בשש וחצי בבוקר של 3 בנובמבר, כאשר השמיים נפלו על בניין ההסתדרות ברחוב ארלוזורוב בתל-אביב וחוקרי המשטרה כבר ביצעו מעצרים של בכיריה בבתיהם, אמרה עורכת הדין צפנת דרורי לבן זוגה, יניב לוי, יו"ר אגף ההסברה, הדוברות והפרסום בהסתדרות: "שלחו לי הודעה שיש פשיטה על ההסתדרות".
מי שלח?
"עורך דין, קולגה שלה. אני נעמד על המדרגות בתוך הבית וממש נעצר. עוד לא יצאו הפרסומים, אבל אחרי כמה דקות כבר מתחילים לצאת הפושים ואני יכול לדמות את הרגע הזה רק לריצת מרתון בק"מ ה-36".
שמה קורה שם?
"שם יש לך פתאום קיר, מאבק בין הגוף שמרגיש שהוא קורס לבין המוח שרצה להמשיך. ואני ניסיתי להמשיך לרוץ, כלומר להבין מה קורה. התחלתי להרים טלפונים ומהר מאוד קלטתי מי לא זמין לי, מי מנתק, וחיברתי את התמונה. גדלתי לאבא שהיה קצין משטרה וחקירות".
הבנת מיד שעצרו את ארנון בר-דוד, יושב ראש ההסתדרות והבוס הישיר שלך, שאותו אתה מלווה שנים רבות?
"התקשרתי מיד לארנון וברגע שהטלפון שלו היה סגור, הבנתי שיש משהו. הטלפון של ארנון תמיד פתוח. הבנתי שאני חייב תוך דקות לדעת מה קורה, על מה הייתה הפשיטה. כל רגע שמעתי על עוד שם שנעצר, ועוד שם, ועוד אחד. הרגע ששבר אותי היה כשהבן שלי, עילי, שהיה באימון גיבוש לקראת מסלול ביחידת עילית בצבא, התקשר כי החברים שלו העירו אותו שיש פושים על ההסתדרות ואמר לי 'אבא, רק תגיד לי שאתה בסדר'. אז נשברתי".
עילי חשב שנעצרת? כמו אחרים?
"לא רק הוא. המון אנשים דאגו לי, אנשים שמאמינים בי, שהתקשרו לבדוק מה איתי, מכרים מילדות, אפילו המחנכת שלי מכיתה ד', דורית ברק, ופה תכף אתחיל לבכות, יצרה איתי קשר ואמרה 'יניב, אני רק דואגת לנפש שלך'. אבל בתוך כל הכאוס, מה שהבנתי בבוקר ההוא זה שאני חייב לעצמי ולעובדים ולבן שלי ולעולם להיות נוכח בתוך מה שקורה, להראות שאני פה. כי ברגע שהבן שלי שאל אם אני בסדר ושמע אותי מדבר ואמרתי לו שאני בסדר, ושמעתי שהוא חזר לנשום, זה פירק אותי. עברו שבועיים, ועד לרגע זה בא לי שיעירו אותי ויגידו 'זה סתם, עבדנו עליך', אבל אני איש מציאותי..."
אתה מכיר את בר-דוד היטב, היית מסוגל להאמין למצב שבו הוא קיבל לכיסו שוחד של עשרות אלפי שקלים, כפי שנחשד?
"זה לא נתפס לי ואני מתקשה להאמין עד לרגע זה. מדובר באדם עם ערכים שתוך ימים אמר שאם יוגש נגדו כתב אישום הוא יתפטר. עד לרגע זה אני לא מאמין", הוא מצית עוד סיגריה. "אני מעשן יותר מדי בשבועיים האחרונים", הוא אומר.
אתה אחד האנשים הקרובים לארנון, לא ראית שום דבר כל השנים האלה, לא ראית שמגיעים למשרדים, ללשכה של ארנון, גם אנשים שלא קשורים, בעלי עניין?
"לשכת יו"ר ההסתדרות היא לשכה שפתוחה לכלל הציבור בישראל, אני לא בודק מי נכנס ויוצא ממנה, והלשכה הזו תמיד קיבלה את כולם".
אתה מרגיש שארנון בגד בך אישית?
"לא. זה לא שם. אני לא במקום הזה כי אני מאמין בחפותו. כשאתה עובד עם אדם צמוד בסופו של דבר יש ביניכם חיבור אישי, כבוד, נוצר קשר אינטימי בתחושות ואני לא אנטוש אותו בכל מצב, אהיה שם תמיד".
יכול להיות שאתה עושה לארנון הנחות גדולות מדי?
"אני לא תמים, אני לא צדקן ובטח שאני לא עושה הנחות. באופי שלי אני לא עושה הנחות לעצמי בשום תחום בחיים וברור שכך גם אני כלפי אחרים. החקירה עדין לא הסתיימה, אין הצהרת תובע באופק ורק אלוהים יודע מתי יהיה אם יהיה כתב אישום. כל עוד לא הוכח אחרת בבית המשפט אני לא נותן לכותרות העיתונים ולא להדלפות או לשמועות לנהל אותי או לגרום לי לחשוב אחרת.
"אני לא עושה הנחות לאף אחד, אני ידוע כדעתן שאומר כל מה שהוא חושב ואם חלילה יקרה הגרוע מכל אכעס ואזעק אך לא אנטוש. בחיים צריך להיות ליד אנשים ולא רק כשהם למעלה. אני מלא בזעם ונאכל מבפנים בכל פעם שאני שומע את המילה 'שחיתות' לצד המילה 'הסתדרות' — אני ממש על סף התקף לב מזה. אני אדם שמתמודד רק עם המציאות ונכון לרגע זה מדובר בחשדות ועל כולם לזכור זאת. חברות וחזקת החפות הן לא מילים ריקות מתוכן, הן מילים מלאות עוצמה לכל אדם ואת מה שיש לי להגיד אני אומר תמיד. זעם, מחילה, כעס וחברות יכולים ללכת ביחד. זאת תקופה מאתגרת מאוד להסתדרות ולי באופן אישי. אני נושא על גבי מטען רב ויש לי אחריות רבה, מזל שיש לי את הילדים ובת הזוג ואת הקטנה שנולדה — הם הכוח שלי לקום בבוקר ולהיות הכי טוב שאני יכול למרות הקושי ועל אף הקושי".
ההלם והבלבול: "טלפונים מכל כיוון"
הדבר שעשה לוי אחרי שאף אחד מבכירי ההסתדרות שהיו עצורים או בחקירות לא ענו לו, היה לוודא שכל מי מהעובדים שאינם קשורים לפרשה יגיע לבניין ההסתדרות ברחוב ארלוזורוב. נראה כי המונומנט התל-אביבי הנוכח והכוחני, זה שנדמה ששום דבר לא יכול להזיז ממקומו, הפך בעיניו בבת אחת למקום פגיע, שיש להגן על יסודותיו שמתערערים פתאום.
"את הבוקר של פשיטת המשטרה אקח איתי לכל החיים. ברגע אחד הרגשתי שהשמיים נופלים עליי. טלפונים מכל כיוון. משפחה. קולגות. עיתונאים, חלק דואגים, חלק סתם מציקים ואני עוד מנסה להבין מה קורה. הגוף כאב בכל פינה. בראש הסתובבו מחשבות בקצב של פרופלור של מסוק קרב. לקחתי לעצמי 3 דקות של שקט. הסתכלתי אל השמיים ואמרתי 'אלוהים תהיה איתי'. התקלחתי ולקחתי לגן את עמליה, הילדה שלי בת החמש. לבניין ההסתדרות הגעתי בשעה תשע וחצי בבוקר. בכניסה כבר חיכו עשרות עיתונאים ואמרתי להם ש'מיד נשתף פעולה'".
מתי הבנת שהפשיטה והמעצרים הם שיאה של חקירה שמתנהלת כבר הרבה זמן?
"אני הבנתי מהר מאוד את גודל השעה ואת האירוע. התכנסנו אבי יחזקאל סגן היו"ר, אייל ידין יו"ר איגוד עובדי התחבורה, יחיאל שמיר היועמ"ש, אדם בלומנברג סמנכ"ל מדיניות וכלכלה ואני, הסתכלנו האחד לשני בעיניים ולא היינו צריכים לדבר הרבה. כל אחד לקח גזרה בהסתדרות. לא היה אגו בחדר, פעלנו ביחד כדי שהספינה של ההסתדרות תמשיך לשוט קדימה, תוך כדי האירוע", לוי אומר ועיניו מפליגות לרגע מהשולחן, אולי כדי להתמודד עם הדמעות, ומיד חוזרות לפוקוס.
"אני פה כי החלטתי בראיון הזה לדבר מתוקף תפקידי ואחריותי בשם 1,400 עובדי ההסתדרות, ומה שדחף אותי להחליט לדבר זו בחורה מהצוות שלי שביקשה להשתחרר מוקדם, וכששאלתי מה שלומה אמרה 'התמוטטתי כשקראתי את הטוקבקים'. אז אני פה כדי להגיד בשם כולנו: אנחנו לא מושחתים, אנחנו פועלים למען העובדים, אנחנו ארגון חזק. אין נטישה של עובדי הסתדרות, יש עובדים חדורי מטרה שקמים בבוקר והמטרה שלהם לעזור לעובדים במשק. בשנים האחרונות הייתי איש הקשר מול המגזר העסקי וקיבלתי לא מעט הצעות לתפקידי ניהול בכירים, אבל נשארתי בהסתדרות, מתוך הכרת הטוב אבל גם מתוך האמונה שהמקום הזה יודע לעזור ומאזן את החברה הישראלית, ולאנשים אני אומר, תנו למשטרה לעבוד, תנו לאנשים את חזקת החפות ותפסיקו לתקוף את עובדי ההסתדרות".
ומה אתה אומר לעובדים?
"שאנחנו ארגון חזק ונצעד קדימה לעוד מאה שנה".
המפגש עם בר-דוד: "נשבר לי הלב"
ועם התחושה הזו יצא לוי ביום המעצרים מפגישת הבכירים המחומשת בבית ההסתדרות, ונסע ישירות לבית משפט השלום בראשון-לציון, שם התנהל הדיון בהארכת המעצר של חבריו ומנהליו וליבו נשבר בשנית ביום ההוא, נוכח פניו של בר-דוד, מי שנחשב ליושב הראש הכל יכול, והביט בו ללא מילים.
"אני נכנס לאולם ויש שם עיתונאים ובני משפחה מודאגים שהגיעו וכמובן אנשים שאני אוהב ומעריך וארנון. ורק לראות את ארנון ככה, זה שובר את הלב. עשיתי לו תנועה בראש..."
אמרת לו משהו?
"לא דיברתי עם ארנון מהרגע שהוא נעצר. אני עובד בהסתדרות 12 שנים, זכיתי לאמונם של שלושה יו"רים, עופר עיני הביא אותי לתפקיד דובר ההסתדרות, אבי ניסנקורן נתן לי את הזכות להקים את האגף לאסטרטגיה והסברה וארנון דחף אותי קדימה למקומות מיוחדים עם השפעה ואני מכיר תודה על כל שנייה שאני בהסתדרות. אני גם מכיר ארנון אחר מאשר המשטרה מציגה. הוא בוס מפרגן והממונה הכי טוב שהיה לי בחיים מכל הבחינות, ולקח אותי למקומות גדולים. ארנון הוא איש פשוט, שלעולם לא שכח מאיפה הוא בא, בורקס מחזיר אותו לטעם של פעם, 200 גרם בוטנים מרגשים אותו יותר מסטייק פילה, ואני מתקשה להאמין לכל מה שמתפרסם. ולכן רוצה שהמשטרה תעשה את עבודתה כמו שצריך ושלא ישפטו אותו בכיכר העיר, כי ארנון הוא איש עם ערכים ויושרה, אדם מאוזן מאוד".
שלפי הפרסומים נמצאו בביתו במזומן עשרות אלפי שקלים, והוא נושא תדמית של נהנתן.
"מותר לאדם לאכול איפה שהוא רוצה. ארנון ואשתו (הילה קניסטר בר-דוד, שנעצרה ביחד איתו ושוחררה כעבור 9 ימים למעצר בית) עובדים קשה, וגם להם כמו לכל אחד יש את חזקת החפות, ואל תשפטו אותם בכיכר העיר, תנו למערכות החוק לעשות את עבודתן".
לשאלה בדבר חלק מההאשמות שעלו כעת בפרשה וצצו כבר בתקופות עבר, לכך שהיו כבר דיבורים על ההתנהלות של ההסתדרות מול עזרא גבאי, סביב המינויים לדירקטורים בבנק יהב כולל של הילה קניסטר בר-דוד, או כל מה שקורה בוועד של עובדי הרכבת, לוי מסרב לענות ונאחז בכך שהוא לא מתכוון ולא יכול להתייחס לכל דבר שנמצא בחקירת משטרה. גם ההתעקשות שלנו שאין מדובר בהאשמות שצצו משום מקום, הוא לא שועה. בקמפיין הבחירות הסוער שניהל עופר עיני נגד בר-דוד הוא העלה שורה של סרטונים על הנהנתנות של בר-דוד, על קשריו המסועפים עם גבאי, על מינויים שמעלים חשש לאי-סדרים. "אלה נושאים שמעולם לא התעסקתי בהם בהסתדרות ומעל לכל אינני מתעסק או מגיב לדברים שנמצאים בחקירת משטרה", אומר לוי.
ובחודשים שלפני, לא הרגשתם שמתרחשים דברים לא תקינים, שיש חקירה?
"איך אפשר לדעת על חקירה סמויה? אנחנו חיים במדינה מתוקנת, אני רוצה שבמדינה שלי תהיה הפרדת רשויות ורוצה לדעת שהרשויות עובדות בלב מלא בלי לחצים, כדי שיהיה לנו בהן אמון. אני מרתוניסט, רצתי מספר פעמים מרתון, ואני מזכיר לעצמי שאני באופן זמני בתפקידי מפתח ותמיד אני זוכר את השכונה בירושלים, כי משם באתי, זה המבוא לחיים, שכונה קשה שעיצבה אותי ולא ויתרתי על כלום. ורק כשהגעתי לרנה קאסן הבנתי כמה לא נתנו לנו מה שהגיע לנו, ולכן אני בהסתדרות כדי להביא בשורות לחברה, ונכון שיש עננה מעלינו, אבל מול העננה יש 105 שנות עבודה ומחויבות של ארגון ותיק שעובדים בו אנשים עם משפחות וילדים ולא נחרוץ גורלו של אף אחד בכיכר העיר".
ראית את בר-דוד בבית המשפט. אתה מסוגל לדמיין איך הוא מרגיש?
"ימים ארוכים הסתובבתי בראש עם הפרצוף שלו כשראיתי אותו בבית המשפט".
הוא נראה בהלם.
"מישהו לא יהיה בהלם כשמוציאים אותו מהבית בשש בבוקר? זה קשה ולא פשוט לי כאדם. כאחד שרגיל לראות את ארנון ולדבר איתו בכל יום, היה לי קשה לראות אותו ככה".
ואיך אתה מתרשם מרעייתו?
"מההיכרות שיש לי עם הילה היא חמה, אמביציוזית, בולדוזרית. לא ניהלתי איתה קשר יומיומי, אני מאוד מכבד אותה".
ולדעתך עד כמה היא מעורבת?
"מההיכרות שלי עם ארנון, הוא מקבל את ההחלטות שלו עם עצמו. הוא איש חזק אני מאמין בו וברשויות החוק ומה שיהיו התוצאות של החקירה – נתמודד".
מה עובר עליך ועל העובדים האחרים?
"התחושות לא פשוטות. בימים הראשונים אנשים היו בחרדות, דאגו, שאלו את עצמם שאלות, פחדו על מקום העבודה שלהם, על הפרנסה. הייתה עובדת ששאלה האם יסגרו את ההסתדרות, ואנחנו כמנהלים יצאנו לעובדים ושיתפנו אותם במה שאנחנו יודעים. כשאתה מתייחס לבעיה, אפשר לטפל בה. אני חושב שבסופו של דבר ההסתדרות תצא מהסיפור, למרות שהפגיעה התדמיתית כבר קיימת".
שמע, המשטרה חוקרת כבר שנתיים, עצרה עשרות בכירים, אתה באמת חושב שלא היו דברים לא תקינים אצלכם?
"אני מכבד את המשטרה ויש בחקירה מאות נחקרים ונותני עדות. חשוב לי לציין שהמערכות אצלנו עובדות ושגם כאלה שנקראו לחקירה, היו עצורים או שנתנו עדות – חזרו".
כמו מי?
"יו"ר הסתדרות עובדי המדינה אופיר אלקלעי עובד, יו"ר הסתדרות המעו"ף גיל בר-טל עובד, מנכ"ל ההסתדרות דודו בצלאל חזר על מלא, רועי יעקב מ"מ יו"ר ההסתדרות חוזר בימים אלה. ההסתדרות עובדת על כלל גורמיה ושלוחותיה באופן מלא ושוב אני מדגיש ששום פעולה לא נעצרה ולו לדקה אחת".
חרושת השמועות: "אתה מגלה מי בן אדם"
האם אתה יודע אם ארנון מתכוון להתפטר מתפקידו?
"עורך הדין של ארנון, מיכה פטמן, אמר שאם יוגש נגדו כתב אישום, הוא יתפטר. אני מבין מעורך הדין שלא בטוח שארנון ירוץ בבחירות הבאות. ארנון הוא אדם רציונלי שעשה רבות למען המדינה, אני תומך בו כאדם ואומר לכל המצקצקים ולחורשי המזימות: בנפול אויבך אל תשמח. כל עוד לא נאמר אחרת ארנון בר-דוד הוא יושב ראש ההסתדרות", הוא אומר, ומוסיף: "נקודה".
יש מי ששמחים לאידכם, אולי במשרד האוצר?
"ממש לא. דיברו איתי מספר אנשים מהאוצר בהווה ובעבר, גם בכירים ואני לא מכיר אחד ששמח לאיד או שפתח שמפניות או הוציא תוכניות מגירה. הבכירים מעריכים את ארנון ומעריכים את השינוי שהוביל. בשעה כזו אתה מגלה מי בן אדם, מי מנהיג, מנהל, ומי צמא דם. יש כאלה שהגדירו את ההסתדרות כאריה פצוע, אבל גם זה לא נכון. אריה פצוע הוא תוקפני. אנחנו לא מחפשים תגובות אגרסיביות, אלא רוצים להמשיך להוביל את המשק לטובת האזרח ואחדות העם, שהפיצול פוגע בו. שם אנחנו נמצאים. זה הערכים שיש בהסתדרות".
לנוכח הנסיבות, ההיצמדות לערכים מעט מוזרה.
"יש ערכים בהסתדרות וארנון זה איש עם ערכים, איש של צופים, של צבא, של לדאוג לאנשים בשעות הקשות..."
ולדאוג גם לעצמו.
"אני מתאר את ארנון שאני מכיר. אני לא מתווכח עם המשטרה ועם בתי המשפט. אני מת על המדינה הזו. אין לי מדינה אחרת ואין לי בית אחר, נולדתי בשכונת נווה יעקב בירושלים, גדלתי בבית של שלושה חדרים בבלוק על עמודים וישנתי עם אחותי במיטת קומותיים עד גיל 15. אני זוכר מאיפה באתי ואני מבקש מהציבור: תנו לאנשים את חזקת החפות כמו שמגיעה לכל אחד".
אותך הביאו להסתדרות כדי לתקן את הדימוי הבעייתי של הארגון לאורך השנים, ואכן הצלחת לעשות את זה במידת מה, אבל עכשיו בגלל התנהלות הבכירים, לכאורה, כל המאמץ שלך יורד לטמיון.
"זו הייתה משימת חיי", לוי אומר בכאב. "12 שנה נלחמתי שהמילה 'שחיתות' או 'חקירה' לא תבוא לצד המילה הסתדרות. באופי שלי אני חזק. אני שורד. יש לי אופי של בדואי. אני לא מוותר. ההסתדרות היא פרויקט חיי. סבא שלי עליו השלום, סבא שלום, שעלה ממרוקו, הלך לעולמו עם כעס בן עשרות שנים על ההסתדרות שמעולם לא ספרה אותו. ואני כל השנים הרגשתי שאני בשליחות בשם סבא שלום של תיקון ובנייה מחדש".
אתה מאמין שאם לא תהיה מגבלה של המשטרה, בר-דוד יבוא בינתיים לעבודה?
"אני באמת רוצה שארנון יקבל את ההחלטה הכי נכונה עבורו ועבור הארגון ואני סומך עליו. ארנון חשוב למערכת והוא בן אדם לפני הכל ואני מלא הערכה ואהבה אליו. אני מציע שלא נחזה את העתיד ונחיה יום ביומו".
ארנון בר-דוד, ברור לכולם, סיים את דרכו בהסתדרות. מתחת לפני השטח כבר נפתחה בורסת שמות למי שיחליף אותו. ויש סיכוי גדול למהפך פוליטי סמלי: כנראה שהליכוד, שאנשיו שולטים כבר בוועדים הגדולים, ישתלט גם על המאחז האחרון שמזוהה היסטורית עם תנועת העבודה. השם הבולט ביותר בין המועמדים הוא יאיר כץ, יו"ר ועד עובדי התעשיה האווירית ובנו של השר חיים כץ. ייתכן גם שיוצנח לתפקיד על ידי הליכוד מועמד חיצוני.
יש כבר מלחמת ירושה? שמעת שמות? יש רחשים?
"בתוך הבית אני לא מרגיש, אבל מקבל שאלות מסביב. ברגעים כאלה כולם צריכים לגלות סבלנות, ההסתדרות מאוד מסודרת ועובדת על פי חוקה שאומרת שאם היו"ר פורש, 171 נבחרי ההסתדרות בוחרים את היו"ר הבא מתוך הארגון שימלא את מקומו, עד הבחירות העוקבות. התאריך של הבחירות הקרובות הוא מאי 2027. ארנון נמצא קרוב ל-20 שנה בהסתדרות, אני מבקש שיזכרו שיש לו את חזקת החפות וייתנו לו אותה".
מישהו יושב בחדרו של בר-דוד כעת?
"מה פתאום", לוי נדרך.
דיברתם מאז שעבר למעצר בית?
"יש איסור מוחלט. הוא לא יכול לדבר עם אף אחד מאנשי ההסתדרות".
וכשתיפגשו ותסתכל לו בעיניים?
"אחבק אותו. אני אחבק אותו", הוא אומר ומתאמץ להחזיק את הדמעות. "אולי אבכה. אני אתמוך בו כי הוא קודם כל בן אדם וכלפיי הוא היה בן אדם מדהים שנתן לי לפרוח מקצועית ואני מעריך אותו ואכיר לו טוב עד סוף ימיי. ואם חס וחלילה הגרוע מכל יתברר, אמשיך להיות שם עבורו. וכשתהו מדוע אני בבית המשפט ביום המעצר, אמרתי כי אני בן אדם ואני נושא משרה ואני בעיקר שחקן קבוצתי. כולנו טועים כבני אדם, אבל בסוף מדינת ישראל היא אי של מיליון אנשים ובמקום שנאכל האחד את השני, בואו נבנה עצמנו ונאכל את כל מי שרוצה לאכול אותנו מסביב".
אבל לא מסביב. זה מתוכנו. לפי החשדות, במקום לדאוג לעובדים ולהשיג להם את הביטוחים הכי טובים, בכירים בהסתדרות מוכרים להם ביטוחים יקרים בשביל בצע כסף.
"אני לא מכיר את הפרטים, מעולם לא התעסקתי בזה. אני יכול להגיד שממה שאני יודע, תמיד ניסינו להביא את הטוב ביותר לחברי ההסתדרות".
היתממות לא הולמת אותך.
"רק טמבל יגיד שהוא לא שואל את עצמו שאלות במצב הזה. בעבודה אתה מתפקד כמו מכונה. רק שאני מכונה עם רגש. בלילה אתה שואל את עצמך שאלות קשות. אתה במשבר אמון אל מול העולם. מהר הבנתי שאני לא יכול לשאול את עצמי שאלות לאורך זמן כי זה יפגע בתפקודי המקצועי, כי אני אמוציונלי וזה כואב לי. כואב לי לראות את ארנון ואת חבריי ככה, כואב לי על תדמית ההסתדרות ועל עצמי. בניית תדמית ההסתדרות הייתה משימת חיי והיא לא תמה".
בכי בחדר הלידה: "התפרקתי בבית החולים"
לוי נחשב לאחד המנהלים המוערכים והדעתנים בהסתדרות, אבל גם כזה שיודע לפשר בין הצדדים. הוא בן 49, יליד ירושלים, אבא לארבעה, בזוגיות פרק ב' עם עו"ד צפנת דרורי, מנכ"לית ושותפה באחת הפירמות הגדולות בישראל – פישר SBC. בימים אלה ממש, תוך כדי התפוצצות הפרשה, נולדה בתו הרביעית והשנייה שלו עם צפנת. הוא בעל תואר ראשון במשפטים, מרתוניסט נלהב, אחרי הצבא היה מאבטח במשרד ראש הממשלה, בהמשך עבד בתחום התקשורת וגם החזיק בבעלותו כמה דוכני פלאפל, כיאה למי שגדל אצל אמא שהייתה בעלים של מסעדה מיתולוגית בירושלים. לפני שנכנס לעבודה בהסתדרות, שימש כמנהל התקשורת של הקריה האקדמית אונו.
על בואה לעולם של בתו התינוקת בתוך מערבולת חייו, הוא אומר: "ברגע שראיתי את התינוקת יוצאת התפרקתי בבכי ואמרתי 'תודה אלוהים'. וגם עכשיו אני כמעט בוכה, כי אני בסערת רגשות", הוא מעיד וקולו רועד בתוך המולת בית הקפה שבו אנחנו נפגשים, בשכונת מגוריו ברמת-גן.
מה אומרים בבית?
"סומכים על אבא. אני קודם כל אבא, החיים שלי זה להיות אבא, ואבא מעורב, אבל שילמתי מחירים מאוד כבדים באבהות שלי. אני זוכר שהבן שלי אמר לי לפני כמה שנים, בתקופה שהייתי גרוש, 'אבא, מתי תעשה לי פעם אחת מקלחת בלי אוזנייה', כי אני צמוד לטלפון, כל כך חשובה לי העבודה שלי, אני זמין כל הזמן, וורקוהוליק, ואני כל כך אוהב ומכבד את ארנון ורועי ודודו (ארנון בר-דוד, רועי יעקב, דודו בצלאל, מבכירי ההסתדרות), אבל האור והכוח שלי הם הילדים שלי ובת הזוג שלי, צפנת, שאני מעריץ אותה. היא צעירה ממני, בעלת קריירה מאוד תובענית והרבה אמביציה ויש לה סיפור חיים מדהים. אנחנו בית עם קריירות תובעניות. למרות שהסתובבנו במעגלים קרובים מעולם לא נפגשנו ובסוף הכרנו דרך הפייסבוק ומזל שתפסתי אותה ביום נחמד. אם יש דבר שאני לומד ממנה, זה מהי יסודיות וחריצות".
ומה היא אומרת על המצב?
"היא תומכת בי. בכיתי פעמיים בשבועיים האלה, בחדר לידה כשהבת שלי נולדה לפני כמה ימים, וביום שישי הראשון של הפרשה, כשסיימתי לקרוא בתהילים. אני חילוני מאוד מסורתי, יש לי חיבור לתפילין וליהדות, את הכוח שלי אני שואב כשאני סוגר את היום בקריאת תהילים של אותו יום, זה הדלק שלי. ובאותו יום שישי, כשסיימתי לקרוא בתהילים והטלפון נדם, פתאום הבנתי מה קורה ופרצתי בבכי".
נקודה אישית מעניינת היא העובדה שאביך, רפי לוי, היה דובר משטרת ישראל. הוא אמר לך משהו על הפרשה?
"אבא שלי הוא קודם כל אבא והיה לו חשוב קודם כל לשמוע שאני בסדר. אבא היה בלש והיה גם ראש לשכת חקירות במשטרה ודבר ראשון שאל אותי 'יניב, אתה בסדר? יש מה לדאוג?' ואחרי שעניתי הוא אמר 'תנו למשטרה לעשות את שלה'. וככה אני רץ עם זה קדימה ואני לא זונח אנשים מאחור, ולא יוצא נגד המשטרה, ולא מכנה את החקירה בשמות. אם אני רוצה לחיות במדינה מתוקנת, אני צריך לקבל גם את הדברים שפחות נוחים לי, והאירוע הזה עבורי הוא בהחלט כאבים בבטן וטרגדיה, אבל אנחנו בהסתדרות חזקים ונעבור את זה".
מה עוזר לך להירגע?
"אימוני קרוספיט בעצימות גבוהה וריצות ארוכות. הפעמיים שלא הייתי זמין בשנים האחרונות זה כשרצתי מרתונים. ברגע שהתחלתי לרוץ הפכתי למנהל יותר טוב".
ועכשיו בתקופה הקשה הזו?
"בשבועיים האחרונים חזרתי לשמוע מוזיקה אחרי שנים קשות עם הרפורמה והמלחמה שבהן שמעתי רק חדשות. פתאום בשבוע שעבר בין תדרוכים, שיחות וישיבות, אמרתי 'אני צריך משהו לעצמי', שמתי שיר באוטו וכל כך נהניתי".
איזה שיר?
"שלמה ארצי, פסקול חיי. כל שיר ששלמה ארצי שר, אני מרגיש שהוא שר את החיים שלי, והתקשרתי לצפנת ואמרתי לה שאני הולך להתאמן, כי תמיד יש לי תיק עם בגדים באוטו, ושמתי אוזניות ושמעתי מוזיקה וזה עזר לי להירגע".
היום שאחרי: "לא עוזב עד שנתייצב"
בעבר, הוא אומר, קיבל הצעות ללכת לפוליטיקה, היו מפלגות שפלירטטו איתו, אבל הוא ידע שבלי תפקיד מהותי ומשפיע לא יעשה את הצעד, "כי זה לא בשבילי לשבת בספסל האחורי של הכנסת". "יש לי על היד שני צמידים, אחד ששמתי במטה החטופים בתחילת המלחמה ולא הורדתי עד היום והשני הצמיד של לידת הבת שלי מבית החולים, והם נותנים לי את האיזון. עוד לא התאוששנו מהמכה של 7 באוקטובר. כבר ב-9 באוקטובר הבנתי שמוקם מטה חטופים והתייצבתי — הייתי שם בהתנדבות מלאה. ידעתי שזה הולך להיות סיפור ארוך ועשיתי את זה מיוזמתי הפרטית ולאחר מכן קיבלתי גם את ברכתו של ארנון. לכל אורך הדרך תמכנו במשפחות החטופים, והדלת שלנו בהסתדרות הייתה פתוחה בפניהן, וסייענו להן ולכן גם השביתה הייתה חשובה ויצאה לפועל, כי היה לה תפקיד, היא הוציאה אנשים לרחוב. תפקיד ההסתדרות היא גם לייצר סולידריות בחברה משוסעת".
מה לגבי הביקורת שנמתחה על כך שבר-דוד העביר מאות אלפי שקלים מכספי ההסתדרות למטה החטופים?
"עם תחילת המלחמה ארנון הקים קרן סיוע לטובת מטרות שונות, בהן תמיכה במטה החטופים, תמיכה במפוני דיור ובמי שבתיהם נפגעו גם במתקפת הטילים האיראניים לאחר מכן, והוצאנו על כך הודעה מסודרת לתקשורת וקרן חרבות ברזל הגיעה להצבעה והכספים שהועברו אליה אושרו בהנהגת ההסתדרות. סוגיית החטופים היא סוגיה חברתית וכשאתה התנועה החברתית הגדולה בישראל, אתה לא יכול להתעלם מהסוגיה הזו שקרעה את החברה שלנו, והפצע הזה לא יגליד עד אשר כל החללים החטופים ישובו כדי שנוכל לרפא את עצמנו".
למה לא עירערתם כשבית הדין הפסיק את השביתה שערכתם למען השבת החטופים והחזיר את המשק לעבודה באמצע היום?
"ארנון בחר שלא לערער מתוך אחריות למשק, ומבחינתו המסר עבר וראינו את מאות האלפים שיצאו לרחובות".
ניתן להשיב את אמון הציבור בהסתדרות?
"ניתן להשיב, נקודה".
ואם תקרא טוקבקים תגלה המונים שכותבים שההסתדרות מושחתת.
"אני ככלל לא קורא טוקבקים, כי הכי קל להקליד על המקלדת. וכן, גם זכיתי לראות לא מעט סרטונים מבזים, אבל אני איש חזק, ואני אומר לכם בצורה ברורה: אני לא מתרגש מהביקורת, אבל ער לה. אני גם לא לוקח אותה אישית, אבל מרגיע את הבית".
היו איומים עליך, על אנשי הסתדרות?
"קיבלתי הקנטות אבל זה לא הגיע לשם. ההסתדרות באמת חזקה והציבור מכיר תודה וזוכר הרבה פרשות שהחלו בהד גבוה והסתיימו בלי כלום. אני בטוח שההסתדרות תהיה פה לדורי דורות".
ואתה, היכן אתה תהיה? יש שאומרים שבלי בר-דוד תגיע גם סוף דרכך בהסתדרות. אתה חושב על פרישה?
"אני לא עוזב את מקום העבודה שהיה לי לבית, אני ומשפחתי אוכלים ושותים מהשכר הזה. יש לי הכרת הטוב. אין לי חלום לצאת לפנסיה מההסתדרות, אני בן 49, אבל קודם כל אנחנו צריכים לייצב את ההסתדרות ואז אתייחס לעצמי. ככה אני מצפה מכל אחד לעשות. יש לנו אסופה של אנשים טובים ונעבור את זה, גם למען החברה הישראלית".
