לפני כשבועיים חתמו 15 מדינות (כולל ישראל) על הצהרה משותפת באו"ם נגד סין. ההצהרה, ביוזמתה של ארצות הברית, באה לגנות את בייג'ינג על הפרות זכויות האדם התכופות בתחומה, בעיקר הדיכוי הממוקד נגד מיעוטים אתניים ודתיים.
מה שבלט בחתימות על ההצהרה הזאת, הוא היעדרותן הכמעט מוחלטת של מדינות האיחוד האירופי. רק לטביה, ליטא וצ'כיה היחסית קטנות חתמו על ההצהרה. כל המדינות הגדולות: גרמניה, צרפת, איטליה, הולנד, ספרד והנורדיות, מדינות שתפרו על דש בגדיהן את הנושאים של זכויות אדם, חירות האזרח, חופש העיתונות והדיבור, והמלחמה בעבודות כפייה, מעקבים ומעצרים לא חוקיים.
3 צפייה בגלריה
נשיא סין שי ג'ינפינג
(צילום: Sputnik/Vladimir Astapkovich/Kremlin via REUTERS, Vadim Ghirda\AP)
כדי להבין את ההיעדרות של רוב המדינות המערביות מהעצומה נגד סין יש, כמובן, לעקוב אחר מסלול הכסף. אפשר להאמין למדינות האיחוד כשהן מדברות על הערכים שלהן והמלחמה עליהם, אבל מתברר שהערכים הללו מתנפצים כשמדובר בסין, מדינה שיש לה מאזן אימה בכל הקשור ליחסי הסחר בינה לבין אירופה, ושכלכלת אירופה תלויה בה היום כמעט לחלוטין, הן מבחינת כוח קנייה למוצרים אירופיים ובעיקר בתלות המוחלטת של המערב בחומרים שלסין יש מונופול כמעט מלא עליהם, כמו שבבים ומרבצים של אוצרות אדמה שהכרחיים לטכנולוגיות מודרניות.
או במילים אחרות, בוטות יותר: סין עושה שריר ואומרת למדינות המערב "עם כל הכבוד לדמוקרטיות הליברליות שלכן, אתן עדיין זקוקות לשבבים וליתיום שלנו".
משלמות מחיר על שנים של הזנחה
עבור זירות העסקים והתעשייה של מדינות אירופה, סין תמיד הייתה מדינה שאפשר היה לסמוך עליה שתייצר מנועי צמיחה. מדובר בשוק עצום עם ביקוש גדול למוצרים מהמערב. כעת, היחסים הללו מתאפיינים ביותר חשש מהעתיד, אי בהירות ועצבנות. החברות המערביות נמצאות תחת לחץ עצום גם בגלל ההאטה והמיתון בכלכלה הסינית, אבל בעיקר בגלל שיצרנים סינים למדו איך לבנות את אותם מוצרים באיכות לא פחות טובה ובמחירים תחרותיים, וכך נגסו במכירות של חברות אירופיות בשוק המקומי. מדובר בבשורה קשה עבור החברות המערביות: השוק הסיני הוא עדיין השוק היחיד שבו הם יכולים להעריך תחזיות של גידול במכירות וברווחים.
אבל זה הופך לאפילו גרוע יותר. התלות המוחלטת של מדינות המערב במוצרים מסין הפכו אותן לבנות ערובה שלה. סין מזלזלת בהן, בערכים שלהן. הן חלשות בעיניה, יותר מדי דמוקרטיות. היא לא צריכה ולא סופרת אותן. לפני כמה שבועות, סין השהתה ייצוא של שבבים של חברת "נקספריה" לגרמניה. לא מדובר בשבבים יקרים, אבל מחסור בהן יכול לגרום לשיתוק בחברות ובתעשיות. ההשעיה הזו קרתה בדיוק לפני ביקור מתוכנן של שר החוץ הגרמני יוהן וויידפול בבייג'ינג. וויידפול ביקר את המדיניות האגרסיבית של סין בטייוואן ובאיזורים אחרים, ובתגובה הסינים לא הציעו שום פגישות בין וויידפול לשרים ובכירים בלשכת הסחר, אלא רק עם שר החוץ. הביקור בוטל יומיים לפני שהיה אמור להתקיים.
השבוע חזר וויידפול לביקור בסין. הפעם הוא נזהר בלשונו ובשפתו ולא ביקר את המשטר. גרמניה חייבת מתכות נדירות (בעיקר ליתיום), ולסין יש מונופול על השוק הזה (כ-90 אחוז מהמתכות הנדירות המזוקקות בעולם מגיעות ממתקנים סינים). אם עד עכשיו התלות הזו הייתה תלות אזרחית וכלכלית (בעיקר עבור ייצור בשוק המכוניות), כעת, לאור האיום הרוסי על המערב, גרמניה ושאר מדינות המערב זקוקות למתכות הללו לייצור חיוני של צוללות ומטוסי קרב. סין לא דורשת ממדינות המערב רק כסף, אלא היא סוחרת גם במטבע גאו-פוליטי.
מבחינות רבות, ובדומה לסיטואציה של ייבוא האנרגיה מרוסיה, מדינות המערב משלמות כעת מחיר יקר על שנים של הזנחה. במשך עשורים הם ייבאו כמויות גדולות של אנרגיה ומתכות נדירות זולות מרוסיה וסין (כשהן נותנות לשתי המדינות הללו לסבול גם מהזיהומים הסביבתיים והנזק האקלימי). עכשיו הן משלמות את המחיר. חלק מהתזוזה כלפי ויתורים לרוסיה בהסכם הפסקת אש עתידי עם אוקראינה טמון בעובדה שמדינות המערב הפנימו כי סין לא תתערב בעימות ולא תתעמת עם רוסיה.
גרמניה כבר לא בטופ העולמי בחדשנות
עד לא מזמן מערכת היחסים בין כלכלת סין לכלכלת המערב היתה סימביוטית. המערב סיפק לסין את המיכון ואת הידע, והסינים הציעו בתמורה שוק גדול עם אפשרויות וקצב גידול מדהימים, וכוח עבודה זול. הסינים העתיקו תעשיות שלמות, נכסים אינטלקטואלים נלקחו מהמערב על ימין ועל שמאל, אבל למערב זה לא הזיז: גרף המכירות רק הכפיל את עצמו. למנכ"לים ובעלי מניות של חברות במערב פחות אכפת מהיחסים הגאו-פוליטיים בין המערב לאסיה, אכפת להם יותר מהמספרים ברבעון, וכיוון שסינים התחילו לקנות רק תוצרת סין, יותר ויותר חברות מערביות מעבירות את כל האופרציה וההשקעות שלהן לסין. המעצמה מאסיה הופכת יותר ויותר למרכז חדשנות. סין היא העתיד, ובעתיד הזה היא תחזיק גם במתכות היקרות והשבבים וגם בצינורות הפיתוח והייצור. קשה לראות מה יש למערב להציע מול זה.
בטבלת החדשנות העולמית סין נמצאת כיום במקום העשירי בעולם, בעיקר תודות להשקעות שלה במחקר ופיתוח פטנטים. גרמניה, אורחת קבועה בעשיריה הראשונה, הדרדרה למקום ה-11. ואם זה לא מספיק, הרי שמשרד המסחר של גרמניה מנסה לעזור ולהקל על האופרציה של חברות גרמניות הפועלות בסין, אבל למעשה מדובר בפעולה שפועלת נגד האינטרסים של גרמניה עצמה. היא הופכת את סין לעצמאית יותר מבחינה כלכלית ואת התלות של גרמניה בסין לאקוטית.
סין לא ממש עצרה או הקפיאה ייצוא של שבבים ומתכות נדירות למערב, אבל האיום קיים כנשק עתידי. לפעמים השוק האירופי סופג חודשים של עיכובים במשלוחים של מתכות נדירות ושבבים, דקירת אזהרה. העיכובים הללו גוררים עיכוב בייצור ובמסירה של חברות אירופיות. המסר ברור: כל מי שיתערב בענייניה הפנימיים של סין, יספוג. זהו תסריט שיהפוך לגרוע יותר ויותר מצד המערב לאור השליטה של ההולכת וגוברת של סין בייצור תרופות וציוד רפואי. למעשה, הסינים מיישמים כעת את האימרות הוותיקות של המערב לפיהן "הכלכלה צריכה להחליט", ולכן אין לערבב בין כלכלה לפוליטיקה. רק שעכשיו האימרות הללו עובדות עבור הסינים.
מדובר בקורי עכביש גיאו-פוליטיים ששזורים בחבריהם הכלכליים. סין כבר הודיעה שתעמוד כבת ברית לצידה של רוסיה, גם בגלל הפחד שלה מהתערבות אמריקנית שתעביר לשלטון טראמפ בעלות על מתכות נדירות שנמצאות על אדמת אוקראינה, כך שתנגוס במונופול הסיני. מצד שני, הסינים מעדיפים הרבה יותר להתעסק עם טראמפ שלא ממש מדבר על זכויות אדם או אוקראינה, שני נושאים שנמצאים על ראש סדר היום של מדינות האיחוד. בכל מקרה, מול שלוש הכוחות הללו, האירופים נמצאים כשידם על התחתונה. שנים רבות של ניצול חוזרות להתנקם בהן. עכשיו מתברר שגם הערכים העליונים של מדינות האיחוד, זכויות אדם, חופש הדיבור והתנועה, תלויים כמעט לחלוטין ברצון הטוב של משרדי האוצר והסחר הסינים.
