ועידת ההייטק הביטחוני - עצמאות ביטחונית כחול לבן
ועידת ההייטק הביטחוני מאורגנת על-ידי קבוצת "ידיעות אחרונות" בשיתוף נותני חסות.
מלחמת חרבות ברזל, והפתאומיות בה היא החלה בעקבות מתקפת הטרור של חמאס ב-7 באוקטובר, הצריכה מהתעשיות הביטחוניות עבודה עצימה מהרגע הראשון. בפאנל שנערך במסגרת ועידת ההייטק הביטחוני של ynet ו"ידיעות אחרונות", בשיתוף לשכת המהנדסים בישראל, שנערך היום (שלישי), התייחסו לדברים.
"התעשייה האווירית מהבוקר של 7 באוקטובר הכריזה על מצב חירום ונכנסה לתהליך של הירתמות", מסביר אלוף במיל', מוני כץ, סמנכ"ל אסטרטגיה וישראל בחברה. "כל 15 אלף העובדים הביעו דאגה עמוקה לזה שהמדינה תנצח, וזה בא לידי ביטוי בהמון רבדים, בין אם זה בהצעה של רעיונות ופתרונות שנתנו לצה"ל ולמשרד הביטחון, וכמובן למערכות שכבר קיימות והיינו צריכים לסייע לתחזק ולשמר אותן".
עוד אמר כץ כי "נכנסנו לתהליכים של הגברת קצב ייצור משמעותי של המון מערכות ומוצרים. אפשר לתת דוגמה לעולמות החימוש שחייב את כל המערכת להתארגן מאוד מהר ולתת פתרונות, כולל לגייס עובדים ולרכוש יכולות. חשוב להגיד גם שהמוצרים החדשים והיכולות החדשות שהכנסנו לא פותחו במהלך המלחמה, אלא דברים שהיו על המדף וצה"ל עדיין לא הצטייד בהם".
כמו מה למשל?
"לדוגמה, מערכות נשק וטילים שהצטיידו בהם מערך זרוע היבשה וחייל האוויר".
אלוף במיל' מיקי אדלשטיין, סמנכ"ל אסטרטגיה וסגן נשיא בכיר באלביט, התייחס להתגייסות מצד החברה שלו לצרכי המלחמה: "כמו התעשייה האווירית ואחרות, גם אלביט הייתה שותפה למלחמה מהיום הראשון, בזמן שבפיקים 15% מהעובדים שלנו גויסו למילואים. לשמחתנו, בזכות העבר הטוב של אלביט עם עובדיה, גייסנו הרבה מאוד פנסיונרים בחזרה והספקנו לגייס עוד 2,000 עובדים חדשים במהלך הלחימה, כולם מהשורה הראשונה.
איך עצימות המלחמה השפיעה עליכם?
"נדרשנו לעשות התאמות, לדוגמה גם בנושא החימושים לעלות מייצור של 5,000 פגזים בשנה ללמעלה מ-10,000 בחודש וכו'. זה נשען על יכולות שהיו לפני, גם קצב יצור לא היה, אבל הרבה מאוד ידע והון אנושי מאוד משמעותי בכל שרשרת ההון האנושי מהמהנדסים עד עובדי היצור, ואחד הדברים השכיחים היו עבודה של 24/7. אנשים באים לבית כנסת אחרי תפילת שישי עם החולצה הלבנה, חוזרים לפס יצור וממשיכים לייצר במשמרת לילה וזה ממשיך בחלק מהמקומות עד עכשיו ופתחנו קווים ואני גם שמח לומר שהחזרנו אפילו היום קווים למקומות שנדרשנו לעזוב כמו בתל חי. אנחנו המעסיק הראשון שחזר לצפון לפתוח את המפעלים שם. זה נושא מאוד חשוב בעינינו, בכלל הפריפריה".
תא"ל אמיר אביבי, יו"ר ומייסד תנועת הביטחוניסטים, כתב לפני 11 שנים דוח על כך שישראל מזניחה את נושא החימושים שלה. על כך הוא אמר: "אז הופתענו ממערכה מאוד ארוכה של 51 ימים. היום זה נשמע מצחיק 51 ימים, אבל אז זו הייתה חתיכת מערכה. צה"ל אז נשאר בלי תחמושת, בעיקר חיל האוויר. משבר אדיר. באותה עת הייתי סגן מבקר מערכת הביטחון וכתבנו דוח חמור על הנושא. המטרה הייתה להראות שאנחנו במשבר ולא יכולים תמיד לסמוך על האמריקנים, כמו שראינו אז וגם עכשיו".
עלי בינג, סגן הממונה על התקציבים במשרד האוצר, דיבר בפאנל על עניין המימון, כי בסופו של דבר כל נושא החימושים והפגזים מסתכם בכסף, ולא מעט: "צריך לנהל שיח של תיעדוף, שבעצם אומר האם מה שחשוב לי זה התלות בפגזים, חימושים או בדברים אחרים. בניגוד לתפיסה הרווחת שתוספת של פסי יצור טובה לכלכלה, באופן כללי ובטח בשוק תעסוקה הדוק כמו שאנחנו נמצאים בו היום, ככל שאני מעוות את שיקול הדעת של הפרט ואני לוקח מהנדס, אני אגרום גם לחוסר יעילות בהקצאת המשאבים של כוחות העבודה, ובמובן מסוים גם לחוסר יעילות בתעשיות הבטחוניות עצמן כי בסוף כדי לייצא הן צריכות ביטחון יחסי. בסופו של דבר מה שאנחנו אומרים זה שהתעשיות צריכות לייצר את מה שהן טובות בו".
