תקציב 2026 מתאפיין בשורה של צעדי מדיניות שנועדו לסרס ולמנוע את הפיקוח והביקורת על הכספים הקואליציוניים ולהסתיר ולערפל מידע עליהם. התוצאה היא חיזוק משמעותי של היכולת של הממשלה להעביר כספים קואליציוניים מגזריים והחלשה מודעת ומכוונת של חברי ועדת הכספים של הכנסת. כך עולה ממסמך "מאחורי הקלעים של תקציב 2026 – שקיפות, פוליטיקה וגבולות הפיקוח הפרלמנטרי" של חוקר החינוך החרדי ד"ר נרי הורוביץ וחוקרת המדיניות הציבורית רוני ברבוי מהמכון הישראלי לדמוקרטיה.
הורוביץ אומר שהניסיון המודע ליצור נהלים שיאפשרו חלוקת כספים למטרות מגזריות הוא "חלק מהמהפכה החוקתית". לדברי החוקרים, "אין זה מפתיע שבתנאים אלו מספר העתירות לבג"ץ והפניות ליועמ"שית ולייעוץ המשפטי של הכנסת גדול במיוחד. ניתן לומר בצער כי הוראות החוק, הפסיקה ותקנון הכנסת שוב אינם קווים מנחים לדיון בוועדת הכספים".
במרכז המחקר עומדים שני נהלים חדשים להזרמה קלה יותר של הכספים הקואליציוניים – נוהל ההלבנה שלהם והמסלול הירוק של חוות דעת משפטיות. ב-5 בדצמבר 2025 קיבלה הממשלה החלטה, שמטרתה לנסות להעלים חלק הולך וגובר של הכספים הקואליציוניים. על פי ההחלטה, כספים שניתנו במשך עשר שנים ברציפות יוכנסו לבסיס התקציב. בשלב זה מדובר ב-305 מיליון שקל. החוקרים מסבירים שההחלטה התקבלה בניסיון להפחית את הביקורת הציבורית על סכומי העתק שהולכים למטרות מגזריות. בגלל שהכספים הקואליציוניים מעצם טיבם חשודים ככספים מפלים – כל הקצבה כזו מחייבת חוות דעת משפטית על החוקיות שלה. בדיון בממשלה טען רה”מ בנימין נתניהו שנציגי העם הם שצריכים לקבוע איך יחולקו הכספים ולא הייעוץ המשפטי. "הם אומרים שאין דבר כזה כספים קואליציוניים. זה כסף של העם ומותר לנו לחלק", מסביר הורוביץ.
החוקרים כותבים, שניסיון ההלבנה וההסתרה של הכספים הקואליציוניים עומד בניגוד לעיקרון "הגילוי המלא" בחוק הממשלה, המחייב לפרסם כל הסכם פוליטי שנחתם לצורך קיומה של הממשלה. לדבריהם, "אין מדובר בצעד מינהלי אלא במאמץ להכשיר כספים מגזריים בלתי שוויוניים ולהסליל אותם לבסיס התקציב ללא קיום דיון ציבורי והליך חקיקה תקין". הם מבקרים במיוחד את הקריטריון של 10 שנים. לדבריהם, "העובדה שסעיף או תוכנית נמצאים בסיווג של כספים קואליציוניים במשך 10 שנים אינה עדות לכך שהפכו מדיניות ממשלתית קבועה, אלא משקפים עמדת כוח קבועה של שליטה ישירה ועקיפה של המפלגות החרדיות".
כאמור, כל העברה קואליציונית מחייבת חוות דעת משפטית. בדיוני 2026 הופיעה שיטה חדשה של "מסלול ירוק", שלפיה ניתן להשתמש בחוות דעת משנים קודמות. מדובר ב“פרקטיקה חדשה שמשרד האוצר הנחה את משרדי הממשלה בכלל, ואת משרד החינוך בפרט, לנהוג לפיה ביחס לאופן הצגת חוות דעת משפטית בנושא כספים קואליציוניים בוועדת הכספים של הכנסת”. המהלך קיבל הסכמה של משרד המשפטים בטענת “לחץ עבודה”.
מתוך 2.466 מיליארד שקל הקצבות קואליציוניות בנושאי חינוך – 1.264 מיליארד שקל, שהם 51%, עברו במסלול הירוק. במקום שחברי הכנסת יקבלו כרגיל מסמך אחד ובו 30 חוות דעת מעודכנות ומתומצתות, הם קיבלו 30 חוות דעת משנים קודמות, מהלך שמשמעותו הצפה בחומר שמונע מחברי הכנסת ללמוד אותו. הדבר הוסבר, בין היתר, בכך שלייעוץ המשפטי היו רק שבעה ימי עבודה להכין את החומר. החוקרים כותבים, כי "המסלול הירוק משקף היתממות או אי-הבנה בסיסית של תפקיד הפיקוח הפרלמנטרי בוועדת הכספים. יש לברר את המטרות, הביצוע וסדרי העדיפות שמשקפים הכספים הקואליציוניים. ועדת הכספים היא הזירה היחידה שבה אפשר להביא לדיון ציבורי סעיפים תקציביים פוליטיים ספציפיים ולדרוש דין וחשבון מפקידות ציבורית. הסמכות לקבוע מה ראוי לדיון מעמיק היא חלק מליבת העבודה של ועדת הכספים".
לדבריהם, "המסלול הירוק מסרבל ומעוור את עיני חברי הכנסת". הוא גם "מציב את שומרי הסף במצב שבו הם חשופים יותר ללחצים ולפוליטיזציה של הליך כתיבת חוות דעת מקצועיות". כתוצאה מכך "הוא מחולל שינוי עומק בממשק שבין הממשלה לוועדת הכספים ופוגע באופן ניכר בשקיפות ובפיקוח הפרלמנטרי על הקצאת הכספים הקואליציוניים". הם מגיעים למסקנה ש"יש לדרוש את ביטול המסלול הירוק לצורך הגדלת השקיפות והביקורת הציבורית על כספים קואליציוניים".
נוער חרדי בסיכון: נושא אחד, 5 סעיפים
לדברי הורוביץ וברבוי, כתוצאה מהמסלול הירוק נוצרו עוד שתי תופעות של הסתרת מידע מוועדת הכספים. אחת התבטאה בכך שהדיווח לוועדה השנה נעשה ברמת התוכנית התקציבית (6 ספרות) ולא ברמת התקנה התקציבית (8 ספרות) המפורטת יותר. הדבר סייע להסתיר את המטרה המגזרית ומנע מעקב אחר כפל תמיכות למטרות דומות. כך, למשל, רמת התקנה מציינת יעד מדויק של כספים, כמו "נוער חרדי בסיכון" או "מלגות לתלמידות סמינרים". זאת בעוד שבמסמכים שהוגשו לוועדה הופיע שם כללי של תוכניות ללא שיוך מגזרי בנוסח “פעולות לחיזוק נוער בסיכון” או "מלגות שכר לימוד בכיתות י"ג-י"ד".
לדבריהם, "ההתנגדות של משרד האוצר לפירוט ברמת התקנה, כמו גם המסלול הירוק, מסמנים מגמה להקטין שקיפות ולהקל על אגף התקציבים לערפל סעיפים מסוימים ו'להעביר את התקציב'". עוד נושא מכריע שבו נשארו חברי הכנסת ללא מידע הוא מאילו סיבות נפסלו הסעיפים שלא הוכנסו למסלול הירוק.
החוקרים מפרטים מספר דוגמאות לנושאים שמקבלים כמה תקציבים קואליציוניים במקביל באמצעות שורת תקנות תקציביות. אחד הבולטים שבהם הוא תקציבים לנוער בסיכון. החרדים דורשים יותר ויותר כספים לטיפול בנוער נושר בניגוד מוחלט לטענות שלהם על הצלחה של החינוך החרדי. התקציבים האלה יוצרים אבסורד שבמסגרתו המדינה מממנת הישארות של נוער בישיבות שמחנכות להשתמטות. לעתים היא מממנת בפועל חונכות לנערים כדי שיישארו בישיבה בזמן שהם כבר משתמטים. לפעמים האברכים החונכים – הם המשתמטים.
התקנה הבולטת היא "חנוך לנוער", המטפלת בבחורי ישיבות בסיכון באמצעות חונכות, שקיבלה בכספים הקואליציוניים 49 מיליון שקל. לדברי החוקרים, העברת התוכנית לניהול החברה למתנ"סים הביאה לפוליטיזציה של התוכנית, שבה שולבו פעילי ש"ס, ולפיקוח לקוי. תקנות נוספות שמגיעות כולן או בחלקן לנוער חרדי בסיכון: תוכנית נוער נושר – 22 מיליון שקל, שצמחה פי 4 השנה; מענק ירושלים בסך 86 מיליון שקל שמממן, בין היתר, טיפול בנוער סיכון; תקציב מרכזי למידה לאורך החיים – 28 מיליון שקל; ותקנת נוער בסיכון, חונכות – 22 מיליון שקל.
הם מסכמים ש"החלק הארי של התקציב מיועד למימון מאות רבות של מלגות ושכר לאברכים חונכים. הפוליטיזציה של התחום ופיצול הפעולה פוגעים באחריות הנתונה בידי משרד החינוך. התוכניות מכוונות את התקציב לגורם מפעיל ספציפי כמו פרויקט החונכים של תנועת ש"ס עם זיקה פוליטית מובהקת". מתברר שמשרד החינוך ניסה להעביר את כל, או רוב התקציב הקואליציוני בתחומי הנוער בסיכון במסלול הירוק, אולם נבלם בהתנגדות משרדי האוצר והמשפטים. העילות לדרישת חוות דעת משפטית חדשה היו החששות לתקצוב כפול, לאי-שוויון כולל בהקצאה לנוער בסיכון ולמימון משתמטים.
