עד שבעה באוקטובר, עולמה של ורד עצמון משולם, פסיכולוגית רפואית מומחית בטראומה, אובדן ואבל, התמקד ברגעי הפרידה של החיים. בשני העשורים האחרונים עבדה כמנהלת השירות הפסיכולוגי בבית חולים "מדיקל קר", מרכזת השירות בחטיבה הכירורגית ב"איכילוב", פסיכולוגית ב"עזר מציון" ו"האגודה למלחמה בסרטן", וליוותה חולים סופניים ומשפחות בתהליכי פרידה. כדור שלישי לניצולי שואה, העיסוק שלה באובדן נבע מהצורך לתקן את החוויה של סבא שלה, ניצול יחיד, שמעולם לא זכה להיפרד ממשפחתו. הודעת טקסט אחת ששלחה בליל שבעה באוקטובר לעמיתה, הפסיכולוג הארצי, גבי פרץ, שינתה את מסלול חייה. "הוא אמר שהוא במחנה שורה. קודם לכן לא שמעתי על המקום. לא יודעת איך להסביר, אבל קול פנימי קרא לי להצטרף אליו וכך עשיתי".
הצעד הספונטני שלה שאב אותה אל קודש הקודשים של הטיפול בטראומה הלאומית. שם, בלב הזוועות של מחנה שורה שאליו פונו כל הרוגי שבעה באוקטובר, היא צמחה להיות הקול המוביל בישראל לטיפול פסיכו רוחני, הקימה יחד עם שותפים את עמותת ‘משיב הרוח’ ומונתה לראש אגף חוסן בזק"א. הכניסה של ורד לזק"א לא הייתה רק עוד תפקיד מקצועי, אלא רעידת אדמה מוסדית. בתוך ארגון שמזוהה כקונצנזוס אולטרה-אורתודוקסי, היא שברה תקרת זכוכית שמעולם לא נסדקה, והפכה לאישה הראשונה שהקימה ומנהלת אגף וקב"נית ראשית בארגון.
כניסתה לארגון לוותה בפתיחות בלתי רגילה וגמישות כאות הערכה לעבודתה. "גיליתי שם נאורות מפתיעה ואחווה נדירה בארגון שמתנדבים בו חרדים, חילונים, דרוזים וערבים. ראיתי אותם עובדים יחד כתף אל כתף בדממה של קדושה. שם הבנתי שהאחדות שנוצרה בתוך האסון היא המפתח לריפוי השסע בעם", היא אומרת בהתרגשות.
איך בעצם נוצר החיבור?
"התפקיד שלי בשורה היה ללוות משפחות טרם זיהוי יקיריהן. ראיתי מראות קשים, והייתי צריכה להיות האדם שמתווך ומכין את המשפחות. שם נחשפתי מקרוב למחיר הנפשי הכבד שמשלמים מתנדבים של זק"א. תוך כדי העבודה בשורה פיתחתי מודל טיפולי ייחודי המשלב פסיכולוגיה ורוח, והעברתי סדנא מוצלחת לבכירי הארגון. בסופה, בצעד חסר תקדים, הבינו בזק"א את הצורך בהקמת גוף חוסן וקראו לי לבוא לנהל אותו".
איך התקבלת לארגון חרדי וגברי כל כך?
"פגשתי אנשים מדהימים, החל ממנכ"ל הארגון, סמנכ"ל המבצעים, חברי ההנהלה, מועצת הרבנים וכמובן המתנדבים של זק"א. הם הבינו את הצורך הקריטי להקים אגף חוסן ולדאוג לנפש של המתנדבים שנחשפו לזוועות. פתאום, כל ההפגנות והמחלוקות של לפני המלחמה נראו לי רחוקות, פגשתי אהבת חינם. המודל שהטמענו שם מוכיח שאפשר ללמוד שפה חדשה של חיבור למתגי הרוח הפנימיים שלנו, ללא תלות באמונה דתית. זה כוח שאפשר וצריך להחיל על כל החברה הישראלית. כוחה של הרוח".
את האגף החדש היא הקימה יחד עם עוז אביזוב. "במסירות נפש, עוז יצא בשבעה באוקטובר אל הקרבות ושם חווה אירוע קשה. הטראומה שלו, הובילה אותו להבנה העמוקה שמתנדבי הארגון זקוקים למעטפת נפשית דחופה. הוא היה הרוח החיה מאחורי הקמת האגף, וכיום הוא משמש כמנהל התפעולי שלו", היא מדגישה.
כיום, ורד משמשת כאישה הראשונה בארגון שמנהלת מערך שיקום ארצי פורץ דרך המעניק ל- 3000מתנדבים כלים לעיבוד הטראומה. זאת באמצעות הרצאות, סמינרים סדנאות וריטריטים במדבר. היא מעבירה את המשתתפים מסע עמוק במטרה לצקת משמעות בכאב, ולהוביל אותם מנקודת השבר אל עבר צמיחה מחודשת. המודל הטיפולי שלה כבר מעורר הדים בישראל וגם בחו"ל. היא הוזמנה לכנס השריפים האמריקאי השנתי בארה"ב, שבו תעביר סמינר על כלים לחיזוק חוסן ממוקד, משמעות ורוח.
רוחות של תקווה
מתוך ההבנה שפרוטוקולים קליניים רגילים אינם מספיקים מול טראומה בסדר גודל תנ"כי, ורד פיתחה את מודל "עדשת הרוח". המודל החדשני, שכבר אומץ על ידי גורמים נוספים בארץ, משלב ידע פסיכולוגי מתקדם עם רעיונות מתוך תורתו של ויקטור פרנקל, תורת החסידות והקבלה. בסדנאות הריטריט הייחודיות שהיא מעבירה בחאן ערוגות, המתנדבים עוברים מסע של גוף-נפש-רוח-נשמה. בעזרת ניתוק מבוקר מהסביבה והתנסות בחשיפה גופנית למצבי קצה, למשל, באמצעות טבילה באמבטיות קרח המאפשרת התמודדות עם מצבי פחד וויסות מערכת העצבים, לצד שחרור עמוק. היא מצליחה לקלף מהם אלפי שכבות של מתח וניתוק, ומחזירה אותם לחיים. "המודל אינו מחליף סוגי טיפול אחרים, אלא הוא כלי נוסף, שמאפשר חיבור ממקום יותר הוליסטי", היא אומרת.
מה המסר שלך למי שמרגיש היום ייאוש עמוק וחוסר משמעות קיומית?
"השפה הרוחנית שאני מביאה היא לא כדי להפוך אנשים ל״רוחניקים״ או לדתיים, אלא כדי לתת כלים פשוטים ואנושיים להתמודדות עם מציאות מורכבת. בטראומה הגוף והנפש נוטים להישחק ולהיסגר, החשיבה הופכת מצומצמת ופסימית. בפסיכולוגיה אנחנו יודעים שהיכולת להשפיע על החוויה הרגשית מתחילה בהכוונת הקשב והחשיבה- מה שמכונה גם ביהדות מח שליט על הלב".
"הרבה אנשים שואלים למה זה לא מצליח להם ברגע האמת. התשובה שלי היא שזה לא עניין של כוח רצון אלא של תגובת המערכת הביולוגית. כשאנחנו נכנסים לסטרס, מערכת ההישרדות מופעלת. הגוף מגיב לפני שהמוח מספיק לווסת, ולכן לפעמים מרגיש שהלב מנצח. העבודה שלנו היא לא לבטל את זה, אלא לאמן בהדרגה את היכולת לחזור לעצמנו דרך נשימה, עצירה וחיזוק של אותם מתגים פנימיים. זה תרגול, כמו שריר, וכל הצלחה קטנה, גם אם רק לשנייה, כבר מייצרת שינוי במערכת".
ורד מוסיפה כי גם כשאי אפשר לרפא הכול, אפשר ללמוד לפגוש את מה שיש בצורה אחרת :דרך חיבור לגוף, לנשימה ולחושים, ודרך התמודדות הדרגתית עם הפחד. "מתוך המקום הזה, ההכרה בפגיעה כבר לא משאירה אותנו תקועים בה אלא הופכת לצעד ראשון בתהליך של תנועה, התחזקות וצמיחה".
כפסיכו-אונקולוגית שחיה את עולם הפרידות, סיפורה של ליאורה ארגמני ז"ל, אמה של החטופה נועה ארגמני, נגע בעצב חשוף. כשראתה את ליאורה בסרטון, היא זיהתה מיד את מצבה הרפואי המידרדר והבינה שחייבים לפעול כדי לאפשר לה
פרידה ממשפחתה בסין, שלא ראתה שש שנים. ורד הרימה מבצע חובק עולם: היא גייסה תרומות, רתמה את משרד החוץ ובית הנשיא, והטיסה את האחיות מסין ליוון, ומשם לישראל.
הפרויקט שכלל תפילות המוניות ורגעים סוריאליסטיים באקרופוליס, הסתיים באיחוד מרגש בארץ רגע לפני פטירתה של ליאורה. הסוף המטלטל, שבו נועה חולצה בחיים והספיקה לראות את אמה, הוא רק אחד מסיפורי הגבורה והצמיחה שעצמון משולם מאגדת בימים אלו בספר חדש שעליו היא עובדת, המוקדש לסיפורי צמיחה במצבי משבר. הדבר הבא שהיא עובדת עליו יוצא מגבולות מדינת ישראל אל העולם היהודי בצורת סטארט אפ טכנולוגי ופורץ דרך למאבק באנטישמיות, ולחיזוק יהדות התפוצות במגוון רבדים חדשניים בשיתוף קהילות יהודיות בכל העולם.
את כבר מבחינה בצמיחה מתוך המשבר?
"בראיון ל-express Sunday שאלו אותי איך אנחנו עדיין מתפקדים כ’סטארט-אפ ניישן’ בתוך כל הטירוף הזה. עניתי להם שהנשק הסודי שלנו הוא החוסן הרוחני והאחדות. בשעת צרה, כל יהודי מרגיש שאנחנו נשמה אחת. במלחמות בעולם, הטבע הוא שכל אחד רץ להגן על הקן שלו; אצלנו, ברמה האפי-גנטית, יש משהו שדוחף אותנו החוצה, לעזור. ההתגייסות למען משפחת ארגמני הייתה מדהימה, הרמתי את הכול עם המון עזרה, תרומת כספים, מאמצים של חברים. בימים אלו אני חוקרת את הנושא בשיתוף פרופסור פנינית רוסו-נצר, מומחית עולמית לחקר המשמעות מטעם מכללת אחווה ומכון ק.מ.ה. אנחנו בוחנות את מרכיבי החוסן הקשורים באמונה ורוחניות, ומנסות להגדיר את אותה ‘תקווה’, הנשק הסודי שלנו, להתמודדות עם טראומה".
אז יש לנו נשק סודי, האם זה מבטיח שגשוג?
"הוא לא מבטיח שגשוג מעצמו. תהליכי השיקום שנעבור עכשיו הם שיקבעו אם נצא מזה מחוזקים או נישחק. מאז שבעה באוקטובר אני פועלת מתוך שליחות: שהמוות והזוועות לא יהיו לשווא, ושהכאב לא יישאר כפצע אלא יהפוך למקור של משמעות, חיבור וצמיחה.
אני מאמינה, במיוחד על רקע ההיסטוריה שלנו כעם שיודע לעבור משבר לתקומה, שיש בנו את היכולת לא רק לשרוד אלא גם לצמוח. אם נדע לתת מקום לכאב, ללמוד להכיל אותו ולצמוח מתוכו דרך אהבת לרעך כמוך, נתינה ותמיכה קהילתית, נוכל לא רק להתאושש, אלא לצמוח מזה כחברה חזקה ומאוחדת יותר".
