בעלי הלולים ביישובי גבול לבנון הפכו ליעד לחוליות הטרור של חיזבאללה, שאורבות להם ומנסות לפגוע באזרחים שנותרו ביישובים הנטושים ומסרבים לעזוב את העופות המטילות בקו הראשון לגבול. גם אתמול מחבלי הארגון ירו טיל נ"ט לעבר לול במושב דוב"ב בו חשבו כי עובד אחד החקלאים. הטיל פספס את הלול והפגיעה לא גרמה הפעם לנזק.
בשבוע שעבר, לול המטילות של קוטי עטון שבו גדלות 11 אלף תרנגולות חטף פגיעה ישירה ורק בנס רגעים ספורים קודם לכן עזב אותו עטון כשיצא להכין אוכל חם לכוחות הלוחמים באזור. "אני בא לפה בכל פעם עם טרקטורון ונוסע מהר כדי שהם לא יקלטו אותי ונכנס ישר למקום מסתור כי אם יראו אותי, ישר יירו עלי טיל", הוא מתאר. הוא ושכניו במושבי הגבול התיישבו בהם בשנות ה-50 של המאה הקודמת ועיקר פרנסתם הוא ייצור ביצים. "זו הפרנסה היחידה שממנה שלוש משפחות מתפרנסות. איך אני יכול לוותר עליה? צריך לדאוג לעופות, למים ואוכל ואני לא יכול להשאיר אותן גם למות מרעב וצמא, זה משהו שאדם אנושי לא יכול לעשות".
2 צפייה בגלריה
לול שנפגע מירי לדובב
לול שנפגע מירי לדובב
לול שנפגע מירי לדוב"ב
במשרדי האוצר והחקלאות טוענים כי הם מאפשרים ללולנים, כמו לכל בעלי העסקים שנפגעו בשל המלחמה, להמית את להקות העופות שהטיפול בהן מסכן משמעותית את חיי המגדלים. במס רכוש מציעים להם פיצויים ב'מסלול אדום' והם יקבלו גם מקדמות שישולמו להם על חשבון הפיצויים שישולמו להם עם גמר הטיפול בתביעה, אך נראה כי החקלאים אינם מאמינים שיקבלו את ההפסדים המלאים של פרי עבודתם. "בסבב הלחימה האחרון כבר פוצו מספר לולנים בגין אובדן עופות", נאמר בתגובת רשות המיסים. אך אלו שמבקשים להגן על חייהם ושלא להסתכן בטיפול במשק החי נאלצים להמתין לאישור מועצת הלול שתשלח אליהם קבלני פינוי פגרי עופות, אך במועצה מסרבים לעשות כך בשל החשיפה הממושכת והמסוכנת אל מול משגרי האויב. הלולנים נמצאים במלכוד שעלול להיות קטלני עבורם.
שני לולים הסמוכים לחווה של קוטי אטון הושמדו כמעט לחלוטין באירועי ירי קודמים. "אני מוכן לסגור את הלול אבל אף אחד לא יפנה את העופות מפה", אומר עטון ומסביר את מה שנראה כמו החשש האמיתי שלו: "אף אחד מהחקלאים בגבול לבנון לא יודע מתי יפצו אותו ומה יהיה על כל הנזקים העתידיים כתוצאה מהשבתת הלהקה. לקחתי הלוואה כשקניתי את העופות ואני בחובות לספק תערובת האוכל. מי ישלם לי את זה? 80 אחוז מפרנסת התושבים בדוב"ב הם מענף הביצים ואנחנו מרגישים שלא מקבלים מענה שיבטיח את האוכל שלנו. העופות בקושי מטילות ביצים בגלל הבהלה מהירי הבלתי פוסק באזור, אבל אני מגיע לכאן לכל הפחות כדי לוודא שיש להם מים ואוכל. לא אפקיר אותן ואולי כשתגמר המלחמה עוד אצליח לשקם אותן. מי יודע אם אחרי המלחמה במשרדי החקלאות והאוצר לא ינצלו את ההזדמנות כדי לעשות לנו תרגיל ולסגור לנו את הלולים ולהעביר אותם ברפורמה לידי טייקונים שיגדלו אותם במרכז הארץ".

השר לשעבר שלום שמחון, תושב אבן מנחם, מחזיק בלול בן 8,000 עופות מטילות. הוא לא מוכן לעזוב את אדמתו ומסביר כי בעיניו "סוגיית הפיצויים לחקלאים ולבעלי העסקים הקטנים והבינוניים היא בלוף אחד גדול, היא נועדה לעשות הכל כדי שלא נקבל פיצויים". הוא אומר כי "איך אפשר לסמוך עליהם שנקבל את הכספים? התוכנית כל כך מורכבת שאתה חייב לשכור עורך דין ולנהל כל כך הרבה מסמכים. נראה לך שהזקנה שמחזיקה בלול בודד לפרנסתה מסוגלת לעמוד בזה? הייתי שר בזמן מלחמת לבנון השנייה והוצאנו מתווה פיצויים בצורה הכי פשוטה בעולם, אחרי שלושה שבועות ולא שמונים יום מפתיחת המערכה. אף אחד לא היה צריך אז להעסיק עורכי דין ורואי חשבון כדי להשיג גרוש".
2 צפייה בגלריה
קוטי עטון
קוטי עטון
קוטי עטון
(צילום: פרטי)
הוא מגדל להקה צעירה ופוריה ואומר כי בכל מקרה לא מתכוון להמית אותה. "אין לי לב לעשות דבר כזה למה שאני הכי אוהב לעשות בחיים". שלום ורעייתו ד"ר אורנה שמחון, מנהלת מחוז הצפון במשרד החינוך, הם מהאחרונים שנותרו ביישוב שפונה מתושביו לפני קרוב לשלושה חודשים. "חיזבאללה כל הזמן יורים לעבר המושב. אני עולה 3 פעמים בשבוע אל הלולים, ולא עושה זאת כי אני גיבור, אלא כי אני לא חושב שאני צריך להרים ידיים. יש נזקים רבים, הביצים קטנות וההטלה נמוכה ממה שבשוטף, אבל אני לא ארים את הידיים כי ממשלת ישראל לא נותנת הנחיה להרחיק את הטרור הזה מהגדר. בקצב הזה לא נהיה בבית שלנו גם לא ב-1 בספטמבר. זה לא נעים שהשכן שלך עומד כל היום עם אקדח שלוף. הבית שלנו חשוף לחוליות החיזבאללה".
הוא מוסיף ומספר כי "הקהילות שלנו נהרסות ולא מתפקדות כבר כמה חודשים ולא יישאר מהן כלום. מי שלא תהיה לו ברירה יחזור, ומי שנמצא פה מסיבות אידאולוגיות יחזור אבל רבים כבר לא יחזרו. אנחנו חייבים ודאות ואף אחד לא יודע לומר מה הולך להיות ומה המטרה של כל האירוע הזה".
מזכיר ארגון מגדלי העופות, מוטי אלקבץ, תושב המושב ספסופה שבקו העימות הצפוני אומר כי "המצב של הלולנים במושבים סמוכי הגדר קטסטרופלי, המגדלים אובדי עצות". הוא מסביר כי "מתחילת המלחמה אנו פונים שוב ושוב ומתריעים על סכנת החיים של הלולנים ואין לנו תשובות ברורות לגבי הפיצויים שישולמו למגדלים ולגבי אופן פינוי עופות בלולים שנסגרו כתוצאה מפגיעה ישירה. מה שבסך הכל אנחנו מבקשים הוא מסלול ירוק לחקלאים בישובים צמודי גדר בלבד כפי שהיה קיים במתווה במלחמת לבנון השנייה ב-2006 ולהתאימו למלחמה הנוכחית. זה פשוט מחדל של המדינה שמסכנת את חיי הלולנים על חשבון חוסר מענה לפיצויים עבורם".