למרות שנפרדה מבעלה בעודו בחיים, לאחר שהפך לדמנטי ואושפז במוסד גריאטרי סגור, היא תזכה בסכום כתובתה בסך 255 אלף שקל, צמוד למדד. בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה קיבל תביעה כספית שהגישה אלמנה נגד יורשי בעלה המנוח (ילדיו מנישואיו הקודמים), והורה להעביר לה מעיזבון המנוח את הסכום.
התובעת והמנוח התחתנו לפני כ-30 שנה, ובעת הנישואין חתם המנוח על שטר הכתובה. עבור האישה היו אלה נישואיה הראשונים, ואילו עבור הבעל נישואיו השניים. לזוג לא היו ילדים משותפים. במהלך חייהם המשותפים נערכו בין בני הזוג הסכמי ממון. בהסכם הממון העדכני נקבע כי האישה תוותר על זכויותיה בדירת המגורים של המנוח, ובתמורה, אם הקשר ייפסק, עקב פטירתו או פרידה, ישלם הבעל או עיזבונו לאישה 150 אלף שקל (הכוללים החזר חוב ואת חלקו ברכב המשותף).
בשנים המאוחרות לחייו התדרדר מצבו הבריאותי של המנוח והוא אושפז במוסד גריאטרי סגור, כשילדיו מונו לאפוטרופוסים על גופו ורכושו. לפני כמה שנים הגישה האישה תביעה לאכיפת הסכם הממון העדכני, ובמסגרת פסק דין מוסכם הועברו לה 150 אלף שקל. בפרוטוקול הדיון באותו הליך צוין כי האישה אינה מוותרת על כתובתה.
הבעל נפטר לפני יותר משנה והותיר אחריו צוואה שבה ציווה את כל עיזבונו לילדיו מנישואיו הקודמים, מבלי שהוריש לאשתו דבר מלבד זכות מגורים בדירה למשך שנה וחצי. לפני כשנה הגישה האלמנה תביעה לפירעון כתובתה מעיזבונו.
ילדיו ויורשיו של המנוח ביקשו, באמצעות עו"ד נורית פוגל-ליאון, לדחות את התביעה. הם טענו בין היתר כי האישה ויתרה על זכאותה לכתובה במסגרת הסכם הממון וההסדרים הכספיים שבו, וכי הפסידה את כתובתה לפי הדין האישי משום ש"מרדה" בבעלה, נטשה אותו, הפקירה אותו לגורלו והפסיקה לבקר אותו באופן סדיר לאחר שחלה, וכן כי נפרדה ממנו מרצונה.
"הפירוד נכפה עקב מצבו הרפואי"
מנגד, האישה, שיוצגה בהליך על ידי עוה"ד עדו דיבון וצפית דיבון-קצובר, טענה כי יש לדחות את טענת ילדי המנוח שלפיה ויתרה על הכתובה במסגרת הסכם הממון, וכן את הטענה כי הפסידה את כתובתה בשל "נטישת" המנוח. לטענתה, במשך שנות נישואיהם הרבות טיפלה במנוח באהבה ובמסירות, עד שאושפז במוסד סגור, והפירוד ביניהם נכפה עקב מצבו הרפואי והפיכתו לדמנטי וסיעודי מורכב. עוד טענה כי לא הודיעה שהיא נפרדת רשמית מהמנוח, אלא הודיעה שהיא אישה קשישה וחולנית שאין לה כוחות פיזיים להמשיך לטפל בו.
השופטת סמאח מנאסרה סבאח דחתה את טענות ילדי המנוח וקיבלה את תביעת האישה. השופטת קבעה כי האישה לא ויתרה על כתובתה במסגרת הסכם הממון העדכני.
השופטת הסבירה כי כאשר הבעל נפטר, אלמנתו זכאית ככלל לכתובה, אלא אם קיימות נסיבות השוללות את זכאותה לפי ההלכה. הנטל להוכיח עילה הלכתית לשלילת הכתובה מוטל על היורשים - במקרה זה, ילדיו. האישה לא התגרשה מהמנוח, והשופטת קבעה כי הגם שהיא זו שנפרדה ממנו בחייו, בעודו במוסד הסיעודי הסגור, הפרידה נעשתה מתוך שיקולים סבירים: היותה אישה כבת 70 הסובלת מבעיות בריאותיות, לאחר שטיפלה בו במסירות במשך חודשים ארוכים, ותוך שהעבירה את הטיפול לידי ילדיו האפוטרופוסים והצוות המקצועי. בנסיבות אלה, התנהלותה אינה עולה כדי "מרידה" או נטישה המצדיקה את שלילת הכתובה.
השופטת ציינה: "לא מן הנמנע כי ציפיית ילדיו של המנוח הייתה כי התובעת תשתתף בנטל הטיפול במנוח יותר ממה שעשתה. אף ניתן לבקר את התנהלותה בשנותיו האחרונות מבחינה מוסרית. יחד עם זאת, סבורני כי התנהלותה לא הגיעה לכדי הזנחה של המנוח, מאחר שנעשתה מתוך ידיעה כי יש מי שיטפלו היטב במנוח". לבסוף קבעה השופטת כי האישה "לא מרדה במנוח ונפרדה ממנו לאחר שטיפלה בו בעצמה במשך מספר חודשים, וכן וידאה בשנות חייו האחרונות כי הוא מטופל כראוי. משכך, אני קובעת כי בנסיבות המקרה שבפניי פרידת התובעת מהמנוח נעשתה על רקע שיקולים סבירים שאינם מצדיקים שלילת כתובתה".
השופטת אף הורתה על הצמדת סכום הכתובה למדד המחירים לצרכן מיום הנישואין, לפני כמעט 30 שנה, ועד למועד הגשת התביעה.
עו"ד עדו דיבון ועו"ד צפית דיבון-קצובר
(צילום: קיו עילית ביוטי)
עוה"ד עדו דיבון וצפית דיבון-קצובר, המייצגים את האלמנה, מסרו בתגובה: "הכתובה איננה מסמך חסר ערך אלא התחייבות ברת תוקף. בית המשפט צדק כאשר לא שלל מהאלמנה את כתובתה, כשמדובר במצב שבו הבעל היה דמנטי ושהה במוסד, והאישה מבוגרת ולא הייתה מסוגלת לטפל בו. הכתובה נערכה לפני שנים רבות וערכה נשחק, ולכן צדק בית המשפט כאשר הצמיד את הכתובה למדד ולא הורה על תשלום נומינלי בלבד".
עו"ד נורית פוגל-ליאון, באת כוחם של ילדי המנוח, מסרה בתגובה: "מדובר בתיק משפחה תחת מגבלות חיסיון של אדם שהיה חסוי וחסר ישע. לטעמנו, ניתן פסק דין מוטעה מיסודו, עובדתית ומשפטית. בימים אלה מוגש ערעור על פסק הדין. אנו מאמינים כי ערכאת הערעור תקבל את הערעור, תהפוך את פסק הדין ותשלול מהאלמנה את כספי הכתובה ואת שערוך ההצמדה שנעשה בניגוד לדין, ובכך תעשה צדק עם המנוח. מתוכן הכתבה נשקף האבסורד של בני זוג שהסדירו עניינים בהסכם אזרחי ובצוואה, בהתייחסות ספציפית לכל ענייני הפירוד והמוות, ולפתע עולה שאלה דווקנית של חיוב כתובה, המשנה את מאזן דיני הירושה כנגד ילדי המנוח. לשאלה זו יידרש בית המשפט המחוזי, ואנו סבורים שפסק הדין יתהפך".
