האישה ירשה מאביה זכויות בבניין יוקרה בתל אביב, שמוערך בעשרות מיליונים לפחות. במסגרת הליך גירושיהם, טען בן זוגה לשעבר כי היא מחזיקה בזכויות (50%) באותו בניין ששוייו מגיע לכ-150 מיליון שקל. עוד טען כי לנוכח הפער הכלכלי העצום שנוצר ומצבו הרפואי, יש לבצע חלוקה לא שוויונית של הרכוש המשותף ביניהם, שתאפשר לו, בין השאר, להותיר בידיו את מלוא זכויות הפנסיה שצבר. בית המשפט המחוזי מרכז דחה את עמדת הבעל וקבע כי אין מקום לסטות מעקרון "מחצה על מחצה" רק בשל העובדה שאחד מבני הזוג זכה בירושה בעלת ערך רב. כלומר, הרכוש המשותף שצברו בני הזוג יחולק באופן שיוויוני, מבלי שהגבר יקבל נתח כלשהו מהבניין.
מדובר בזוג שהיה נשוי מעל 25 שנה, והאישה ירשה מאביה המנוח זכויות בבניין בתל אביב. בן הזוג לשעבר העריך, כאמור, את זכויותיה בבניין היוקרה בכ-150 מיליון שקל וטען כי היא נהנית מהכנסה חודשית בדמות דמי שכירות מדירות בבניין של למעלה מ-100 אלף שקל, וזאת נוסף על הכנסתה מעבודתה. לאור פערים אלו עתר לחלוקה לא שוויונית ולהותרת מלוא זכויותיו הפנסיוניות בידיו. האישה דחתה את טענותיו וציינה כי בן זוגה לשעבר הוא איש עסקים ושותף בחברת סטארטאפ, וכי הוא חי ברמת חיים גבוהה.
תל אביב
(צילום: shutterstock)
שופטי בית המשפט המחוזי הבהירו בפסק דינם שניתן החודש כי הכלל בחוק יחסי ממון הוא חלוקה שוויונית, וכי השימוש בחריג המאפשר סטייה ממנו נועד אך ורק למקרים מיוחדים ובמטרה למנוע מצוקה כלכלית ממשית, ולא כדי לבצע חלוקה מחדש של רכוש פרטי. בית המשפט אימץ למעשה את קביעת בית משפט לענייני משפחה כי הגבר לא הוכיח קיומן של נסיבות חריגות המצדיקות את דרישתו, שכן לאחר איזון המשאבים נותר בידיו הון משמעותי, וכן בשל העובדה שהוא לא נאלץ להקריב את הקריירה המקצועית שלו למען האישה במהלך שנות נישואיהם.
בסיום פסק הדין ציינו השופטים כי ירושת האישה מהווה נכס חיצוני שאינו בר איזון, וכי אין לבעל זכות "לנגוס" בו או לקבל פיצוי על ערכו באמצעות הפחתת חלקה של האישה ברכוש המשותף. עם זאת, השופטים הביעו אכזבה מכך שהצדדים לא הגיעו לפשרה. "לא נוכל שלא לסיים בנימה אישית", כתבו. "ראוי שייתנו הצדדים על ליבם כי לא 'כל הארץ משפט' ולא בכל מחלוקת ראוי שייקוב הדין את ההר. בנדון הצענו לצדדים כמה הצעות על מנת לסיים ההליך בפשרה ראויה, הצעות שיש לומר כי דרשו מן המשיבה (האישה; ל.ד) ויתורים זניחים באופן יחסי להון שבו זכתה. המשיבה (האישה; ל.ד) בחרה לדחות הצעתינו כלאחר יד, ועל כך יש להצטער.
"ככלות הכל, הצד שכנגד, המערער (הגבר; ל.ד), אינו זר מן השוק, הוא מי אשר עימו חייתה שנים רבות... בהינתן שהוויתורים הכספיים שאותם הצענו היו זניחים באופן יחסי וברי כי אין בהם כדי לפגוע במשיבה ובמצבה הכספי/כלכלי ולו במעט, איננו יכולים שלא להצר על סירובה זה. כידוע, הדין קשה כברזל, הפשרה רכה כחמאה".
בנסיבות העניין לא מצאו השופטים להטיל על הגבר הוצאות מכבידות יתר על המידה והעמידו אותן על סך 10 אלף שקל אשר יועברו לאישה.
את הגבר ייצגו עוה"ד רות דיין-וולפנר ועו"ד שלי יהב. את האישה ייצגו עוה"ד יהודית מייזלס ועו"ד חופית בן עזרא כהן.
"פסק הדין מדבר בעד עצמו, ודווקא מתוכו עולה בבירור כי זהו המקרה הקלאסי שבו נכון וצודק היה להפעיל את הסמכות הנתונה לבית המשפט לפי סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון", מסרו באות כוחו של הבעל, עוה״ד דיין-וולפנר ויהב. "אף שבית המשפט עצמו עמד על כך שהתוצאה אינה הוגנת ואף הציע במהלך ההליך מתווי פשרה שלפיהם פנסיית הבעל תיוותר בידיו, הוא בחר בסופו של דבר להעדיף חלוקה מתמטית של הזכויות על פני צדק חלוקתי בנסיבותיו החריגות של המקרה. אנו לומדים את פסק הדין ושוקלים להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון".
