בדצמבר האחרון הציגה מלי ביצור פרנס בוועידת ישראל ה-11 לתעשייה ותשתיות נתונים מטלטלים. על פי הנתונים, שעלו בסקר שערכה הקבוצה ודגם אלף מפעלים ישראלים, כ-60% מהם חושבים לסגור את פעילותם או להעתיקה לחו"ל. כשמדובר בחברות בינלאומיות להם שלוחת מפעל בישראל – מזנק הנתון ל-80 אחוז החושבים על סגירה, הקטנה או העתקה לחו"ל.
"זו מציאות מדאיגה אך מלאת פוטנציאל - ישנן גם חדשות טובות", ממהרת ביצור-פרנס לאזן. "תחומי הפלסטיקה, המתכת, האנרגיה המתחדשת והתעשייה הביטחונית נמצאים בעלייה מתמדת. גם תחום ההיי-טק, הלב הפועם של הכלכלה הישראלית, לא הראה השנה שינוי מגמה משמעותי. נתון חיובי נוסף הוא ההפנמה של הצורך במעבר לעידן התעשייה 4.0. 50% ממנהלי המפעלים ציינו שביצעו תהליך אחד או יותר בתחום או לכל הפחות בודקים את האפשרות הזאת. 10% נמצאים בעיצומו של תהליך מתמשך, כך שכמעט ואין מפעל שלא נגע בנושא בצורה זו או אחרת, וטוב שכך. אין תחליף לתעשייה 4.0 כיום והייצור המתקדם שהיא מאפשרת, זהו דבר בסיסי שמתחיל לקרות אצל כולם. עם זאת, בעיניי קצב האימוץ בישראל הוא עדיין איטי מהרצוי. מצד אחד הצורך ברור לכולם, אך מהצד השני - קיצוצי התקציבים עקב המלחמה והיעדרות כוח אדם איכותי בשל מילואים מקשים על חלק מהמפעלים לקדם את העיסוק בתעשייה 4.0, בטח לאלו הנמצאים תחת אש. אבל ברור לכל שזהו צעד הכרחי".
אילו עוד אתגרים הציבה המלחמה לתעשייה הישראלית?
"הכלכלה הישראלית עומדת מול אתגר משמעותי. מפעלי תעשייה רבים, בעיקר קטנים ובינוניים, נאבקים מול מספר חזיתות: החל מקשיים רגולטורים ועד אמברגו בינלאומי או לפחות מיני-חרם עליהם הנובע ממוצאם הישראלי".
"מאידך, אני מזהה הזדמנות משמעותית בשוק הביטחוני ובשוק המתכת. הספקים הקטנים של השווקים הללו נמצאים בעמדה טובה יותר. אני גם מאמינה שכהונתו של דונלד טראמפ כנשיא ארצות הברית יכולה לסייע משמעותית לשוק הישראלי, בעיקר לחברות היי-טק עם זרועות בארה"ב. טראמפ מתכנן מיסוי לאירופה, מה שיביא יצרנים אירופאים לרצות לייצר בישראל - בזכות הסכם שיתוף הפעולה שלה עם ארה"ב".
ואיך משפיע המצב הביטחוני על שרשראות האספקה?
"עוד מתקופת הקורונה שרשרת האספקה הבינלאומית נמצאת בפער, ובעוד הוא טרם נסגר קיבלנו בישראל מכה חדשה וחזקה. המצב הנוכחי מקשה ומעלה את עלויות השילוח ושרשרת האספקה הבינלאומיות, והתוצאה היא קשיים לספקים הישראלים. בחצי הכוס המלאה - זהו מצב המעודד ייצור בישראל, או לפחות את הרצון להחזיק פה שלוחה או ספקים. Tefen עוסקת כיום בהקמת פלטפורמה שתחבר בין ספקים, כך שיוכלו לסייע אחד לשני. אנו נמצאים בתהליך הקמה של מאגר התעשייה הגדול בישראל, שיכלול את כל היכולות. תעשיינים יוכלו לפנות אחד לשני בשוק חופשי, שיסייע למקסם ולהוזיל את יכולות הליבה המשמעותיות שיש לנו בארץ".
אילו עוד פתרונות מציעה Tefen לשמירת הרציפות התפקודית של התעשייה המקומית?
"במסגרת המכון לייצור מתקדם בתעשייה בבעלות Tefen ומשרד הכלכלה, אנו מפתחים אסטרטגיות לארגונים, וזאת במטרה להתכונן לצפוי לנו בשנים הבאות. אנו משלבים בתוכן את כל האלמנטים הדרושים כיום לכל מפעל: תעשייה 4.0, הפעלה מרחוק, יכולות בינה מלאכותית לחיזוי כשלים בתפעול, בייצור ובשרשרת האספקה, דיגיטציה המאפשרת למפעלים לעבוד עם פחות כוח אדם ולשמור על רמת הפריון. זוהי פונקציה חשובה במיוחד בימינו, כשכוח אדם נגרע זמנית בשל צרכי ביטחון. באופן כללי ניתן לומר שייעוץ פרויקטים אסטרטגיים, מצוינות ותעשייה 4.0 הם הדבר המהותי ביותר בסיוע לתעשייה ולארגונים מובילים כיום. שילוב הכלים הוא זה שמייצר את ההצלחה. הואיל ו-Tefen מתמחה בכל התחומים הללו - ביכולתה לייצר ערך מוסף עסקי, תפעולי וארגוני לעסקים, הכולל קידמה וחדשנות".
עבודה עם שתי זרועות
כיום, עם מצב החירום הייחודי בו נמצאת ישראל כבר מעל לשנה - מתמקדים ביצור-פרנס ואנשיה בסיוע לתעשייה בהתאם לצרכי השעה.
"כדי להיות מצוין בתקופה הזאת בפרט ובעתיד בכלל - על הארגון להשקיע באסטרטגיה, תהליכים, טכנולוגיה והון אנושי", היא אומרת. "יש לעבוד עם שתי זרועות: זרוע אסטרטגית-עסקית ארוכת טווח שמסתכלת 5-10 שנים קדימה, החוזה קדימה ומתכננת היטב בהתאם תוך ניהול סיכונים מוגדר, וזרוע שנייה העוסקת בהתייעלות משמעותית של הקיים. זה תקף לכל ארגון, גם לאלו הרווחיים, כי לא לעולם חוסן. יש לתת את הדעת על שורה של בעיות ואתגרים, דוגמת המחסור החריף במהנדסים, שכרגע לא רואים כיצד יבוא על פתרונו. ארגונים עדיין לא מתייחסים בצורה ראויה מספיק לנושא ההון האנושי, הם עדיין מפעילים מודלים מיושנים של כוח אדם, שאותם יש לעדכן למודלים חדשניים הרואים את כל זוויות הנושא".
לקראת שנת 2025, מהם היעדים המרכזיים שאת מזהה בתעשייה הישראלית?
"היעדים מתחלקים לשניים: למפעלים שהיו בסכנת סגירה או שלכל הפחות נפגעו במלחמה - יש לספק סיוע הן על ידי המדינה והן באמצעות חיבור של יצרנים ישראלים בינם לבין עצמם. על היצרנים לעזור לעצמם להתייעל ולהשתפר. אלו מביניהם שמצליחים, מרוויחים וגדלים צריכים להמשיך בדרכם - אך לתת את הדעת על הגדלת הפריון, יעילות העבודה ושימוש ביצרנים כחול לבן. אם המשק כולו לא יחשוב כחול לבן אחד עם השני ולא יסתכל על אופטימום מקומי - לא נגיע להצלחה של מדינת ישראל".
