ב-6 באוקטובר 2023 האתגר העיקרי איתו התמודדה חברת הסטארטאפ באריקס הלת' (Bariks Health) מפארק תעשיות ספירים, בסמוך לשדרות, היה הצורך להשלים סבב גיוס של כמה מיליוני דולרים, שהיו אמורים לאפשר לה להתחיל בפעולות שיווק באירופה. בחברת הסטארטאפ זוטא קור (Zuta Core) הסמוכה שברו בדיוק את הראש איך להתמודד עם הזינוק בשוק היעד שהצריך מאמצי שיווק ומכירות חדשים. ואז קרה 7 באוקטובר ומאז שום דבר לא חזר להיות כמו שהיה.
בארגז הכלים של יזם הטכנולוגיה אין מכשיר שפותר את הבעיה כש-60% מעובדי החברה מגוייסים למילואים. בסילבוס של חממות טכנולוגיה או אקסלורטורים אין הדרכה במה לעשות כשהגישה למשרדי החברה חסומה מחשש שמסתתרים שם מחבלים חמושים. שום גורו או מנטור עסקי לא יודע להדריך מנכ"ל איך להתמודד עם חטיפה ורצח של עובדים שלו.
הטראומה של 7 באוקטובר לא תימחה כנראה לעולם. אין ישראלי שלא חווה אותה ושאינו ממשיך לחוות אותה עד היום, כל אחד בדרכו או בדרכה. אבל יש קבוצה מסוימת של אנשים, יזמים ועובדים בחברות הייטק בעוטף, שהייתה להם "זכות" מפוקפקת לחוות טראומה כפולה, גם אישית וגם ניהולית. הם היו צריכים לדאוג גם למשפחה, אבל גם לעובדים. ציפו מהם להנהיג בימים שאדם אחר היה רוצה לכרוע ולבכות.
באריקס הלת' הוקמה בשנת 2018 על ידי המנכ"ל עמיר שוקרון, רב סרן במילואים ומפקד יחידת האלפיניסטים של צה"ל, ד"ר יהודה מלמד, אל"מ במילואים, מומחה בתחום רפואת הצלילה ומייסד מכון המחקר לרפואה ימית בחיל הים, ואיתם גם אלוף (במיל') ידידיה יערי, לשעבר מפקד חיל הים ומנכ"ל רפאל, ובועז משעולי, מהאבות המייסדים של ההייטק הישראלי (קומברס, ורינט, DSP, פאנדטק, ורסמד ועוד).
נדב פופלוול, סמנכ"ל התוכנה של באריקס, תושב קיבוץ נירים, נחטף ב-7 באוקטובר ביחד עם אימו חנה פרי מהממ"ד. אחיו הבכור רועי, שהגיע לקיבוץ לעזור להם נרצח. חנה פרי שוחררה לאחר שהיתה חטופה 49 ימים. נדב שרד עוד זמן רב. במאי לפני שנה הופץ סרטון שלו, שבו נראה חבול אבל מתפקד. באוגוסט נמצאה גופתו ביחד עם גופותיהם של יגב בוכשטב, יורם מצגר, אברהם מונדר, חיים פרי ואלכס דנציג במנהרה של החמאס. הבדיקות העלו שכולם נרצחו ביריות, ככל הנראה בעקבות חשש המחבלים שצה"ל עומד לשחרר אותם.
עמיר, אני לא בטוח מה לשאול אותך. קשה לשאול איך מנכ"ל חברת סטארטאפ מתמודד עם עובדים חטופים והרוגים.
"צריך באמת לדבר... אני לא בטוח אם נצליח להעביר את המסר של באמת מה שקרה. כי זה באמת לדעתי זה קיצוני בכל קנה מידה, ממש קיצוני. זה הרבה יותר קיצוני אם אני הייתי מדמיין בראש. זה משלב כאילו הרבה דיסציפלינות. אנשים חושבים אוקיי, לדאוג לתזרים מזומנים, אבל יש גם היבטים פסיכולוגיים, צריך לבנות צוות מחדש. ואת הצוות שנשאר צריך להרים מנטלית. לנו גם נחטף אחד הסמנכ"לים. הוא לא נרצח מיד, אז גם היה קטע נורא שכולנו ציפינו שהוא כן יחזור ופתאום בסוף הוא נרצח בשבי, אז יש פה המון המון אפקטים".
איך מתמודדים עם אובדן כזה?
"רק לסבר את האוזן, נדב היה החבר הכי טוב של רמי, סמנכ"ל הפיתוח שלנו. אני לצערי גם איבדתי כמה חברים מאוד טובים שלי. זה לא עוד אירוע. ויש הרבה כאלו. רועי שרר, שעובד אצלנו, היה מאמן של יותם חיים שנהרג מאש כוחותינו (בתקרית בשג'אעייה בדצמבר 2023, שבה נורו ונהרגו גם אלון שמריז וסאמר אל-טלאלקה ט.ש). כאילו, יש שם, אני אומר לך, כמויות של סיפורים שאתה לא מצליח להכיל אותם".
איך אתה, כמנכ"ל חברה, מתמודד עם הסיטואציה הקיצונית הזאת?
"אני חושב שהכי קיצוני היה שיש לך זעקת קרב כזאת ב-7 באוקטובר, וכל העובדים הם מהעוטף. אני, בתור איש מילואים, הוקפצתי ב-7 באוקטובר בבוקר, אבל בימים הראשונים ניסיתי רגע להבין את התמונה, עולה לזומים, חייב לתת תקווה. והוא לא עונה, נדב, כי הוא חטוף. זאת אומרת היה איזה אירוע, רגע של חוסר ודאות פסיכי. זה פעם אחת. ופעם שניה – היו לנו הרבה חבר'ה, מעל 50%, שגויסו בצו 8, זאת אומרת שלא הייתה לנו אפשרות להתאוששות. רגע, מה קורה בחברה? כולם מפונים - לים המלח, לאילת. היו באמת רגעים מאוד מאוד שאתה אומר 'טוב, מזה כבר לא נצליח להתאושש'. כי זה באמת היה כמו עשר המכות, אבל ממש קשוח".
בכלל חושבים על החברה בשלב הזה? נראה כאילו זה הדבר הפחות חשוב באותו רגע.
"חד משמעית, בפרופורציות של החיים, זה פחות חשוב. אבל אני חושב שחלק מהיופי, שזה נתן לנו סוג של עוגן. כי התחלנו לחשוב: 'רגע, מה עושים? אולי עבודה מרחוק?' זה נתן איזה משהו לעובדים, אתה יודע, בסוף היו שם חבר'ה מהעוטף שלא נפגעו פיזית למרות שהיו להם מחבלים ביישוב ובבתים. המקום הזה פגש את הגיהינום, באמת, אם יש גיהינום אז הוא נראה ככה".
חלק מהעובדים פשוט נטשו. שניים מהעובדים עזבו את העוטף ביחד עם המשפחות - אחד למרכז והשני לחו"ל. "הם שניים מהמהנדסים הכי בכירים שלנו, באמת מעולים. אבל אתה יודע בסוף מי שעם ילדים קטנים... אני לא בטוח שכולם מודעים לכל גלי ההדף של 7 באוקטובר, אתה מבין מה אני אומר?".
לקח חודש וחצי עד ששוקרון החליט שהגיע הזמן להרים את החברה מהאפר והאבק ולהעמיד אותה על הרגליים. "בתפיסה שלי אני מסתכל בחצי כוס המלאה. אנחנו הצלחנו להתאושש, גייסנו עוד עובדים. אתה חייב שהגלגל ימשיך להסתובב", הוא אומר. "זה גם עזר להם מאוד פסיכולוגית. יש עובד שמוגדר עכשיו כפוסט טראומה קשה. אני אמרתי לו: 'תקשיב, אתה תבוא גם שעה, שעתיים'. ועד היום הוא אומר לי: 'זה מה שנתן לי קצת לחזור לחיים'. זה מאוד עוזר לאנשים שיש לך איזו סיבה לקום בבוקר ולעשות משהו. ומה שיפה, ואני לא מזלזל בדברים אחרים, אבל אנחנו עושים משהו מאוד מאוד טוב לאנושות. אני חושב שהניצחון האמיתי זה שדווקא אנחנו נביא מוצר מציל חיים מהעוטף".
אולי נדבר באמת על מה שאתם עושים.
"פיתחנו תא לחץ קטן ונייד שיכול להגיע למטופל במקום שהמטופל יגיע לבית חולים. הצלחנו להקטין אותו ולהכניס אותו לשתי מזוודות שאפשר להביא לכל מקום: מרפאות קהילתיות, בית המטופל, טיפולים בשטח או בקבוצות ספורט. הגיע אלינו לביקור הטניסאי נובאק ג'וקוביץ', שהוא פריק של תאי לחץ, יש לו אחד בבית והוא רוצה עוד אחד כשהוא בחוץ. זה טיפול מאוד נפוץ בעולם הספורט, צריך אותו בכל מועדון צלילה, והוא מסייע במקרים של שאיפת עשן. אנחנו מדברים עם צה"ל על להביא את זה קרוב לכוחות המתמרנים".
חזרתם להתקדם על גבי מפת הדרכים העסקית?
"התחלנו בסבב גיוס באוגוסט שלפני 7 באוקטובר, שהתחיל במומנטום ממש טוב ואז פשוט עצרנו אותו לכמעט חצי שנה. מאפריל ועד עכשיו, כמעט שנה, אנחנו מנסים להשלים את הגיוס. זה לוקח קצת יותר זמן, אבל נראה לי שנשלים אותו, אנחנו ממש בסיכומים אחרונים עם כמה גורמים מאוד רציניים. לפני היציאה לשוק אנחנו צריכים לקבל תקן אירופאי כי זה מתקן רפואי לכל דבר. יש לנו כבר הזמנות לעשות תאי לחץ שכבר שולמו, ועכשיו נוספות עוד הזמנות".
המדינה עזרה לכם להתאושש ולעמוד על הרגליים?
"רשות החדשנות עזרה לנו בצורה דרמטית, זאת עזרה שיש במה להיאחז בה אם אתה סטארט-אפ באיזור. היו כמה יהודים מהתפוצות שבאו ורצו להשקיע בסטארטאפים מהעוטף, אבל בפועל לא קורה הרבה. היה צריך להזרים כסף, להגיד: 'קודם כל, תמשיכו לשלם משכורות, כי אתה מתמודד במקביל עם כל האתגרים של סטארט-אפ, עם תזרים מזומנים, עם גיוס עובדים, עם כל מיני בעיות בירוקרטיה'. זה לא שעכשיו כולם מחבקים אותך".
"היה וידאו של הנוח'בות עוברים ליד המשרדים ויורים"
חברת זוטא קור (ZutaCore) הוקמה ב-2016 על-ידי המנכ"ל ארז פרייבך מקיבוץ נחל עוז יחד עם סמנכ"ל הטכנולוגיות נחשון אידלסון מקיבוץ בית זרע. החברה פיתחה טכנולוגיה חדשנית לקירור שבבים בחוות שרתים, תוך חיסכון של 50% בצריכת החשמל בהשוואה למיזוג אוויר. בעידן הבינה המלאכותית שבה חוות שרתים צצות בקצב אקספוננצילי, קירור מרכזי הנתונים וצריכת החשמל שלהם היא אירוע מרכזי והטכנולוגיה של זוטא זוכה לעניין רב בעולם. ב-2023 היא כבר מכרה בהיקף של מיליוני דולר והשנה היא רוצה להגיע לעשרות מיליונים.
איפה תפסה אותך הידיעה על המתקפה ב-7 באוקטובר?
פרייבך: "אני הייתי בארצות הברית. יש לי משפחה בנחל עוז, אמא בבית אחד, אח ואחיינים - שמונה נפשות בבית שני. השכן שלהם היה צחי עידן (שנחטף אחרי שבתו נרצחה מול עיניו, ובהמשך נרצח בשבי ט.ש). אז אשתי ואני הסתמסנו איתם, ובמקביל הסתמסתי גם עם העובדים של החברה, שחצי מהם תושבי העוטף. יש עובדים בבארי ובכפר עזה וביישובים נוספים וכולם פונו.
"הגעתי תוך יומיים בחזרה לארץ. כמובן שאי אפשר לחזור לעבודה, המשרדים היו סגורים, אפילו היה ירי לכיוון חלונות המשרדים והיה וידאו של הנוח'בות עוברים ליד המשרדים ויורים. אבל לא היה אף אחד במשרדים".
היו נפגעים מקרב עובדי החברה?
"היו עובדים שחוו מחבלים בדירה או מסביב לדירה, בקיבוצים בעיקר אבל לא רק. אבל לא היו נפגעים ישירים בין העובדים ומשפחותיהם. כמובן שזה אנשי העוטף אז במעגלים המיידיים אחרי זה הרבה מהעובדים מכירים הרבה אנשים שכן נפגעו".
מה הפעולות הראשונות שאתה עושה כמנכ"ל?
"קודם כל מברר מה המצב. עברנו בין המשפחות, שאלנו מה חסר - אופניים, מחשב, רכב שנשאר מאחור. ההבדל הוא בניסיון. אני הרבה שנים בהייטק, ותמיד לוקחים יועץ ארגוני או דומה אבל פה הייעוצים האלה לא רלוונטיים, אז פשוט הלכתי עם האינטואיציה. בשלב השני היו שיחות זום כל בוקר, לראות שהעובדים חולקים את החוויה שלהם. זה היה חשוב לראות את התרומה של ההתאגדות בחברה, שבעצם היוותה בשביל כולם איזה עוגן של שפיות. לגור בעוטף בכל השנים האחרונות זה דבר לא פשוט ולכן החוסן הוא אינהרנטי באנשים. כי אין באמת עזרה מיוחדת מהמדינה".
פרייבך מתאר את החזרה למשרדי החברה כאירוע יוצא דופן בפני עצמו. איזור התעשייה ספירים היה שטח צבאי סגור, מחשש שיש מחבלים שמסתתרים בו. כדי להיכנס למשרדים היה צריך "לזכות" אותם, כלומר כוחות הביטחון היו צריכים לסרוק אותם ולוודא שאין שם מחבלים או אמצעי לחימה.
"התעקשנו שכמה שיותר מהר יזכו את המקום. בשביל זה היה צריך להביא לשם 12 לוחמים והתפקיד שלי היה לפתוח את הדלת. זאת היתה חוויה כמו בסרט בדיוני: אני מסתובב בחברה שלי עם חיילים חמושים מכף רגל ועד ראש והם מזכים כל חדר. סוריאליסטי ברמות. המון מחשבות צפות תוך כדי זה".
טיפין טיפין העובדים חזרו למשרד, ובתוך שלושה שבועות כבר היה צוות שאפשר לחזור ולהפעיל את החברה. ולא היה מדובר בחזרה לשגרה בלבד: "הביזנס של דאטה סנטר החליט לפרוץ", אומר פרייבך. קצב הביקושים וההזמנות חייב התנעה להילוך מהיר: החברה הכפילה את מספר עובדיה מ-47 לפני המלחמה ליותר מ-100 כיום, היקף המכירות והייצור גדל, החברה גייסה 30 מיליון דולר ממשקיעים, בהם קבוצת מיצובישי, חברת Rittal הגרמנית והמשקיע מריוס נכט, והיא מתכוונת להרחיב את הגיוס ל-80 מיליון דולר.
נראה שאתם יצאתם מכלל סכנה. עד כמה המדינה סייעה לכם?
"הטבת רשות החדשנות, אני חייב להגיד שהיא באמת עזרה בשני מובנים: האחד הוא תוכניות המדען הראשי הקלאסיות, שבהם הם משתתפים במימון של 75% מעלות פרויקט. מכשיר שני שעזר מאוד הוא תוכנית האנג'לים שהייתה בעבר שהעניקה 50% מגובה ההשקעה כהחזר מס הכנסה. זה היה מאוד משמעותי וחבל שבוטל, צריך להחזיר אותו כמה שיותר מהר.
"אני חושב שכל מי שבא לעבוד בעוטף, צריך להיות זכאי להטבה במס הכנסה. אני רוצה להיות מסוגל למשוך מהנדסים מתל אביב ודרומה. כל עובד כזה, שעובד בעוטף, הוא גם מחולל עסקים מסביב וגם עוזר לי, חברה בינלאומית בתחרות שבה אף אחד לא מוותר לי. הבעיה שאין היום גוף שבאמת בוחן את זה כדי לתת הטבה להייטק".
שוקרון ופרייבך הם שניים מאנשי העוטף שישתתפו בכנס אלי הורביץ לכלכלה וחברה של המכון הישראלי לדמוקרטיה, שיתקיים בסוף החודש בירושלים. דפנה אבירם-ניצן, מנהלת המרכז לממשל וכלכלה במכון, אומרת: "ענף ההייטק מתמודד זה למעלה משנתיים עם האתגר לשמר את הלקוחות והמשקיעים. אלה מביעים חששות כבדים לנוכח המלחמה המתמשכת, חוסר היציבות המקומית, הניסיונות להחלשת המוסדות הדמוקרטיים והורדת דירוג האשראי של ישראל.
"לכל אלו נוסף לאחרונה אתגר של אי-יציבות גלובלית, על רקע מלחמת הסחר של טראמפ. השילוב של כל אלו מגביר את חששות המשקיעים וקרנות ההון סיכון מהשקעה שכן כידוע משקיעים מעדיפים יציבות וודאות בסביבה העסקית. הקשיים בגיוס הון לענף ההייטק הישראלי ישפיעו על צמיחתו של הענף בתוך מספר שנים ולכן אין להסתנוור גם אם תימשך צמיחתו בטווח הקצר".
