בשיתוף שטראוס
שטראוס ממתקים
(צילום: ירון שרון ועוז מועלם | בימוי: אסף קוזין | הפקה: ניצן כהן)
בקצה נוף הגליל יש מקום שבו אפשר לעמוד ולהריח שוקולד. "הריח ממסטל, וככל שמתקרבים לפס הייצור זה רק מתחזק ומתחזק", אומרת שירה אלתרמן, כשהיא ואביה עידן נכנסים למפעל הממתקים של שטראוס בנוף הגליל. "באמת, הלוואי שהיה לי בושם בריח הזה", היא מוסיפה.
במסגרת הסדרה "שירה ועידן אוכלים את הצפון" הגיעו השניים למפעל שבו מייצרים את השוקולדים המוכרים - פרה, כיף־כף, טעמי, טורטית, פסק זמן ועוד. מאיה שניידר, מנהלת שיווק חטיבת הממתקים של שטראוס, קיבלה אותם בחגיגיות: "ברוכים הבאים למפעל הממתקים של עלית בנוף הגליל. כאן מייצרים את השוקולד הכי ישראלי וטעים שיש".
מ"שמנונית" ל"פרה"
הסיפור של מפעל השוקולד מתחיל ב־1933, כשאליהו פרומנצ'נקו עלה מלטביה לארץ והביא איתו את מכונות מפעל הממתקים שהקים בריגה. שנה אחר כך הוא פתח את מפעל "עלית" ברמת־גן. המוצר הראשון שיצא משם קיבל שם שהיום כנראה לא היה מצליח לתפוס: "שמנונית". אבל בשנות ה־30, כשאוכל עשיר בשומן נחשב ליתרון, השם הזה עשה את העבודה.
פרומנצ'נקו היה מסתובב ברחובות רמת־גן, שובר גושי שוקולד ונותן לאנשים לטעום. השיווק המסורתי הזה עבד טוב מספיק כדי שבתקופת הצנע, אחרי קום המדינה, השוקולד כבר היה מבוקש מספיק כדי להיכלל בתלושי הקצבה. אבל השם "שמנונית" לא החזיק מעמד הרבה זמן: בשנות ה־50 כולם כבר קראו לו "פרה" בגלל הציור על העטיפה, ובסוף החברה פשוט ויתרה על השם המקורי.
אבל פרט אחד עדיין נשאר בגדר תעלומה ועידן לא יוותר על המידע: מה הסיפור של הקובייה הגדולה במרכז הטבלה. שניידר מספרת שהיא הופיעה רק ב־1997, כשהעבירו את הייצור מרמת־גן לנוף הגליל. לפני כן השוקולד היה מורכב רק מקוביות קטנות. "אבל למה בדיוק החליטו על השינוי?" הוא מתעקש. שניידר מודה שהסוד לא התגלה עד היום. אף אחד לא באמת יודע למה היא בכלל שם. עידן נוטל חבילת שוקולד בידיו ומביט בה באור חדש לגמרי. "זה די מדהים", הוא מודיע, "שוקולד פרה נוצר ב־1934, עוד לפני קום המדינה, ושוקולד ספלנדיד זה מימי הצנע. זו פיסת היסטוריה. בפעם הבאה שאני אוכל ממולדה זו תהיה חוויה אחרת לגמרי".
טוויסט בעלילה
במהלך הסיור זוכים עידן ושירה לטעום מוצר חדש. "מה שאתם רואים פה היום מיוצר בפעם הראשונה. אלה בעצם 'אצבעות מילקי'. בואו תטעמו", מזמינה שניידר. שירה טועמת ומגיבה מיד: "זה חד־משמעית היום הכי טוב שהיה לי בחיים! בפער!".
בהמשך הם מגיעים לקווי הייצור. "אתם קולטים את המסוע, איזה לונה פארק?" מראה להם שניידר, "הממתקים נוסעים ונארזים באופן אוטומטי, ומשם זה מגיע אליכם, לסופר". כשהם מגיעים לקו הייצור של "טורטית", היא מסבירה להם את הגישה של שטראוס בעבודה על הממתקים הקלאסיים והמוכרים. "תראו את ה'טורטית' שלנו, היפה והמבריקה, שמגיעה מהמסוע. כאן, בניגוד לחדשנות שראיתם קודם, המטרה היא לא לגעת, לא להרוס. ככה, כמו שזה נולד בשנת 1975, זה מושלם".
מאיה שניידר, מנהלת שיווק חטיבת הממתקים של שטראוסצילום: עוז מועלםלקראת סוף הסיור שירה החליטה לברר פרטים בנוגע לעתיד מקצועי בתחום השוקולד."אז איך זה לעבוד במפעל הכי מתוק בארץ?" היא מגששת. שניידר עונה בחיוך: "האמת שיש לי פשוט את העבודה הכי מדהימה בעולם. אתם יכולים לתאר לעצמכם שאני האמא הכי מגניבה בסביבה, כן? מעבר לבונוס של נגישות לכל הממתקים, יש לנו כאן עובדים מכל הדתות, כך שזה איזה מין אי של שפיות. המקום הזה ממש מתוק גם בלב של האנשים, בתחושות, אז חד־משמעית הכל כאן הכי מתוק שיש".
כשמגיע הזמן להיפרד, עידן לא יכול להתאפק מסיכום במיטב מסורת בדיחות האבא:"זה היה ממש כיף־כף. המקום הזה הוא לטעמי, לא הייתי צריך פסק זמן לרגע, והטוויסט בעלילה הוא שהכל היה פה בטוב טעם", הוא צוחק, ובודק: "הבנתם?"
כן. ברור. מקווים שחזרתם הביתה ברבע לשבע, או לפחות עד חצות.
בשיתוף שטראוס
