על רקע המלחמה במזרח התיכון וסגירת מיצרי הורמוז על ידי איראן, באירופה מחפשים דרכים חלופיות להשיג גז ונפט. נציב האנרגיה של האיחוד האירופי, דן יורגנסן, נפגש בנושא עם נשיא אזרבייג'ן אילהם אלייב בבאקו, והשניים דנו בהגדלת יצוא מוצרי האנרגיה של המדינה לרחבי אירופה, והעמקת שיתוף הפעולה בתחומי האנרגיות המתחדשות.
השניים דנו בביקור גם על הרצון של האיחוד לחסל את התלות במשאבי אנרגיה רוסיים, כאשר לגז האזרי יש חשיבות מוגברת לביטחון האנרגיה האירופי. מאז תחילת מלחמת רוסיה-אוקראינה, התלות האירופית בגז רוסי ירדה מ-45% לכ-10% בלבד, רמה שהאיחוד עדיין רואה כמופרזת, כאשר הרצון שלו הוא להפסיק לגמרי יבוא אנרגיה מרוסיה.
בעוד האיחוד האירופי עובר לעצמאות מדלקי מאובנים, ושואף לניטרליות פחמן עד 2050, עד אז עדיין ידרשו כמויות משמעותיות של גז. המצב מחזק את תפקידה של אזרבייג'ן כעמוד תווך מייצב בתמהיל האנרגיה של הגוש. באקו נתפסת כספקית אמינה, שהגז הטבעי שלה נושא משקל מיוחד עבור הביקוש האירופי, ושני הצדדים הציגו את הרחבת הייצוא כפרויקט אסטרטגי ארוך טווח עם שיתוף פעולה מתמשך ותוכניות להאצת פעילויות משותפות.
חברת אמת של ישראל
אזרבייג'ן נחשבת לידידה קרובה של ישראל בשנים האחרונות. בין המדינות מתקיימים גם יחסי מסחר וגם יחסים על רקע ביטחוני. מערכת הביטחון הישראלית סיפקה בשנים האחרונות מערכות נשק כאלה ואחרות, שסייעו לאזרים, בין השאר, בעימותים והמלחמה נגד ארמניה.
לפני מספר חודשים חתמה חברת האנרגיה האזרית הלאומית, סוקאר, על הסכם למתן רישיונות חיפוש גז בישראל, כאשר מי שהגיע לחתום על ההסכם הוא שר הכלכלה האזרי, ג'בארוב, שהוא גם יו"ר סוקאר. יש לציין כי בין ישראל לאזרבייג'ן יש הסכמים ארוכי שנים לאספקת אנרגיה, כאשר המדינה המוסלמית מספקת שליש מתצרוכת הנפט לישראל.
כאמור, האמינות והיציבות של אזרבייג'ן מודגשת במיוחד על רקע המתרחש בשוק האנרגיה במזרח התיכון, במצב שבו עיראק הורתה על עצירה מיידית של הפקת נפט גולמי בשדה הנפט הענק רומאילה, לאחר שמתקני האחסון התמלאו על רקע צווארי בקבוק ביצוא סמוך למיצרי הורמוז. משרד הנפט העיראקי אמר כי העימות במזרח התיכון שיבש את הספנות הבינלאומית למפרץ הפרסי ויצר מחסור במכליות בנמלים בדרום המדינה. גורמים רשמיים אמרו כי העדיפות היא אחסון בטוח ומניעת עומס על המתקנים, בעוד יצוא המפרץ מתמודד עם הפרעות חסרות תקדים.
כמו כן, יצוא נפט המופק בחבל כורדיסטן דרך נמל ג'ייהאן הטורקי נעצר גם הוא. ההאטה ביצוא בדרום ובצפון כאחד מדגישה את פגיעותה של עיראק לנקודות חנק ימיות ולזעזועי ביטחון אזוריים. אף שעיראק משתמשת בנתיבי יבשה חלופיים כמו צינור עיראק–טורקיה, קו חוף מוגבל ותלות במסחר ימי מגבירים את החשיפה להתפתחויות סביב מיצרי הורמוז.
במקביל, חברת ארמקו הסעודית החלה להסיט חלק מיצוא הנפט הגולמי לנמל ינבוע בים סוף. היא מורה לקונים לטעון שם מטענים כדי להימנע ממעבר דרך מיצרי הורמוז, על רקע איומים גוברים על השיט מצד החות'ים בתימן הנתמכים בידי איראן. ארמקו שוקלת את הביקוש והזמינות בינבוע, ובוחנת מול לקוחות את יכולתם לקבל נפט מנמל החוף המערבי. היא פנתה לחברות ספנות בנוגע להעברת נקודות טעינה מהמפרץ הפרסי לים סוף.
הסטה זו ואחרות משקפות לחץ על נתיבי היציאה המקובלים מהמפרץ, שהתגבר מאז יום שבת, כשהחלה המלחמה. סעודיה וכמה מפיקות אזוריות, בהן איחוד האמירויות, כווית ועיראק, לא מצליחות להעביר נפט דרך מיצרי הורמוז. הצהרות החות'ים הפכו את המסדרון בים סוף למסוכן, בעוד הסלמת העימות הובילה לעגינת עשרות ספינות בקרבת המפרץ הפרסי, מה שמחמיר את העומסים כשחברות ספנות נמנעות מהמזרח התיכון. בית הזיקוק הגדול ביותר של ארמקו בראס תנורה בסעודיה השהה זמנית את פעילותו לאחר תקיפת רחפן.
לאור המצב קיים ביקוש גובר לצינור מזרח-מערב של סעודיה, שיכול להעביר עד 5 מיליון חביות ביום משדות הנפט במזרח לים סוף. הקיבולת של הצינור הועלתה זמנית ל-7 מיליון חביות ביום ב-2019, כאשר קווי גז טבעי מונזל הוסבו להובלת נפט גולמי. אבל, כמו נתיבי הים, הצינור עלול לשמש יעד לבעלות בריתה של איראן.
ההתארגנות הלוגיסטית המחודשת מטלטלת את תחומי ההובלה והתמחור. קיבולת הטעינה של ינבוע, התאמת כלי השיט והתזמון הן מגבלות לטווח הקצר. חלק מהסכמי החכרת מכליות הנפט המתוכננים לנמל בוטלו. עלויות החכרת מכליות זינקו, כאשר התעריפים יותר מהוכפלו ל-28 מיליון דולר לכל מכלית נפט. חוזי העתיד על נפט ברנט ו-WTI זינקו על רקע השיבושים באספקת נפט וגז. חוצצי ביטחון אסטרטגיים, כולל מלאי ארמקו באסיה, ופתרונות עוקפי צינורות עשויים להקל על לחץ מקומי, אך שימוש במאגרים לא ימנע זינוקים במחירים אם העימות יימשך, ועלייה מעל 100 דולר לחבית נפט נותרה אפשרית נוכח המצב.
