"אין מנצחים בתיקי סכסוכי משפחה – כולם מפסידים", קובעות השופטת שלי אייזנברג, נשיאת בתי המשפט השלום בחיפה, והשופטת רותם קודלר עיאש, סגנית נשיא בתי המשפט לענייני משפחה במחוז דרום, ששופטות בתיקי משפחה כבר למעלה מ-15 שנה. בראיון בלעדי למוסף "ממון" לרגל 30 שנה להקמת בתי המשפט לענייני משפחה בישראל, הן מספקות הצצה נדירה אל מאחורי הקלעים של סכסוכי המשפחות הישראליות ותובנות שהן בבחינת עצות זהב למי שמצוי או ימצא עצמו בעתיד בין כותלי בית המשפט לענייני משפחה.
למעשה, שבעה מכל עשרה ישראלים ימצאו עצמם במהלך חייהם נזקקים לשירותם של בתי המשפט לענייני משפחה. נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית הסביר לאחרונה במהלך יום חוסן לשופטי משפחה את חשיבות תפקידם של 88 שופטי המשפחה בישראל: "לא פעם הכרעת שופטי המשפחה קובעת את עתידם של ילדים, את מסלול חייהם של בני זוג שהחליטו להיפרד, או את הדרך שבה תמשיך המשפחה להתקיים", ציין. ואכן, הכרעותיהם משנות לא פעם חיים. כך היה למשל בתיק שבו דנה לפני שנים השופטת רותם קודלר עיאש שעסק בצעירה שסבלה מאנורקסיה והייתה בסכנת חיים. השופטת איפשרה להורים שמונו כאפוטרופוסים לבתם הבגירה, לאשפזה בניגוד לרצונה. "זו החלטה מאוד קשה, אך בחלוף לא מעט שנים קיבלתי טלפון ונאמר לי שאותה בת נכנסה להיריון ואמה ביקשה שיעדכנו אותי שבזכות ההחלטות הלא-קלות שניתנו לפני שנים, היום 'הבת שלי זכתה להיות אמא כי אם לא היינו מצילים אותה אז, זה לא היה קורה'".
דילמות רפואיות: הנערה שביקשה למות
בתי המשפט לענייני משפחה משפיעים על החיים האינטימיים של כולנו. המיוחד בהם הוא הגישה הייחודית וההבנה שהצדדים אינם יריבים רגילים אלא בני משפחה שיישארו קשורים זה אל זה גם לאחר הסכסוך.
הם הוקמו רק בשנת 1995 והפכו בתוך שלושה עשורים למוסדות המשפטיים מהחשובים והרגישים ביותר, ועוסקים לא רק בגירושים, אלא במגוון רחב של סכסוכים משפחתיים: מצוואות וירושות, דרך מינוי אפוטרופוס, ועד צווי הגנה והרחקה במצבי אלימות וגם בשאלות של חיים ומוות. "קבעו לי דיון בבקשה של אחד מבתי החולים שבו מאושפז במצב קשה קשיש אלמן בן 81 מנותק קשר ממשפחתו", מספרת השופטת רותם קודלר עיאש. "הוא נדרש לעבור טיפול רפואי מציל חיים, אך הוא לא רצה להאריך את חייו וביקש לקבל את 'מצוות האלוהים'. בית החולים התקשה לקבל את עמדתו מאחר שלשיטתו ניתן להצילו ובית המשפט נדרש להכריע. אלו שאלות של חיים ומוות".
"בתיק אחר שבו אני דנה התקבלה בקשה דחופה של משרד הרווחה שנוגעת לקטינה שביקשה לפגוע בעצמה והכניסה לגופה חפצים שהיה צורך להוציא על מנת להציל את חייה. אין הורים שיחתמו על הפעולה כי הם מנותקי קשר. הילדה סירבה להיכנס להליך רפואי. מיניתי לה מיד אפוטרופוס לדין, עו"ד מקסים שהגיע לבית החולים והסביר לה את מצבה ואמר לה שהוא כאן בשבילה, ובסופו של דבר היא נתנה הסכמה להליך. למעשה, לא הרדימו אותה בכוח וכשהיא התעוררה עורך הדין המתין לה, החזיק לה את היד וליווה אותה. זה משהו שרק בית משפט למשפחה יכול לעשות ואנחנו עושים את זה 24/7".
הסכסוכים: האגו גדול יותר מהאולם
בטרם חקיקת חוק בית המשפט לענייני משפחה משנת 1995, סכסוכים משפחתיים נדונו בבתי משפט שונים (שלום ומחוזי), בהתאם לנושא ולסכום התביעה, וזאת בנוסף לבתי הדין הדתיים. הפיצול הזה יצר מצב שבו עניינים שונים של אותה משפחה נדונו בפני שופטים שונים, בערכאות שונות, מה שהקשה על קבלת תמונה מלאה ומקיפה על המצב המשפחתי. המטרה של החוק הייתה ליישם את עקרון "משפחה אחת - שופט אחד". כלומר, מכלול הסכסוכים של אותה משפחה יידונו בפני אותו שופט באותה ערכאה על מנת להבטיח רציפות דיונית ולמנוע הכרעות סותרות.
"רוב הילדים מבקשים שאגיד להורים שלהם שיותירו אותם מחוץ לסכסוך ולומר לאבא ואמא שיפסיקו לדבר מעל לראשם וגם ש'יפסיקו לשלוח אותי לעובדים סוציאליים ולבית המשפט'"
השופטות מסבירות כי בעבר לא הייתה התייחסות לצורך הרגשי בסכסוך. אם מדובר בזוג אז זה שיברון החלום הזוגי, אם סכסוך בין אחים זו יכולה להיות ממש התחשבנות. "פעם עמדו אצלי באולם שני אחים, גבר בן 87 וגבר בן 83", מספרת השופטת קודלר עיאש. "הם היו מסוכסכים ביניהם ואחד אמר לאחר שבבר-מצווה שלו נתנו לו איזה משהו שלא נתנו בבר-מצווה של האחר, והם סחבו את הכעס הזה למעלה מ-70 שנה. שופט משפחה מבין שמשימתו היא לא רק להכריע בסכסוך הקונקרטי אלא לנסות להבין את הפתולוגיה שמאחורי הסכסוך ולהביא את המשפחה עצמה לאפשרות של ריפוי. עכשיו, ריפוי במשפחה לעולם לא יבוא מפסק דין. ריפוי יבוא אך ורק מסיום הסכסוך בדרך של הסכמה. כשופטת את חייבת להביא אותם להסכמה כי אם רק תגידי 'מחלקים את הרכוש חצי-חצי' זה לא פתרון. בסוף לא יהיה שם שלום והשלום לא מגיע מפסק דין".
האם נכון לומר שסכסוכים משפחתיים הם לא באמת על כסף?
"כן", משיבות השופטות. "הכסף בסכסוך בין בני זוג, כשאחד מהם נבגד על ידי האחר, הוא כלי להתחשבנות בניסיון לרפא את עצמי על מה שנגרם לי", מסבירה השופטת קודלר עיאש.
השופטת אייזנברג מציינת כי יש לה אולם משפט מאוד יפה עם תקרה מאוד גבוהה. "אני אומרת למתדיינים אצלי שהאולם לא מספיק גדול להכיל את האגו באולם ובואו נצמצם כל אחד את האגו שלו".
גירושים: בגידות, ילדים וכסף
כשהן נשאלות מהי ההמלצה המרכזית שהן יכולות לתת לזוג הורים מסוכסך, התשובה ברורה מבחינתן. השופטת אייזנברג ממליצה ללכת לגישור ולגבש "הסדר שיש לכם שליטה עליו. חשוב להבין שאין מנצחים בתיקים של סכסוכי משפחה. כולם מפסידים ולכן חשוב שיהיה דיאלוג כל הזמן. השופט לא יכול להיות בייביסיטר של המשפחה. דרך אגב, יש לי תיקים כאלה. יש תיק שמתנהל אצלי כבר למעלה מ-13 שנה".
השופטת קודלר עיאש מוסיפה: "ההמלצה שלי זה להבין שהסכסוך הזה ייגמר. אחרי שהוא ייגמר את/ה תחזור/תחזרי לעצמך, את/ה תסתכל/י אחורה ולפעמים את/ה תתבייש/י באיך שניהלת את זה. אני מציעה כמה שיותר מהר לפקוח את העיניים, לזכור את הילדים שלכם ולהבין שהם הכי צריכים אתכם דווקא ברגע הזה. בזמן גירושים יש בלבול מערכות, הכאב הוא כל כך עוצמתי להורה. לא היית קופץ עם הילד שלך לתוך נהר שוצף, נכון? למה אתה עושה את זה כשאתה מתגרש? תישארו רגע על גדות הנהר ותחשבו על דרך חכמה איך אתם מעבירים את המשפחה שלכם בבטחה את הנהר הזה, לא איך אתם מתפרעים.
השופטת קודלר–עיאש: "לא משנה עוד 100 שקלים מזונות או פחות 500. החוכמה היא להסתכל קדימה. בסוף הם יצטרכו ללכת עם הילד לטקס סיום קורס קצינים וללוות אותו לחופה. למה שרק אבא או אמא יהיו שם?"
"אם יש משהו שהייתי רוצה לעצמי כשופטת משפחה זה שרביט קסמים שירפא ילדים שנפגעו מסכסוך הוריהם, ילדים שהוסתו כנגד ההורה האחר. אני תמיד אומרת באולם לבני זוג שנפרדים, אתם נפרדים כזוג, אבל אתם לנצח תישארו זוג הורים".
איך עושים את זה?
"אנחנו מנסים באולם בית המשפט לחלום איתם את החיים הטובים", מסבירה השופטת קודלר עיאש. "בסוף האנשים הם אנשים טובים. הם רוצים חלום חדש במקום החלום שהם איבדו ואני חושבת שאם אנחנו מצליחים כשופטים ברוך להביא אהבה לאולם ולעזור להם לחלום חלום חדש, אז הם מצליחים לגבש הסכם כי בסוף זה לא משנה, עוד 100 שקלים מזונות, פחות 500 שקלים מזונות. אנשים מסתדרים עם הכסף, זה לא באמת העניין. החוכמה היא להסתכל קדימה. אני אומרת באולם להורים, אתם תצטרכו ללכת עם הילד שלכם בסוף לטקס סיום קורס קצינים, ללוות אותו לחופה. למה שרק אבא או אמא יהיו שם? היה לי מקרה מדהים לאחרונה. נכנסתי לדיון בבקשה לאשר הסכם ממון בין בני זוג בשנות ה-70 לחייהם. הם התחתנו בשנות ה-20 לחייהם, הקימו משפחה והתגרשו בשנות ה-40 לחייהם. כשנולדו הנכדים הם מצאו עצמם מגדלים אותם ביחד ועתה התחתנו שוב. הם אמרו לי: 'מה יש לנו לחפש בחוץ'. את רואה זוג שבשל העובדה שהצליחו לשמור על מערכת יחסים תקינה לאחר שהתגרשו בשנות ה-40 לחייהם, לפתע הם יכלו לחזור למצוא עניין זה בזו והתחתנו שוב".
האם לבגידה יש השפעה על התנהלות סכסוך גירושים ועל חלוקת רכוש?
השופטת אייזנברג מסבירה כי מבחינה חוקית, בבית משפט אזרחי אין לבגידה משמעות במובן זה שלבגידה אין השלכות רכושיות בבית משפט לענייני משפחה, אך בגידה משפיעה על התנהלות הסכסוך.
השופטת קודלר-עיאש: "גם אנשים משכבה סוציו-אקונומית גבוהה, אקדמאים, רופאים, מנהלי מחלקות, בכירים בכלכלה הישראלית, אנשי חינוך, אנשי רוח ועוד, ברגע שהם נבגדו זה כאילו את שמה בצד את כל התכונות המדהימות שלהם והם מתנהגים בצורה לא רציונלית. הם זקוקים בשביל האגו שלהם לנצח במלחמה על הרכוש כי פגעו בהם ברמה הרגשית. 'הוא בגד בי, הוא ישלם על זה כסף'. 'היא בגדה, היא תצא עם התחתונים ממערכת היחסים'. בזמן סכסוך גירושים עצים, ובגידה הופכת אותו למאוד עצים, העיניים של חלק מההורים עצומות לרווחה. הם לא רואים את הילדים שלהם וזו פגיעה אנושה בילדים. זוג שרואה את הילדים, מצמצם את הסכסוך, מסיים אותו מהר, מגבש הסכם וממשיך בחיים ובכך הוא שומר גם על הילדים וגם על ההורים עצמם. רוב ההורים הישראלים בסוף מגבשים הסכמים. הם מגיעים אלינו לאחר תהליכי גישור בחוץ. אני באופן אישי מאוד ממליצה ללכת להליך של גישור, זה הדבר הנכון עבור הילדים. אחוזים לא גבוהים הולכים להגשת תביעות ובסוף יגיעו להסכמים".
עם זאת, מסבירה השופטת אייזנברג כי "המיעוט של המיעוט הם הסכסוך העצים, והם מעסיקים אותנו ב-80% מהזמן".
מתי תבקשו לשמוע ילדים להורים מסוכסכים?
השופטת אייזנברג: "יש מצבים שאתה כשופט צריך לשמוע את העמדה של הילד, אבל זה לא אומר שאתה תקבל אותה".
השופטת קודלר עיאש מסבירה כי כאשר שופטי משפחה נפגשים עם הילדים בלשכה שלהם (ולא באולם) השיחה חסויה. "למשל, כשאת צריכה להחליט במחלוקת בין ההורים בעניין מקום מגורים. בואי נאמר שהילד שלהם בן 14, את לא יכולה לקבל הכרעה בתיק כזה בלי לתת מקום לילד, לכבד את העובדה שאת הולכת להכריע את החיים שלו לשנים הקרובות לכאן או לכאן. אני לא שואלת את הילד איפה הוא רוצה לגור, זאת לא שאלה ששופט שואל, אני שואלת אותו על ההרגשה שלו בתוך הסכסוך. לאחר שאנחנו שומעים את הילדים, חלים עלינו כללי החיסיון. אנחנו לא אומרים להורים מה הילד ביקש. אגב, אני תמיד, בכל תיק, שואלת את הילדים בסיום השיחה אם יש משהו שהם רוצים שאמסור להורים, משהו גלוי. רוב הילדים מבקשים שאגיד להורים שיותירו אותם מחוץ לסכסוך ולומר לאבא ואמא שיפסיקו לדבר מעל לראשם וכן 'שיפסיקו לשלוח אותי לעובדים סוציאליים ולבית המשפט'. ילדים אומרים לי, 'היה לי מאוד נחמד לשבת אצלך ואני לא רוצה לפגוש אותך יותר', וזה מסר שאנחנו מעבירים להורים.
השופטת אייזנברג: "בקיץ עברתי ניתוח, הגיע המרדים ואני מרגישה שהוא מחייך מתחת למסכה. שאלתי אותו 'מדוע אתה מחייך, דוקטור?' והוא השיב: 'אני הרופא המרדים שלך ואת היית השופטת בתיק שלי'"
השופטת אייזנברג: "את כשופטת יכולה להזמין ילד ללשכה ואת פשוט שומעת שמגרונו בוקע קול אחר של אמו או אביו, ששתלו לו את כל השיח. היה לי ילד שהיה לו פתק בטלפון עם מה שאמא שלו אמרה לו להגיד, ואת רואה את הלחץ שלו ומתחילים אצלו טיקים בעיניים. ההחלטות שלנו מעצבות חיים של ילדים ולכן חשוב לשמוע אותם".
תיקי אימוץ: "את כמו בתפקיד אלוהים"
כשהשופטות נשאלות כיצד התיקים הרגישים שבהם הן דנות משפיעים על חייהן, השופטת קודלר עיאש משתפת: "יש לנו עולם חרדות הרבה יותר רחב בגלל שאנחנו נחשפים גם לפגיעות בקטינים וגם למקומות הכי חלשים בחברה. אנחנו נחשפים לחומרים מאוד-מאוד קשים. אחד מהילדים שלי ביקש ממני אישור למשהו וכשלא הסכמתי הוא אמר לי 'את יודעת טוב מאוד שאם היית אמא שהיא לא שופטת היית מרשה לי'".
היא מספרת על תיק אימוץ שבו החליטה להוציא תינוקת מחזקת אמה הביולוגית שהשפיע עליה רגשית. "היא לא יכלה לטפל בתינוקת שנולדה ממערכת יחסים קשה. לא הייתה לי התלבטות מקצועית, אין ספק שהתינוקת צריכה לגדול בבית שבו יהיה לה טוב, אבל כאמא וכאישה כשישבתי לכתוב את פסק הדין לא הרגשתי טוב. הייתי אמא לתינוקת בעצמי, לאחר לידה. רגשית, את באותו רגע כמו בתפקיד אלוהים. את מחליטה למעשה מי יאמץ ויגדל את הילדה הזו וזה דבר מאוד-מאוד כבד, זאת אחריות מאוד גדולה".
השופטת אייזנברג מסבירה כי "רואים את החיים בבית המשפט לענייני משפחה במלוא כיעורם. אלו הרגעים היותר קשים שיכולים להיות. יש את המשפט 'כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, כל משפחה אומללה – אומללה בדרכה שלה' של טולסטוי. ניתן לראות גם אנשים שהם הכי נורמטיביים בעולם, ברמה כלכלית, ברמה אקדמית, וכשהם נכנסים למשבר האמוציונלי הזה, זה צובע את כל חייהם, כאילו הרצפה נשמטת מתחת רגליהם והם נהיים הכי קטנוניים, הכי רעים, הכי אכזריים והכי נקמנים".
השופטת אייזנברג מוסיפה: "אתה כשופט נכנס פה לצומת של משפחה ומשפיע על החיים שלה. היה לי מקרה של אישה בשנות ה-80 לחייה שתבעה את הבת שלה שתחזיר לה כסף שהלוותה לה. האם אישה עשירה ולאף אחד במשפחה לא חסר כסף, אבל הן רבו על מאות אלפי שקלים. היה ביניהן כעס וזעם. היה דיון שנאלצתי להזמין מאבטח לאולם. באחד הדיונים הסתכלתי עליהן ואמרתי להן, יש לכן ילדים? זה מה שאתם רוצות ללמד אותם? אני מרגישה לפעמים בתפקיד המחנך. באותו יום הרגשתי יותר כפסיכולוגית ולבסוף הוסכם כי הבת תכניס ספר תורה לבית כנסת על שם האבא, זיכרונו לברכה. הן התנשקו והתחבקו. מה שהיה אצלי באולם באותו יום היה סרט טורקי. אני בכיתי, הקלדנית שלי בכתה ועורכי הדין באולם בכו. האימא בת ה-80 ביקשה בסוף הדיון לעלות למעלה ולחבק אותי ולהגיד לי תודה. שופטי משפחה מטפלים בדרמות משפחתיות ובעולם רגשי של אנשים ולכן הם חייבים להיות אוהבי אדם".
סכסוכי ירושה: "לפתע קרובי משפחה מתגלים"
לא מעט מהסכסוכים המתנהלים בבתי משפט למשפחה עוסקים בסכסוכי ירושה. לרוב הם מתפרצים כאשר חלק מבני המשפחה שלא צוינו כיורשים מתנגדים לקיום הצוואה או כשלפתע הקשיש/ה מוריש/ה את כל הרכוש לאדם שאינו מהמשפחה.
לאחרונה בית משפט לענייני משפחה בפתח-תקווה קבע כי רכושו ונכסיו של קשיש ערירי הנאמדים בכ-25 מיליון שקל לפחות יועברו לחברת ילדות שעימה חידש קשר בשנת חייו האחרונה ולא לבן דודתו של הקשיש. השופטת באותו תיק, יוכבד גרינוולד-רנד, הורתה לכבד את רצונו של הקשיש ולהעביר את מלוא רכושו לחברה ולא לבן המשפחה שלא שמר על קשר עם הקשיש. השופטת אף קבעה בפסק הדין כי "כשכספי ירושה מופיעים, קרובי משפחה מתגלים".
אתן מסכימות?
"כן", מציינת השופטת אייזנברג, "טוב שכן קרוב מאח רחוק. היה לי מקרה של אישה בת 90 שנפטרה והייתה עשירה כקורח. הבעל נפטר והיא ירשה את כל רכושו. היא ערכה צוואה והורישה את כל רכושה לנהג מונית צעיר. הוא הסיע אותה לכל מקום, טיפל בה והיא ראתה בו את הבן שלא היה לה, אז למה שלא תרצה להוריש לו? האחיינים של בעלה המנוח הגישו התנגדות לצוואה. בסופו של דבר הצדדים היו חכמים והגיעו להסכם לחלוקת העיזבון. נהג המונית זכה בחלק הגדול יותר. בתיק אחר שבו דנתי, אחיינים של קשישה הגיעו לפתע מדרום הארץ לצפון הארץ כששמעו שדודתם נפטרה. כל החיים שלה הם לא הגיעו לשום מקום. מי שטיפל בקשישה הייתה שכנתה והיא ציוותה לשכנה את כל רכושה. דחיתי את התנגדות האחיינים כי הם לא הצליחו להוכיח שהייתה השפעה בלתי הוגנת מצד השכנה. לגיטימי להוריש את הרכוש שלך למישהו שהוא לא מהמשפחה, שראית בו בן בית. כל מקרה ונסיבותיו".
השופטת קודלר-עיאש מבהירה כי הפסיקה קובעת שצריך לכבד את רצון המצווה. "זה עיקרון-על בדיני ירושה. ההצעה הכי טובה שלי למורישים היא כל עוד הם צלולים לערוך צוואות, לערוך ייפוי כוח מתמשך ולעשות את זה כשהם תומכים את הדבר בתעודות רפואיות בזמן אמת. אם את אישה בת 76 ואת יודעת שהילדים שלך צפויים להסתכסך ואת רוצה לערוך צוואה או יפויי כוח מתמשך תעשי את זה ותתמכי את זה בתעודה רפואית עדכנית למצבך היום".
מהן הבעיות המרכזיות במערכת בתי המשפט לענייני משפחה כפי שאתן רואות אותן כיום?
השופטת קודלר-עיאש: "מקצועית, אחת הבעיות המרכזיות זה היעדר מענים טיפוליים. יש עומס על גורמי הרווחה באופן שאנחנו מזמינות תסקיר (דוח שנכתב על ידי עובד סוציאלי המספק תמונה מלאה לבית המשפט על המצב המשפחתי - ל"ד) ובמרבית הארץ יש המתנה של בין 9 חודשים ל-12 חודשים לקבלת התסקיר. מעבר לכך אין לנו אנשי מקצוע מומחים בתחום של טיפול (פסיכולוגים, פסיכיאטרים) בכמות מספקת. יש מומחים שנרתעים לעבוד בבתי משפט למשפחה בגלל עוצמת הקונפליקט. הם מרגישים מותקפים באולם והם מותקפים גם בחוץ ברשתות".
השופטת אייזנברג: "התסכול הכי גדול שלי, שאין מספיק מומחים מטעם בית המשפט. בחזון שלי, הייתי רוצה שתהיה מעטפת טיפולית בתוך בית המשפט לענייני משפחה, בעיקר למתדיינים שידם אינה משגת. יש המון אנשים שאין להם אמצעים".
אלימות במשפחה: "קורה במשפחות הכי טובות"
לא מעט מהתיקים שבהם דנים שופטי משפחה עוסקים באלימות במשפחה. למעשה, אין שופט משפחה שלא דן פעם ביום לפחות בבקשה להוצאת צווי הגנה בשל אלימות במשפחה, ולא מדובר רק באלימות בין בני זוג. המשמעות של צו הגנה היא להרחיק בן משפחה אלים מהבית. השופטת קודלר עיאש מסבירה כי "אלימות במשפחה, אין לה שום הגדרות. כלומר, זה קורה גם במשפחות שבני הזוג אקדמאים ובמשפחות מבוססות. כשהייתי סטודנטית למשפטים התנדבתי במקלט לנשים מוכות והיו עורכות דין מוגנות במקלט והיו גם רופאות מוגנות במקלט. כשנה לאחר שמוניתי כשופטת דנתי בבקשה לצו הגנה. האישה באה אליי ואמרה באולם כי בעלה מאיים על המשפחה ואומר לה שהוא והם יעלו כולם השמיימה כמו אליהו הנביא. הוצאתי צו הרחקה והרחקתי אותו מהבית. הצו ניתן ביום שלישי וקבעתי דיון ליום ראשון במעמד הצדדים. ביום חמישי התקשרה אליי עובדת סוציאלית ואמרה לי 'גברתי, אני מצטערת לעדכן אותך אבל לא יהיה לך דיון ביום ראשון' כי הגבר הזה לקח את הילדים אליו למרות צו ההרחקה, קשר אותם בחבלים, הבעיר מדורה ואמר להם 'אתם עכשיו תעלו איתי השמיימה כמו אליהו הנביא'. הילדים הצליחו להשתחרר מהחבלים. הוא הצית את עצמו ולמעשה התאבד. כיום ניתן להתקין אזיק אלקטרוני על מי שכנגדו הוצא צו הרחקה, וזה פשוט מציל חיים".
שאיבת זרע: זינוק בבקשות מאז המלחמה
מלחמת חרבות ברזל הובילה לתיקים רבים בבתי הדין לענייני משפחה. כך למשל, מאז פרוץ המלחמה ב-7 באוקטובר "כמות הבקשות שהוגשו לבתי משפט לענייני משפחה מטעם הורים ובנות זוג לקצירת זרע היו פי עשרה מכמות הבקשות שבהן דנו בתי משפט ב-70 שנה של משפט". השופטת קודלר-עיאש טיפלה בבקשה הראשונה לקצירת זרע. "בשעת אחר הצהריים ב-7 באוקטובר, יום שבת, כשאני עם בעלי והילדים בממ"ד, אני מקבלת טלפון מחבר, שופט ממחוז אחר, שמבקש עזרה. אביו של חייל בחופשה שנרצח בנובה הגיע לבית החולים ורצה לבקש קצירת זרע לבנו. בתי המשפט סגורים. המדינה לא מתפקדת ויש חשיבות לקצור את הזרע בסמוך לפטירה. בסופו של דבר אותו שופט שנמצא עם המשפחה כותב בשמם בקשה בכתב ידו על מנת שאוכל לדון בתיק שנפתח. כדי לדון בתיק אני נזקקת לתגובת הפרקליטות, ועו"ד מהפרקליטות שומר שבת כותב בשבת תגובה שבמסגרתה המדינה לא מתנגדת לשלב קצירת הזרע (להבדיל משימוש בו - ל"ד) מבלי להביע עמדה בעניין, והיא נשלחת אליי בווטסאפ. לבסוף, עוד לפני שיצאה השבת הצלחתי לאשר את הקצירה. במלחמה היו קרוב ל-140 בקשות לקצירת זרע. לפני כן היינו דנים בכ-7 בקשות בכל הארץ בשנה".
החיים עצמם: חיבוק אחרי יום קשה
שתיהן שופטות משפחה כבר למעלה מ-15 שנה, בזוגיות ואמהות לילדים. הן התאהבו בתחום דיני המשפחה בהתמחות ושתיהן היו שנים עורכות דין מצליחות בתחום, אך מרגישות שלמות יותר כשופטות. "העבודה של שופט משפחה לא נגמרת. שופט משפחה שומע כל היום מריבות ותיקים קשים ובסופו של יום אתה לבד בזה. בהרבה מקרים שופטי משפחה מסיימים יום וצריכים חיבוק לאחר יום דיונים קשה. רובנו, אם לא היינו שופטי משפחה היינו כנראה מטפלים. אנחנו לא מתעייפים מזה כי זו המיומנות שלנו. ראינו הכל", הן מציינות.
כשהן נשאלות אם העובדה שהן שופטות משפיעה גם על חיי היום-יום שלהן, הן משיבות יחדיו שכן: "שופטים תמיד זוכרים שהם שופטים, גם אם הם לא בתפקיד ומתנהלים בהתאם". עם זאת, השופטת קודלר-עיאש מספרת בחיוך כי "אני כן מרשה לעצמי במשחקי כדורגל של הבן שלי, לעודד בקול רם". לאחר מכן היא מרצינה ומספרת כי היה לה מקרה שבו נאלצה להעביר ילדים מבית האם לבית האב מאחר שהאמא לא תיפקדה. "באחד הימים הלכתי לקניות והאמא הייתה הקופאית. היא החלה לצעוק עליי: 'מה עשית לי, אני לא מוכנה לשרת אותך, לכי מפה'. הרמתי את הראש ולפתע זיהיתי אותה. זו סיטואציה לא פשוטה. את לא באולם, אין לחצן מצוקה. כשהגיעה האחראית וכעסה על הקופאית אמרתי לה, אל תכעסי עליה. זה היה ערב קשה. הייתי אז שופטת צעירה, הגעתי לחניה והתפרקתי בבכי. היום אני לא גרה בעיר שבה אני שופטת. עברו 15 שנה ואני עדיין זוכרת את האירוע".
השופטת אייזנברג מספרת כי "בקיץ הייתי צריכה לעבור ניתוח. הגיע המרדים ואני מרגישה שהוא מחייך מתחת למסכה. שאלתי אותו 'מדוע אתה מחייך, דוקטור?' והוא השיב לי: 'אני הרופא המרדים שלך ואת היית השופטת בתיק שלי'. ההרגשה הייתה לא פשוטה".
לאחר ששפטתן באלפי תיקי משפחה, האם גירושים יכולים לקרות לכל אחד?
השופטת אייזנברג: "בהחלט, אבל אני מודה שבכל פעם שאני שומעת על זוג שאני מכירה שנפרד אני מופתעת".
השופטת קודלר-עיאש: "כשבן זוגי אומר לי למשל שלנו זה לא יכול לקרות (הכוונה לפרידה) אני משיבה לו שלכולם זה יכול לקרות, למרות שאני לא חיה בתחושה של חרדה רק בגלל מה שאני רואה בעבודה".
אם הייתן צריכות לאחל משהו לבני משפחה מסוכסכים, מה זה יהיה?
"גם אם התא המשפחתי משתנה, צריך לשמור עליו כמשפחה. זה לא משנה אם מדובר בהורים לילדים, אחים, סבים ועוד. לא להיבהל. תמצאו את הדרך לשמור על עצמכם כמשפחה. צריך להתגבר על הכאב ועל הכעס", מציינת השופטת קודלר-עיאש.
השופטת אייזנברג: "בסוף, ואני אומרת את זה גם למתדיינים אצלי באולם, הילדים הם המפעל המשותף של ההורים, אל תקריסו אותו".
פורסם לראשונה: 00:00, 24.10.25
