ב-29 בנובמבר 2009 הגיע עו"ד רון גזית, מבעלי ובכירי אחד ממשרדי עורכי הדין המובילים בישראל דאז, למשרדו בתל אביב. בפתח חיכו לו 25 עורכי דין, בהם שבעה מתוך תשעת השותפים, שהודיעו לו במפתיע על עזיבתם את המשרד. גזית, שהרגיש איך הקרקע נשמטת מתחת לרגליו, לא הבין איך זה בא לו פתאום בלי שהרגיש בדבר. הוא אמנם נשאר עם שותפו לייסוד המשרד, עו"ד בנימין רוטנברג, עם עוד שני שותפי שכר ושישה עורכי דין, אבל החל בתהליך של חשבון נפש אישי. "בדיעבד", הוא אומר, "אם הייתי נוהג אז כפי שאני נוהג היום, לפי הדרך הבודהיסטית, ייתכן שהאירוע הזה כלל לא היה מתרחש".
בימים אלה מציין גזית, שייצג בין היתר חברות ענק כמו מיקרוסופט, קוקה קולה, פרטנר תקשורת ושידורי קשת, את ההוצאה לאור של ספרו "מיינדפול ביזנס" (הוצאת ידיעות אחרונות). בספר, שבו מנסה מחבר בין עסקים ובודהיזם, מובאים סיפורים אישיים של גזית מעשרות שנות הקריירה שלו כעורך דין צמרת, שנועדו להמחיש את החיבור שהוא עושה בין מודעות לבין עסקים. "לא תמיד הייתי טוב לב ובן אדם", מעיד גזית בריאיון עימו. "להפך, הייתי עורך דין קילר. הבודהיזם שינה אותי לגמרי".
הוא בן 73, נשוי לאלונה, ואב לשלושה. בנו הבכור, ארז, נולד מנישואיו הראשונים לדרורית ורטהיים, בתו של איש העסקים מוזי ורטהיים ז"ל, שהיה בעל השליטה בחברות בתחום המזון, התקשורת, הנדל"ן והבנקאות, בהן החברה המרכזית לייצור משקאות קלים, זכיינית קוקה קולה בישראל, בנק מזרחי-טפחות ושידורי קשת. בן ובת נוספים נולדו לו מנישואיו הנוכחיים. נכון להיום הוא משמש יועץ משפטי וכלכלי לשתי החברות שבבעלות דרורית, טנזנייט קפיטל בע"מ ודרורית ורטהיים השקעות בע"מ, שמנהלות את ההון של דרורית ורטהיים. בנם, ארז, הוא מנכ"ל החברה. "החברות משקיעות במיזמים כלכליים בישראל ובעולם, תוך התמקדות בסטארטאפים וב-AI", הוא מסביר. בנוסף, הוא דירקטור בבנק מזרחי טפחות. מ-1992 הוא לומד ומתרגל באופן קבוע בודהיזם בהודו ובישראל.
מה זה בעצם מיינדפול ביזנס?
"מיינדפולנס פירושה מודעות קשובה, כלומר היכולת להיות נוכח ברגע זה, כאן ועכשיו, בלי לחשוב על העבר או העתיד ובלי לשפוט מה שקורה. את זה עושים באמצעות מדיטציה. דרך זו יוצרת עקרונות לחיים האמיתיים, כולל העסקיים. כך מפחיתים סטרס וחרדה, משפרים ריכוז וקשב, מגיעים לאיזון ומצליחים בעסקים".
המשרד שלך התפרק ב-2009, 17 שנה לאחר שהתחלת לתרגל בודהיזם. איך זה מסתדר?
"אני מתייחס לזה בספר בפרק בשם 'כשהדברים מתפרקים', שנקרא על שם ספר מאת פמה צ'ודרון שדן בהתמודדות עם משברים, פחדים וכאבים. בשורה התחתונה, למרות שהייתי אז עמוק בתוך הבודהיזם הבנתי שנכשלתי ביישום שלו".
תסביר.
"בתחילה, לאחר העזיבה הדרמטית שלהם, האשמתי אותם בזה שתקעו לי סכין בגב כמו פיראטים. חשבון הנפש שעשיתי העביר את האחריות אליי. מצד אחד כשלתי בהבנת הבודהיזם, מצד שני הוא הציל אותי. הטעות שלי הייתה טעות ניהולית. נתתי בהם אמון מלא, עבדתי בשיטה ביזורית ולא עמדתי מספיק על המשמר. לפי העיקרון הבודהיסטי, מנהל צריך להיות כמו מיתר של כינור - לא מתוח מדי ולא רפוי מדי. צריך למצוא את דרך האמצע - מצד אחד לתת לשותפים שלך מרווח פעולה ועצמאות, אבל לעמוד על המשמר ולהיות נוכח - ובזה נכשלתי. כי בתקופה שבה נסעתי הרבה לאשרמים בהודו, הם התנהלו בלעדיי. בנוסף, לא נהגתי איתם בצורה הוגנת ולא הייתי קשוב אליהם. לקחתי כמעט 60% מהכנסות המשרד לעצמי, והם התחלקו באחוזים הנותרים והרגישו קצת פראיירים. למעשה, למדתי בודהיזם אבל פספסתי את היישום.
"היה לי עושר חומרי וריקנות פנימית. כשנחשפתי לבודהיזם, משהו התחיל להתאזן. טסתי להודו לפחות עשר פעמים, לאשרמים. הייתי משיל מעצמי שם את החליפה, עובר לבגדי נזיר, עושה מדיטציות, במנזר עושה את כל מה שכל הנזירים האחרים היו עושים, כולל עבודות ניקיון"
"מנגד, הבודהיזם גם הציל אותי. כשקרוביי שאלו אותי לאחר המקרה אם אני כועס השבתי שלא - לא הצלחתי לכעוס. כאב לי, אבל החלטתי לא לתבוע אותם, גם לא את הפגיעה במוניטין שנגרמה לי. תרגלתי בודהיזם והחלטתי לבנות את עצמי מחדש. חמש שנים לקח לי לשקם ולבסס את המשרד מחדש, ואז החלטתי לעזוב".
הוא נולד וגדל בתל אביב הקטנה. אמו, רות, הייתה מורה מחנכת בבית ספר לילדים מתקשים. "היא חינכה אותי ואת אחותי הצעירה עפרה לשוויון זכויות בין בני האדם, וזה מוטמע בי עד היום. היא גם הייתה פמיניסטית, כשעוד לא קראו לזה כך". אביו, מרדכי, היה בן 13 כשהחל לעבוד כשליח בבנק לאומי, והוא התקדם עד לתפקיד מנהל בכיר של סניף הבורסה של הבנק. "אבי היה אדם נוח שהתמקד באהבה לילדיו", נזכר גזית. "עם זאת, הוא מתח קו בין האהבה והחיבוקים שלו לבין מקרים של 'עברת את הגבול מותק'. במקרים כאלה נענשתי במלוא החומרה".
לחשוב כמו מוזי
ב-1979 נישא גזית לראשונה, לדרורית ורטהיים. "מוזי עוד לא היה אז בעל השליטה בחברה המרכזית, אלא המנכ"ל והנשיא ובעל אחוז קטן ממניותיה", הוא מספר. "הייתי אז עורך דין צעיר ושאפתן שרצה לייצג את קוקה קולה באופן קבוע. שלוש שנים לאחר שהכרתי את דרורית קיבלתי את רוב התיקים של קוקה קולה, אבל רק אחרי שהוכחתי את עצמי בעיני מוזי".
איזה אדם היה מוזי עבורך?
"מוזי היה איש עסקים מוכשר ביותר, קשוח, וגם איש אשכולות ואיש ספר, בעל בקיאות בהיסטוריה - תוך התמקדות בקרבות ימיים. לא אשכח איך במהלך טיסה עסקית לארה"ב הוא צייר על מפית, מהזיכרון, את מפת הקרבות הימיים של אדמירל נלסון. עם הזמן הוא הפך עבורי למנטור ולידיד נפש. היה בינינו קשר חזק, ודרורית תמכה בזה גם בתקופת נישואינו וגם לאחר מכן. הערצתי אותו. למדתי ממנו את החשיבות של הקשבה, של נחישות, ועם השנים הפכתי איש אמונו בכל פעילויותיו. הגענו להישגים משמעותיים בעבודה משותפת, בין היתר הבאנו את קבוצת קוקה קולה ישראל להיות מה שהיא היום. מוזי גם הקים, בעזרתי וביוזמתי, את שידורי קשת, וסייעתי לו בתהליך רכישת גרעין השליטה במזרחי. גם היום, כשאני בסיטואציות עסקיות מורכבות, אני מנסה לחשוב איך מוזי היה מגיב בסיטואציה דומה".
שים את האצבע על הנקודה שבה אתה הופך מעורך דין לאיש עסקים.
"ביולי 2014, חמש שנים לאחר ששיקמתי את הפירמה מדרמת הפרישה והכל שגשג מחדש, עזבתי את המשרד והעברתי את כל המניות שלי חינם אין כסף לשותפים שנשארו איתי. יצאתי לחופש, בכוונה לא לעשות כלום ולהתעמק יותר בבודהיזם. לאחר כחצי שנה דרורית פנתה אליי והציעה לי לעבוד ולייעץ לה בניהול ההון שהוריש לה אביה. מי שמנהל את העסק זה ארז, בננו. הסכמתי, אבל ללא שכר. אמרתי שאני לא רוצה להיות עובד של הבן שלי או שלה, שאייעץ ואקבל תמורה בעבור עסקאות טובות. אנחנו עובדים יחד כבר עשור, בלי הסכם חתום ובלי מחויבות משפטית ואחרת. דרורית היא חברתי הטובה, אנחנו משוחחים כל יום והעסק מרוויח ומצליח. גם אני וגם דרורית וארז, בדרכם, מנהלים על פי הדרך הבודהיסטית, גם אם הם לא קוראים לזה ככה".
כשאני מקשה ושואלת מה מביא כריש כמוהו, שגרף סכומים גדולים מעבודה עם קוקה קולה וקשת, לעשות חיבור לא מובן מאליו בין עולם העסקים האגרסיבי לפילוסופיה של שקט ושל איזון, הוא משתהה מעט. "תראי", הוא מהרהר בקול. "במשך תקופה ארוכה חשתי מפוצל: מעין 'דוקטור ג'קיל ומיסטר הייד', הצד הטוב והצד הרע שימשו ביחד. הייתי עו"ד ליטיגטור, שהיה ידוע כקשוח, שמה שעניין אותו היה הזכייה במשפט וריצוי הלקוח. היה לי עושר חומרי וריקנות פנימית. כשנחשפתי לבודהיזם, משהו התחיל להתאזן. טסתי להודו לפחות עשר פעמים, לאשרמים. הייתי משיל מעצמי שם את החליפה, עובר לבגדי נזיר, עושה מדיטציות, במנזר עושה את כל מה שכל הנזירים האחרים היו עושים, כולל עבודות ניקיון. במקביל התעמקתי בבודהיזם.
"כשהייתי במנזרים חשתי שלמות אישית ורגשית, התחברתי ל'אני' האמיתי שלי, ואז הייתי חוזר לניהול משרד עורכי הדין שלי, לעולם הליטיגציה, שבו סופרים ומחשיבים רק ניצחונות. הדיסוננס הזה גרם לתחושת פער בין מי שאני באמת לבין התדמית החיצונית שלי, בין האמת לבין המשחק. חשתי שכולם במילייה שלי, כל אנשי העסקים ועורכי הדין ורואי החשבון סביבי מתייחסים, מתוך עיוורון פנימי, רק לתדמית החיצונית. אני עצמי הייתי חלק מהקבוצה הזו, הייתה לי מכונית נוצצת, דירה יפה, מינוי לפילהרמונית בסדרה 1 וכן הלאה, אבל כל זה היה רק תדמית, וחששתי שבסוף יתברר שאינני מי שאני נתפס בציבור. בכמה מקרים, לאחר חקירה של לקוחות, נאלצתי לשאול את עצמי אם אני אנושי ורגיש מספיק למצוקת האחר, גם אם הוא לא צודק".
למשל?
"למשל מקרה דודו טופז, שמסופר בספר. ב-2009 ייצגתי את קשת נגדו, לאחר שהודה שיזם את התקיפה של מנכ"ל קשת אבי ניר ושל המשנה דאז למנכ"ל רשת, שירה מרגלית. ביוני הוגש נגדו כתב אישום, חודשיים לאחר מכן הוא התאבד בכלא. בכל הזמן הזה שכבו לו עשרות מיליוני שקלים בחשבונו בבנק, עליהם הטלתי עיקול בשם קשת. לכאורה, דודו טופז יכול היה לקנות את קשת. ניהלתי נגדו חקירה צולבת וקשה, ייצגתי את הלקוח שלי הכי טוב שאפשר, מה גם שדודו טופז הודה במעשים. אחר כך היו שטענו נגדי שהחקירה הייתה לו קשה מדי. עו"ד ציון אמיר, שהגן עליו בשעתו אמר: 'מילים הורגות'. לא, לא המילים הרגו אותו, אלא האגו. דודו טופז לא הצליח להשלים עם העובדה שהוא הפסיק להיות 'מלך הרייטינג' ואינו רצוי עוד בטלוויזיה. הוא לא הבין שדברים כמו רייטינג משתנים, ולכן עשה דברים שאסור היה לו לעשות, ובסוף התאבד. הרכוש הרב שצבר לא שינה לו דבר, האגו והתדמית היו חשובים לו יותר והרגו אותו. זו אחת הדוגמאות לאיך אגו יכול להרוס חיים, כי האגו הוא האויב הכי גדול שלנו".
עד כמה האגו שלך פגע בניהול הנכון של המשרד שלך?
"בתחילת הדרך הייתי עטוף באגו. השם רון גזית, כעו"ד 'קילר', הלך לפניי. לאחר שלמדתי והתחברתי לדרך הרוחנית שלי, הוריתי לעצמי להתחבר לאדם שאני באמת, לא לחיות באשליה שהסיפורים עליי משקפים מציאות. החלטתי לא לעזוב את עריכת הדין והעסקים, אלא לשלב אותם עם עקרונות בודהיסטיים. בסוף זה מוביל ליותר כסף, שמושג על סמך כללים של יושר ואתיקה - ולשקט נפשי".
גזית, שפותח כל בוקר את יומו במדיטציה, הוא אדם שקשה מאוד להרגיז, גם אם מתאמצים. גם את הסבל שנוכח בחייו, הוא מקבל בהבנה ובסלחנות בודהיסטית. "על פי הבודהיזם, אחת הסיבות העיקריות לסבל האנושי היא ההיצמדות למשהו קיים. למשל, כשיש לנו רכוש ואנחנו חוששים שהוא יפחת או ייעלם. לחלופין, אם חסר לנו משהו שאנחנו רוצים, ויש אותו לאחרים, נסבול עד שנשיג אותו. משהושג, נשמח לזמן קצר, ושוב נסבול כי נציב לעצמנו יעד חדש".
"בעקבות מהפכת ה-AI יהיה בעתיד לאנשים יותר זמן פנוי, כי שבוע העבודה יתקצר. אני משוכנע שאנשים יחפשו יותר משמעות לחיים ביחד עם רווחה כלכלית, לכן התכנים הבודהיסטיים יהיו אקטואליים עוד יותר"
זה קרה גם לך?
"בתקופות מסוימות בחיי חששתי לאבד את מה שהשגתי, פחדתי שאעצור ולא אשיג יותר. הקפתי את עצמי בקרום הגנה רגשי בזמן שהתמורה הכספית שולמה לי עבור רמיסת הצד השני, הפעלתי רק את השכל, וזו הייתה היאחזות בקיים שעוררה בי תופעות של חרדה, עד כדי בדיקות לב יומיות באיכילוב. חשתי ריקנות פנימית וחוסר משמעות. הפכתי עבד לתדמית שלי והתמקדתי רק בתוצאות העסקיות המיידיות, במקום להסתכל על הטווח הרחוק תוך שמירת אתיקה. בתחום העסקי, התפיסה הבודהיסטית היא לתת לאינטרס העסקי, ולא לאגו, להוביל, ותמיד עדיפה פשרה על מלחמה".
תיאוריה יפה - שאינה מתיישבת ממש עם עולם העבודה התחרותי והתובעני של היום, שבו ארגונים ומנהלים מסתכלים על שורת הרווח.
"זה משתנה. פעם השאלה הראשונה של כל עובד הייתה כמה הוא ירוויח, היום עובדים שואלים אם יש משמעות במקום העבודה, האם יקשיבו להם, האם מקום העבודה מזהם או שומר על קיימות, האם מתחשבים ברווחה שלהם. זה הבודהיזם. מנכ"ל טוב מבין את זה, וכשהוא מנחיל את הדברים החשובים האלו לעובדים, זה עובר גם ללקוחות ולספקים. דרך טובה להתחיל ביישום העקרונות האלו היא הנחלת אימוני מדיטציה בארגון".
לשיטתך, מנהלים ועובדים צריכים לעבור לבודהיזם כדי שהחברה תצליח?
"לא חייבים לקרוא לזה בודהיזם, אלא שיטה ניהולית מיטיבה, שמתמקדת בשילוב של רווחה נפשית עם מיקסום רווחים. מנהלים ויזמים לא צריכים להיות תמימים בעסקים, אבל אפשר למקסם רווחים וגם לפעול לפי ערכים בודהיסטיים - לא לראות את התוצאות של רבעון אחד כחזות הכל, אלא להיות ערים לשינויים ולהתאים את העסק אליהם, ולשמור על עקרונות האתיקה גם כשיש לחץ מצד בעלי המניות. כבר עכשיו שחברות כמו גוגל, מטא, מאנדיי ואחרות משלבות בהדרגה עקרונות בודהיסטיים, ובחברות הייטק רבות מפנים זמן לסדנאות מדיטציה ולמפגשי מיינדפולנס מודרכים לעובדים, ככלי להפחתת לחץ ושיפור ביצועים בעבודה. אפשר לעשות עסקים בדרך נכונה, לשמור על אנושיות וגם להרוויח כסף".
איך אתה רואה את עולם העסקים בעוד עשור?
"בעקבות מהפכת ה-AI יהיה בעתיד לאנשים יותר זמן פנוי, כי שבוע העבודה יתקצר. אני משוכנע שאנשים יחפשו יותר משמעות לחיים ביחד עם רווחה כלכלית, לכן התכנים הבודהיסטיים יהיו אקטואליים עוד יותר".
ואתה, מה הלאה?
"אמשיך בעסקים ואהיה בשביל דרורית כמה שצריך. במקביל, אקדיש את השנים הקרובות בהעברת הקשר שבין הצלחה לבודהיזם. השוק צמא ומוכן לזה. אני מתכונן להעביר את האג'נדה הזו בימי עיון והרצאות ופודקאסטים, וגם בבניית תוכנית אקדמית בנושא לאוניברסיטאות. לשם אני חותר, לשם אגיע".
גילוי נאות: הכותבת הייתה שותפה לכתיבת ספרו של עו"ד רון גזית
