העצים משני צידי הכביש כל כך גבוהים עד שכמעט לא רואים את השמיים. הנוף הכפרי הירוק עוצר נשימה, אבל נקטע מדי פעם על ידי שלט גדול שמזמין את המבקרים באזור לעצור וליהנות מקפה מקומי. אנחנו כמעט מפספסים את הפנייה הנכונה, אבל בסופו של דבר מגיעים אל היעד: חוות הקפה של לאבין פובאנה דאסנדה גנש, דור שלישי למגדלי קפה במדינת המחוז קרנטקה בהודו, במרחק נסיעה קצרה באוטובוס מהעיר מייסור.
אף על פי שהודו מזוהה דווקא עם תרבות צריכת התה – או צ'אי, כפי שהוא מכונה שם וגם במקומות אחרים – תעשיית הקפה בתת-היבשת הולכת וצוברת תאוצה. למעשה, על פי ארגון המזון והחקלאות של האו"ם (FAO), הודו היא יצואנית הקפה השמינית בגודלה בעולם, והיא מתמחה בעיקר בגידול פולים מזני רובוסטה וערביקה. היא מייצאת יותר מ-70% מתפוקת הקפה שלה, שגדלה בעיקר במדינות קרנטקה וקרלה שבדרום. בקרנטקה גדלים כ-71% מפולי הקפה בהודו.
2 צפייה בגלריה
לאבין גנש (משמאל) ועובדים בקטיף הקפה. "אבי גידל 20־40 שקים במחזור, אנחנו קוטפים יותר מ־200" | צילום: מאיה בר
לאבין הוא אחד החקלאים שמשתתפים בתוכנית של מותג הקפה Nescafé, מבית חברת נסטלה (Nestlé), בהודו. במסגרת התוכנית, שנוסדה לפני 13 שנים, נסטלה הקימה חוות לימוד לגידול קפה, שבה היא מכשירה בידע ובליווי מקצועי בעלי חוות בקרנטקה במטרה להגדיל את התפוקה השנתית ואת איכות הקפה שלהם, ומציעה לקנות מהם ישירות את תוצרתם. יחסי הגומלין האלה תורמים לפיתוח החקלאות המקומית, והליווי המקצועי שמועבר לחקלאים שם דגש גם על קיימות וסביבה. מצב של "ווין-ווין" לנסטלה ולחקלאים. לאבין הצטרף אל התוכנית לפני 12 שנים.
לא מחויבים למכור
את חוות הלימוד שלה בהודו פוקדים כ-5,000 חקלאים שמקבלים בה ליווי צמוד על ידי תשעה אגרונומים מומחים. החקלאים עוברים הכשרה בניהול וטיהור נכון של מים, צמצום פסולת וייעול משאבים, דישון ברכיבים טבעיים שמיטיבים עם הקפה, ייעול הקטיף, וגם שימוש במגוון ביולוגי להתגברות על מחלות הפוקדות את היבולים.
על פי ה-FAO, כ-10%-20% מהיבול החקלאי השנתי בעולם אובד כתוצאה ממחלות צמחים – אובדן המוערך בכ-200 מיליארד דולר בשנה. כדי להתגבר על כך, בחוות הלימוד לומדים לגדל גם זנים נוספים פרט לפולי קפה, החל מקקאו ותפוחי ג'אבה ועד לדבורים שעוזרות להפרות את עצי הקפה. האגרונומים מעודדים את החקלאים להרחיב את המגוון גם בחוות הפרטיות שלהם, כדי לשפר את איכות הקפה ואת התפוקה.
שיתוף הפעולה עם החקלאים לא תמיד היה טבעי. חלקם התקשו לקבל על עצמם את שיטות העבודה המודרניות שהביאה אליהם נסטלה. סוקומארן קרות'רה, ראש ענף החקלאות בחברת נסטלה-הודו, שעובד ישירות מול חקלאי הקפה בתוכנית: "אנחנו מראים לחקלאים את היתרונות תוך כדי עבודה באדמות שלנו, ורק אחר כך עוברים אל החוות שלהם. הם חופשיים לבחור אם הם מיישמים את שיטות העבודה של המומחים. זו אחת המטרות שלשמן החווה הוקמה – הם רואים את היתרונות של שינוי השיטה בעיניים".
אף שנסטלה מוכנה לרכוש מהחקלאים את כל תוצרתם, חלקם מעדיפים לא לעשות זאת, לאחסן את הקפה ולמכור אותו כשמחירו יעלה. לדברי לאבין, בשנים האחרונות המחיר במגמת עלייה. "יכול להיות שנשקיע בהם במשך שנים ולא נקבל כלום. הם לא מחויבים לנו", הסביר מרסלו בוריטי, ראש פיתוח הקפה הירוק בנסטלה העולמית. גם לאבין מעדיף לאחסן את הקפה כדי למכור אותו במועד מאוחר יותר, על אף שלדבריו נסטלה מציעה לו את המחיר הטוב ביותר. את האפשרות הזו הוא למד לנצל מחקלאים אחרים סביבו, ובדרך כלל הם אפילו מתאמים ביניהם את המועד שבו יחליטו למכור כך שזה ישתלם לכולם.
אורז לפילים
נסטלה החלה את פעילותה בהודו כבר בשנת 1912, אז הסתכמה הפעילות במסחר בלבד. ב-1938 היא נכנסה גם לתעשיית הקפה, כשהחלה לייצר בהודו קפה נמס. כיום, עם תוכנית הקפה שלה, ועם תשעה מפעלים וקרוב ל-9,000 עובדים, היא הפכה לאחד השחקנים המשמעותיים בתעשיית הקפה בתת-היבשת.
מדי שנה היא רוכשת כ-10% מגידולי פולי הקפה מזן רובוסטה במדינה.
לאבין הוא אח במקצועו, והוא עובד בבית החולים המקומי. הוא ומשפחתו לא תלויים בהכנסה מהקפה, ולכן אין לו בעיה לאחסן את הקפה גם שנים קדימה. באופן אירוני, את המבנה ששומר על טריות הפולים לאורך זמן סיפקה לו, ובכן, נסטלה.
החווה של משפחת גנש, שעברה אל לאבין בירושה מאביו, שירש אותה מסבו, מתפרסת על כ-30 דונם. עבור חקלאי הקפה מדובר בחווה קטנה, והוא מטפל בה בעצמו בנוסף לעבודתו בבית החולים. רק בחודשי הקטיף, שמתחיל בינואר ונמשך לעיתים עד מארס, הוא שוכר עובדים נוספים. יחד הם קוטפים יותר מ-200 שקים של פולי קפה.
בסיור בחווה בולט המגוון הביולוגי. יותר מ-80% מהגידולים הם פולי רובוסטה, והיתר הם פלפלים, תפוזים ואפילו אורז, אותו שתל לאבין בשביל הפילים שמשוטטים באזור. "הם מגיעים בלילה לאכול את הקפה, אבל הם מעדיפים אורז. סגרתי את השער והם שברו אותו, אז עדיף להשאיר פתוח", סיפר לנו.
כשנשאל על החיבור שלו עם Nescafe והצטרפותו לתוכנית, הוא בחר להסביר באמצעות מספרים. אביו, כך סיפר, היה מצליח לגדל 20-40 שקים של פולי קפה במחזור, לעומת יותר מ-200 שהוא קוטף כיום. בתוכנית הוא למד על החשיבות של הגיוון הביולוגי וגם קיבל עזרה במשאבים, כמו המחסנים ששומרים על הקפה ואפילו בריכת מים שאוגרת את הגשמים כדי שיוכל להשתמש במים נקיים – משאב יקר בהודו. עם זאת, הוא עדיין בוחר להיצמד חלקית גם לחקלאות מסורתית. למשל, הוא מגדל בחווה ארבע פרות שמסתובבות באופן חופשי ומדשנות את שיחי הקפה. גם הבחירה לא להעסיק עובדים לאורך השנה נובעת מתפיסה מסורתית: "אני מחובר לכאן. מי ידאג לחווה יותר טוב ממני?" הוא אומר.
הכותבת הייתה אורחת של Nescafé.
