יש כאלה שרק חולמים לצאת לפנסיה, אבל אנשים אחרים רק רוצים להישאר בעבודה: ארלין בראון, בת 94, הפכה ללהיט ויראלי אחרי שסרטון שלה שבו ציינה 20 שנות עבודה ברשת המסעדות Chick-fil-A, הדגיש את העובדה שאין לה שום כוונה לפרוש בקרוב.
בסרטון שהוכן על ידי הזכיין המקומי באלבמה היא אמרה כי שהיא מתכוונת להמשיך לעבוד והוסיפה, "אני מתכננת להישאר בעבודה כל עוד אוכל, אבל אתן לאלוהים להוציא אותי לגמלאות". היא גם תיארה כל יום במסעדה כ"מרגש". הכתבה שחשפה את הסרטון התפרסמה לראשונה ב-Newsweek.
בראון חוגגת 20 שנה ברשת עם הזכיין המקומי
(צילום: מתוך אתר הרשת)
הזכיין של בראון תיאר אותה כ"בעלת מאפייני אירוח טבעיים", ונזכר שבעת שביקר אותה בבית חולים לפני כמה שנים היא בכתה משום שלא יכלה להיות בעבודה, מדד למחויבות שלדבריו הפכה אותה לפופולריות מאוד בקרב הלקוחות. בראון, שהתחילה לעבוד במסעדה בגיל 74, לאחר מות בעלה ולאחר ארבעה עשורים בחברה מקומית, התקבלה לעבודה בשנת 2006 ומאז מקבלת את פני הלקוחות במסעדה באופלייקה, שם התגובות לפוסט עם הסרטון היו מרגשות ואוהדות. בראון אמרה שהחלק האהוב עליה בעבודה הוא האינטרקציה עם האורחים וש"מה שהופך את השהות כאן לשמחה אלו האנשים".
הזכיין כינה את העסקתה כאחת ההחלטות הטובות ביותר שקיבל, והדגיש את "רוח השירות והטוב לב כלפי אחרים בכל עת", תחושה שמסגרה את ציון הדרך בן 20 השנה.
עובד אחר של רשת המסעדות, גילברט מרטין בן ה-92, המכונה "מר ג'יל" זכה גם הוא לפרסום ברשתות ובמדיה בארה"ב, לאחר שהחליט לחזור לשוק העבודה למרות שיצא לפנסיה מסודרת. מרטין, שעבד במשך עשורים בתעשיית הגז ובתפקידים נוספים, יצא לפנסיה, אך לאחר שמצא את עצמו חסר מנוח בביתו הוא הגיש מועמדות ל-Chick-fil-A ומאז הוא מועסק כמארח חדר האוכל.
לפי כתבה באתר Retirement Media, בשש שנים האחרונות, מרטין ממשיך לעבוד חמישה ימים בשבוע ב-Chick-fil-A באוליאנדר דרייב, מתמקד בניקוי שולחנות, מילוי מלאי וסיוע עם מגשים, אך הוא רואה כאחריות החשובה ביותר שלו הענקת תשומת לב לאנשים בחדר האוכל.
הסרטון על "מר ג'יל"
הסיפור של מרטין זכה לתהודה לאחר שכתבה עליו שודרה באתר חדשות ארצי, ולאחר שהתברר כי אם הוא מחמיץ יום עבודה בגלל מחלה או בעיה אחרת, הדבר מעורר ים של שאלות ולעיתים פאניקה בקרב הלקוחות הקבועים שרגילים לראות אותו מדי יום במסעדה.
מרטין ממסגר את ימיו סביב שירות לאחרים, ואמר בכתבה, "הדבר העיקרי הוא שאני דואג לאנשים כאן", הלך רוח שהוא מייחס לו את הפיכת תפקיד חדר האוכל למקור של תמיכה בקהילה. לדבריו, "אם אתה נהנה ממה שאתה עושה, זה לא עבודה".
