באוגוסט אשתקד נפטר שאול כוכבי, אביו של מי שכיהן אז כרמטכ"ל, רא"ל (במיל') אביב כוכבי. "שאול נפטר תשע שנים לאחר מות רעייתו, ריבה ז"ל", מספרת ד"ר יופי תירוש, משפטנית וסגנית הדקאן בפקולטה למשפטים באוניברסיטת ת"א, ורעייתו של ד"ר זהר כוכבי, אחיו של אביב, מנהל מחלקת המחקר במכון זולת לשוויון וזכויות אדם. "כשאמו נפטרה, אביב היה ראש אמ"ן וכשאביו נפטר, הוא היה הרמטכ"ל. שתי הלוויות מורכבות מבחינת לוגיסטית.
"עוד להלוויה של ריבה ולשבעה הגיעו אלפי אנשים, ובני המשפחה מצאו את עצמם עסוקים בלוגיסטיקה, והתקשו למצוא פניות לשוחח עם המנחמים ולהקשיב לסיפורים ולזכרונות, שמשתפים בהם אנשים שמגיעים לנחם. כששאול, שהיה איש מדהים, נפטר, היה ברור שההלוויה והשבעה יהיו עוד יותר מורכבים, והבנו שאנחנו צריכים עזרה". לאור זאת, הוחלט במשפחה להיעזר בגורם מקצועי וחיצוני בארגון ההלוויה והשבעה, משימה שהוטלה על תירוש. לאחר חיפוש קצר היא הגיעה ל"סופיה", חברת שירותי אבל, ולדבריה, כבר לאחר שיחת הטלפון הראשונה עם אור פירון-זומר, מייסדת ומנכ"לית חברת סופיה שהתראיינה לאחרונה ל"כסף חדש", הפודקאסט הכלכלי של ynet, היה ברור שזהו זה.
לדבריה, "ההלוויה התקיימה באוגוסט, בשיא החום, בקריית ביאליק, וידענו שיגיעו אליה אלפי אנשים. היה ברור שרחבת ההספדים לא תכיל את כולם ולא רצינו שיעמדו בשמש, ולכן הם פרשו סוככי יוטה שחורים, הציבו מאווררים והכינו למגיעים בקבוקי מים קטנים. נשמע פרטים קטנים, אבל לפעמים, בתוך האבל ובלחץ לקראת ההלוויה, לא חושבים עליהם".
גם בשבעה תירוש העדיפה להתעסק בלוגיסטיקה כמה שפחות, ונתנה לחברה לעשות הכל: החל מהערכת המספר הצפוי של האורחים ושריון מקומות חנייה ליד הבית, המשך באיך לסדר את הבית, איזה כיבוד להביא, כמה עמדות קפה צריכות להיות, ועד להערכה של כמות המפיות שנצטרך. "הדאגה היתה גם לנו, בני המשפחה. בסוף כל יום חיכתה לנו ארוחה, כשהצוות דאג בעוד מועד לשאול ולדעת על טבעונים וצמחונים ועל עוד העדפות שונות של בני המשפחה. בשורה התחתונה, החברה הורידו מאיתנו נטל מרכזי בשבוע קשה, משמעותי ואינטנסיבי, כשכל הקשור בהלוויה וב'שבעה', עבר לשליטתן".
אין ספק ששכירת חברה שכזאת היא פריבילגיה של מי שיכול להרשות לעצמו לשלם. מדובר בתעשייה שמגלגלת מיליוני שקלים רבים בשנה, שכן ארגון אירוע מתגלגל בתחום הזה מתחיל באלפי שקלים בודדים, ויכול להגיע גם למאות אלפי שקלים.
אך נראה כי נושא המוות כבר אינו "מחוץ לתחום הדיבור" ויש יותר ויותר שמחליטים עבור עצמם או עבור קרוביהם, איך תיראה ההלוויה, כשהצד המעשי אינו מוטל עליהם. למעשה, יותר ויותר משפחות וגם חברות וארגונים פונים, בשם עובדיהם, לחברות של ארגון הלוויות, ימי השבעה והמשך בטקס ה-30 והשנה. יתרה מזאת, לא מעט אנשים גם פונים לחברות אלו, בעודם בחיים, ומשאירים הוראות לגבי הלוויתם שלהם, כשתגיע השעה.
"אלו אירועים אמוציונליים גם כשלא מכירים את הנפטר"
"באופן אובייקטיבי, הלוויה ושבעה הם אירועים אמוציונליים ואינטימיים מאוד. גם כשאין לי היכרות מוקדמת עם הנפטר, אני מרגישה קשורה אליו", אומרת פירון-זומר, שהקימה את "סופיה" לפני כשבע שנים, והיום מעסיקה בה תשעה עובדים. אור היא ביתו של הרב שי פירון, מחנך ופוליטיקאי ישראלי ("יש עתיד") ולשעבר שר החינוך, בת 35, נשואה ואם לארבעה, תושבת אורנית, בעלת תואר ראשון במדעי המדינה ותקשורת ותואר שני במנהל עסקים.
מספר הלקוחות הפרטיים של 'סופיה' כבר נאמד באלפים רבים, בהם אנשי עסקים וממון רבים, ובנוסף פיתחה פירון-זומר רשת של שיתופי פעולה עם חברות גדולות וארגונים בשוק המוסדי, שמקנות לעובדיהן, כחלק משירותי הרווחה שלהן, תקציב ייעודי להלוויות. יש לציין שסופיה היא אחת מחברות שמתמקדות בשירותי אבל, אך מספרן של החברות בתחום הולך וגדל.
את מצליחה לנתק את עצמך מהאירוע?
"לא תמיד. יש הלוויות בהן בכיתי, יש הלוויות בהן החלטתי באופן מודע לנתק לגמרי את הרגש והחיבור האישי שלי לנפטר כדי שאצליח לתפקד. אני מזכירה לעצמי שהחיבור למשפחה ולנפטר הוא חלק בלתי נפרד מתפקיד מורכב ורגיש, וגם עושה עבודה אקטיבית להזכיר לעצמי: 'זה מרגש, כואב, קשה, אבל לא שלך באופן אישי. זה מה שעוזר גם לשרוד את העומס הרגשי שיש בתפקיד כזה".
יש משהו משותף בין ההלוויות, למשל שיר שמבקשים להשמיע?
"זה משתנה לפי תקופות, לפי סוג המשפחה או בהתאם לבקשות מוקדמות של הנפטר. השיר I Did It My Way של פרנק סינטרה הוא המבוקש ביותר באופן כללי, אבל היו לנו בקשות גם ל'כמו צמח בר' של חווה אלברשטיין ו'אני שטה' של זהבה בן".
"היה אדם שביקש שטיח אדום ומטח כבוד - לא הסכמנו"
פירון-זומר מספרת על אירועים שזכורים לה מההלוויות, אחד מהם הוא של אדם, שכל חייו עסק בפסנתרים. "הייתה לו חנות פסנתרים, ופסנתר היה אחד האהבות הגדולות בחייו. המשפחה ביקשה להביא פסנתר כנף לבית העלמין, וביקשה שנפנה לשלמה גרוניך, שילווה אותו בשירה ונגינה בדרכו האחרונה. הוא הסכים והוצאנו את הבקשה לפועל. מנוף מיוחד הכניס את הפסנתר לבית העלמין, שלמה גרוניך ניגן ושר, זו הייתה אחת ההלוויות המרגשות שהפקנו".
יש בקשות שלא תסכימי לבצע?
"היתה אחת כזאת, כשאדם מחו"ל ביקש להפיק לו הלוויה, שתתחיל עם פריסת שטיח אדום מהכניסה לבית העלמין. הוא גם ביקש מטח כבוד לאחר ההספדים. בישראל מטח כבוד מתבצע רק בהלוויות צבאיות. לא הסכמתי לבקשה שלו".
נוהגים לדבר על הפקות בהקשר של חתונות, יש מקום להשוואה?
"ידע שווה כוח וכסף. בשני המקרים המשפחה לא צריכה ובהרבה מקרים גם לא יכולה להתעסק בהפקה. שחרור המשפחה מהעיסוק הטכני מאפשר להם להתרכז בפרידה. אנחנו מסייעים בבחירת שירים, בכתיבת הספדים, בעבודה מול כלל הספקים ובסנכרון בין כולם לבין חברה קדישא. ברגע שמכניסים גורם חיצוני למשוואה זה אוטומטית מפחית מתחים ולחצים, בזה שני הדברים זהים".
מה טווח המחירים של ארגון הלוויות, שבעה ואזכרת ה-30?
"טווח המחירים משתנה בהתאם לדרישות הלקוח ונגזר מגודל האירוע, כמות הנוכחים והבקשות המיוחדות שנוגעות להגברה, פתרונות הצללה והקמות בשטח. המחירים מתחילים באלפי שקלים בודדים ויכולים להגיע גם עד מאות אלפי שקלים להפקת הלוויה ושבעה".
"זו סיטואציה קצת מוזרה להודות על ארגון הלוויה"
יובל (שם בדוי), שהשתמש גם הוא בשירות, סיפר: "אמה של רעייתי היתה חולה, וחששנו שהרגע יגיע, אבל כזה קורה נכנסים לסוג של הלם, ולא בדיוק מצליחים להתעסק בכל הפרטים".
מה היתה הבקשה של חמותך ז"ל?
"מראש היא החליטה שהיא רוצה להיקבר בארון, ולא שיורידו אותה באלונקה לתוך האדמה. בקשתה הקלה עלינו, הבנו מה היא רוצה, רק היינו צריכים לבדוק איך מבצעים את זה, לאור העובדה שלא מסכימים לקבור יהודייה בארון. עוד בחייה היא ביקרה בבית העלמין 'בשביל מנוחה נכונה' בראשון לציון, ולאחר שראתה שם טקס הלוויה, החליטה שזה מה שהיא תרצה במותה.
"כשהבנו שבקשתה לא תוכל להתמלא בבית קברות רגיל, התחלנו לבדוק איזה בתי קברות אזרחיים יש, ובדקנו דברים נוספים וכך הגענו ל'סופיה'. וזה היה בדיוק כמו שסוגרים אירוע של חתונה. אומנם זו סיטואציה קצת מוזרה להודות על ארגון הלוויה, אבל ככה הרגשנו. שמחנו שיכולנו להגשים את בקשתה של חמותי, להיקבר בתוך ארון בבית הקברות בו בחרה להיקבר", הוא סיפר.
"בתחילה חי 'פינטז' שנעשה מסיבה גדולה לאחר מותו עם שלט של 'שובר שורות"
ורד סוקול שמיר, פסיכותרפיסטית ומטפלת באמנות, שבחרה גם היא להשתמש בשירות "ארגון הלוויה", נזכרת בסיפור הפרידה הקשה שחוותה ממותו של חי שטיינבוים ז"ל, שנפטר ב-2018 ממחלת הסרטן, כשהיה בן 45. "חי היה איש הייטק מלא הומור ואיש מיוחד, וסיפור התמודדותו האמיץ עם המחלה ועם המוות המתקרב היה ידוע, הוא שיתף אותו בבלוג מיוחד. רעייתו-אלמנתו, נגה, הוסיפה בשמו את הפרק שחתם את חייו.
"הייתי חברה קרובה מאד שלו ושל נגה ושל המשפחה, ליוויתי אותם לאורך השנים האלו. בעודו בחיים החליט חי לתרום את גופו למדע, לכן לא היה בכלל תהליך של קבורה. כמה חודשים לפני מותו הוא ביקש להקים בתרומה מתחם להתכנסות בטבע ובחר בעצמו את המקום, בכניסה ליער חורשים באורנית, היישוב בו חיינו, וביקש שנערוך שם טקס. היה ברור שצריך להפיק שם משהו מיוחד עבורו, ולי היה ברור, באותה נשימה, שאי-אפשר בתוך תהליך הכאב והאבל לנהל כזה תהליך פרידה לבד.
"בתחילה חי 'פינטז' שנעשה מסיבה גדולה לאחר מותו עם שלט של 'שובר שורות' כי הוא והדמות וולטר דומים חיצונית ופנימית, אבל הורדנו אותו מהרעיון. לבסוף נשאר המקום הזה, שעולים עליו לרגל כדי להיזכר בדמות המיוחדת של חי.
"היה ברור שטקס הפרידה ממנו, ללא הגופה כמובן - מאחר והיא נתרמה למדע, יתקיים במקום שחי בחר. אנחנו לא אנשים דתיים ולא רצינו לקיים עוד טקס שמישהו מנהל אותו, שלא מתחברים אליו רגשית. רצינו משהו שיבטא מי היה האיש שנפרדים ממנו, שיבטא את משמעות הפרידה לכל כך הרבה אנשים. בשיחה עם הצוות של סופיה הבנו איך רוצים להיפרד, וערכנו את הטקס בעזרתם, כפי שחי היה רוצה שיתקיים.
"גם את המתכונת להלוויה של דודי הם סייעו לנו למצוא. במקרה הזה ביקשנו משהו אחר, כי דודי היה אדם מיוחד, שאהב את החיים, ולא רצינו רק לבכות. לאחר אמירת הקדיש שרנו את שיר המעלות, רגע מרגש. הרבה אנשים הגיעו אלינו לאחר ההלוויה ואמרו, שהאירוע שקיימנו ליד הקבר עזר להם להיפרד עם חיוך ולא רק עם העצב והכאב. דודי גם ביקש להיקבר בארון וגם בזה הם סייעו".
למה לא הייתם יכולים לנהל את ההלוויות האלו ללא עזרה חיצונית?
"אני אומנם אדם ש'מחובר לעצמו' ויודעת מה אני רוצה, אבל לא הייתי מסוגלת לחשוב איך לארגן פה את הכל. הייתי זקוקה למישהו שיקח אותי יד ביד ויעזור לי לתרגם את המחשבות למעשים. ומה עושה מי שלא בנוי כמוני? שיותר חלש קצת? הרי אנחנו לא מורגלים בעשייה כזו, זה קשה להחזיק פרידה. בזכות הסיוע של 'סופיה', תהליך הפרידה היה משמעותי עבורנו ועבור הנוכחים האחרים, שהצליחו דרך החוויה להיכנס עמוק פנימה לאופיו של הנפטר. הסיוע למשפחה הוא מעבר לאלמנטים הטכניים והלוגיסטיקה, זו גם תמיכה והקשבה והיענות לצרכים. זה הקל על כולנו את תהליך הפרידה".
פורסם לראשונה: 08:21, 16.06.23
