מחצית מהאימהות חוות הרעה במצבן הנפשי־רגשי בעקבות המלחמה, אך רק רבע מהן פנו עד כה לעזרה. כך עולה מסקר חדש, שביצע מכון המחקר רושינק עבור ויצ"ו, ופורסם ממש לאחרונה.
הסקר מציג תמונה קשה, לפיה 42% מהנשים מדווחות על הידרדרות במצב הכלכלי; 29% מעידות על פגיעה במצב הרגשי של ילדיהן; 34% מהזוגות חוו פגיעה בקשר הזוגי (בקרב משרתים לאחר 200 ימי מילואים); 13% פוטרו או התפטרו.
עוד התברר, שקיים פער בין צורכי האימהות לתמיכה הממשלתית. כמחצית מהנשים אינן מודעות לשירותי העזרה הקיימים עבורן, ורק 4% ציינו שהן מקבלות סיוע ממשרדי הממשלה. מדובר בתעודת עניות, שכן יוזמי הסיוע ללא ספק התכוונו שהנשים יידעו על קיומו ויעשו בו שימוש במידת הצורך.
"אימהות שנלחמות בכל החזיתות"
השנה, ביום האישה הבינלאומי, החליטו בוויצ"ו להתמקד בעיקר באימהות המתמודדות עם השלכות המלחמה המתמשכת.
מאז 7 באוקטובר ישראל מתמודדת עם מציאות חדשה. בעוד הזרקורים מופנים לחזית, קיימת חזית נוספת, שקטה, אך לא פחות קריטית – העורף. שם ניצבות אלפי נשים, הנושאות על כתפיהן את המשך קיומה של השגרה ובכך מאפשרות לבני הזוג להתמקד בשירות המילואים ובלחימה. "אנחנו בוויצו מכנות אותן 'לוחמת של שגרה'", אומרת עו"ס רבקה נוימן, מנהלת האגף לקידום מעמד האישה, "אימהות שנלחמות בכל החזיתות. הן מגדלות את ילדיהן לבד, בזמן שבני זוגן במילואים, מנהלות קריירה ודואגות לכלכלת המשפחה. כל זאת ללא תמיכה רשמית ומוסדרת מהמדינה. בסקר ניתן לזהות מגמה של המחירים שמשלמות אימהות במלחמה, כשהמחיר מטפס במדרג האימהות שהן נשות חיילי המילואים, ואת המחיר הכי גבוה משלמות אימהות המשרתות בעצמן במילואים".
הסקר, שבוצע בקרב מדגם מייצג של 600 אימהות בנות 55-20 עם לפחות ילד אחד מתחת לגיל 18, חושף תמונה מטרידה: נשים אלה, שנושאות את העורף על כתפיהן, שקופות מבחינת המערכת. הן מתמודדות עם קשיים נפשיים, כלכליים ותעסוקתיים, כשלצידן ילדים הזקוקים ליציבות וביטחון בזמן מאתגר זה.
מהסקר עולה, כי 51% מהאימהות דיווחו על הרעה במצבן הנפשי והרגשי מאז תחילת המלחמה, כ־42% מדווחות על הידרדרות במצבן הכלכלי. 29% מדווחות על הרעה במצב הרגשי של ילדיהן, ו־19% חוות פגיעה במצבן התעסוקתי. למרות הפגיעה הנפשית המשמעותית, רק רבע מהן (25%) פנו לקבלת טיפול פסיכולוגי או תמיכה נפשית אחרת.
כמו כן קיימים פערים משמעותיים בין צורכי האימהות למענה הקיים. כאשר נשאלו על תחומי הסיוע הנדרשים, 43% מהאימהות ציינו שהן זקוקות לסיוע כלכלי, ו־36% הביעו צורך בסיוע רגשי. 27% מהאימהות דיווחו גם על צורך בסיוע פיזי בתפעול הבית, ו־26% זקוקות לעזרה עם הילדים. 8% ציינו כי הן זקוקות לסיוע בריאותי.
למרות הצרכים המרובים המענה המוסדי נותר מצומצם - רק 4% מהאימהות דיווחו על קבלת סיוע ממשרדי ממשלה, ו־7% מהרשויות המקומיות. הסיוע העיקרי מגיע מהמעגל המשפחתי והחברתי הקרוב: 54% מהאימהות מדווחות על תמיכה מחברים ומשפחה, 17% דיווחו על סיוע ממקום עבודתן, 15% קיבלו תמיכה מקהילות וירטואליות ו־12% מ"קבוצת השוות" להן.
בהקשר זה הסקר מצביע על בעיה חמורה של חוסר מודעות לזכויות ולשירותים: רק 39% מהאימהות מודעות לשירותים הקיימים למתן עזרה למשפחות מילואימניקים ורק 20% מודעות לפירוט של מיצוי הזכויות הקיימות לאימהות שאבי ילדיהן יצא למילואים.
הנתונים מראים כי כ־21% מהאימהות דיווחו על גיוס בן זוגן למילואים, מתוכם: 9% שירתו עד 100 ימים, 6% בין 100 ל־200 ימים, ו־6% מעל 200 ימים. 37% מהאבות שגויסו עדיין לא חזרו לשגרה מלאה, כאשר 28% משרתים במילואים לסירוגין ו־9% עדיין היו בסוף חודש פברואר במילואים באופן רציף.
לאור זאת, בקרב משפחות שבהן האב שירת מעל 200 ימים, נרשמה פגיעה משמעותית באיכות הקשר הזוגי: 34% דיווחו שהקשר הזוגי פחות טוב, לעומת 16% בקרב משפחות שבהן האב שירת עד 100 ימים.
כמו כן בקרב משפחות המילואימניקים נרשמו שיעורים גבוהים יותר של פגיעה: 55% דיווחו על הרעה במצב הנפשי/רגשי (לעומת 50% בקרב שאר האוכלוסייה), ו־24% דיווחו על פגיעה במצב התעסוקתי (לעומת 17% בקרב האחרות).
לדברי נוימן, "2% מכלל האוכלוסייה משרתים במילואים ונושאים על גבם את ביטחון המדינה, לצד משפחותיהם הנושאות בנטל לא פחות כבד. ויצ"ו מפעילה כבר היום מערך תמיכה, הכולל סדנאות למשפחות המילואימניקים, אבל זה לא מספיק. העורף זקוק לתמיכה מתמשכת, בדיוק כמו החזית. אנחנו זקוקים למערך תמיכה ממשלתי מקיף, שיכלול מרכזי מידע וייעוץ, סיוע כלכלי, ומסגרות תמיכה טיפוליות, הנגישות למשפחות בכל הארץ".
לדבריה, "השנה ביום האישה הבינלאומי בחרנו להאיר את המציאות הזו ולדרוש שינוי. על המדינה להכיר בצורך הדחוף בהקמת מערך תמיכה ממשלתי לנשות המילואימניקים, להקצות תקציבים לתוכניות תמיכה קהילתיות, ולפתח מענים ייעודיים עבור הילדים. בזמן שהן נלחמות עבור כולנו, הגיע הזמן שנילחם עבורן. חוסנה של החברה תלוי בחוסנן של המשפחות שמרכיבות אותה. אסור לנו להשאיר אותן להתמודד לבד".
זאת ועוד. הסקר מצביע על פגיעה חמורה במיוחד בקרב אימהות ששירתו (בעצמן) במילואים בעקבות המלחמה. מהנתונים עולה, כי כ־8% מהאימהות גויסו למילואים מאז פרוץ המלחמה. קבוצה זו חוותה הרעה משמעותית במספר תחומים מרכזיים בהשוואה לשאר האוכלוסייה:
31% מהן דיווחו על פגיעה במצבן התעסוקתי, לעומת 18% בקרב שאר האימהות, כאשר הנתון המדאיג ביותר מראה כי 42% מהן פוטרו או התפטרו ממקום עבודתן (לעומת 13% בלבד בקרב כלל האימהות).
במישור הבריאותי, 22% מהאימהות ששירתו במילואים דיווחו על הידרדרות במצבן, לעומת 16% בשאר האוכלוסייה. באופן מדאיג במיוחד, 20% מהן דיווחו על פגיעה במצב הבריאותי של ילדיהן, בהשוואה ל־4% בלבד בקרב שאר האימהות - פער משמעותי, המצביע על ההשלכות הרוחביות של שירות המילואים על האימהות ועל ילדיהן.
"זו המלחמה הראשונה שבה אנו נתקלות בגיוס עשרות אלפי נשים, אך זו לא המלחמה האחרונה. מגמה זו תימשך ואף תתרחב, וכדי שהן תוכלנה לשרת במילואים, על המדינה לייצר את התמיכה הנדרשת בעורף למשפחות ולמשרתות".
ההשלכות הכלכליות והתעסוקתיות
הסקר מצביע על משבר חמור: 13% מכלל האימהות פוטרו או התפטרו עקב המלחמה (6% פוטרו ו־7% התפטרו). המצב חמור במיוחד בקרב אימהות ששירתו במילואים - 42% פוטרו או התפטרו (20% פוטרו ו־22% התפטרו). כמו כן רבע מהנשים, שאבי ילדיהן גויס למילואים, ציינו כי פוטרו (10%) או התפטרו (15%).
42% מכלל הנסקרות ציינו כי חלה הרעה במצבן הכלכלי, מתוכן 44% מבין אלו שגויסו למילואים, 52% מאלה שנולד להן ילד במלחמה וכן 46% מהאימהות לשניים־שלושה ילדים.
לעניין הרעה במצב התעסוקתי – 19% מכלל הנסקרות דיווחו על כך, ובתוכן 31% מהנשים שגויסו למילואים, 25% מאלה שנולד להן ילד במלחמה, ו־35% מבין אלה שפונו מבתיהן.
57% מהנשים, שאב ילדיהן גויס ועדיין לא חזר לשגרה, ו־49% מהנשים, שאב ילדיהן שירת מעל 200 ימים, ציינו כי הן זקוקות לסיוע כלכלי, כאשר הנתון הכללי בקרב כל הנשאלות עמד על 43%. בנוסף 44% מהנשים שגויסו למילואים ו־43% מאלה שפונו מבתיהן, ציינו כי הן זקוקות לסיוע כלכלי.
לעניין קבלת תמיכה ממקום עבודתן, ניכר כי מקומות העבודה לא התגייסו ולא נקטו פעילות אקטיבית כדי להקל עליהן. מהנתונים עולה, כי 17% מכלל האימהות הנסקרות דיווחו כי קיבלו תמיכה ממקום העבודה, ביניהן 20% ששירתו בעצמן במילואים ו־19% שאב ילדיהן גויס.
האם יש לנשים הכוחות הנדרשים להמשיך להתמודד עם ההשלכות הנובעות מהמצב הביטחוני?
41% מהנסקרות מדווחות על כוחות רבים להתמודדות עתידית, 37% מדווחות על כוחות במידה חלקית ואילו 16% מדווחות על כוחות מועטים בלבד. ההפתעה היא, שלמרות העומס העצום על אימהות במלחמה המשתקף מהסקר, הנשים, באורח פלא, מגייסות כוחות להמשך המערכה, שבפניה ניצבות המדינה והחברה הישראלית. בשנה הבאה, כך ניתן לקוות, המצב יהיה טוב הרבה יותר.
13% מכלל האימהות פוטרו או התפטרו עקב המלחמה
43% מהאימהות ציינו שהן זקוקות לסיוע כלכלי
4% מהאימהות דיווחו על קבלת סיוע ממשרדי ממשלה
36% מהאימהות הביעו צורך בסיוע רגשי
