מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם, לפני ובצל המלחמה. והפעם, משפחת חלאוואני מעכו.
בצילום: מחמוד (36), טליה (4) מוחמד (שנה וחצי). מחוץ לתמונה: רים (34), אכרם (9), חאלד (8).
משפחת חלאוואני (צילום: אסי חיים)
הבית? מחמוד: ״המשפחה בעכו הרבה שנים ובבית הזה בעיר העתיקה כבר יותר מ-50 שנה. אני נולדתי פה ויש לי ארבע אחיות ושני אחים, וכולנו גרנו פה. כשהתחתנתי לקחתי את אחד החדרים עם חלק מהסלון, סגרתי אותו והפכתי אותו לבית שלי. בגלל שהגג בעכו גבוה עשיתי גלריה בשביל החדר של הילדים, ולמטה החדר שלי והסלון. היום כבר קשה לקנות פה בית בעיר העתיקה, המחירים עלו מאוד, אז מי שצריך בית קונה בעכו החדשה״.
העיר העתיקה? מחמוד: ״אני לא יכול לעזוב את המקום הזה. אני מסיים את העבודה, יושב מתחת לבית עם החברים שלי, זה הכי כיף. ברור שיש פה גם דברים פחות טובים, אבל אתה קם ורואה את הים וזה שווה הכל. זה מרגיע אותך. אני גם גר פה ליד אבא ואמא שלי, יש אנשים שבאים אליי ומציעים לי איזה סכום שאני רוצה רק לגור פה. זה בעיקר יהודים, הערבים כבר לא קונים פה, אבל אין על מה לדבר״.
מה אתם עושים? "אנחנו דייגים. אבא שלי היה מהדייגים הכי חזקים בעכו, מהכי טובים בים, ופעם מי שהיה דייג היה מרוויח יותר מדוקטור, ערימות של כסף. הוא התחיל לעבוד מגיל שמונה בים. אני והאחים שלי עבדנו איתו. בשעה 3:00 לפנות בוקר היינו קמים ויוצאים עם אבא לים. זה השעות שאפשר לדוג את ה׳מליטה׳, ואז ב-6:00 חוזרים, עושים מקלחת והולכים לבית ספר. וכשחוזרים בצהריים, מחליפים בגדים ויוצאים לים. זה היה מלא כסף, אז מה זה בית ספר? אמא שלי לא אהבה את זה. הייתה אומרת לי ׳עזוב, הכסף של הים זה לים׳. ובאמת ב-2010 המצב של הים הידרדר ולא הצלחנו להוציא אפילו 5,000 שקל בחודש״.
הידרדר? מחמוד: ״היה איזה פיצוץ במפעל כימי ליד המפרץ והכל זרם לים ונעלמו הדגים. היינו יוצאים לים וכולו היה צבוע בכל מיני צבעים זרחניים. לא ידענו מה לעשות, ואז דוד שלי הפעיל סירת טיולים במפרץ והתחלתי לעבוד איתו. ראיתי שיש בזה כסף, וב-2011 הפכתי את סירת הדיג של אבא לסירת טיולים. המצב הכלכלי היה קשה. אמא מכרה את הזהב שלה, לקחנו את הסירה לחיפה, שיפצנו אותה והתחלנו״.
סירת טיולים? מחמוד: ״לקחנו אנשים להפלגה במפרץ מול חומות עכו. היינו חייבים להתפרנס. באותה תקופה גם הייתה עלייה מטורפת של תיירים בעכו. עד 2017 עבדתי רק בטיולים, אבל הדיג זה בנשמה וזה כנראה חזק ממך. ב-2017 קניתי גם סירת דיג והתחלתי לעבוד בה עם בן דוד שלי. זורקים רשתות ומוציאים כל יום 400-300 ק"ג. זו הייתה שנה נדירה. ים זה מחלה, אי אפשר להיפטר מזה. כשאתה יוצא לים אתה מתאפס, אתה לא חושב על כלום בעולם״. רים: ״חוץ מזה, כשאתה טועם את הדגים שאתה מוציא מהים זה טעם אחר. אין כמו טעם של קלמרי ודגים קטנים שאתה מביא מהים״. מחמוד: ״כשהיינו חוזרים מהים עם אבא בבוקר, הוא היה מעיר את כל האחיות שלי ומכין לנו שרימפסים וקלמרי לארוחת בוקר. אמא שלי הייתה מאדה אותם עם קצת לימון ומלח ויאללה - לאכול ולבית ספר״.
אוכל? מחמוד: ״אוכלים כל מה שיש בים. מה שאבא היה מביא אמא הייתה מכינה. ככה גדלנו וככה גם היום. כל אחד במשפחה אוהב דג אחר כי לכל דג יש טעם מיוחד משלו. אני אוהב פלמידה לבנה גדולה כי אז יש יותר שמן בבשר, וגיסי אוהב רק פירות ים. הדייגים מכירים את הטעם של כל דג. המקצוע הזה עובר מאחד לשני במשפחה. אבא שלי העביר את זה אליי. היום יש לי בעיות בגב, כי אני אחרי תאונת דרכים ואני כבר לא יוצא לים, רק כשהוא ממש שקט, ואני העברתי את זה לבן דוד שהפך להיות אחד החזקים. זו העבודה הכי קשה, אבל זה ממכר״.
רים? ״אני בבית ומגדלת את הילדים״. מחמוד: ״אני מאמין שהאישה מלכה, אבל היא צריכה להיות בבית. כל מה שהיא רוצה מגיע לה, אבל אני אעבוד בשבילם״.
מצב כלכלי? מחמוד: ״היום אני כבר לא מתפרנס מהים, השארתי את הסירה לבן דוד, ואני רק רוצה את הדגים הטריים בשבילי לאכול. אני עדיין עובד בטיולים, למרות שהמצב קשה כי כמעט אין תיירים בעכו, ואני הולך לפתוח פיצוציה מול הרכבת. החיים קשים פה בארץ. זו המדינה הכי יקרה בעולם ואנחנו לא מתפרנסים כמו פעם. חיים את הרגע וממה שיש. המצב הכלכלי של העיר קשה. כל מה שעובר במדינה פוגע בעכו פי 2. זו עיר משותפת, וכל מלחמה העיר משותקת אבל אנחנו שורדים. אין לנו לאן ללכת״.
הבילוי שלכם? מחמוד: ״נוסעים לחו״ל שלוש-ארבע פעמים בשנה. פעמיים-שלוש עם הילדים ופעם אני ורים לבד. בעיקר למצרים לשארם א-שייח, או לטורקיה לאנטליה. זה זול יחסית. שמים 20 אלף לכל המשפחה, הכל כלול. אילת זה רצח, אתה משלם 70 שקל על שווארמה בפיתה״.
