כשהאמנות מגיעה לבית המשפט: הציירת הישראלית מיכל ממיט וורקה תובעת את אוצרת האמנות הבכירה שולמית נוס בטענה כי העמידה למכירה שלוש יצירות של ממיט וורקה שנמסרו לנוס למשמורת בלי אישורה של האמנית. ממיט וורקה מבקשת מבית משפט השלום בת"א להורות על פיצוי בסך 100 אלף שקל מצידה של נוס, וכן לאשר כי אין בחזקת האוצרת יצירות נוספות של ממיט וורקה. "הניסיון של גורם בעל מעמד בכיר בעולם האמנות הישראלי לגזול בציניות אמן בתחילת דרכו מעורר תחושות קשות", נטען בתביעה. נוס, שמשמשת יועצת לאוסף האמנות של בנק דיסקונט, דוחה במכתב מטעמה את הטענות מכל וכל. יודגש כי אין כל טענה של התובעת כנגד בנק דיסקונט.
יצירותיה של ממיט וורקה הוצגו במוזיאונים ובגלריות בארץ ובעולם, והן הוצגו בין היתר גם באוסף האמנות של דיסקונט, באוצרותה של נוס. "ההצלחה האמנותית של התובעת מעוררת השתאות גם לנוכח הקשיים שעימם נאלצה הציירת להתמודד במהלך חייה", כותב בא כוחה של נוס, עו"ד ליעד וטשטיין, בפתח כתב התביעה. "התובעת, שעלתה לארץ ב-1984 במסגרת מבצע משה, היא יוצאת אתיופיה הראשונה שהתקבלה ללימודים במכללת שנקר, ולאחר היא מכן פרצה בהצלחה לעולם האמנות, אף שנאלצה להתמודד עם מצב כלכלי קשה וגזענות".
היכרות שתחילתה בבית קפה
ממיט וורקה התוודעה לנוס ב-2016 במסגרת עבודתה כמלצרית בבית קפה בתל אביב, ובין השתיים נוצרו יחסי ידידות. "לאור מעמדה הבכיר של נוס בעולם האמנות בישראל התייחסה אליה התובעת, שהייתה באותה עת אמנית בראשית דרכה, כאל מנטורית ונתנה בה אמון מלא", מצוין בכתב התביעה.
על פי כתב התביעה, ב-2018 הציעה נוס לתובעת לאחסן עבורה את עבודותיה במחסני אוסף האמנות של בנק דיסקונט, וכיוון שלתובעת לא היה באותה עת היכן לאחסן את עבודותיה, היא קיבלה בשמחה את ההצעה. על פי הנטען, לקראת סוף 2020 השיבה נוס לתובעת עבודות שלה שאוחסנו בבנק דיסקונט - אולם ב-2022 היא נדהמה לגלות כי נוס העמידה למכירה שלוש יצירות שלה בבית המכירות הפומביות תירוש, שהתובעת מסרה לאוצרת למשמורת. "יצירות אלה הועמדו למכירה ללא ידיעת התובעת וללא רשותה", נכתב בתביעה. "מעבר לכך, הן הועמדו למכירה במחירים נמוכים שפגעו בערך השוק של יצירות התובעת". בהמשך כתב התביעה מצוין כי יצירה אחת מתוך השלוש לא נמכרה ונמסרה על ידי נוס לאמנית.
בתשובה ששלחה באת כוחה של נוס, עו"ד נורית אשר פניג בינואר האחרון, היא מכחישה את הטענות וקובעת כי היצירות שהועמדו למכירה פומבית באמצעות תירוש הן עבודות שקיבלה האוצרת במסגרת עסקת חליפין מול צד שלישי, וכי הן אינן חלק מהיצירות שנמסרו לה למשמורת. עוד מצוין במכתב התשובה כי בתחילת 2021 נענתה נוס להצעתו של אדם בשם א.פ (השם שמור במערכת; ל.ד) ורכשה שלוש עבודות קטנות של התובעת. על פי מכתב התשובה הסכימה נוס להצעה והוחלט כי במקום תשלום בעבור העבודות תעביר נוס לרשותו של א.פ עבודה של אמן אחר אשר בבעלותה.
לטענת הנתבעת, במרץ 2022 היא החליטה להעמיד את שלוש העבודות של ממיט וורקה למכירה פומבית, ובעקבות זאת נמכרו שתי עבודות מתוך השלוש, ללא שלאוצרת הייתה שליטה כלשהי במחיר העסקאות - טענות שהתובעת מכנה "בדותה שהמציאה נוס בניסיון לייצר אליבי למעשיה".
עוד נטען במכתב מטעמה של נוס: "בשל העובדה כי מרשתי (נוס; ל.ד) נפגעה מאוד מאופן הפנייה התוקפני של מיכל, החליטה מרשתי להחזיר למיכל את כל העבודות שקיבלה ממנה במתנה עוד ב-2020, וכן את העבודה השלישית שהעבירה למכירה בבית המכירות - ואשר בפועל לא נמכרה. אין בידי נוס כל עבודה של מיכל, וגם לא תהיה בידיה בעתיד. מרשתי עשתה כל שביכולתה כדי לסייע למיכל, והיא לעולם לא הייתה פוגעת באמנית שהאמינה בה וסייעה לה בעבר".
במכתב צוין עוד כי נוס פועלת ומתנדבת רבות בתחום הפילנתרופיה והעמותות בישראל, וכי היא קיבלה על כך אות הוקרה מיוחד מטעם ראש הממשלה. "עצם הטענה כי נוס חייבת כסף כלשהו למיכל גובלת בחוסר מוסריות", נכתב במכתב התשובה. טרם הוגש כתב הגנה.
מטעמה של שולמית נוס נמסר בתגובה: "תמוה כי התביעה הועברה לעיתונות בטרם נמסרה לנתבעת. זוהי תביעה מיותרת לגמרי שאינה מבוססת על דבר, ואנו בטוחים שהיא תידחה על ידי בית המשפט".
