עם 0 מנכ״ליות ו-5 שרות בלבד ב-33 משרדי ממשלה, מקומן של נשים סביב שולחן מקבלי ההחלטות בממשלה נמצא בשנים האחרונות בשפל חסר תקדים. אך גם הרחק מהצמרת - בשוק העבודה, בבית ובתרבות - הדרך לשוויון בין המינים עוד ארוכה מאוד. מדד המגדר של יוזמת ״שוות״ במכון ון-ליר, המתפרסם זו השנה ה-13, בוחן מדדים שונים, בהשכלה, בעבודה ובתפקידי מפתח בזירה הציבורית, כדי לשרטט תמונה רחבה של יחסי הכוחות בין המגדרים.
״בשלוש השנים האחרונות, מאז שקמה הממשלה הנוכחית, אנחנו רואים הדרה של נשים ממוקד קבלת ההחלטות״, אומרת הדס בן-אליהו, מנהלת מרכז ״יודעת״ ואחת מעורכות המדד. לשיטתה, התמונה העגומה בראש הפירמידה מחלחלת גם לזירות נוספות.
כך, למשל, ירד אחוז הנשים בדירקטוריונים של החברות הממשלתיות הציבוריות - ממצב קרוב לשוויון ב-2015 (47%) לכשליש בלבד (34%) בשנה האחרונה. זאת אף שהחוק מחייב ייצוג הולם ושוויוני לנשים סביב השולחן החשוב הזה, שבו נקבעת מדיניות החברות שמשפיעות על חיי היומיום של כולנו.
בשירות הציבורי, כלומר במשרדי הממשלה, בבתי החולים הממשלתיים ועוד, יש רוב מובהק של נשים, אך במשרות הבכירות ביותר, מדרגת סמנכ״ל ומעלה, השיעור צונח ל-41%. האחוז הנמוך של נשים בדרג הגבוה בשירות המדינה לא השתנה כבר עשור. ״המטרה היא לקדם שוויון ולצמצם פערים״, אומרת בן אליהו, ״זה לא קורה״.
״השנים האחרונות מדגימות עד כמה ההישגים בתחום השוויון המגדרי הם שבריריים״, מסכמות עורכות הדו״ח, ״במסגרת מדיניות הממשלה הנוכחית מתקיימת בישראל הדרה של נשים מעמדות כוח והשפעה פוליטיות וכלכליות״. המלצתן היא קידום חקיקה ״המחייבת ייצוג הולם בכל הרמות כדי לתקן את המצב הנוכחי״.
חזרה לדפוסים שמרניים
בתעסוקה, תופעת ה״צווארון הוורוד״ - משרות שבהן יש באופן בלעדי כמעט רק נשים - לא הולכת לשום מקום. הבידול המגדרי, כלומר מקצועות שבהם יש הטיה מובהקת לגברים או לנשים, התרחב לאחרונה לאחר תקופה של צמצום.
״בתעסוקה היה בעבר פחות בידול, והמצב משתנה לרעה״, אומרת בן אליהו, ״חזרנו לדפוסים שמרניים של תפיסות בנוגע לאיפה ׳ראוי׳ שנשים יהיו. הסיפור שמספרים לנשים, שיש מוביליות, לא באמת מתממש״.
במבט על פני עשור, מקצועות רבים נותרו ״נשיים״ באופיים. כך, למשל, 84% מהסטודנטים למקצועות הסיעוד והטיפול הפארא-רפואי (פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק וכדומה) הן סטודנטיות - דומה מאוד למצב לפני יותר מעשור, אז החל המעקב.
גם בהוראה ובחינוך יש רוב מובהק של 80% נשים. ואילו במתמטיקה ומחשבים, נשים הן עדיין מיעוט של 32%, שינוי קטן בלבד בהשוואה למצב לפני עשור - אז היה שיעור הנשים שפנו למקצועות הללו 29%. זאת, אף שמדינת ישראל והמוסדות האקדמיים נוקטים פעולות שונות כמו מלגות ותוכניות ליווי
כדי לעודד נשים לפנות לתחומים הללו.
הקנס של האמהות
מקצוע שבו דווקא ישנה עלייה מובהקת בשיעור הנשים הוא רפואה - שיעור הסטודנטיות לרפואה עלה בעשור האחרון מ-55% ל-62%, אך לשינוי ייקח זמן לחלחל לשטח - שם נשים רופאות הן עדיין מיעוט (41%).
להסללה למקצועות ״נשיים״, כמו גם לקצב הקידום של נשים ולעובדה שאמהות נוטות להפחית בהיקף המשרה שלהן יותר מאבות - יש השפעה דרמטית על השכר. קוראים לזה ״קנס האמהות״, וגם הוא לא נעלם מהעולם: למרות שבעשור האחרון השכר עלה משמעותית, הפערים בין גברים לנשים נותרו בעינם.
שכר ממוצע לגברים עומד היום על כ-17.8 אלף שקל, ואילו השכר הממוצע לנשים הוא כ-11.5 אלף שקל בלבד - פער של 20%. פערי שכר בין נשים לגברים הם תופעה בינלאומית, אך המצב בישראל חמור בהשוואה לממוצע במדינות ה-OECD, שעומד על פער של 11% בלבד. נשים הן רוב מוחלט (83%) מקרב העומדות והעומדים בראש משפחה חד-הורית, ובהתאמה - מרבית הפונים לעזרה במחלקות לשירותים חברתיים ברשויות המקומיות הן נשים.
כדי לתקן את המצב הזה, ולאפשר לאמהות להתפרנס כראוי, צריך לנקוט צעדים שייטיבו עם הורים עובדים, בהם ״צמצום מספר השעות בשבוע העבודה והנהגת חינוך חינם לגילאי 3-0״, כותבות עורכות הדוח, ״כל אלה הם צעדים הכרחיים להבטחת יכולתם של נשים (וגברים) להתפרנס ולגדל ילדים בכבוד״.
