוזמה זו זכתה לברכת הממשלה, בסופו של דבר רק הממשלה תוכל להביא להסכם עם האמריקנים - אבל כעת ברור שבלי היוזמה הזו ובלי הקריאטיביות של מי שיזם אותה, שום הסכם לא היה נחתם.
3 צפייה בגלריה
דונלד טראמפ ומנכ"ל רולקס ז'אן-פרדריק דופר בגמר אליפות ארה"ב הפתוחה בטניס
(צילום: AP Photo/Manuel Balce Ceneta)
במהלך אותה אליפות ארה"ב בטניס שאל טראמפ את דופור אם הוא היה מקבל את ההזמנה ליציעים הכי טובים באצטדיון אם דופור לא היה צריך את הסיוע של טראמפ בהפחתת המכסים. זו הייתה הערה טראמפיסטית טיפוסית: היא נאמרה בהומור, אבל עוררה מבוכה בגלל הכנות הלא דיפלומטית שלה. אבל חשוב מכך, ההערה הזו הבהירה לדופור איך הוא יכול למצוא את הדרך לליבו של טראמפ, ושזה לא יקרה דרך דיפלומטיה, ואפילו לא השעון במהדורה מצומצמת. דופור הבין שמדובר בנרקיסיסט שזקוק שילטפו לו את האגו. לדופור יש אולי מניירות של מנכ"ל חברת ענק שווייצרית, אבל הוא ידע שאין לו שום ברירה.
העסקה עוררת גל של ביקורת כלפי טראמפ ומדיניות המכסים המפזזת והקפריזית שלו. אמריקנים רבים התלוננו שטראמפ לא דואג לאמריקני הממוצע שנאנק תחת עומס האינפלציה, אלא לתאגידי הענק ולמיליארדרים. אחרים התלוננו על האתיקה של נשיא ארה"ב, שמקבל מתנות ומיד לאחר מכן חותם על הסכמי סחר בילטראליים עם מדינה אחרת (טראמפ קיבל את המתנות בשם הספרייה הנשיאותית שלו, מה שהופך אותן לחוקיות). לטראמפ זה לא מזיז. בתמונות וקליפים מהמשרד שלו מהשבוע האחרון, ניתן לראות, במקום בולט על שולחן העבודה שלו, שעון רולקס עם בסיס מזהב. מהדורה מצומצמת.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
