יקר פה. ישראל מדורגת במקום השני, מיד אחרי שווייץ, במדד יוקר המזון ההשוואתי הבינלאומי שעורך מזה 40 שנה השבועון הבריטי אקונומיסט. המדד, שהושק בספטמבר 1986, כעשור לפני כניסת מקדונלד'ס לארץ - משקף את המחיר של מנת הדגל של החברה, "ביג מק", בעשרות מדינות בעולם. המחיר המקומי מחולק בשערו של הדולר האמריקני וכך נוצרים פערים עמוקים: ביג מק בישראל עולה 7.67 דולר, בארה"ב 6.22 דולר ובטייוואן הרחוקה רק 2.42 דולר.
מה מבטאים פערים אלו? גם את היוקר היחסי של המזון המקומי וגם את שערו של הדולר במונחים של מטבע מקומי. בתחילת דרכו שימש המדד של אקונומיסט בעיקר כעדות לפערי המחירים בין מדינות מפותחות ויקרות למתפתחות והזולות. בתקופה האחרונה, הסוערת בשווקים הפיננסיים, הדירוג משקף גם ייסוף-יתר או פיחות-יתר של המטבע המקומי מול הדולר. פיחות חד של המטבע המקומי - כלומר ייקור הדולר - מוזיל מיד את מחירו הדולרי של ביג מק ולהפך, ייסוף המטבע מייקר אותו.
ביג מק מקדונלד'ס
(צילום: Keith Srakocic\AP)
כפי שכותבים עורכי אקונומיסט במאמר מוקדש ל-40 שנות מדד ביג מק: התופעות של ייסוף מטבע קיצוני ופיחות מטבע קיצוני שכיחות היום לא פחות מכפי שהיו אז. עדות מוחצת לכך שמערכת שערי מטבע בינלאומית מצויה בחוסר שווי משקל תמידי.
ישראל היא דוגמה טובה לכך. לפני שנתיים, בסוף יולי 2024, כאשר שער הדולר היה כ-3.8 שקלים, ביג מק בישראל דורג על ידי אקונומיסט כזול בהרבה ממדינות מערב מובילות. אבל כאשר עורכי אקונומיסט אספו את הנתונים לדירוג הנוכחי, שער הדולר היה במקומותינו 3 שקלים והמחיר הדולרי של מנת ביג מק זינק ברבע. תל אביב חזרה להוביל ביוקר ההמבורגרים ולא רק המבורגרים. יעיד על כך כל תייר שמגיע לכאן ונדהם.
עורכי אקונומיסט בחרו בביג מק כפריט מזון מייצג ובר השוואה בינלאומית בגלל האחידות שלו (אותה מנה בסניפי מקדונלד'ס ברחבי תבל, עם סטיות מקומיות קלות) ובגלל הרכב הייצור המגוון שלו. שכר העבודה תורם 45.5% למחיר המנה, לחם 12%, בשר 9%, שכר דירה 4.5%, חשמל 5% וכך הלאה. ייקור או הזולה של כל אחד מהמרכיבים הללו משפיע על המחיר לצרכן - ומכאן השימושיות שלו להערכה ראשונית של יוקר מחייה מקומי.
המקום הגבוה, שוב, של ישראל בדירוג יוקר המזון הבינלאומי לא מוגבל רק לארוחות מקדונלד'ס. ישראל יקרה מאוד גם במדדים שמפרסמים מוסדות כלכליים בינלאומיים וחטיבות מחקר של בנקים גלובליים. לאחרונה פרסם דויטשה בנק את השוואת המחירים השנתית שלו ל-2025, לפיה תל אביב מדורגת במקום ה-11 מבין עשרות ערי עולם גדולות במדד יוקר מוצרי המכולת (וגם במחיר של כוס קפוצ'ינו אחת). לפי הדירוגים של OECD וקרן המטבע הבינלאומית אנחנו בצמרת יוקר המחיה במקום השני אחרי שוויץ; ב-2005, לפי אותם המחקרים, היינו במקום ה-21 בסולם יוקר המחיה במדינות המפותחות, במצב נוח במיוחד.
ועוד: לפי מחקר ישראלי מקורי של ד"ר שרית מנחם-כרמי, מנהלת מחקר בכירה במכון אהרן למדיניות כלכלית באוניברסיטת רייכמן, רמת המחירים של סל המזון בישראל הייתה ב-2005 נמוכה יחסית לחמש מדינות אירופיות עשירות ובגודל אוכלוסיה זהה יחסית אלינו (אוסטריה, דנמרק, הולנד, פינלנד ושוודיה) ונשארה כך עד 2009. עכשיו המחירים היחסיים של סל המזון בישראל גבוהים ב-27% מהממוצע במדינות אלו. אכלנו אותה.
במחקרה מפרטת ד"ר מנחם-כרמי את הסיבות לקפיצה, במובן השלילי של המילה, מקוממת זו, מהכשרות ומע"מ גבוה ועד חסמי תחרות בירוקרטיים. אבל מעל לכל היה וישנו מוסד אחד האחראי למדיניות הכלכלית הלאומית וליוקר המחיה - הממשלה שמשלה בתקופה זו.
