מגדל סירס בשיקגו, 110 קומות של פלדה וזכוכית, היה במשך עשרות שנים הבניין הגבוה ביותר בעולם וסמל הקפיטליזם האמריקני. כשמשפחת שטרית נכנסה כשותפה ברכישתו ב-2004, היא לא רק קנתה נכס, אלא התקבלה למועדון המצומצם של אצולת הנדל״ן העולמית. משפחה יהודית שמוצאה במרוקו, נצר לשושלת ארוכה של רבנים וקשרים למשפחת המלוכה, שחינכה את ילדיה על חידות מתמטיקה בליל הסדר, עברה דרך טבריה אבל חלמה ניו יורק.
שני עשורים אחר כך, אותו שם מופיע במסמכי כינוס, בדוחות אזהרה של סוכנויות דירוג, ובהליכי משפט אזרחיים ופליליים. והמעבר מהפסגה הכלכלית אל מאבק הישרדות פיננסי ומשפטי לא היה תוצאה של אירוע אחד, אלא של שיטה שלמה שהפסיקה לעבוד.
האחים ג׳וזף, מאייר, יעקב (שהלך לעולמו בשנה שעברה) ויהודה שטרית, החלו את דרכם בארצות הברית בשנות ה-90. הם רכשו בניינים קטנים בברוקלין ובקווינס, השביחו ומכרו, והתקדמו בהדרגה לנכסי ענק. השיטה הייתה קבועה: יכולות מיקוח פנומנליות, צ׳ארם ישראלי במבטא צרפתי, ושילוב של מינוף גבוה, זיהוי נכסים שנמצאים מתחת לשוויים, ושאיפה לצאת מהעסקה ברווח מהיר.
המו"מ מרגיש כמו מופע
במשך שנים השוק שיתף פעולה. הריבית הייתה נמוכה, הביקוש למשרדים ולמסחר בניו יורק היה גבוה, והבנקים התחרו על מי שיממן את העסקה הבאה. אחד היזמים שסחר עם המשפחה סיפר שהמו״מ מול ג׳וזף מרגיש כמו מופע. שטרית פותח מעמדה מופרכת בכוונה, מבקש 1,000 דולר על בקבוק מים ואז, בלי למצמץ, מציע ׳הנחה׳: ‘טוב, אז 800'. אם גם זה לא עובד, אז מגיעה עוד הנחה קטנה שמוצגת כאילו הוא ויתר על הון, עד שהצד השני כבר מתחיל לתהות אם הוא מנהל משא ומתן או משתתף במשחק. אותו יזם טען ששטרית חי על הרעש והכאוס, ושהוא נראה הכי נלהב דווקא ברגע שבו שותף מתחיל לנבוח ומלווה מתחיל לדפוק על השולחן. ״הוא רואה את העולם דרך הפילטר שלו. הוא יגיד 'השמיים ורודים עם נקודות סגולות’, והוא ישכנע את עצמו שככה זה. והוא כמעט תמיד יכול למנף אתכם כלכלית״.
הפריצה הגדולה של המשפחה הגיעה עם רכישת מגדל סירס בשיקגו, שנמכר מאוחר יותר בשם Willis Tower. עסקה של כ-840 מיליון דולר, מהגדולות בשוק הנדל״ן האמריקני של אותה תקופה. המשפחה זכתה לתהילה בן לילה אך תמיד הקפידה להתרחק מאור הזרקורים. היא הוכתרה בעיתונות הכלכלית כ"משפחות הנדל"ן האניגמטית ביותר בניו יורק".
בפברואר 2025 איבדה המשפחה את Hotel Bossert בברוקלין לאחר שלא עמדה בהחזר חובות של כ-177 מיליון דולר. Columbus Square, אחד מנכסי המסחר החזקים של האפר ווסט סייד, הועבר שוב לסטטוס של נכס בסיכון בעקבות החמצת תשלומים, למרות שמדובר במתחם הומה אדם עם שוכרי ענק כמו Target ו-Whole Foods
שנה לאחר עסקת הענק בשיקגו, ניסתה המשפחה להיכנס גם לישראל. דרך קבוצת מישור הולדינגס היא קיבלה את אישור האסיפה הכללית של נצב״א לרכישת 63.5% ממניות נצב"א החזקות תמורת 626 מיליון שקל. נצב״א, כבר באותה תקופה, לא הייתה עוד חברת נדל״ן. היא שלטה בתחנות מרכזיות, מרכזים מסחריים ונכסי תשתית בהיקפים עצומים. אילו העסקה הייתה מושלמת, משפחת שטרית הייתה מחזיקה בעת ובעונה אחת בנכסי דגל של הכלכלה האמריקנית ובאחת מחברות הנדל״ן התשתיתי החשובות בישראל. בפועל, העסקה בוטלה כעבור חודשים. נצב"א טענה שהפיקדון שהאחים התחייבו להעביר מעולם לא הופקד, ולכן ההסכם בוטל. השליטה עברה בהמשך לקובי מימון דרך איירפורט סיטי, וב-2023 נמכרה לאלדד ימין אוחיון, בעל השליטה בחברה היום.
בארצות הברית, לעומת זאת, האימפריה של שטרית המשיכה להתרחב. בין הנכסים שהיו בשליטתה בשנים שונות נמנו Chelsea Hotel, בניין Sony ברחוב 550 מדיסון, מתחם המגורים Parkhill City בקווינס, מרכז הקניות Columbus Square באפר ווסט סייד, ושורה של מגדלי משרדים במנהטן. בשנה האחרונה הם גם חברו לאדם נוימן, יקיר גבאי, אסי טוכמאייר וברק רוזן, כשותפים במגה-פרויקט במיאמי, Miami River District, בעסקה שהוערכה בכ-525 מיליון דולר. בסך הכול למשפחת שטרית יש פורטפוליו של כ-1.3 מיליון מ״ר של נדל״ן, והיקף כזה לא נשען על הון עצמי בלבד, אלא בעיקר על חוב. הרבה חוב.
חובות של יותר מ-1.5 מיליארד דולר
השטריתים אימצו גישה שמעדיפה מהירות על פני בדיקות עומק, עסקה על פי תחושה, ולא פעם גם הצעות במזומן משמעותי כדי לנצח מתחרים, לעיתים עד מחצית מההון בעסקה, במקום להיתלות במימון מלא. כאן טמון שורש הקריסה. החוב של החברה נתפס ככלי עבודה, לא כסיכון. כל נכס שועבד, כל תזרים עתידי שימש בסיס להלוואה חדשה, וכל עסקה מוצלחת חיזקה את התחושה שהשוק תמיד יאפשר יציאה.
אלא שמגיפת הקורונה, ולאחריה עליית הריבית החדה, שינו את כללי המשחק. שוק המשרדים התרסק, תפוסות ירדו, והבנקים הפסיקו למחזר חוב בקלות. מה שהיה בעבר מנגנון חלק, הפך למלכודת, והאחים נכנסו למצוקה כלכלית של עמידה בפירעון ההלוואות שנטלו בריביות גבוהות.
לפי מסמכי בתי משפט ודוחות סוכנויות דירוג, המשפחה צברה חובות בהיקף של 1.6 מיליארד דולר שכבר הוגדרו כחדלי פירעון, ועוד כ-300 מיליון דולר שנמצאים בסיכון. מעבר לכך, האחים ג׳וזף ומאייר ערבו אישית להלוואות בהיקף של כ-280 מיליון דולר. כלומר, לא רק נכסים מסחריים עמדו על הפרק, אלא גם ההון האישי שלהם.
בפברואר 2025 איבדה המשפחה את Hotel Bossert בברוקלין לאחר שלא עמדה בהחזר חובות של כ-177 מיליון דולר. Columbus Square, אחד מנכסי המסחר החזקים של האפר ווסט סייד, הועבר שוב לסטטוס של נכס בסיכון בעקבות החמצת תשלומים, למרות שמדובר במתחם הומה אדם עם שוכרי ענק כמו Target ו-Whole Foods.
גם הנכסים בקווינס נכנסו להליכי כינוס, ומלון קרטר בטיימס סקוור הפך לזירת עימות מול עיריית ניו יורק בשל טענות להזנחה חמורה ולסכנה בטיחותית. באחד הדיונים המשפטיים נשאלה השאלה הישירה מדוע חדלו האחים לשלם על שורה ארוכה של הלוואות בו זמנית. התשובה שניתנה הייתה פשוטה כמעט עד כדי מבוכה. אין להם כסף. לא תרגיל חשבונאי, לא מהלך טקטי, אלא מחסור אמיתי בנזילות.
ההסתבכות בפלילים
ואז הגיע המימד הפלילי. בספטמבר האחרון הוגש כתב אישום נגד מאייר שטרית ונגד החברה בגין הטרדה שיטתית של דיירים מבוגרים בשני בנייני מגורים שלה בצ'לסי. על פי כתב האישום, מדובר בניסיון מכוון להוציא דיירים מוגנים מדירותיהם כדי לפנות את הבניינים ולהעלות את ערכם הכלכלי לקראת מכירה או שינוי ייעוד.
לפי התביעה, הדיירים, חלקם בני יותר מ-70, חיו תקופות ארוכות ללא חימום סדיר, עם גגות דולפים, מעליות מושבתות ותשתיות שלא תוחזקו. התיאור בכתב האישום אינו מתייחס לרשלנות מקרית אלא למהלך שנועד, לטענת הפרקליטות, לשבור את רוחם של הדיירים ולגרום להם לעזוב מרצונם. זו האשמה חמורה במיוחד בשוק הנדל״ן הניו-יורקי, שבו דיירים מוגנים הם קו אדום משפטי, ציבורי ומוסרי - בוודאי בעידן ראש העיר זוהראן ממדאני.
דבריו של התובע המחוזי, אלווין בראג, היו חריגים בנחרצותם. הוא תיאר "קמפיין של הטרדה" שנועד להפוך את חיי הדיירים לבלתי נסבלים. לפי התביעה, זה לא היה סכסוך אזרחי על תחזוקה לקויה, אלא עבירה פלילית שמיוחסת ישירות לדרג הבכיר של בעלי הנכס. מאייר שטרית כפר באשמה והודיע באמצעות עורכי דינו כי ייאבק בה בבית המשפט, אך עצם העובדה שמשפחה שהייתה מזוהה במשך שנים עם עסקאות פאר ועם מגדלי יוקרה מוצאת את עצמה תחת כתב אישום פלילי בגין יחס לדיירים קשישים, סימנה התדרדרות תדמיתית עמוקה.
גם שמו של ג׳וזף נקשר בשורה של מאבקים משפטיים לאורך השנים. עוד לפני הפריצה לנדל״ן הוא פעל בעסקי טקסטיל, וב-1990 הודה בעבירת התחמקות מתשלום מכסי יבוא הקשורה למשלוחי בדים, ונגזרו עליו עבודות שירות, קנס של 10,000 דולר ומאסר על תנאי. הפרשה הייתה אחד הגורמים שהאיצו את המעבר של המשפחה מייבוא לנדל״ן. ב-2015 הוגשה נגדו תביעה אזרחית בארצות הברית מצד בנק BTA ועיריית אלמטי בקזחסטן, בטענה שסייע להסתיר עשרות מיליוני דולרים בעסקאות נדל״ן בעיר. שטרית הכחיש כוונה פסולה, ובהמשך המחלוקת הוסדרה בהסכם חשאי, והצדדים מסרו הודעה משותפת על סיום ההליך.
כל זה מתרחש על רקע תדמית אחרת לחלוטין של המשפחה בקרב הקהילה היהודית. השטריתים נחשבו במשך שנים לאחת המשפחות היהודיות הנדיבות בארצות הברית. הם דוברי עברית, שומרי שבת ומצוות, שתרמו והחזיקו עשרות מוסדות תורה וישיבות, תמכו בבתי כנסת בניו יורק ובישראל, והיו מקורבים למשפחת אבוחצירא ורבנים בכירים. שמעון (סימון) שטרית, מאבות המשפחה, נקבר בירושלים, לאחר שארונו הוטס מניו יורק לישראל, כסמל לקשר העמוק והמתמשך בין המשפחה לארץ.
בדיעבד הקשר הזה מקבל משמעות כמעט אירונית. ב-2005 משפחת שטרית עמדה רגע מלהפוך לאחת מבעלות השליטה הגדולות בישראל, חברה שהחזיקה תשתיות תחבורה, תחנות מרכזיות ונדל״ן בהיקפים עצומים. היום, כ-20 שנה אחרי, אותה משפחה מתקשה לשמור על שליטה בנכסים מרכזיים בניו יורק עצמה. אז דובר על שיאי מחיר ועל חזון של התרחבות. היום מדובר בהקפאת הליכים, בהגנה מפני כינוס ובמאבק על כל נכס.
משפחת שטרית בנתה את עצמה על ההנחה שהשוק תמיד יאפשר תנועה. לקנות, למנף, למכור, ולהמשיך הלאה. כשהתנועה נעצרה, המודל כולו קרס. משפחה שעמדה בראש אחת מאימפריות הנדל״ן היהודיות החזקות בעולם, מתמודדת כעת עם השאלה הבסיסית ביותר של שוק ההון. איך שורדים כשאין יותר לאן לגלגל את החוב.
תגובתם של האחים שטרית לא ניתנה עד פרסום הכתבה.
