עבור האדריכלית רות להב, מחלוצות התחום בישראל והמובילות בעולם התכנון, אדריכלות מעולם לא הייתה רק עניין של צורות, חומרים או אסתטיקה חולפת. בשעה שענף הבנייה והנדל"ן דוהר קדימה במרוץ אינסופי אחר מגדלי יוקרה מנקרי עיניים, להב מתעקשת להחזיר את הדיון אל היסודות העמוקים ביותר: המפגש המרחבי המודע וההרמוני שבין האדם והטבע. היא מציגה תפיסת עולם שרואה באדריכלות לא פחות משליחות חברתית וסביבתית ראשונה במעלה, כזו המחויבת קודם כול לרווחתו של האדם ולגורלו של כדור הארץ.
"עבורי, אדריכלות היא המפגש המרחבי המודע וההרמוני בין אדם, טבע ואקלים. האדריכלות סובבת סביב האדם, תחושותיו והחוויה היומיומית שלו. הצורך לחבר בין המרחב האנושי לטבע ולאקלים היה קיים עוד מימי האדם הקדמון. האדריכלות הוורנקולרית, זו שנוצרה בידי האדם הפשוט ולא בידי מלכים או פרעונים, תמיד השתלבה כחלק אינטגרלי מהמקום, והמפתח האקלימי הכתיב אותה", היא אומרת.
רות להב
(צילום: אזקה דאוליה צור)
במהלך הקריירה הענפה שלה, ביססה רות להב את מעמדה כאחת הדמויות המקצועיות הבולטות והמוערכות בתחומי התכנון האקלימי, העירוני והסביבתי בישראל. שורת ההישגים שלה מרשימה, וכוללת זכיות בתחרויות ארציות יוקרתיות ופרויקטים פורצי דרך שהקדימו את זמנם בשנים רבות, ובהם: תכנון מושב חצבה בערבה, שעליו זכתה עוד כסטודנטית בפרס ראשון על תכנון אקלימי מהפכני באזור הקיצוני ביותר בארץ (יחד עם צבי דרדיקמן וארם שלוסברג), וקריית הממשלה המחוזית בבאר-שבע, שעליה קיבלה פרס ראשון (יחד עם טוני ריג ופרופ’ לן וורשאו). הבניין תוכנן משיקולי בנייה ירוקה אקלימית פורצי דרך, הכוללת מהפך חזיתות ממזרח-מערב לחמישה מבנים עם חזיתות צפון-דרום, מחוברות ברחוב פנימי סביב אטריום מוארים טבעית, ועוד. היא גם חתומה על מספר גדול של פרויקטים ציבוריים ומוסדיים, ובהם תכנון בניין דיור מוגן "נופים" בירושלים (יחד עם טוני ריג), בית הספר הירוק ע"ש אילן רמון בירושלים, בית הגדוש, בית מגורים שאינו צורך חימום או קירור, ועוד.
מהם האתגרים הגדולים ביותר עימם מתמודדים אדריכלים ומתכננים בימינו?
"האתגר המרכזי העומד לפתחנו כיום אינו מצטמצם רק להפיכת הארץ למונומנטים של בטון ואסתטיקה גנרית של בניינים, אלא נוגע ישירות להתמודדות עם משבר האקלים הגלובלי. מאז שנות ה-50, עם שילוב המזגנים בבנייני המגורים, זינקו פליטות הפחמן הדו-חמצני בעולם. כיום, בנייני מגורים אחראים לכ-50% מהפליטות הללו הגורמות לאפקט החממה ועליית טמפרטורות כדור הארץ. מכאן, שלאיש המקצוע יש אחריות קריטית לתכנן מבנים חוסכי ומשמרי אנרגיה ומאופסי פחמן. למעשה, הסכנה הגדולה היא השעבוד לתקנים יבשים".
תסבירי.
"מגדלים נראים אותו דבר בכל מקום, מתוכננים כאובייקטים מונומנטליים ללא התחשבות באקלים המקומי, ומחטיאים את המהות האקלימית והאנושית. אנחנו עלולים לחזור לטעויות של שנות ה-50 עם ‘שיכוני התותח’ שחזרו בכל מקום, רק הפעם בצורה אנכית. האתגר הוא לא להציף את המדינה במגדלים זהים באילת, ביבנה, באור עקיבא ובקריית שמונה, אלא לתכנן אותם נכון מתוך הבנה מעמיקה של תרומתם למינימום פליטות פחמן דו-חמצני ולחיסכון בקרקע ואנרגיה".
החיסכון באנרגיה מובנה באמצעות מגדלים
סוגיית הבנייה לגובה ניצבת בלב העשייה האדריכלית של להב, שרואה במגדלים הכרח מציאותי לצד הזדמנות תכנונית יוצאת דופן. מצד אחד, הצפיפות העתידית בארץ ובעולם תכריע בסופו של דבר ונאלץ לגור במגדלים. מצד שני, למגדלים יש פוטנציאל עצום לחיסכון באנרגיה מאחר ויחס השטח של החזית לשטחי הרצפה הוא הנמוך ביותר, מה שהופך אותם לכלי יעיל במטרת הפחתת פליטות פחמן דו-חמצני למ"ר, לעומת טיפוסי בנייה אחרים כדוגמת בנייה רוויה ובנייה פרטית. האתגר הגדול, לדבריה, טמון בשינוי רדיקלי של התפיסה התכנונית - במעבר ממבנים מונומנטליים מנותקים למבנים שבהם הטבע והאקלים חודרים אל תוך ליבת המגדלים.
איך מיישמים בפועל ארכיטקטורה בת-קיימא, אפרופו התחממות גלובלית ומגדלים?
"התשובה מתחילה בחיסכון הדרמטי בקרקע: בנייה של 60 יחידות דיור לדונם במגדל מגורים על שטח מגרש של 2.5 דונם, תופסת תכסית (היטל בניין) של כ-500 מ"ר בלבד. נתון זה ‘משחרר’ שטח קרקע נכבד ופתוח לתכנון חברתי וציבורי של שדרות טבעיות, שילוב מקורות מים בסביבה ומרחבים ירוקים המעניקים לכל תושב ‘משהו ירוק’ להיאחז בו".
להב מוסיפה כי כאן בדיוק טמון המבחן האדריכלי: "מכיוון שלמגדלים יש פחות חזיתות ביחס לשטח הרצפה של הבניין, קריטי לנצל את החזיתות לשטחים ירוקים ופתוחים ולהמשיך את השדרה הירוקה מלמטה כלפי מעלה ולהפוך את המגדל ל’יער אנכי’, על פי האדריכל האיטלקי הנודע סטפנו בוארי (Stefano Boeri). על ידי מגדלים ניתן להפחית איי חום אורבניים, לספוג את הפחמן הדו-חמצני, לתכנן מערכות עצמאיות לאיסוף מי הגשמים והשקיה ולווסת את האקלים בבניין. יישום זה נעשה באמצעות מרפסות המשלבות חממות ואלמנטים ירוקים, המתפקדים כמערכת אקולוגית חיה, אקוסיסטם, המאזנת את האוויר והטמפרטורה בדירה גם בקיץ וגם בחורף לצרכי חימום, קירור ואוורור טבעי. תפיסה זו מעניקה לכל אדם את האפשרות גם לגדל את מזונו בעצמו, בין אם בביתו, במרפסתו, בחממה הפרטית שלו או בשטחים המשותפים בבניין ובקרקע הסובבת אותו".
מקצועיות ועבודת שטח
את המסע שלה בתחום האדריכלות היא החלה כבר בשנת 1971 בלונדון, שם עבדה שלוש שנים כאדריכלית. עשור אחר כך, הקימה משרד עצמאי יחד עם בעלה דאז, האדריכל טוני ריג. כל זה קרה בשנים שבהן עולם הנדל"ן והתכנון הובל כמעט לחלוטין על ידי גברים, אך רות חתרה להצלחה והוכיחה כי הישגיה מדברים בעד עצמם. ב-2002 הקימה את משרד "רות להב אדריכלים" בתל אביב ויותר מאוחר את "א.ל.ר אדריכלים ומתכנני ערים", כשפרופ’ אדריכל דן איתן (חתן פרס ישראל לאדריכלות 2019) הצטרף ב-2010 למשרד. "ההוכחה הכי טובה לכך שהמגדר לא משנה היא באמצעות מקצועיות ועבודת שטח, עובר דרך זכייה בתחרויות ארציות, תכנון פרויקטים ומתחמים מורכבים המשלבים תעוזה הנדסית, תכנון אקלימי ואסתטיקה ייחודית".
באילו פרויקטים שלך את גאה במיוחד?
"כמובן שבקריית הממשלה בבאר-שבע שתוכננה יחד עם שני שותפיי, אדריכל טוני ריג ואדריכל פרופסור לן וורשאו, וכן בבניין הדיור המוגן ‘נופים’ בירושלים. אלו פרויקטים שזכו בפרסים והשכילו לשלב תכנון ובנייה ברת-קיימא".
להב מציינת בגאווה את פרויקט הדיור המוגן שתכננה בשנות ה-80 כבניין ירוק וחוסך אנרגיה. הפרויקט הקדים את זמנו, וכלל מרפסות סגורות כחממות שייעודן וויסות אקלימי, לחימום ואוורור הדירות עם רמת בידוד מצוינת. "גם שכונת ‘בין הנחלים’ בירוחם, שאושרה לאחרונה ב-2025, היא פרויקט שאני גאה בו. מדובר בתכנון אורבני אקולוגי המחובר לסביבה מדברית וכולל מעבר הולכי רגל דרך חצרות מגורים המאפשרים הליכה בטוחה לילדים, צעירים ומבוגרים. זה תוכנן יחד עם שותפי ובן זוגי, אדריכל פרופסור דן איתן ז"ל, ועם אדריכל אבינועם לוין ז"ל, אשר נפטרו במהלך התכנון שהתמשך שבע שנים".
להב מציינת כי צרה גדולה היא התמשכות הליכי התכנון בארץ, הנתונה לעודף תקנים ולהוראות שלציבור קשה לעמוד בהן. אם בעבר הוראות לתב"ע לבניית "נופים" כוללו ארבעה עמודים והתוכנית אושרה בתוך שנה, היום הוראות לתב"ע להקמת מבנה יהיו 25 עמודים ויארכו לפחות שלוש שנים ועד שבע שנים ויותר.
מהי מנהיגות בעינייך ואיך את מדלגת על תקרות זכוכית במקצוע?
"מנהיגות באדריכלות היא להיות מוביל דרך ומוביל דעה, בפרט של אדריכלות מקיימת אמיתית. היא איננה רק ציות עיוור לתקנים אלא חשיבה מקורית. מנהיגות בעיניי היא למצוא את הדרך לייצר מרחבים אנושיים אמיתיים ולא להיכנע למגמות של עיצוב מגדלים כמנותקים או כמקבץ של קומה אחר קומה המסתיימת בפנטהאוז יקר. לגבי תקרת הזכוכית, אינני בטוחה שהיא נעלמה, אך ההוכחה המרכזית ניתנה לאורך השנים דרך העשייה בשטח על ידי אדריכליות והיכולת של הקולגות שלי להוביל שינוי תפיסתי עמוק מול יזמים ורשויות".
רות להב מביטה קדימה אל עבר שנות העשייה הבאות, ומגלה שאינה מפסיקה לחלום על מרחב חיים טוב, בריא וצודק יותר עבור הדורות הבאים בישראל. "החזון שלי הוא להמשיך ולממש את שילוב השילוש: אדם, טבע ואקלים, בכל קנה מידה תכנוני. אני רוצה לראות את דור העתיד בונה מגדלים וסביבות עירוניות, ואדריכלים ואדריכליות שלא רק עונים על תקן טכני יבש, אלא מתכננים ריאה ירוקה, חוסכים באנרגיה ומעניקים לאדם תחושת שייכות, מקום ואיכות חיים אמיתית. ואולי משאלה קטנה נוספת: שלא ישימו לב לא למגדר ולא לגיל, אלא רק למהות יכולת היצירה", היא מסכמת.
פורסם לראשונה: 11:25, 03.09.26
