ההייטק הישראלי כבר ידע תקופות קשות, עם שלל משברים: תקופות מצור, סגר, חרם, פינוי איזורי תעשייה, פגיעות ישירות ובעיות מול משקיעים מחו"ל. עכשיו התמונה נראית שונה לגמרי. לפי שיחות רבות שקיימנו, אנשים פשוט התרגלו, וההייטק ממשיך ברובו לפעול למרות המצב. אפשר לקרוא לזה האנומליה של ההייטק הישראלי, או במילים אחרות - התרגלנו.
את השיחה עם דרור בין, מנכ"ל רשות החדשנות, אנחנו נאלצים לקטוע בגלל אזעקה אצלו באיזור. אחרי הפסקה של 10 דקות השיחה מתחדשת כאילו כלום לא קרה. התרגלנו. עם עמית בן-דב, מנכ"ל ומייסד שותף של חברת Gong, אנחנו מנהלים שיחה תוך כדי שהוא ממהר לפגישה במשרד בניו יורק. זה קורה אחרי שכדי להגיע לשם הוא עלה על מונית לאילת, משם לטאבה, לילה בבית מלון, ואז טיסה לאתונה, משם לסן פרנסיסקו, משם לניו יורק. אבל מה מיוחד בזה? התרגלנו.
האמת היא שזה לא היה צריך להיות מנורמל כל כך מהר. לחברות ההייטק, ובעיקר לחברות הסטארט-אפ, לא קל. יש להם עובדים במילואים, עובדים שמטפלים בילדים קטנים, וגם אלה שלא עם הילדים פשוט שפוכים מעייפות מחמש קימות בלילה למקלטים. בנוסף, קשה עד בלתי אפשרי לצאת לפגישות עם לקוחות בחו"ל, מה שעלול לרסק חברה. גיוסי הון הפכו למשימה בלתי אפשרית, לפחות עבור חלק מהחברות.
מה שמעניין, משיחות עם מנכ"לים ומשקיעים בתחום, הן הדעות המנוגדות, לפעמים ההפוכות, שיש בעניין השפעת המלחמות הנוכחיות על ההייטק. כל אחד רואה היבט קצת שונה, כל אחד מגיב קצת אחרת. בשורה התחתונה, אף אחד לא זועק, אף אחד לא מתלונן. בניגוד לסקטורים במשק שיצאו בתביעות פיצויים וסיוע מהממשלה, בהייטק רק רוצים שזה ייגמר.
"אין את הפאניקה של 7 באוקטובר"
ברשות החדשנות יצאו השבוע בסקר שבו שואלים חברות הייטק אם המלחמה גורמת להם לנזקים. "אנחנו מדברים כל הזמן עם חברות, והקשיים קיימים", אומר בין. "קוראים לעובדים למילואים ונעלמים לך אנשים קריטיים לתוכנית העבודה שלך, העובדה שלהרבה עובדים יש ילדים קטנים ורוב היום הם בכלל מנוטרלים. קשה מאוד להעלות על טיסה כדי לנסוע לכנסים ללקוחות, כמעט בלתי אפשרי להביא משקיעים, לעשות גילוי נאות לחברה. יש המון המון קשיים. אנחנו רוצים לבחון את זה כמותית, שאפשר יהיה להסתמך עליה ולהבין איך אנחנו צריכים לפעול".
זה מזכיר את המצב שהיה אחרי 7 באוקטובר או מלחמת איראן הראשונה?
"אני חייב להגיד שאם אחרי 7 באוקטובר הייתה אווירה של שוק – 'מה עושים עכשיו?', השתמשנו בסלוגן 'Israeli Tech Delivers No Matter What' כדי לשכנע לקוחות בחו"ל שלא נוריד את הרגל מהגז, אבל באמת גם כדי לשכנע את עצמנו שאפשר להמשיך גם במצבים קיצוניים. הפעם – על סמך הרבה שיחות שעשינו - אין את האווירה של הפניקה שהייתה אחרי 7 באוקטובר".
בין מזכיר כיצד במערכה ההיא רשות החדשנות התמודדה עם בריחת המשקיעים וחברות סטארט-אפ שנותרו ללא צינור גיוסי הון. "עבדנו 24/7 והוצאנו תוך ארבעה שבועות מסלול מהיר שחילק מענקים לחברות שהיו באמצע סבב גיוס והמשקיעים הזרים ברחו. אלה חברות שעמדו להיסגר והמענקים איפשרו להשאיר סטארטאפים עם הראש מעל המים", הוא אומר.
לדבריו, הפעם זה לא נדרש, לפחות בינתיים. "זה נראה שכבר חווינו כמה פעמים אסקלציות במלחמה הארוכה הזאת, אנחנו כבר יודעים מה לעשות", הוא אומר, "אני אגיד לך יותר מזה: אפילו בקרב הזרים זה נראה פחות היסטרי מאשר אחרי 7 באוקטובר. אז הייתה שאלה אם ישראל תיראה כמו שהיא הייתה קודם, אם היא בכלל תצליח להתאושש מהמכה שהיא חטפה. 2024 ו-2025 הראו שישראל לא רק שהתאוששה אלא שההייטק הישראלי פרח. 2025 הייתה אחת השנים הכי טובות בהייטק הישראלי אי פעם עם אקזיטים של 80 מיליארד דולר וגידול במספר הסטארטאפים שהוקמו".
איך אתה מסביר את זה?
"אני חושב שבהפוך על הפוך, כמו שקורה במדינת ישראל הרבה פעמים, מעז יצא מתוק. העובדה שהרבה אנשים יצאו למילואים ולפעולות התנדבות גרם להם לצאת מאזור הנוחות, לראות צרכים חדשים שחדשנות יכולה לפתור, לפגוש אנשים שאחרת לא היו פוגשים והדבר הזה גרם לערבוב של האקוסיסטם ופתאום יש המון רעיונות".
העולם לא מחרים אותנו הפעם?
"הרשות מנהלת את ההשתתפות של ישראל בתוכנית הורייזן האירופית, שמעניקה תקציבי מחקר גבוהים. בדרך כלל כשיש אסקלציה במלחמה, כמו אחרי הכניסה לרפיח, אז הקולות נגדנו באירופה התחזקו. דובר על הגבלת השתתפות שלנו כענישה דיפלומטית. אבל בשבועיים וחצי האחרונים זה לא קרה, אנחנו לא מרגישים עכשיו עוד גל כזה, כמו שראינו באסקלציות הקודמות במלחמה. כנראה זה יותר נתפס כמהלך של טראמפ מאשר של ישראל וכל התסכול שלהם והקנאה שלהם מופנית לכיוונים ההם".
"החברות מתחילות לא לעמוד בדדליינים"
עם שירי וקס, מנכ"לית חברת היישום גוטפרנדס (Gotfriends), אנחנו משוחחים בממ"ד. זה לא שבדיוק נשמעה אזעקה אלא שהיא העבירה את משרדה לממ"ד של החברה והיא עובדת משם באופן קבוע. כשיש אזעקות כל העובדות והעובדים מתקבצים לצידה, שזה בכלל פלוס גדול למנכ"לית. וגם זה חלק מהנורמלי החדש.
"כולנו כבר עבדנו היברידי בקורונה, חודשים רבים, והתפוקה הייתה מצוינת. אני לא מצליחה להבין כמנכ"לית למה מכריחים עובדים לבוא פיזית למקום העבודה, מתוך הבנה שבממוצע לוקח 50 דקות נסיעה הלוך 50 דקות חזור ובזמן הזה יש סיכוי טוב שתהיה אזעקה"
וקס נמצאת עם האצבע על הדופק, זה חלק מתפקידה. היא משוחחת עם מנהלות HR בחברות הייטק, בישראל וגם בחו"ל. והן כידוע הכי קרובות לאזנו של המנכ"ל, יודעות כל מה שקורה בחברה. "המלחמה הזו מכניסה את המנכ"לים למתח", הוא אומרת, "היא מעכבת את העמידה ביעדים. העובדים מתקשים לעמוד ב-100% של המשימות שלהם, גם לא ב-80% מהמשימות".
מה הסיבה העיקרית?
"הם לא ישנים בלילה, יש ילדים לטפל בהם, צריך לעלות איתם לזומים, יש חרדות, מאוד קשה לעבוד מרחוק כשיש ילדים קטנים. כשהעומס מתחלק בין שני ההורים אז הם עובדים בין 50% ל-70%. יש עובדים שגרים בתל אביב ואין להם ממ"ד. אנשים לא ישנים בבית, הם כמו פליטים. היו הרבה מאוד אנשים בהייטק שנתקעו בחו"ל וחזרו רק השבוע.
"מצד שני, אם החברה מבקשת מהעובדים לחזור לעבוד מהמשרד היא חוטפת הודעות נאצה בפייסבוק: 'איך לא סומכים עליי, איך רוצים שאסכן את החיים שלי להיות שעה בדרכים'. זה נמצא במתח מול הצורך לעמוד כל הזמן ביעדים. מצד אחד אנחנו מראים שהסטארט-אפ ניישן שלנו ממשיך לא משנה מה, כמו שאנחנו אוהבים להגיד. ומול זה אנחנו רואים עובדים שחוקים, לא ישנים בלילה, על טיפת האנרגיה האחרונה שלהם".
הפתרון הפשוט הוא עבודה מהבית, בזום, לא?
"כולנו כבר עבדנו היברידי בקורונה, חודשים רבים, והתפוקה הייתה מצוינת. אני לא מצליחה להבין כמנכ"לית למה מכריחים עובדים לבוא פיזית למקום העבודה, מתוך הבנה שבממוצע לוקח 50 דקות נסיעה הלוך 50 דקות חזור ובזמן הזה יש סיכוי טוב שתהיה אזעקה".
מה את מציעה למנכ"לים בהייטק לעשות?
"אני חושבת שמלחמת 12 ימים נגמרה תוך פחות משבועיים ופה אנחנו בשבוע השלישי ותיכף מגיע פסח שזה עוד שבועיים שלא עובדים. החברות מתחילות לא לעמוד בדדליינים והמנכ"לים מתחילים להילחץ. מנהלי פיתוח מתחילים להילחץ ולא סתם. אני חושבת שהפתרון לזה הוא להחזיר את הילדים למסגרות. ברגע שהילדים יצאו מהבית, הסטארט-אפ ניישן יודע איך לעבוד מרחוק ב-100%".
עמית בן-דב, מנכ"ל ומייסד שותף של חברת ה-Revenue AI גונג (Gong), נמצא כאמור בניו יורק אבל עכשיו הבעיה שהוא תקוע. לא בטוח שהוא יכול למצוא טיסה לישראל ואם יגיע לישראל, לא בטוח שיוכל לחזור לניו יורק. "אז כן, המשפחה בארץ ואני פה", הוא אומר.
זה מצדיק את כל המאמץ?
"אתה יודע, אנחנו משתדלים. בשנים האחרונות לא חסרים אירועים. אבל צריך שהלקוחות והשוק ירגישו שהם עובדים עם חברות שלא משנה מה - הן עובדות. אחרי 7 באוקטובר המוטו היה 'we don't miss a bit'. אז אנחנו לא היחידים, אני יודע שיש הרבה חברות שעושות את זה. למרות שהעולם ממש לא רגיל. כולם עכשיו עובדים מהבית, אבל אין בתי ספר. יש אנשים עם ילדים, שבאמצע שיחה עם לקוח לפעמים צריך להיכנס לממ"ד. זה לא פשוט. כולם מבינים שצריכים 'business is as usual' למרות ששום דבר לא רגיל. אבל את הלקוחות זה לא צריך לעניין".
אתה מרגיש שהעובדים מגיעים לתפוקה יותר נמוכה?
"גם אם התפוקה יורדת, זה בסדר, זה מה שיש. אני יודע שאנשים נותנים את כל מה שהם יכולים ואנחנו לא עם היד על הסטופר. אני לא מרגיש שיש איזושהי האטה, למרות שאני יודע שלאנשים מאוד קשה. אלה ימים לא פשוטים אבל לשמחתי אנחנו למודים".
מרכזי גיבוי בחו"ל אם ישראל תנותק
אחת מנקודות התורפה של החברות הישראליות היא מרכזי המחקר והפיתוח שלרוב המקרים נמצאים בישראל. במצב בו חלק מהעובדים במילואים ועובדים אחרים טרודים עם הילדים והעייפות, בן דב אומר שבגונג מצאו פיתרון: "העברנו חלק מה-R&D ויש לנו היום מהנדסים גם באירלנד וגם בניו יורק ויש גם מרכז תפעול שנותן לנו גיבוי במקרה (שלא קרה) שישראל נגיד מנותקת מהאינטרנט איכשהו. אז יש לנו תוכניות גיבוי ואנשים שיכולים לתמוך בלקוחות בכל זמן. יש לנו הרבה לקוחות ואנחנו שואפים שהם לא ירגישו כלום. שלא נגיד 'סליחה, אני לא יכול לתקן את התקלה בגלל שאני בדיוק אני בממ"ד עם הילדים בבית'".
מבחינת אופיר ארליך, מנכ"ל חברת הסייבר Eon, חוויית המלחמה התערבבה בחוויה של לידת ביתו הצעירה ליה, כמה ימים לפני תחילת המלחמה. "חווייה מעניינת, אין ספק", הוא אומר, "אתה מכיר את האמירה הסינית 'May you live in an interesting times'. אבל כן, תשמע, הבן שלי רום בן שלוש וחצי, חמוד חמוד, שכבר יודע שכשיש אזעקה נכנסים לממ"ד. הרעש לא מפחיד אותו, הוא פשוט מתוכנת - שומע אזעקה ורץ. אני לא יודע מה זה עושה להם אחר כך, בעוד כמה שנים".
החוויה שלו כנראה אינה שונה מהרבה הורים אחרים בהייטק, אבל בתפקידו כמנכ"ל החברה הוא נשמע מאוד דואג לעובדים: "רובם אנשים עם ילדים ופתאום אין מסגרות, ויש חרדות. יש כאלה שהולכים למילואים שזה בסדר אבל הדבר היותר קשה זה כשבן או בת הזוג במילואים ויש סוג של חרדה כי עדיין הם בתחושה שמצפים מהם להמשיך ולדלבר, לעשות את מה שהם עושים".
אתם מנסים לסייע לעובדים?
"אחד הדברים החשובים שאנחנו למדנו פה מהסבב הראשון, זה להיות הכי מכילים והכי תומכים. אנחנו לא מצפים מאף אחד לעשות דבר שהוא לא יכול, אף אחד לא ישפט בחומרה בשום דרך. אנחנו נותנים דגש מיוחד לוודא שכל עובד, אם יש לו איזה מצב מיוחד, נגיד כל המשפחה ביחד ואין ממ"ד אז אנחנו מציעים לממן להם שירות במלון או ב-AirB&B. הדבר הכי חשוב זה לא רק לתת מימון אלא לייצר מנגנונים שיאפשרו לנו לזהות. יש לנו גם רופא וגם פסיכולוג שנגיש לעובדים שלנו 24/7".
איך העובדים מגיבים?
"אתה רואה סולידריות מאוד חזקה. אנשים רוצים משמעות. הילדים מתרוצצים בבית וזה חוסר ודאות, הם רוצים איזו ודאות. אז אתה רואה אותם עובדים בכל מיני שעות. מבחינתנו היה ברור שלא צריך עכשיו להגיע למשרד, מה גם שזה ליד הקריה. אבל דווקא שמענו שחלקם ממש רוצים להגיע. שלח לי היום אחד העובדים צילום מהממ"ד של החברה בתוך חדר הישיבות, כשהילדים ציירו Eon בכל מיני צורות על הלוח. אז גם אנחנו בחוסר ודאות פה ואנחנו מנסים לייצר פה איזשהו סוג של שגרה לעובדים".
אתם מצליחים לשמר את הקשר עם הלקוחות?
"בסוף אנחנו חברה ישראלית ומעבר למלחמה יש את עניין האנטישמיות, והלקוחות, שרובם בארצות הברית, רגילים לקנות מהאמריקאים. אז אנחנו כישראל יצא לנו שם של אנשים שיודעים לעשות טכנולוגיה. הגישה שלנו היא להגיד 'בטח, הכל כרגיל' ולייצר לעצמנו מנגנונים של לספק את הסחורה, לא משנה מה קורה. זה מאוד חשוב לחוסן שלנו כמעצמת הייטק. גם בסבב הזה אנחנו מפגינים איזהשהו חוסן מול העולם והלקוחות לא מרגישים שקורה משהו".
חברות סטארט-אפ קטנות מתמודדות בימים האלה עם קושי להשלים סבבי גיוס הון. יש לך עצה בעניין?
"אני משקיע אנג'ל מאוד פעיל, שמשקיע בהרבה מאוד חברות. וכמות ההשקעות מחברות, מקרנות אמריקאיות חזקות, שקורות עכשיו בישראל, זה פשוט מטורף. עשיתי שמונה השקעות בחודשיים וחצי האחרונים, אף פעם לא עשיתי כל כך הרבה השקעות בזמן כל כך קצר".
משקיע ההון סיכון הוותיק דב מורן נשמע שווה נפש בתחילה אבל אחר כך מודה שלא הכל פשוט כל כך. "בגיל שלי ובחוויות שחוויתי בחיים שלי, כבר אין פה שום עומס - זו מלחמה דלוקס. ב-18 יום מאז שפרצה המלחמה מתו פחות אנשים בצורה לא טבעית מאשר ביום רגיל כי אין כמעט תאונות ואין כמעט מקרי רצח".
זה נשמע כמעט אופטימי.
"אני מציע שלא תהיה אופטימי על בסיס הדבר הזה. תראה, בסך הכל כולם עובדים מהבית. אנחנו עושים פגישות בזום, זה פחות טוב אבל ניתן לביצוע. ובחברות ההייטק - תן למישהו מחשב והוא עושה את העבודה. הבעיה הקשה כמובן זה הילדים שנשארים בבית וצריך לטפל בהם. אז העבודה היא חלקית. מצד שני אנשים לא יוצאים בערבים אז יש להם יותר זמן. זו לא רק עייפות, זו גם עייפות נפשית כי בסוף זה מטריד שאנחנו לא שולטים על החיים שלנו".
איך נראית תמונת ההשקעות בהייטק בימים אלה?
"בדיוק אתמול דיווחנו על השקעה שביצענו עם גלילות בחברת Niv-AI. אז אנחנו משקיעים ואנחנו גם רואים השקעות בחברות שלנו. מנגד, אני נתקלתי בשבועיים וחצי האלה בשתי חברות שהיו להן עסקאות מסוכמות בלחיצת יד ואפילו מסמך term-shit שהמשקיעים הזרים פשוט משכו את ידם ואמרו 'לא משקיעים'. אני מקווה מאוד שזה יחזור מהר בחזרה למצב הקודם. בסוף, הזרימה הזו של הכסף היא טובה מאוד לישראל, היא מאפשרת פה את רמת החיים שלנו הגבוהה יחסית ויותר מזה, היא מאפשרת למדינה להוציא הרבה כסף על הביטחון. ללא הכסף הזה, רמת הביטחון שלנו הייתה קטנה בצורה דרסטית".
לדברי יאיר אמסטרדם, מנכ"ל ורביט, החברה מצליחה לשמור על רציפות עסקית מלאה, הן בפיתוח והן בפעילות המסחרית. לדבריו בתחילת חודש מרץ התקיים כנס חשוב במיוחד לחברה: "ההשתתפות בכנס הייתה קריטית לפגישות עם לקוחות קיימים, שותפים ולקוחות פוטנציאליים. בעקבות ביטולי טיסות, בחרתי להגיע לאירוע בכל זאת, דרך מסלול מורכב שכלל נסיעה לאילת, מעבר דרך עקבה, אתונה ומשם לארה"ב. המהלך מדגים מחויבות עמוקה ללקוחות ולשותפים, גם בתנאים לא שגרתיים".
שבתאי אדלרסברג, מנכ"ל חברת אודיוקודס, מספר על אירוע למנהלי מכירות מכל העולם שתוכנן לסוף פברואר ולנוכח האירועים בוטל. "אני רק מברך על זה אחרת היינו נתקעים איתם פה". עוד סוג של נורמלי חדש שממש לא כדאי להתרגל לו.
לדברי אדלרסברג מרבית המכירות של החברה נעשות בחו"ל והחלק הזה מתנהל ללא בעיות גם בתקופה הנוכחית. "מה שכן נפגע, הדבר היחיד שנפגע, זה כמובן נסיעות לחו"ל, ההשתתפות באירועים. אבל לא אגיד שאנחנו לחוצים. כמובן שאף אחד לא רוצה שהסיטואציה הזאת תמשיך להעיק עלינו חודשים על גבי חודשים, אבל בזמן שעבר, שבועיים שלושה, אין הרבה אימפקט".
אתה מרגיש שיש לקוחות שנרתעים עכשיו או לא רוצים לעבוד עם חברה שיש לה בסיס בישראל?
"תראה, זה תהליך ארוך טווח שלא מתחיל במלחמה הזאת. באופן כללי, כששיעור המנהלים במדינות אחרות יותר ויותר מגיע מרקע מוסלמי, אתה אף פעם לא יודע אם כשלא זכית במכרז מה שיחק שם. יש חברה אמריקאית שאם אני אזרוק ניחוש, יש שם לא פחות מכמה מאות מנהלים ששמם הוא או מוחמד או איסמאיל. אז להגיד שהם אנטישמים? אני לא יודע. בטווח הארוך זה פחות נוח לקבוצות ישראליות, אבל לא פגשנו את זה בצורה בוטה".
אביחי ניסנבוים, שותף מייסד ומנהל בקרן lool ventures שמתמחה בהשקעות בסטארטאפים בשלבים מוקדמים, אומר: "בואו נהיה כנים, עבור סטארטאפים בשלבים המוקדמים המצב קריטי במיוחד. כשהזמן הוא המשאב היקר ביותר של החברה, כל שבוע של חוסר ודאות מקצר את הדרך לאבן הדרך הבאה. היזמים והיזמות שלנו כבר לא מנהלים משבר, הם מנהלים מציאות חדשה. הם בנו צוותים מבוזרים מהיום הראשון, הטמיעו כלי AI בליבת התפעול הרבה לפני שזה הפך לטרנד, ולמדו לייצר אמון עם משקיעים בשלט רחוק כשהשמיים סגורים, במובן הכי ליטרלי של המילה. מה שמפתיע אותי הם המנכ"לים הצעירים שמפגינים בגרות ניהולית מדהימה".
דב מורן: "אני נתקלתי בשבועיים וחצי האלה בשתי חברות שהיו להן עסקאות מסוכמות בלחיצת יד ואפילו מסמך term-shit שהמשקיעים הזרים פשוט משכו את ידם ואמרו 'לא משקיעים'. אני מקווה מאוד שזה יחזור מהר בחזרה למצב הקודם"
רונן סולומון, מנכ"ל חברת אלטשר (altshare), אומר שהיום האתגר הוא ההתמשכיות העסקית. "במלחמה הזו הגורם האנושי הוא צוואר הבקבוק, ומאז ה-7 באוקטובר נצברו אצלנו למעלה מ-4,000 ימי מילואים, כאשר במערכה הנוכחית כ-20% מהעובדים מגויסים. זה משפיע על כל שכבות הארגון. לצד זה, אנחנו מחויבים להמשיך לתת שירות ללקוחות, ולכן בנינו מערך שמאפשר גיבוי מלא, שיתוף ידע ושקיפות מלאה בתהליכים".
יהודה סלהוב, מנכ"ל חברת UCT ישראל, שממוקמת בפארק ציפורית בגליל, מספר על עבודה תחת אש חזבאללה ואיראן. "למרות זה לא מפסיקים לדלוור רכיבים קריטיים לתעשיית השבבים הגלובלית וגם מגייסים ממש עכשיו 200 עובדים חדשים כדי לעמוד בקצב ובדרישות של תעשיית השבבים". לדבריו בסבב הנוכחי המשלוח האווירי עובד הרבה יותר טוב: "בפעם שעברה מול איראן לקח כמעט שבוע שלם להוציא משלוחים החוצה, הפעם זה לוקח יומיים".
