כלכלת ישראל מציגה חוסן מרשים בטווח הקצר, לצד הצטברות סיכונים ואתגרים מבניים שמגבילים את פוטנציאל הצמיחה ומצמצמים את מרחב המדיניות לשנים הקרובות - זו השורה התחתונה העולה מהדוח הראשוני של משלחת קרן המטבע הבינלאומית (IMF) שסיימה היום (ה') את ביקורה בישראל.
מאחורי השפה המקצועית והדיפלומטית של הדוח, מסתתרת תמונת מצב של משק הנמצא בצומת דרכים קריטי, והדגש הוא, גם הפעם, על שחיקת פוטנציאל הצמיחה ועלייה בסיכונים הפיסקליים (תקציביים). לפי קרן המטבע, המודל הכלכלי שהנחה את ישראל בעשורים האחרונים דורש עדכון דחוף כדי למנוע הידרדרות ארוכת טווח ביחס החוב-תוצר ובמעמדה הבינלאומי של הכלכלה. כפי שציין הכלכלן הראשי באוצר רק אתמול נפתח בכרטיסייה חדשה, עקב האכילס המיידי של כלכלת ישראל הוא המדיניות הממשלתית שלה.
1 צפייה בגלריה
בית ספר חרדי. הקרן ממליצה לשפר את המיומנויות כדי להעלות את שיעור ההשתתפות בשוק העבודה
(צילום: עוז מועלם)
הדוח פותח בהכרה בהתאוששות המהירה של הפעילות הכלכלית לאחר הלחימה בעזה, עם צפי לצמיחה של 4.8% ב-2026. מדובר בתחזית "צנועה" יותר מזו של בנק ישראל וגופים אחרים, שמנבאים צמיחה של5% וצפונה. אך עשירית האחוז לכאן או לכאן אינה הנקודה הקריטית: כלכלני הארגון ממהרים להטיל צל על הנתון הזה. לפי הארגון, הצמיחה בטווח הבינוני עודכנה כלפי מטה ל-3.5%, לעומת 4% לפני העימות. שחיקה זו מוסברת היטב בזינוק בהוצאות הביטחון שיישארו איתנו לשנים, פרמיית סיכון גבוהה שמייקרת את גיוסי החוב ומחסור כרוני בידיים עובדות בשל גיוס המילואים הממושך והיעדר עובדים לא-ישראלים.
כאמור, הדגש של הקרן הוא בתחום המדיניות הפיסקלית, שם מביעים ספקנות יותר ממרומזת לגבי יעדי הממשלה. בעוד שהגירעון ב-2024 עמד על 6.8%, והיעד ל-2026 הוא 3.9%, כלכלני הארגון קובעים כי יעד זה אינו מספיק כדי להציב את יחס החוב על מסלול ירידה. החוב הציבורי, שטיפס מ-60% ל-68.6%נפתח בכרטיסייה חדשה תוך שנים בודדות, מהווה איום על האמינות של ישראל. הקרן מדגישה כי ללא צעדי התכנסות משמעותיים נוספים, החוב ימשיך לעלות, דבר שיגביר את לחץ הריביות וינגוס בתקציבים אזרחיים חיוניים.
לפי הקרן, עיקר ההתאמה הפיסקלית צריך להגיע מצד ההכנסות ולא באמצעות קיצוץ חד בהוצאה האזרחית - שממילא נמוכה ביחס ל-OECD. הקרן מבקרת גם את הקיצוצים הרוחביים ואת הסתמכות הממשלה על הכנסות חד-פעמיות (כמו עסקת גוגל-וויז) לצורך הצגת עמידה ביעדים. הקרן ממליצה על רשימה של צעדים כואבים אך הכרחיים: העלאת המע"מ, ביטול פטורים ממס ואיחוד מדרגות מס הכנסה הנמוכות. ככלל, הקרן מצביעה על מערכת מס מורכבת, רוויית פטורים והטבות סקטוריאליות, וקוראת לרפורמה רחבה שתשפר פשטות, יעילות ושוויוניות. המסר ברור: על הממשלה להעדיף צעדים בצד ההכנסות שיש להם פגיעה פחותה בצמיחה על פני הלוואות שיכבידו על הדורות הבאים.
בזירה המוניטרית, הדוח מעניק גיבוי למדיניות בנק ישראל. העמדה המוניטרית ההדוקה תרמה, לפי הקרן, להחזרת האינפלציה לתחום היעד, ובתנאים הנוכחיים – של התמתנות לחצים אינפלציוניים והקלה במגבלות היצע – יש מקום להפחתה הדרגתית של הריבית לכיוון הרמה הניטרלית. עם זאת, הקרן מדגישה כי אין מדובר בסיום הסיכון האינפלציוני: שוק העבודה נותר הדוק, הביקוש המחזורי חזק וכל הסלמה גיאו־פוליטית עלולה להצית מחדש לחצים על מחירים. לכן, ההמלצה המרכזית לבנק ישראל היא לשמור על גמישות מלאה ולהיות מוכן לשנות כיוון במהירות אם הנתונים או סביבת הסיכון יסטו מתרחיש הבסיס. בהקשר זה, הקרן מביעה הסתייגות ברורה, שיכולה להתפרש אפילו כמעין אזהרה, מיוזמות ממשלתיות לסבסוד משכנתאות קיימות, בטענה שצעדים כאלה פוגעים במנגנון העברת המדיניות המוניטרית, יוצרים עלות פיסקלית מיותרת ומגבירים סיכונים של תמריץ מוסרי.
בתחום המבני, הדוח חוזר על האזהרה הקבועה בנוגע לשוק העבודה, אך הפעם ביתר שאת. למרות שהקרן מכירה בהתקדמות מסוימת בתחומים מסוימים בהקשר הזה, היא קובעת כי קצב העלייה בהיצע העבודה אינו מספק כדי להתמודד עם השילוב של עלויות ביטחוניות גבוהות והצורך בקונסולידציה פיסקלית (כלומר גירעון וחוב נמוכים יותר). בפרט, מצוין כי ההתקדמות בשילוב גברים חרדים בשוק העבודה הייתה בלתי מספקת, חרף ריבוי יוזמות ותוכניות, בעוד שבקרב נשים ערביות נרשמו שיפורים בולטים יותר. הקרן מדגישה כי ללא שיפור מהותי בשיעורי ההשתתפות והמיומנויות של קבוצות אלו, פוטנציאל הצמיחה יישחק, והנטל הפיסקלי על יתר האוכלוסייה יגדל. לכן נדרשות רפורמות עמוקות בתחומי החינוך, ההכשרה המקצועית ועיצוב התמריצים הכלכליים, ולא הסתפקות בצעדים נקודתיים. באופן קונקרטי, בקרן מדגישים את הצורך באכיפת לימודי ליבה (מתמטיקה, מדעים ואנגלית) במגזר החרדי ושינוי תמריצים פיסיקליים שמעודדים אי-יציאה לעבודה באותו מגזר.
השורה התחתונה ברורה, אך לא ממש חדשה: קרן המטבע מספקת תמרור אזהרה. הכלכלה הישראלית הפגינה יכולת התאוששות גבוהה והיא עדיין נהנית מאמינות בשווקים הודות לניהול אחראי בעבר, אך מרחב התמרון הזה הולך ומצטמצם. המשך חוסן תלוי ביכולת לנהל מדיניות פיסקלית אחראית בתנאים של הוצאה ביטחונית גבוהה, לשמור על מדיניות מוניטרית עצמאית וזהירה, ולקדם רפורמות מבניות שיגדילו את היצע העבודה והפריון. ללא שילוב של שלושת המרכיבים הללו, ההתאוששות הנוכחית עלולה להתברר כזמנית, והסיכונים – במיוחד אלו הגיאו־פוליטיים והפיסקליים – עלולים להפוך מדוח אזהרה למציאות כלכלית מסוכנת.
