מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם, לפני ובצל המלחמה. והפעם: משפחת כהן–גראי–בן דוד ממודיעין.
בצילום: אייל (51), תמי (52), ברק (22), שחר (18), יואב (17.5). מחוץ לתמונה: טל (25), מיכל (24), יעל (21). לכל אחד 3 ילדים מנישואים קודמים.
משפחת כהן-גראי-בן דוד (צילום: אסי חיים)
דירה? 7 חדרים. נקנתה ב-3.3 מיליון שקל לפני כ-5 שנים. אייל: ״היום בית כזה עולה כמעט 5 מיליון שקל. זה קומלפקס מדורג, כל דירה היא אחרת. עד היום אני לא מבין מה קורה פה״.
מודיעין? אייל: ״גרתי עם אשתי הראשונה בירושלים וכשהתחילו לבנות את מודיעין הייתה הזדמנות לקנות פה דירה, אז הלכנו על זה. היינו פה אנחנו והשופלים. זו הייתה עיר חדשה לגמרי. השנים הראשונות היו קשות והיה צריך להקים הכל מהתחלה״. תמי: ״מה שאני אוהבת פה שזו עיר וגם כפר״. אייל: ״זה היה חדש ואחר וכולם רצו אותו דבר – חינוך טוב לילדים. אני מחובר לחינוך. הייתי יו״ר הנהלת ההורים של בתי הספר״.
הנהלת הורים? אייל: ״הייתי בתקופה הכי קשה, הקורונה והמלחמה. היו גם המון שביתות. זה היה ממשבר למשבר ואתה צריך לרצות הורים ל-27 אלף תלמידים. אני הייתי צריך לרכז את כל הפעילויות של בתי הספר מול הגורמים הרלוונטיים בעיר. שנינו מכורים להתנדבות״.
התנדבות? אייל: ״פתחתי את סיירת ההורים במודיעין, קבוצות של הורים שמסתובבים בימי שישי בערב בין מקומות הבילוי של בני הנוער, רואים שהכל בסדר, מטפלים בהם כשהם שיכורים. שם הכרתי גם את תמי. היום אני יו״ר ארגוני המתנדבים בעיר״. תמי: ״אני 30 שנה הייתי ירושלמית. ההורים של הגרוש שלי עברו למודיעין. באנו לבקר וראיתי מה קורה פה והבנתי שפה אני רוצה לגדל את הילדים שלי. ירושלים מאוד התחרדה והרגשתי שאני רוצה משהו אחר. אני יועצת מס במקצוע והעברתי גם את המשרד שלי למודיעין״.
איך מאחדים בתים? תמי: ״זה לא היה פשוט. קשוח. אנחנו 11 שנים יחד ונשואים כבר כמעט 7 שנים. ההחלטה להתחתן נבעה מידיעה שזה יעשה משהו לילדים. היו אינטריגות אבל בסוף הצלחנו לייצר אחדות בין הילדים. הקושי היה גם כי הגירושים שלי היו מאוד קשים ולילדים שלי היה מורכב להמשיך הלאה, בטח כשאייל נכנס לתמונה וחי איתנו. היו שנים שזה נראה לא אפשרי אבל מזל שאייל לא ויתר״. אייל: ״היום התקשורת בינינו היא עולם אחר והבת של תמי עובדת איתי בבר שלי״.
בר? אייל: ״עד לפני 4 חודשים הייתי 14 שנים סמנכ״ל תפעול בחברה שעוסקת במחזור. היו לי עשרה מנהלים ו-300 עובדים. צי משאיות, תקציבים. זה היה תפקיד ענק אבל כשסיימתי את תפקיד יו״ר הנהלת ההורים הרגשתי שאני צריך גם משהו אחר. הייתי בתהליך למנכ״לות של אחת הרשויות ויום אחד תמי שלחה לי פרסום של אוסליבן, הבר הראשון שנוסד במודיעין, שהם מחפשים את הדור הבא, והרמתי טלפון. אבל היא לא שלחה את זה סתם. שנה לפני החלטתי לגשת למכרז על פודטראק בעיר וזכיתי״.
פודטראק? אייל: ״היה קול קורא של פודטראקים בעיר והתנאי שזה יעבוד רק בסופי שבוע. שנינו חובבי יין, שופטים בתחרויות יין וגם עושים יין והחלטנו לגשת כדי לעשות פודטראק של גבינות. אמרנו נגיש, אם נזכה סבבה, לא נזכה נמשיך הלאה. זכינו. עכשיו אין לנו מושג איך עושים את זה ומאיפה מביאים פודטראק. הבן שלי בדיוק השתחרר מהצבא, לקחתי אותו והתחלנו לחפש. שבועיים וחצי לפני הפתיחה מצאנו פודטראק וחילקנו עבודה. תמי על האוכל, אני ביין והבן ברק על התפעול. כל החברים התגייסו לעזור״. תמי: ״כשאתה עושה משהו מאהבה זה לא קשה. נהנינו כל כך שזה הרגיש הכי טבעי בעולם. חיכינו לסופי שבוע״. אייל: ״ככה עבדנו כל השנה ואז באוגוסט יצאנו לפגרה ופתאום תמי ראתה את המודעה של האוסליבן״.
אוסליבן? תמי: ״זה מקום שבילינו בו המון והיו סיטואציות שאמרתי לאייל ׳אולי מישהו מהם ירצה פעם לעבוד וניכנס׳. ופתאום זה מופיע מולי״. אייל: ״אני כבר בתהליך מתקדם להיכנס כמנכ״ל עירייה. קופץ לאוסליבן ואחרי חצי שעה המקום היה שלי״. תמי: ״עברתי על הדוחות וראיתי את נקודות התורפה וידעתי שאפשר להצליח״. אייל: ״יש פה הימור גדול אבל בשבילי זה להגשים חלום. הבן שלי בפוסט טראומה מהצבא ואני עושה את זה איתו כשאני יודע שזה משהו שעושה אצלו הבדל אז מבחינתי זה הכל״. תמי: ״גם הבת שלי השתחררה מהצבא והצטרפה לצוות״. אייל: ״אני רואה את האנשים נהנים וזה ממלא אותי בטירוף״. תמי: ״אנחנו מבלים המון אז המעבר לחיי הלילה לא היה קשה מדי״.
מה גילית? אייל: ״הכל זה ניהול ושירות. יש הרבה אנשים שעושים אוכל טוב ואם הסטייק טעים או לא טעים אני לא יכול להתווכח, אבל בסופו של דבר הלקוח מחפש חוויה ולשם אני מכוון. יש הופעות ואירועים והתחלתי להקשיב ללהקות ששולחות לי חומרים כי הם רוצים להופיע, או סלבס שמתקשרים ובודקים וכל העולם שלי השתנה. מהזבל לחיי הלילה״. תמי: ״גם אני כמעט כל ערב באוסליבן. אני מאושרת מזה״.
מצב כלכלי? אייל: ״המעבר הזה הוא סוג של הימור אבל יש לנו מרווח נשימה ואנחנו רואים עלייה כך שאני לא מודאג״. תמי: ״תמיד יש חששות אבל אנחנו מאוד מאמינים בזה. את הפודטראק מכרנו. אי אפשר הכל״.
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
