המאצ'ה של 2026 כבר כאן - והיא סגולה. אובה, בטטה סגולה שמקורה בפיליפינים, התחילה להופיע לאחרונה במשקאות המוגשים בבתי הקפה ברחבי העולם, מתכונים ויראליים באינטרנט, מוצרים בסופרים ובקונדיטוריות. אלא שבעקבות הפופולריות הגוברת של הבטטה - החלו בעיות בשרשרת האספקה, שמתקשה לעמוד בקצב, והמחסור מתחיל להיות מורגש.
ג'פרי צ'סרי (31), רואה חשבון מפריז, סיפר ל-CNN שהוא נחשף לטרנד באיסטנבול, וחשב להביא אותו לצרפת. אלא שהוא גילה שזה מסובך יותר ממה שחשב, והוא לא ממש הצליח לשים את ידיו על הירק הצבעוני. תחילה צ'סרי חיפש בקבוצות פייסבוק וביקש עזרה מ-ChatGPT ו-Gemini במציאת ספקים, אבל הוא לא היה בטוח שהוא יכול לסמוך על האתרים שמצא.
לבסוף החליט לעצור את החיפושים. בפברואר נסע לבקר את משפחתו בפיליפינים. שם נכנס למאפיות ופגש ספקים, בתקווה להתחקות אחרי שרשרת האספקה עד לחקלאים עצמם. לדבריו, רובם לא מיהרו למסור לו פרטים על המקורות שלהם.
"זה היה מתסכל. אם רוצים להשיג אובה באיכות גבוהה, אני חושב שצריך להיות בשטח - להרגיש, לראות, לבדוק", אמר. "צריך להיזהר. יש פרויקטים שלא ברור עד כמה הם שקופים". לבסוף, קרוב משפחה סיפר לו על יוזמה חדשה לגידול אובה לייצוא. צ'סרי הגיע לאי בוהול, ומצא לבסוף חקלאים שאמרו שיוכלו לספק לו לפחות 10 ק"ג בחודש.
הוא מקווה להשיק את תערובת הלאטה שלו, בשם "Ube Signature Paris", עד סוף יוני. "אי אפשר להתעלם מהפוטנציאל הגדול של לאטה אובה", אמר. "יש לי תחושה שכולם מנסים ליצור לאטה כזה, כי כולם מבחינים בפוטנציאל הזה".
אובה הייתה במשך שנים מוצר נישתי ברוב העולם, המזוהה בעיקר עם קהילות פיליפיניות. אבל בשנים האחרונות היא צוברת מוניטין כיורשת אפשרית למאצ'ה. "המחסור העולמי במאצ'ה בשנה שעברה דחף מותגי מזון ומשקאות לאמץ את האובה, שיש לה טעם עדין וצבע בולט", אומרת ריאה טופסיו, מייסדת חברה מאמסטרדם שמוכרת מוצרי אובה. "אנשים תמיד מחפשים משהו חדש, במיוחד בתקופה שבה הכול נמצא ברשתות החברתיות".
במרץ, Starbucks הוסיפה לתפריט משקה אובה קוקוס קר, לאחר שהטעם הפך לפופולרי בחנויות פרימיום. גם Costa Coffee השיקה באותו חודש טעם אובה לשוקו ומשקאות פרפה. לפי חברת המחקר Datassential, כ-27% מהצרכנים בארה"ב יודעים כיום מהי אובה, לעומת 15% לפני חמש שנים, והיצע המנות עם אובה שילש את עצמו בארבע השנים האחרונות. עם זאת, מנות או משקאות עם אובה מופיעים בפחות מ-2% מהתפריטים.
למרות העלייה בפופולריות, שרשרת האספקה של אובה עדיין לא מפותחת. חברות בתחום נוטות לשמור על מקורות האספקה בסוד, וצרכנים רבים לא יכולים לדעת אם הם טועמים אובה אמיתית.
טופסיו מספרת שחלק מהספקים הציעו לה אבקת אובה ממלזיה, סין או וייטנאם – ולא בהכרח מהפיליפינים. היא מעדיפה לתמוך קודם כל בחקלאים הפיליפינים, שלרוב אינם נהנים מהביקוש העולמי כי אין להם קשר ישיר לשווקים בחו"ל. "יש חוליה חסרה בין החקלאים לשוק", היא אומרת. "אומרים שיש מחסור באובה, אבל לפי מה שחברים שלי רואים יש הרבה בשוק".
הביקוש הגלובלי אמנם העלה את היצוא ליותר משלושה מיליון דולר, אך חקלאים מתקשים לעמוד בקצב ולא ממהרים להגדיל ייצור. הסיבה: אובה דורשת תשעה חודשים עד שנה לגידול, בעוד גידולים אחרים מניבים רווח בתוך פחות משלושה חודשים. בנוסף, חקלאים באזורים מרוחקים מתקשים למצוא קונים, ולכן מעדיפים למכור למתווכים במחיר נמוך.
אתגר נוסף הגיע מכיוון בלתי צפוי, המלחמה במזרח התיכון פגעה באספקת נפט וגז, שמספקים יותר ממחצית מצריכת האנרגיה באסיה. בפיליפינים הוכרז מצב חירום אנרגטי. קמלה סינג, חקלאית מקומית, סיפרה ל-CNN כי היא משלמת פי שלושה עבור דלק שמשמש אותה להשקיה. כתוצאה מכך היא נאלצה להעלות את מחיר האובה ל-90 פסו לק"ג (4.3 שקל) – עלייה של 29%. "אי אפשר להפסיק לייצר", היא אומרת. "גם אם הדלק יקר, אני חייבת לקנות".
