נוסעי התחבורה הציבורית בישראל חיכו לאוטובוס כ-13 דקות בממוצע בכל נסיעה בשנת 2024. המשמעות: מי שנוסע פעמיים ביום (הלוך וחזור), במשך 21 ימי עבודה בחודש, "מבלה" כתשע שעות בממוצע בחודש בהמתנה לקו האוטובוס, שהם כ-4.5 ימים בשנה. כך עולה מהסקר הדו-שנתי שפרסמה היום (שלישי) חברת מוביט (Moovit), המפעילה את אחת מאפליקציות התחבורה הציבורית המובילות בעולם.
לפי נתוני החברה, המספקת שירותים ליותר ממיליארד בני אדם וחצי, בהם אלפים רבים של ישראלים שהשתתפו בסקר לצד מאות אלפי נוסעים נוספים ברחבי העולם. ישראל, שנכנסה לסקר כעיר אחת למטרות ההשוואה, ממוקמת במקום ה-17 מתוך 50 הערים שנבדקו בזמן ההמתנה הממוצע לקו אוטובוס יחיד. בראש הרשימה נמצאת פריז, עם ממוצע של 10 דקות המתנה לאוטובוס. במקום האחרון ממוקמת מונטריי שבמקסיקו, שם תחכו בתחנה 25 דקות בממוצע בכל נסיעה. עוד מובילות ברשימה: לימה בירת פרו ומדיין בקולומביה, שם זמן ההמתנה הממוצע עומד על 11 דקות. בנאפולי הנוסעים ממתינים 22 דקות בממוצע ובמיאמי 21 דקות בממוצע.
לא רק זמן ההמתנה הממוצע נבדק, אלא גם שיעור הנוסעים שחיכו זמן קצר במיוחד (עד חמש דקות) לקו או זמן ארוך במיוחד (יותר מ-20 דקות). גם בפרמטר הזה פריז הובילה את הרשימה עם 73% שחיכו פחות מחמש דקות לקו ו-4% בלבד שחיכו יותר מ-20 דקות. מדיין ולונדון התברגו בראש הרשימה גם הן עם 71% ו-69% שחיכו מעט מאוד לאוטובוס. מנגד, במונטריי ובנאפולי למשל שיעור הממתינים לאוטובוס זמן ארוך במיוחד עמד על 25% ו-20% בהתאמה, והן סגרו את הרשימה מלמטה. ישראל ממוקמת במקום ה-20 עם 59% שחיכו פחות מחמש דקות לאוטובוס לעומת 5% שחיכו למעלה מ-20 דקות.
34 שעות בחודש בנסיעות
עוד לפי החברה, נסיעה ממוצעת של אנשים שמשתמשים בתחבורה ציבורית ובאפליקציה של מוביט בישראל ארכה 49 דקות, כולל החלפות והליכה אל התחנה וממנה. המשמעות של הנתון, היא שישראלי שנוסע בכל יום לעבודה ובחזרה בתחבורה ציבורית, "מבלה" בממוצע כ-34 שעות בחודש בנסיעות, שהם כ-17 יממות בשנה וכשנה וחמישה חודשים במחזור חיים ממוצע.
במדד זמן הנסיעה ישראל ממוקמת במקום ה-27. בראשו עומדת ונציה עם 42 דקות בממוצע ו-13 חודשים בדרכים במהלך מחזור חיים אחד. מקסיקו סיטי סוגרת את הרשימה עם 67 דקות של נסיעה ממוצעת ו-22 חודשים במהלך החיים כולם, בממוצע כמובן. עם זאת, המדד כמובן מושפע לא רק מאיכות התחבורה הציבורית בכל עיר, אלא גם מגודל הערים והמרחקים בין אזורים שונים בה, אשר עשויים להשפיע כמובן על אורך הנסיעה הממוצעת.
כמו כן, כ-53% מהנוסעים בישראל העידו כי הם מחליפים לפחות קו אחד במהלך נסיעה לכל כיוון ו-46% מהנוסעים טענו כי תדירות גבוהה יותר של קווים תעודד אותם להשתמש יותר בתחבורה ציבורית. זאת, לעומת 20% מהעונים שטענו כי דיוק בזמנים יגרום להם לעבור לתחבורה ציבורית ורק 11% שהעידו כי הגורם המשפיע הוא מחיר הנסיעה. מסקנה זו שוב מעלה ספק לגבי רפורמות כמו "צדק תחבורתי" של שרת התחבורה והבטיחות בדרכים, מירי רגב, אשר קיצצה במחירים עבור חלק מהנוסעים על חשבון הגדלת תדירות הקווים והשקעה בתשתיות.
מעבר להשפעה הברורה על איכות החיים והנוחות של כולנו, לנתוני השימוש בתחבורה ציבורית בישראל יש גם משמעויות כלכליות וחברתיות רחבות מאוד. לפי הערכות משרד האוצר, נכון לשנת 2021 עלות הגודש בכבישים בישראל עומדת על כ-40 מיליארד שקל בשנה, בעוד שיעור המשתמשים בתחבורה הציבורית בישראל הוא מהנמוך מבין המדינות המערביות ומספר הרכבים לכל ק״מ של כביש עומד על 2,800 – פי 3.5 מהממוצע במדינות ה-OECD. בהתאם, רק מעבר נרחב ומשמעותי לשימוש בתחבורה ציבורית בישראל צפוי להקל על הגודש בכבישים, שרק החמיר בחודשים האחרונים, ויאפשר הקלה כלכלית משמעותית לפרט ולמשק כולו.
זיו קברטי, סמנכ"ל המוצר של מוביט אמר: "כאשר בוחנים את כלל הפרמטרים של מערכת התחבורה הציבורית בישראל ביחס למקומות אחרים בעולם, המערכת הישראלית אינה מצטיינת אך גם אינה בולטת לרעה. התחבורה הציבורית בישראל נפגעת בעיקר משום שהיא מבוססת בתוך המטרופולינים על קווי אוטובוס, ופחות על רשתות מסילתיות. בנוסף, התדירויות אינן גבוהות מספיק ביחס לביקוש".
