המציאות הישראלית המורכבת נעה בין משברים לשסעים מתרחבים, כשהרשתות החברתיות מעצימות כל אמירה. בני ובנות נוער מנסים לעצב את דרכם אך מוצאים עצמם לא פעם בתחושת אובדן דרך וחרדה. אל מול הכאוס הזה, ניצבים מנהלי ומנהלות בתי הספר שמהווים עוגן ומנהיגים את המוסדות אל מול ראשי הרשויות, המורים וצוותי ההוראה, שמנסים לייצר קרקע יציבה בתוך הכאוס ולהציע תקווה במקום שבו שולט הייאוש.
"המסר החשוב ביותר שאנחנו ברשת עמל משדרים לכולם הוא שבתוך כל העולם הכאוטי הזה, אנחנו עושים הכל כדי לתת לתלמידים ולצוותים כלים ותקווה", אומרת קארן טל, מנכ"לית קבוצת הרב תחומי עמל, הרואה בחינוך את מנוף התקווה המרכזי של החברה הישראלית. "אם כולם יהיו פסימיים, לא נוכל לבנות כאן חברה. יש לנו מדינה שחייבים לחזק אותה. הדרך לעשות זאת היא לא להיגרר אחרי הלהבות אלא לבנות תשתיות עומק, להסתכל לילדים בעיניים ולתת להם עוגן".
100 שנים של חינוך
רשת עמל נוסדה בשנת 1928 על ידי ההסתדרות הכללית, ובקרוב תציין מאה שנות עשייה חינוכית וציונית. הקמתה היוותה את התשתיות לחינוך הטכנולוגי והערכי בישראל, וכיום קבוצת עמל היא רשת חינוך ממלכתית דמוקרטית מדעית טכנולוגית, המהווה מעבדה חיה ענקית ופסיפס אנושי של החברה הישראלית, הפועלת בגמישות ובמהירות אל מול תוכניות משרדי החינוך והעבודה. הרשת מונה כ-80 בתי ספר, תיכונים ומכללות, הפרושים ב-24 רשויות מקומיות ברחבי הארץ מצפון ועד דרום, במרכז ובפריפריה החברתית והגאוגרפית. היא מחנכת כ-30,000 תלמידים ותלמידות מכל קצוות הקשת: יהודים (חילונים, מסורתיים, דתיים וחרדים), ערבים, בדואים ודרוזים. יחד עם כ-3,000 עובדים בצוותי החינוך והמינהל, פועלת קהילת עמל יחד עם ההורים והילדים ישירות ובעקיפין מול למעלה מ-100,000 איש. ברשת מסבירים שהפעילות החינוכית מתבצעת בשיתוף פעולה מלא ומפרה עם הרשויות, ראשי ערים וראשי מנהל החינוך.
כשקארן טל מדברת על העתיד, היא מבקשת קודם כל לחזור לערכים שהובילו להקמת המדינה. "זה בא לידי ביטוי בשלושה עקרונות. הראשון, חיזוק הזהות והחיים המשותפים. ברגע שמבינים שזהו הבית המשותף של כולנו, התפקיד של החינוך הוא לבנות תשתית שמאפשרת חיים משותפים. לפני שאדם מתחבר לאחר, עליו להתבונן בעצמו ולגבש את זהותו. נתוני הגיוס והמעורבות האזרחית הגבוהים ברשת אינם מקריים, הם יושבים על תשתית ערכית עמוקה. השני, הכנה לעולם תעסוקה משתנה בו הבינה המלאכותית משנה את מפת המקצועות. אי אפשר להסתמך יותר על לימוד סטטי של פעם, ורשת עמל עוברת בצורה מחושבת מהקניית ידע להקניית מיומנויות רכות: חשיבה ביקורתית, עבודת צוות, פתרון בעיות, יצירתיות ולמידה עצמאית. העיקרון השלישי - שמירה על אנושיות ויחסים מכבדים: החזרת השיח המכבד והמוגנות אל חייהם של הילדים, הן במרחב הפיזי והן ברשתות החברתית".
איך זה מסתדר עם המציאות הפוליטית והאזרחית בישראל כיום?
"אנחנו נמצאים בתקופות של בחירות וזעזועים פוליטיים תכופים. מצד אחד, בחירות הן חגיגה דמוקרטית, ואנו מחנכים לפרו-אקטיביות ולמעורבות אזרחית. מנגד, החינוך הממלכתי בישראל נרמס עד דק. הוא מופלה, אין לו מספיק תקציבים, והוא התשתית שעל בסיסה הוקמה המדינה. אנחנו חייבים להחיות את רוח מגילת העצמאות. אבא שלי היה מלצר בכנסת כשהיה עולה חדש. הוא היה מספר לי על הוויכוחים הנוקבים בין יוסי שריד לבני בגין, אבל מדגיש שהיה כבוד הדדי. לא היו השפלות, והייתה התייחסות עניינית לטיעון. את זה אנחנו צריכים לתבוע מהפוליטיקאים שלנו".
חדשנות טכנולוגית ופדגוגיה
כדי לבנות את בית הספר כעוגן יציב של אמון, מוגנות ושייכות, בנתה קבוצת עמל את מודל "בית ספר בונה קהילה בונה חברה". בראייה של 360 מעלות, הרשת מחברת בין תלמידים, הורים, צוותי הוראה ורשויות מקומיות כדי לחזק את החיים המשותפים והחוסן החברתי בכל יישוב."כשילד מרגיש שרואים אותו בתוך הכאוס, כשבית הספר דואג לו ברמה האישית כיוון שאביו במילואים או בשל מצוקה נפשית, ועדיין מאמין בו שהוא יכול להצליח בבגרות במתמטיקה, בית הספר הופך מעוד מוסד לימודי לעוגן קהילתי מציל חיים", אומרת קארן טל.
את חושבת שעמל יכולה להשפיע על מערכת החינוך כולה ולא רק על המוסדות שבאחריותה?
"בהחלט. עמל היא קבוצת ניסוי ענקית שכוללת אוכלוסייה המייצגת את הפסיפס הישראלי. המודל ההוליסטי של ‘בית ספר בונה קהילה בונה חברה’, שבו בוחנים 360 מעלות מאקלים בית ספרי, דרך פדגוגיה, מרחבי למידה, ועד מענה למורים ולהורים מוכיח את עצמו והתוצאות בהתאם: שביעות הרצון וההישגים גבוהים".
אחד המאפיינים הבולטים ברשת הוא אחוזי הזכאות לבגרות, הגבוהים משמעותית מהממוצע הארצי. הרשת מובילה בחינוך המדעי-טכנולוגי ובלימודי אנגלית ברמה הגבוהה ביותר, תוך שימת דגש מיוחד על צמצום פערים מגדריים עידוד נערות להשתלב בלימודי מדע וטכנולוגיה. "כל ילדה וילד יכולים להיות מצוינים במשהו", אומרת עו"ד תמר פלד-אמיר, המשנה למנכ"לית לחינוך, מו"פ וטכנולוגיה ברשת עמל, לשעבר בכירה במשרד רוה"מ.
הרשת אינה מסתפקת בהכשרת התלמידים לבחינות הבגרות או לשירות הצבאי והאזרחי. החזון העמוק של עמל הוא לגדל את מנהיגות ומנהיגי המחר של החברה הישראלית - לא רק בהייטק או ברפואה, אלא גם בשירות הציבורי". אני רוצה שהתלמידים שלנו ישאפו להיות משרתי ציבור ונבחרי ציבור", אומרת תמר פלד אמיר. "אנחנו רוצים לגדל דור שיאמין ביכולת שלו להשפיע, לחבר בין מגזרים, להקשיב לדעות שונות ולסחוב את העגלה החברתית קדימה. גם בתוך החושך והכאוס, החינוך הוא האור שמראה את הדרך חזרה הביתה".
החזון הערכי של עמל מתורגם לחדשנות פדגוגית פורצת דרך. ברשת מבינים כי הבינה המלאכותית (AI) אינה עוד כלי טכנולוגי נקודתי, אלא מחולל השינוי הגדול ביותר בחברה ובחינוך מאז המהפכה התעשייתית. לדברי תמר פלד אמיר, חתירה למצוינות ולחדשנות טכנולוגית היא הפדגוגיה של העתיד. "מבחינתנו, מצוינות היא לא רק מדדי בגרות, אלא לתת לכל תלמיד ומורה את הבמה, הכלים והביטחון להפוך רעיון יצירתי למציאות בשטח", היא מסבירה. "זה מתחיל בכיתה, ועובר גם לכנסים של חדשנות. כך, למשל, ביריד החדשנות הבינלאומי של משרד החינוך - EDUCAITION2026 הציגו תלמידי הרשת מעל 20 יוזמות.
תמר פלד-אמיר
(צילום: נורית עצמון)
בנוסף, נערך יום שיא של תוכנית PAI (פדגוגיה AI), ובו הציגו מורים ומורות פיתוחים ויוזמות שעלו בכיתות. בין היתר: הוראת לשון בכיתת תקשורת דרך מיינקראפט, ופיתוח צ’אט-בוט ייעודי המטפל בשאלות שוטפות, המפנה למורה זמן יקר להענקת יחס אישי לתלמידים. "חיפשתי מקום שהוא בדיוק בגובה הנכון לייצר השפעה - מספיק קרוב לשטח, אבל עם פריסה רחבה שמייצרת השפעה לאומית. התקווה שאנחנו מדברים עליה תחזור רק כשלהורים, לתלמידים ולמורים יהיה אמון. אמון בעצמם, אמון במבוגרים שמובילים אותם, ואמון במוסדות".
קארן טל מציינת כי על אף ההישגים, הרשת עדיין מתמודדת עם אתגרים שונים. היא מסבירה כי למעלה מ-90 אחוז מתקציב הרשת מגיע מהמדינה, אך עדיין קיים חוסר תקצוב משווע בחינוך הממלכתי, ואת הפערים הללו נאלצת הרשת להשלים באמצעות תוכניות פדגוגיות שהיא מפתחת ומטמיעה בעצמה, לצד גיוס תרומות ושותפויות. "הגיע הזמן להחזיר את האמון למערכת", אומרת קארן. "המדינה צריכה לתקצב ולחזק שלושה עוגנים מרכזיים: לימודי דמוקרטיה ואזרחות פעילה שבבסיסם חינוך חווייתי למעורבות, הקשבה וסובלנות. העוגן השני הוא טכנולוגיה ובינה מלאכותית: השקעה בתשתיות, בהכשרת מורים ובשינוי שיטות ההערכה והמדידה. אי אפשר למדוד את תלמידי המחר בכלים של האתמול. השלישי, חידוש מרחבי הלמידה. בתי ספר רבים מדי עדיין נראים ומתנהלים כמו מפעלי תעשייה מהמאה ה-19. יש צורך במרחבים מזמינים, גמישים, השוברים את המבנה המסורתי ומאפשרים שיח ודיאלוג".
