זו הייתה אמורה להיות שנה חגיגית עבור לופטהנזה, אחת המותגים היותר מזוהים והיותר מרשימים של הכלכלה הגרמנית. סמל ליציבות, דייקנות ובטיחות. החברה אמנם נולדה מחדש רק ב-1953, אבל החברה המקורית יוסדה ב-1926 (והתפרקה אחרי המלחמה), כך שזו השנה שבה הייתה אמורה לחגוג 100 שנה להיווסדה.
אבל בשבוע שעבר, בנמלי התעופה שבהם עברתי (וינה, בודפשט, ברלין ומינכן), האווירה אצל ספקי השירות והלקוחות של לופטהנזה, הייתה רחוקה מלהיות חגיגית. הבעיות הקרדינליות של מחסור בדלק סילוני בעקבות המלחמה באיראן, כבר גרמו לכאוס מוחלט ולביטול מאסיבי של טיסות, אבל לופטהנזה לא נפגעה מכך יותר מחברות תעופה אחרות.
בלופטהנזה נתווספה לכך גם שביתת הטייסים שנכנסה ליומה החמישי, מה שהפך את הכאוס לסחרור מוחלט. זה היה תיאטרון אבסורדי: מצד אחד הקנצלר מרץ הגיע למטה הראשי של החברה כדי לחגוג את יום ההולדת, ומצד שני עשרות אלפי לקוחות מצאו את עצמם ללא טיסות, מנסים לחפש אלטרנטיבות דרך חברות אחרות, רכבות או רכבים מושכרים, נאלצים לשלם מכיסם על לינה בערים זרות או לתכנן מחדש את כל הסדר היומי או השבועי שלהם. הסלוגן של החברה, "תגיד כן לעולם", הפך להלצה לא מצחיקה.
"איזו בושה", אמרה לי בגלגול עיניים קתרינה קנות', עורכת דין מברלין שחיפשה דרכים לחזור הביתה מוועידה בווינה, "מדובר באלגוריה מדויקת למצב של גרמניה. אחת החברות הכי מפורסמות של המדינה מגיעה ליום הולדת 100, וככה זה נראה. זלזול מוחלט בלקוח, יחסי ציבור שמביישים את המדינה".
זה לא מנע כמובן מהחליפות לחגוג. מטוס האיירבוס A-380 נצבע בכחול ולבן עם סמל העגור לכל אורכו, מטוסים היסטוריים הובאו לפרנקפורט, קמפיינים עם שלטי חוצות פיארו את הטרמינלים בברלין, מינכן ופרנקפורט. ב-6 באפריל, היום שבו יצאו הטיסות הראשונות של החברה ב-1926, החברה הרימה לאוויר שתי טיסות מיוחדות שהיו אמורות לשחזר את שתי הטיסות הראשונות מברלין לציריך ומברלין לקלן. ב-15 באפריל התקיים בהאנגר בפרנקפורט הטקס החגיגי בהשתתפותו של הקנצלר וקרסטן שפוהר, מנכ"ל החברה. כוסות שמפניה הושקו, מילים מרשימות נאמרו, איש טפח על שכמו של האחר. חגיגה. מתוך האולם אפשר היה לשמוע את המפגינים בחוץ קוראים "שפוהר חייב ללכת".
באותה עת, במרחק של עשרות מטרים מהמסיבה, טיסות בוטלו על ימין ועל שמאל, ואלפי לקוחות נאלצו לראות מאות טיסות נמחקות מהלוח ולצאת למסע צייד לפתרונות הנסיעה שלהם. תחילה שבתו הטייסים, ולאחר מכן הדיילות. רק סיימו הדיילות לשבות, והטייסים חזרו לשבות בעצמם. חגיגה. התחזית לשבועות הקרובים: עוד שביתות בתוספת הפגנות.
"מדובר באנשים שאמורים לדאוג שקוני הכרטיסים יגיעו ממקום למקום בדיוק בזמנים שבהם הם קנו את הכרטיסים", אמרה עורכת הדין קנות'. "ולי זה נראה כאילו שלא אכפת להם ממני ולא אכפת להם מהעתיד של החברה. זה אסון שיווקי ותודעתי. בשבילי, כגרמניה, זאת הייתה תמיד האופציה הראשונה. אם ההבדלים במחירים לא היו מאוד מהותיים, אז תמיד הייתי בוחרת בלופטהנזה, אפילו אם הכרטיס שלהם היה יותר יקר. אחרי מה שקרה השבוע אני אחפש אלטרנטיבה אחרת. או חברת תעופה אחרת או דרך הרכבת. אין לנו את הלוקסוס לטוס במטוסים ממשלתיים כמו הקנצלר".
מנכ"ל שמסרב להיכנע לסחיטה?
המשבר האנרגטי ועיצומי העבודה גרמו ללופטהנזה להקפיא לחלוטין את האופרציה של חברת הבת "סיטיליין" (מהלך שהיה צפוי לקרות ופשוט הוקדם), לרתק שישה מטוסי נוסעים, ולהעביר תשעה מטוסים נוספים ל"דיסקבר אירליינס", עוד חברת בת של לופטהנזה.
והבעיה הזו אינה הולכת לשום מקום בעיקר בגלל שחילוקי הדעות לא נותרים רק בין ההנהלה ובעלי המניות לעובדים, אלא בין העובדים עצמם. האיגוד שמייצג את הדיילות דורש ימי חופש ומנוחה נוספים, שינוי בשעות העבודה, והשפעה על הרכבי הטיסות. איגוד הטייסים מבקש תנאי פנסיה, פיצויים והטבות נוספים. אם לופטהנזה תיענה לדרישות של שני האיגודים, זו תהיה התאבדות תעופתית, בעיקר לנוכח המשבר הקיים בענף התעופה כיום ואי הבהירות לגבי העתיד.
משבר האנרגיה הנוכחי מכריח את לופטהנזה לקנות כ-20 אחוז מהדלק הסילוני שלה במחירי השוק הגואים (לופטהנזה גידרה מחירים של 80 אחוז מרכישות הדלק שלה, והיא נמצאת בנקודת יתרון מול חברות תעופה אחרות מהבחינה הזו), היא מפסידה מיליוני דולר ביום בגלל העיצומים והשביתות, ותצטרך לקרקע עוד מטוסים, לסגור סובסידיות, ולבטל בחורף הקרוב את רוב הטיסות הלא רווחיות שלה. ויש לה תוכנית בת חמש שנים לפיטור המוני של כ-4,000 עובדים בתפקידי מנהלה וייעוץ. לשביתת עובדים אין אף פעם עיתוי טוב, אבל נדמה שהעיתוי הנוכחי גרוע במיוחד.
למרות שהמשבר התעופתי רחוק מלהיפתר, נכון לעכשיו לא ידוע מתי ייובא דלק סילוני נוסף לאירופה דרך מצר הורמוז. אבל לופטהנזה יכולה להסתכל על המשבר גם בעדשות ורודות: למשבר הקורונה נכנסה החברה עם נזילות של כשלושה מיליארד אירו, כעת היא נהנית מנזילות של כעשרה מיליארד אירו. זו גם הסיבה לקו הנוקשה שנוקטת הנהלת החברה למרות יחסי הציבור הגרועים שהיא מקבלת בעקבות ההשבתה, הביטולים והדחיות. היא הצליחה להעביר את האשמה כלפי העובדים. כל יום השבתה נוסף עובד כנגדם. שפוהר נתפס כמנכ"ל שמסרב להיכנע לסחיטה.
במרחק של עשרות מטרים מהמסיבה, טיסות בוטלו על ימין ועל שמאל, ואלפי לקוחות נאלצו לראות מאות טיסות נמחקות מהלוח ולצאת למסע צייד לפתרונות הנסיעה שלהם. תחילה שבתו הטייסים, ולאחר מכן הדיילות. רק סיימו הדיילות לשבות, והטייסים חזרו לשבות בעצמם
ועדיין, שביתות, לקוחות מאוכזבים, טיסות מבוטלות בגלל שלנמלי היעד אין מספיק דלק סילוני. בעלי מניות ששיפשפו ידיים מול תחזיות של ארבעה אחוזי צמיחה ל-2026 יכולים לשכוח מזה. הטייסים והדיילים ששובתים מגיעים מחברת האם, החברה עם ההוצאות הגבוהות ביותר ועם נתח הרווחים הנמוך ביותר של הקבוצה. למרות הגידור, לופטהנזה יכול למצוא את עצמה מוציאה על דלק סילוני כמעט מיליארד אירו וחצי יותר ממה שהיה מתוכנן ל-2026. בסופו של דבר זה מיתרגם לכך שלופטהנזה תצטרך לגרום ללקוח הסופי לספוג על עצמו את העלויות הנוספות. באקלים הכלכלי הנוכחי, לא ברור כמה הלקוח הסופי יוכל להרשות לעצמו את העלאות המחירים הללו (במיוחד לאור העובדה שענפי אירוח וחופשה נוספים כמו מלונאות, השכרת רכב, וגסטרונומיה צפויים להעלות את המחירים בצורה דרסטית). סביר יותר להניח שלופטהנזה תצטרך להילחם בביקוש הרבה יותר נמוך לטיסות שלה.
נכון לעכשיו, לופטהנזה עדיין נהנית מההשבתה הכמעט מוחלטת של טיסות של חברות התעופה מהמפרץ. ההשבתה הזו גרמה לביקוש גבוה מאוד לטיסות של החברה לאסיה. אבל בקרוב החגיגה הזו גם תיגמר. זו לא בדיוק הדרך שבה חברת התעופה הלאומית של גרמניה תכננה לחגוג 100 שנות קיום.
