"מעולם לא נרתעתי מאתגרים. האתגרים גדולים ואני נלחמת. אני מקווה שנצליח כי ישראל כיום בצומת קריטי באשר לעצמאות שלה בתחום בטחון המזון. נקודת הכרעה. כל חיי אני פועלת בעולמות גבריים וקשוחים, ואת הניסיון והבטחון שבניתי במשך שנות הקריירה רתמתי גם למהלך הזה. כשיש לי מטרה, אני לא רואה בעיניים". כך אומרת עו"ד עדה בר קמה, המנכ"לית והבעלים של סולבר, שעברה השנה גם טלטלה אישית עם מות בעלה, שאותו היא מגדירה החבר הכי טוב והשותף שלה בכל תחום בחיים. דווקא מתוך הקושי הגדול, היא ידעה למצוא את העוצמות הנכונות ולהתמודד במקביל גם עם האתגר המקצועי, שבמרכזו מהלך עסקי רחב שביצעה בצורה מתוחכמת מול כוחות חזקים בשוק - השתלטות על סולבר והפיכתה לבעלים הבלעדיים של המפעל. היא הזניקה את סולבר, כהגדרתה, "מחברה קיבוצית מנומנמת לחברה בועטת ומובילה".
סולבר, שהוקמה לפני 70 שנה, היא הרבה יותר מעוד חברת תעשייה. מדובר בחברה חיונית לביטחון התזונתי של ישראל, והאחרונה והיחידה שמייצרת כוספא - מקור החלבון החשוב ביותר למזון בעלי חיים המופק לעופות ועד ביצים. הכוספא, שמיוצרת במפעל החברה באשדוד, עוברת תהליך זיקוק נוסף לשמן המועבר למפעל באשקלון, שם הוא עובר תהליך זיכוך לשמן סויה. "האס שלנו הוא שמן הסויה שאנחנו מפיקים ומהווה מקור לחלבון עשיר. השמן שלנו הוא הבריא ביותר גם לבני אדם וגם לחיות" היא אומרת בגאווה.
המשנה למנכ"ל, אלעד סרור, מוסיף בהקשר זה: "אנחנו מספקים את חומר הגלם הבסיסי לכל מה שיש במקרר הביתי בישראל. השמנים שלנו הם הבסיס לשוקולד, לסלטים, לטונה, נקניקים, מיונז ועוד. שמן הסויה שהחברה מוכרת כ-70 שנה בריא יותר למאכל, וזאת בשל היותו עשיר בחלבון טבעי. סולבר הינו המפעל האחרון והיחידי שנותר בישראל לייצור כוספא ושמן".
ציונית נלהבת
בר קמה, בעלת תארים בהנדסת תעשייה וניהול, מנהל עסקים ומשפטים, ובעיקר ניסיון רב שנים בשוק הבינלאומי שינתה את ה-DNA של חברת סולבר, שעברה מתיחת פנים תחת הנהגתה. היא לקחה על עצמה את ניהול החברה במלוא המרץ, ונכנסה לכל ההיבטים התפעוליים, הכספיים והאסטרטגיים שלה. הדבר מתבטא היטב גם בדוחות הכספיים של החברה. בנוסף, מוצבה סולבר מול הרגולטורים והשוק מחדש, ונאמנה לתפיסה ולפיה "ישראל חייבת ללמוד להיות ‘אי בודד’, המסוגל לדאוג לעצמו, במיוחד בתחומי הליבה כמו ביטחון תזונתי. השנתיים האחרונות הוכיחו זאת מעל לכל ספק".
איך התפיסה הזו באה לידי ביטוי בהתנהלות של סולבר?
"בלי סולבר לא נאכל ביצים ושניצל", אומרת בר קמה. "אנחנו מספקים את כל האוכל לבעלי הכנף, וגם את השמן לכל חברות המזון בארץ. רק סולבר יכולה לספק שמן טרי יום יום לכל שוק המזון. תעשיית האוכל לא יכולה לקנות שמן טרי שמגיע מחו"ל דרך יבואנים. רמת האיכות והבקרה במעבדות שלנו מחמירה ביותר, וזאת בניגוד לייבוא שמגיע לעיתים קרובות ללא בדיקות משמעותיות. המפעל הוא סופר חיוני וקריטי לביטחון התזונתי של מדינת ישראל. בשנים האחרונות עברנו קורונה, מלחמה באוקראינה שעדיין נמשכת, מלחמת חרבות ברזל, ובכל התקופות האלו המפעל עמד איתן. יום אחרי שבעה באוקטובר, המפעלים שלנו כבר חזרו לעבוד ולייצר שמן לכל תעשיית המזון ושרשור לצה"ל, לחיילים ולכל הצרכנים בישראל. לא היה חסר שום דבר, ופס הייצור לא נפגע גם כשהנמלים היו סגורים והיינו מבודדים בגלל שהחברה מחזיקה מלאים טריים, והיא ההוכחה לתפיסה שאנחנו צריכים לדעת לספק את צרכינו לעצמנו".
כציונית נלהבת, שלא רואה את עצמה חיה בשום מקום אחר מלבד ישראל, יש לה אמונה עמוקה בתעשייה הישראלית, ועם זאת בר קמה לא עיוורת לאתגרים. "לא נשארה כמעט תעשייה בישראל. המדינה חייבת לתמוך בתעשייה שעוד נותרה, בחקלאים, ברפתות, במה שנותן לנו בטחון תזונתי כמדינת אי וכמדינה שנמצאת במלחמה. גם אם התוצרת המקומית יקרה יותר, והיא לא, כפי שהוכח, היא בגדר הכרח לאומי. אסור לנו לסמוך רק על תוצרת מבחוץ".
את אופטימית לגבי עתיד התעשייה הישראלית?
"אני לא אדם אופטימי במיוחד, אני בן אדם ריאלי. לבכות ולהתלונן זו לא תוכנית עבודה. אני מבינה שאף אחד לא יעשה עבורי את העבודה, ושאנחנו כאן כדי להישאר. אני מנכ"לית שיודעת לעשות את רוב התפקידים בחברה. אין אף בעל תפקיד שיעזוב ואני אאבד את הידיים והרגליים, וכך אנחנו צריכים להתנהל גם ברמה האסטרטגית הלאומית. המדינה צריכה להבין שייבוא הוא לרוב לא פתרון. כל המחקרים מוכיחים שזה לא מוריד את המחיר לצרכן, זה רק יוצר עוד יבואנים עשירים. התעשייה בארץ עובדת רק 5.5 ימים בגלל השבת, מה שגורם לאובדן הכנסות מאוד גבוה ולשחיקת הציוד. הנמלים לרוב פקוקים, ואנו משלמים מיליוני דולרים על העיכובים האלה, כח אדם בישראל יקר, יש רגולציה נוקשה ועוד, וכל אלה מכבידים מאוד. למדינה אסור לוותר על המפעלים המקומיים, ורואים זאת שוב ושוב בעתות משבר. חייבים לדאוג לתעשייה המקומית".
העובדים כמפתח להצלחה
אחרי שנים של קריירה בעולם העסקים, וכמי שמנהלת את 100 עובדי ומנהלי סולבר, בר קמה מחזיקה בתפיסת ניהול ייחודית. לצד תובענות חסרת פשרות, היא מאמינה בעבודת שטח ובהיכרות אינטימית עם כל אחד ואחת מן העובדים, שאותם היא מגדירה כמפתח להצלחה. "מאוד חשוב לי להכיר את העבודה שלהם מקרוב וגם אותם כבני אדם. מצד שני, אני לא מורידה רגל מהגז. אני שחקנית נשמה ושואפת, שכמוני, גם הם יעבדו מהלב וימקסמו כל פעולה. אני תובענית כלפי העובדים שלי, בדיוק כפי שאני תובענית כלפי עצמי. אני הישגית, תובענית, ולא חוששת מעימותים. אולי הגישה פוגעת בפופולריות אבל היא מביאה הישגים".
המשנה למנכ"ל סרור: "עדה היא השראה, יש לה כוחות אדירים וחדוות עשייה שמדביקים את כולם. היא גם יודעת על מה היא מדברת, אי אפשר למרוח אותה. ההיכרות שלה עם כל תפקיד בחברה וכל פרט, מהקטן עד הגדול, יוצרת רצון ללכת אחריה".
יום העבודה שלה מתחיל לפנות בוקר ומסתיים בשעות הקטנות של הלילה, אבל העשייה היומיומית ממלאת אותה בסיפוק. "זו הייתה שנה מאתגרת, לצד רכישת כל החברה, התמודדתי עם מותו של בעלי, זכרו לברכה. הייתי צריכה להחזיק גם את הבית ואת הילדים, והעסקים האחרים, אבל עמדתי בזה. אני מרגישה שהיום אני נמצאת במקום טוב", היא אומרת.
איך משלבים קריירה תובענית עם בית ומשפחה?
"בשלב מסוים בקריירה בכירה, מנהלים צריכים להסתכל על עצמם ולקבל החלטה. ניהול בכיר דורש תובענות ומשאבים".
וברמה האישית?
לשמור על הילדים האהובים שלי, לפתוח את הלב לבאות. ולשמור על סולבר, שעבורי היא לא רק עסק, היא משפחה ובית"
