לידיעת בעלי העסקים, פסיקה חדשה של בית המשפט המחוזי מרכז מגדירה "מהו קניון?" והאם כל מתחם מסחרי יכול להיחשב לכזה. העתירה הוגשה בשם קבוצה של 35 בעלי עסקים במתחם "קנדי סנטר" ביבנה. בעלי העסקים, שיוצגו על ידי עוה"ד אשר זליגר וצבי אודם ממשרד עורכי הדין אגמון עם טולצ׳ינסקי, פנו לבית המשפט לאחר שהעירייה סיווגה את המקום כקניון, ודרשה מבתי העסק בו להוציא רישיון עסק.
למעשה, החוק היום מחייב שמקום שאינו מסווג כ"קניון" רק עסקים טעוני רישוי, המפורטים בצו רישוי עסקים, חייבים ברישיון עסק. בנוסף, סיווג מקום כקניון, היה מחייב את המקום בהסדרת נגישות, הסדרת אבטחה ועוד הוצאות.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו, האזינו לפודקאסט הכלכלי היומי "כסף חדש", וסמנו "כלכלה" בהתראות אפליקציית ynet
אין מחלוקת שמבנה קנדי סנטר הוקם לפני עשרות שנים, ושימש בעבר כקניון. עם השנים שינה את פניו וברובו ננטש, עד שלפני כעשור החלו לפעול בו עסקים חדשים. לטענת העותרים (בעלי העסקים), הוא הפך ל"מרכז תעסוקה ומשרדים", ולטענת העירייה - לקניון.
על פי החוק והתקנות, קניון הינו "מרכז קניות במבנה מקורה וסגור מכל צדדיו, שיש בו כניסה משותפת אחת לפחות ושבו 10 בתי עסק לפחות או ששטחו הכולל 1,000 מ"ר לפחות". כלומר, מבנה שאינו משמש כמרכז קניות, אינו בא בגדר 'קניון', גם אם הוא עומד בתנאי המבנה והיקף הפעילות.
השופט דרור ארד – אילון, שדן בעתירת בעלי העסקים, ציין בפסק הדין כי "נניח למשל, בניין משרדים בן 40 קומות (מקורה, סגור עם לפחות כניסה משותפת אחת), שכמעט כל שטחו מיועד למשרדים ובבירור לא לקניות, אך בכל קומה יש יחידה אחת המשמשת כחנות המתאימה למרכז קניות, ובסך הכל שטחן של 40 החנויות עולה על 1,000 מ"ר. כמעט כל פוקדי הבניין באים למשרדים כדי לעבוד בהם או לקבל בהם שירות. ברור הדבר, שקיומן של 40 חנויות, אחת בכל קומה, אינו הופך בניין משרדים ובו מאות משרדים שונים הפרוסים על פני 40 קומות בשטח של עשרות אלפי מ"ר – ל'קניון'. מנגד, נניח, שיש בבניין בן יותר מ-1,000 מ"ר, 4 חנויות ענק, ופרט להן 8 משרדים קטנים, שאינם מיועדים לקניות. רוב פוקדי הבניין באים אליו כדי לקנות בחנויות, וזה טיבו העיקרי (הגם שיש בו כאמור מספר משרדים).
"קיומם של משרדים אלה אינו שולל את אופיו ומהותו של הבניין כ'מרכז קניות', ומשהוא עומד בתנאי המבנה והיקף העסקים ניתן לסווגו כ'קניון'. ובצד אלה, מרכז קניות מובהק, שיש בו פחות מ-10 בתי עסק (חנויות ואחרים) וששטחו קטן מ-1,000 מ"ר - אינו 'קניון'. המבחן לקיומו של 'מרכז קניות' אינו בכמות בתי העסק או באופיים, אלא בהתבוננות כוללת על אופייה העיקרי של הפעילות במבנה", קבע השופט.
השופט קבע בהקשר לקנדי סנטר כי "לא הוצגה תשתית עובדתית המלמדת על פעילות של 'מרכז קניות', אלא על פעילות מעורבת, שרכיב הקניות נמוך למדי...במקרה דנן נפל פגם של ממש באיסוף הנתונים הדרושים להכרעה. אין מדובר במקרה מובהק של מרכז קניות (שכמעט כל פעילותו היא קניות), אלא במקרה של פעילות מעורבת, שמיעוטה הוא קניות...היעדר תשתית עובדתית הוא פגם היורד לשורשה של החלטה, ובמקרה דנן די בו כדי להורות על בטלותה".
לפיכך, השופט קבע כי "בנסיבות אלו, החלטת העירייה בדבר סיווג מבנה קנדי סנטר כ'קניון' כהגדרתו בצו רישוי עסקים, אינה יכולה לעמוד, ועל כן אני מורה על בטלותה". כמו כן חייב השופט את העירייה לשאת בהוצאות משפט ושכ"ט בסך 25 אלף שקל.
עו״ד אשר זליגר, בא כוח בעלי העסקים מסר בתגובה: "אנחנו רואים חשיבות בעמידה על התנאים הנדרשים בדיני הרישוי, שמטרתם להגן על הציבור כולו. אולם, לצערנו, לעיתים הרשויות מיישמות את החוק באופן לא נכון ומטילות דרישות שמשמעותן הכספית לבעל העסק היא כבדה מאוד, וזאת ללא כל עיגון או הצדקה".
מעיריית יבנה נמסר כי "הגדרת המתחם וסיווגו מהווים עניין שולי במקרה זה, וטוב שהשופט הביע עמדתו כי אכן נדרש המחוקק להתייחס לפירצות הקיימות בהגדרות. בזכות נחישותה של העירייה בטיפולה בנושא, העתירה הצליחה היא להביא את העסקים הפועלים במתחם, לסוגיהם השונים, לפעול, לראשונה, לשיפור תשתיות משמעותי במתחם, זאת לאחר עשרות שנים בהם עומד המתחם במצב תחזוקתי אשר אינו מאפשר קבלת אישורי הגורמים הרלוונטיים. העירייה פעלה בעבר ותמשיך לפעול בהמשך על מנת להבטיח ככל הניתן את בטיחות ובטחון הציבור, לרבות באמצעים העומדים לרשותה לפי דיני העסקים".
