ב-11 ביולי 2025, כשבועיים לאחר תום מבצע "עם כלביא", העימות הצבאי הראשון בין ישראל לאיראן, כתב קובי ניזרי, הבעלים של רעות, בית קליה וקפה במתחם היקב בכפר תבור, בעמוד הפייסבוק שלו: "שנה מאז שפתחתי את רעות. פתחתי עסק באמצע מלחמה, במיקום די מרוחק, בענף קשוח. למרות האתגרים, אתם קהילה שגדלה ובמהירות. זה חלום שמתגשם".
ניזרי לא תיכנן שתשעה חודשים לאחר מכן הוא ייאלץ להתמודד שוב עם מצב דומה, עם פרוץ מבצע "שאגת הארי", והעימות עם איראן. "המצב לא קל", הוא מודה. "אבל אני לא מופתע ולמוד ניסיון, כמו עוד הרבה אנשי עסקים במדינה. רגיל למלחמות, לקרב הישרדות, ובין לבין להתקדם לעבר הגשמת החלום שלי".
רעות קפה הוא חלק מהגשמת החלום הגדול של ניזרי, אותו התחיל לחלום בעודו לוחם משוחרר וצעיר. שם המקום, הוא מסביר, מכוון לערך הרעות, שמדינת ישראל קמה ומתקיימת עליו, ולאחוות לוחמים, אותה חווה במהלך שירותו הצבאי. לזה מתחבר הסיפור האישי של ניזרי, שאיבד שניים מחבריו הקרובים בחרבות ברזל: רס"מ במיל' רני טחן, שהתעקש להילחם למרות שהתמודד עם פוסט טראומה בעקבות מבצע צוק איתן וקיבל פטור ממילואים, ורס"ר במיל' יקיר ביטון.
לזכרם, בתוך בית הקפה, הציב ניזרי פינת הנצחה בה מסופר סיפורם של השניים. בנוסף, אחד מסוגי הקפה שנקלים במקום ונמכרים, נקרא 'קפה רני', על שמו של טחן: "בן 40 בנופלו, אבא לארבעה ילדים. עסק בחקלאות, אהב את הארץ והאדמה". ניזרי עצמו סובל מפוסט טראומה בעקבות חרבות ברזל, והקמת בית הקפה ועבודתו בו ממחישים במובן רב את ניצחון הרוח על קשיי הנפש.
"פתחתי את הקפה ביולי 2024, וזו הפעם השלישית מאז, שהצפון מופגז והמקום הושבת. דווקא 2026 התחילה טוב אליי, הייתי אופטימי. פברואר 2026 היה החודש הטוב ביותר מאז שפתחתי את הקפה, עלייה של 140% לעומת פברואר הקודם. מה עושים? בזמנים כאלו, כדי לשמור את הראש מעל המים, אני מוכר קפה באתר"
הוא נולד ביקנעם לפני 43 שנה. בתום לימודיו התיכוניים, באוגוסט 2001, התגייס לגדוד צבר של חטיבת גבעתי. "זה היה סדיר שכולו התנהל בעזה, נצרים וגוש קטיף, בתקופה שלפני ההתנתקות", הוא מספר. שנתיים לאחר שהתגייס הכיר ניזרי את טחן. "בשירות הסדיר הייתי סמל המחלקה ורני היה חובש קרבי. המשכנו לשרת יחד גם בשירות במילואים, בגדוד 4717, מילואים גבעתי. מעבר להיותנו לוחמים וחברים לנשק, הפכנו לחברים קרובים. בכל תפקיד, בסדיר ובמילואים, דאגנו להיות יחד. ידעתי שהוא סובל מפוסט טראומה קשה, הוא קיבל 100% נכות ממשרד הביטחון, אבל הוא לא הסכים לוותר לעצמו בשום משימה, למרות הפטור שהיה לו. הוא נלחם כדי לחזור ב-7 באוקטובר ליחידת המילואים שלנו, לקחת חלק בחרבות ברזל".
5 צפייה בגלריה
מימין: רני טחן ז"ל, קובי ניזרי, יקיר ביטון ז"ל וחברם לחפ"ק יניב צארום
(צילום: באדיבות קובי ניזרי)
בשנים האלו, מאז השחרור משירות סדיר ועד היום, בנה ניזרי את עצמו מקצועית ואישית. לאחר השחרור טס לדרום אמריקה, וכשחזר עזב את הצפון לטובת ת"א. כשבע שנים התגורר בה, ואף הכיר את יפעת, ילידת כפר תבור, שהפכה לרעייתו: "כבר ברגע הראשון שנפגשנו היה ברור שאנחנו יחד. דיברנו על משפחה וילדים ועל הצפון".
ב-2012 הם עברו להתגורר בכפר תבור, שם נולדו ארבעת ילדיהם, בני 11, 7 ותאומים בני שנתיים. בת"א, הוא מספר, גם החל את הרומן שלו עם הקפה כשהחל לעבוד כבריסטה ובהמשך כמנהל הבר במסעדת מנטה ריי, שנסגרה לאחרונה אחרי 27 שנים. במקביל לעבודתו, השלים בגרויות ותואר במינהל עסקים. כשנה לאחר חזרתם של הזוג לצפון, פתח ניזרי את 'קפה ויקולו', עסק של עמדות קפה לכנסים ואירועים, איתו נדד בכל הארץ.
מה יש בקפה שכל כך התחברת אליו?
"זה תחום מסקרן. אישית, אני אוהב קפה. אספרסו, קפה שחור, פילטר ועוד. בנוסף, באמצעות פולי קפה שמייצרים מהם משקאות שונים, לומדים על תרבויות שונות. אני עוסק בקפה הרבה שנים ועדיין ממשיך ללמוד דברים חדשים, ולקבל עוד טעמים וידע".
באופן מפתיע, או שלא, דווקא הקורונה הביאה למפנה בחייו. "זו הייתה התקופה בה הבנתי שאני חייב לשנות את העיסוק. הבנתי שהעסק שלי תלוי תקופה, ובמדינה שלנו לא הייתה שנה בה לא התמודדתי עם מלחמה או מבצע, בה לא נעצרתי בגלל דברים גדולים ממני. אמנם בתקופת הקורונה קיבלנו פיצויים מהמדינה, מה שנשמע היום קצת משונה", הוא צוחק. "אבל לא שקטתי על השמרים. מכיוון שאי אפשר היה לפתוח את המקום, התחלתי במשלוחי קפה ועשיתי שיתופי פעולה שונים. ניסיתי לייצר פעילות שמתאימה לתקופה. הבנתי, שאני צריך בסיס, משהו יציב יותר מענף האירועים. מכאן התפתח החלום של בית קלייה לקפה, שישלב בתוכו בית קפה, והרצון היה לעשות את זה בכפר תבור. הצלחתי לאפיין את התוכנית ולבנות אותה, אבל לא הצלחתי לגרום לזה לקרות, בגלל סיבות של החיים. כשהקורונה נרגעה, חזרנו לאירועים, ומשכתי לחלום על בית קלייה".
"זה לא היה צריך לקרות"
עד כמה שזה נשמע לא הגיוני, החלום התחיל להתגשם דווקא ב-2023, בשנה הכי קשה למדינה, כשהמימוש מתחבר לכאב ועצב. "בשנה זו המשכתי עם העסק של האירועים, ויפעת החלה את ההיריון השלישי שלה, עם תאומים. בבוקר 7 באוקטובר, מג"ד גדוד 8717 הקפיץ את כולנו בוואטסאפ, להגיע לבה"ד 1, להתחייל. יפעת הייתה בחודש השישי, והילדים הופתעו כשעליתי על מדים. הייתי אז חודשיים לפני גיל הפטור, ומכיוון שלא היו מתוכננים לי עוד ימי מילואים לשנת 2023, הודעתי להם שאבא מסיים מילואים, ופתאום אני על מדים?
"באותה שבת רני ואני שוחחנו הרבה על הצטרפותו למלחמה. ניסיתי לשכנע אותו שלא יגיע, בגלל הפוסט טראומה, אבל הוא התעקש וטען שעבורו זה הדבר הנכון לעשות, ואמר שאם לא יהיה איתנו הוא יילחם עם גדוד אחר. הוא הצטרף אלינו בשעות הערב. באותו יום הגיע למקום גם יקיר, חבר קרוב נוסף שלי מהשירות הצבאי. הוציאו אותו מבית הכנסת והוא הגיע מיד. הכרתי אותו ב-2019, במהלך המילואים, כשהצטרפתי לחפ"ק (חדר פיקוד קדמי), שהוא היה מוותיקיו. אגב, יקיר עבד בברינקס והיה עובד חיוני. שבועיים למלחמה, הברינקס שלחו בקשה לשחרר אותו ממילואים. הצבא אישר, אבל יקיר לא היה מוכן לשמוע מזה, הגיע לקצינים בחטיבה והודיע שהוא נשאר".
ב-18 בנובמבר, 11 יום לאחר פתיחת המלחמה, טחן וביטון נהרגו. טחן היה בן 40 כשנהרג, ביטון בן 34. תחקיר צה"לי העלה שהשניים נהרגו מירי דו צדדי.
איפה פעלתם במהלך הימים הראשונים של המלחמה?
"ב-8 באוקטובר נכנסנו לכפר מימון, המשימה הייתה לטהר ולהחזיר את השליטה לשטח. עברנו מטר מטר, חיפשנו מחבלים, אזרחים שמסתתרים, אמל"ח וגופות. אחת המשימות הכי משמעותיות הייתה לנקות את השטח של ניר עוז עד לגדר, ממנה נכנסו מאות מחבלים ארורים, שחלקם נהרגו. היה גם חשש שיש עוד נעדרים ישראלים שם. היינו צריכים לפנות הרבה גופות. רני ואני יצאנו למשימה הזו יחד. הייתי צמוד אליו, דאגתי לו מאד. גם הוא דאג לי".
הבנתם שקורה משהו נוראי?
"הבנו שקורה משהו מאד גדול, אבל רחוק מאד מהמימדים שהסתברו אח"כ. התחושה שלנו הייתה שתכף זה נגמר והאירוע בגדר 'היה', כי אנחנו מכירים אירועים. היתקלות זה שניות ודקות. לקח לי הרבה זמן להבין את גודל האירוע".
שבועיים לאחר תחילת המלחמה יצא ניזרי לחופשת סופ"ש קצרה וחזר מוקדם במוצ"ש. "רני ואני קבענו להיפגש מוקדם במוצ"ש, רצינו לסגור הליכי עבודה, לאחר שיום לפני כן דיברנו, והבטחתי לו שנסדר את כל השאלות שהועלו במוצ"ש. לרגע לא חשבתי שזו שיחתנו האחרונה. כשהגעתי, הסמג"ד, שידע איזו חברות חזקה הייתה בינינו, קרא לי ואמר: 'רני ויקיר נהרגו'. ברגע הראשון לא קלטתי, לא ראיתי את זה מגיע, לא חשבתי שיקרה. אולי בגלל הותק שלנו, הייתה לי איזו הרגשת חסינות", הוא אומר בקול חנוק, "זה מציף אותי כשאני חוזר לאותם רגעים".
"הבנתי שאני בפוסט טראומה ופניתי לפסיכולוגית פרטית. נכנסתי לקטגוריה של מי שסובל מפציעה שקטה, שלא מדברים עליה כמעט, אבל שמודעות אליה וטיפול בה, מצילים חיים. הייתי חייב משהו שיחזיר אותי אל עצמי. ירדתי הרבה במשקל, המצב הפיזי שלי היה גרוע. מצד אחד היה לי ברור שאני חייב להיות בבית, עם האשה, שצריכה ללדת, עם הילדים, מצד שני רציתי להיות עם החבר'ה שלי בעזה"
הסברה היא ששניהם נהרגו מירי דו צדדי. עלתה בך מחשבה שמדובר במוות מיותר?
"אי אפשר שלא לחשוב על זה. כחייל, כלוחם, מחיר מלחמה הוא משהו ידוע, מוכר, ב-DNA של המלחמה. אבל על האובדן שלהם חבל לי, לא אחת אני חושב שזה לא היה צריך לקרות ומרגיש צביטה בלב. ושוב אני חוזר לידיעה שבמלחמה יש אי ודאות ותקלות, בוודאי בשבועות הראשונים של הכניסה לרצועת עזה, היו תקלות. לצערנו, זה קורה יותר מדי, אבל זו מלחמה".
איך אתה ממשיך לתפקד במציאות כזו?
"הסמג"ד הבין שהוא חייב להוציא אותי מיד מההלם, ונתן לי משימות באותו רגע של ההודעה. למשל, לאסוף את הציוד האישי של רני, שהיא אצלי. הוא תיפעל אותי, והחזיר אותי לעבודה. הגדוד היה עדיין בלחימה, המשכתי והייתי שקוע במשימות, אבל הבנתי שאיבדתי שני חברים משמעותיים. לאחר כמה שבועות, כשחזרתי הביתה, כי אשתי הייתה בשמירת הריון, והייתי חייב לסייע, הבנתי שאני בבעיה. הבנתי שאני בפוסט טראומה ופניתי לפסיכולוגית פרטית. הבנתי שנכנסתי לקטגוריה של מי שסובל מפציעה שקטה, שלא מדברים עליה כמעט, אבל שמודעות אליה וטיפול בה, מצילים חיים. הייתי חייב משהו שיחזיר אותי אל עצמי, אבל גם ידעתי, שכך אי אפשר שאחזור ללחימה. ירדתי הרבה במשקל, המצב הפיזי שלי היה גרוע. מצד אחד היה לי ברור שאני חייב להיות בבית, עם האשה, שצריכה ללדת, עם הילדים, מצד שני רציתי להיות עם החבר'ה שלי בעזה, בלחימה, הייתה בי מלחמה פנימית, שהקשתה עליי".
קפה שחור לזכרו של רני
בדרך המקריות, כשבוע לפני הלידה, הגיע אל ניזרי אחד מחבריו, וסיפר לו על המקום במתחם היקב, שמתפנה. "הלכתי מתוך סקרנות", הוא חוזר לסוף 2023. "כבר כשנכנסתי לשם, ידעתי שאני חייב לקחת את המקום, אבל לאחר כמה ימים של בדיקות והתלבטויות, אמרתי ליפעת שאני יורד מזה, חששתי. אבל יפעת התעקשה ואמרה שאני חייב לפתוח את המקום, כי זה מה שיחזיר אותי למציאות, ואם לא אפתח, אמשיך לשקוע. למרות זאת, לא החזרתי תשובה לבעלים של המתחם. יומיים לאחר מכן, כשהיינו בחדר הלידה, קיבלתי טיוטת חוזה. הבנתי שזה מה שצריך להיות ושזה יקרה. בינואר 2024 נולדו התאומים ובמקביל, חתמתי על חוזה השכירות של המקום".
כ-300 אלף שקל הוא השקיע בהקמת המקום, כשחלק מהדברים נעשו בעבודת ידיים שלו ושל אביו, שסייע בהקמת בית הקפה. "גם נהנינו מהעבודה המשותפת והמדויקת בהקמת המקום, וגם היה תקציב שפוי". ביולי 2024, כאמור, נפתח רעות, בית קליה וקפה. "פתחתי את הקפה, כשברור לי שאני הולך להנציח במקום את רני ויקיר. החלטתי על שם המקום כחלק מערך אחוות לוחמים ורעות, ובתוך זה טבעי היה לי להציב פינת הנצחה, שמספרת את סיפורם של רני ויקיר. זכות גדולה עבורי להשיב לאנשים, שנכנסים למקום, רואים את הפינה, ומקשיבים להסבר ולסיפור. אני מסביר לאנשים, שזה יותר מבית קפה עבורי. העסק הזה הוא אני והחברים שלי והמדינה. אמנם, סיפור לא קל, אבל המקום גם מייצר מרחב של הפוגה, חיים ושמחה. לשמחתי, הקפה מלא, אני אוהב את העבודה שלי, מגשים את החלום. אנחנו קולים קפה ירוק בצורה מדויקת, לצידו מגישים תפריט קל לישיבה או טייק אווי. העסק גדל ואני מתפרנס ממנו, ולא ירחק היום, והוא יתפתח לרווחים יפים יותר".
איך אתה מסתדר עם הפוסט טראומה?
"לפעמים אני עובד יותר לצד הפוסט טראומה שלי, לפעמים מרגיש אותה פחות, אבל יש לי משימת עבודה ומשפחה נפלאה, ששווה להילחם עבורה".
והנה, שוב מלחמה עם איראן. מה עושים?
"אני מתורגל", הוא מחייך. "פתחתי את הקפה ביולי 2024, וזו הפעם השלישית מאז, שהצפון מופגז והמקום הושבת. דווקא 2026 התחילה טוב אליי, הייתי אופטימי", הוא מהרהר בחיוך. פברואר 2026 היה החודש הטוב ביותר מאז שפתחתי את הקפה, עלייה של 140% לעומת פברואר הקודם. מה עושים? בזמנים כאלו, כדי לשמור את הראש מעל המים, אני מוכר קפה באתר, זה מסייע. בנוסף, בתחילת המבצע הנוכחי שולבתי בתוכנית 'טעם חדש לצפון' של קבוצת שטראוס, שמלווה אותי עסקית ושיווקית בימים אלו. המיזם, שנעשה על ידם בשיתוף קרן אדמונד דה רוטשילד, מסייע לתהליך של תכנון אסטרטגי מדויק, שיוביל לצמיחה".
בתוך סוגי הקפה שאתה קולה ומוכר, יש גם 'קפה רני'.
"נכון. יש קפה שחור לזכרו של רני, כשעל עטיפת הקפה כתוב סיפורו של רני. במילואים לרני ולי היה מקום של כבוד לבישול קפה שחור. כל מקום וזמן התאימו לנו להדליק גזייה ולבשל קפה, זמן איכות שלנו לשיחות נפש. חלק מהכנסות מכירת 'קפה רני', מוקדש למימון מסעות עבור צוותי מילואים לעיבוד חווית הלחימה. כל לגימה מהקפה היא חלק מהסיפור שלנו".
אתה מוגדר כמקום כשר, וככזה גם סגור בשבת וחג. למה? דווקא סופי שבוע מזמנים את הטיילים.
"הרבה שואלים אותי על זה, בעיקר אלו שמגיעים בשבת. התשובה לזה אישית ולא עסקית. רגע לפני שפתחנו, אמרתי ליפעת, שאני בשבתות לא עובד. ידעתי שאם אני נכנס לעסק תובעני, אני חייב לייצר מרווח נשימה, לעצמי ולמשפחה. לכן גם המקום נפתח בכל יום ב-08.00 ונסגר ב-17.00, למרות דרישת הלקוחות. זה עוד גבול ששמתי לעצמי, וחלק מהאופי המיוחד של המקום. המקום קיבל חיבוק מקהל שומרי המסורת, ולא רק מהם. מסתבר שלא רק דתיים מקפידים על כשרות, ואני נותן פה מענה לצורך הרבה יותר גדול משחשבתי. אם הייתי עובד בשבת, כנראה שהייתי מרוויח את הפוטנציאל, שטמון בפתיחת מקום כזה בשבת, אבל ההפסד האישי שלי היה יותר גדול".
מה הלאה?
"החלום והחזון הוא לפתוח בית קלייה משלי. ייקח זמן, אבל יקרה. מבחינה עסקית זו המהות, רעות בית קפה יישאר, הוא הנשמה של הסיפור".
