הפער בין השכר הממוצע של גברים בישראל לבין נשים גבוה מאוד ועומד השנה על 54%. השכר הנמוך ביותר בישראל נרשם בערים החרדיות והערביות מודיעין-עילית, רהט, נצרת ובני-ברק – כך עולה מדוח השכר שפירסם הבוקר הביטוח הלאומי למחצית הראשונה של 2025, עם השוואה לתקופה המקבילה בשנת 2024.
על פי הדוח, השכר החודשי הממוצע לשכיר במשק עלה ב-4.5% ועמד על שיא בכל הזמנים של 15,098 שקל בהשוואה ל-14,655 שקל באותה התקופה המקבילה. בכך הוא חצה לראשונה את רף 15 אלף השקלים.
לצד השכר העולה, הפערים ממשיכים להעמיק, כאשר שכר הגברים הממוצע עומד על 18,441 שקל – גבוה ב-54% לעומת שכר הנשים, 11,940 שקל. מדובר בעלייה של כ-2% בהשוואה לדוח הקודם.
נתון מרכזי נוסף שמראה את עומק הפערים במשק הוא השכר החציוני לשכיר שעמד על 10,586 שקל בלבד, כאשר הפער בין השכר החודשי החציוני לשכיר לבין השכר החודשי הממוצע לשכיר עומד על 43%.
על פי הדוח, דווחו בישראל 4,032,894 משרות עם תשלומי שכר בסכום של 55.3 מיליארד שקל. מרבית העסקים בישראל הם קטנים: 92% עד 19 עובדים, 73% עד 5 עובדים בלבד.
הדוח נוצר בעקבות שינוי החקיקה בשל משבר הקורונה בשנת 2020, שחייב מעסיקים לדווח לביטוח הלאומי מדי חודש באמצעות טופס חדש – טופס 100 חודשי – ובו פירוט של כלל העובדים השכירים המועסקים אצלם והשכר שהם מקבלים על פי רכיבים.
ממוצע מספר המעסיקים שדיווחו נתונים לביטוח לאומי עבור המחצית הראשונה של 2025 (ועד תחילת ספטמבר 2025) היה 279,647, זאת לעומת 273,339 בתקופה המקבילה בשנת 2024 – עלייה של 2%. ממוצע מספר המשרות שדווחו היה 4,032,894, זאת לעומת 3,941,444 בתקופה המקבילה בשנת 2024 – עלייה של 2%. ממוצע מספר השכירים שדווחו היה 3,665,181 – עלייה של 2%.
בתקופה הנסקרת הועסקו 320 אלף שכירים ביותר ממשרה אחת והם היוו 9% מסך השכירים. שכירים המועסקים בשתי משרות הרוויחו בממוצע פחות מבעלי משרה אחת (13,746 שקל לעומת 15,194 בהתאמה). שכירים שהועסקו בארבע משרות או יותר הרוויחו בממוצע את השכר הגבוה ביותר (19,271 שקל).
שכיחות התופעה של העסקה ביותר ממשרה אחת גבוהה יותר בקרב נשים: 196,887 נשים לעומת 122,934 גברים בממוצע בתקופה הנסקרת, 10% מהשכירות ו-7% מהשכירים.
ממוצע השכר של השכירים מתחלק בתקופה הנסקרת לפי קבוצות גיל מהגבוה לנמוך כדלקמן: 50-59 (20,287 שקל), 40-49 (19,631 שקל), 30–39 (16,142 שקל), 60 ויותר (14,676 שקל), 20–29 (8,669 שקל), 20 ופחות (2,994 שקל).
בשכר החציוני המדרג דומה, חוץ מקבוצת הגיל של בני 40–49 הנמצאת בראש המדרג, וקבוצת הגיל של בני 50–59 הנמצאת לאחריה. השכר הממוצע של גברים היה גבוה ב-54% בהשוואה לשכר של נשים – 18,441 שקל לעומת 11,940 שקל בהתאמה. השכר החציוני של הגברים היה גבוה ב-40% מן השכר החציוני אצל נשים – 12,667 שקל לעומת 9,014 שקל.
בהשוואה לגברים, נשים נמצאו מרוכזות יותר בתחתית התפלגות השכר: בחמשת העשירונים הנמוכים יש יותר נשים מגברים (49%), ובעשירונים 7–10 נמצאו יותר גברים מאשר נשים (45%). התופעה בולטת במיוחד בעשירון העשירי, שם הפער הגיע ל-166%.
בהתאם לגיל
הפער הממוצע בשכר בין גברים לנשים עולה ככל שעולה הגיל, עד גיל 60. הענפים שבהם השכר הממוצע למשרת שכיר היה הגבוה ביותר בתקופה הנסקרת הם אספקת חשמל, גז, קיטור ומיזוג אוויר, ומידע ותקשורת (31,922 שקל ו-30,256 שקל בהתאמה). בענפים אלו גם השכר החציוני היה הגבוה ביותר (28,612 שקל ו-23,505 שקל בהתאמה).
השכר הממוצע והחציוני למשרת שכיר הנמוך ביותר היה בענף שירותי אירוח ואוכל (6,306 שקל ו-4,471 שקל בהתאמה) – 54% פחות מהשכר הממוצע למשרת שכיר במשק (13,733) ו-52% פחות מהשכר החציוני למשרת שכיר לתקופה הנסקרת (9,296 שקל).
הענפים המאופיינים במספר משרות גבוה היו מסחר סיטוני וקמעוני (507,226), "מינהל מקומי, מינהל ציבורי וביטחון" (469,628) וכן שירותי בריאות ושירותי רווחה וסעד (428,937).
מרבית המעסיקים במשק הם מעסיקים קטנים: במחצית הראשונה של 2025 מעסיקים שהעסיקו עד 19 שכירים (כולל) היוו בממוצע 92% מכלל המעסיקים. 73% מהמעסיקים העסיקו עד חמישה עובדים שכירים (כולל).
מי בראש?
מבין 27 הערים הגדולות בישראל שבהן יותר מ-75 אלף תושבים, השכר החודשי הממוצע היה הגבוה ביותר בערים הרצליה (22,951 שקל), רעננה (22,565 שקל), מודיעין-מכבים-רעות (22,512 שקל) ות"א (22,359 שקל).
הערים הגדולות שבהן השכר הממוצע החודשי היה הנמוך ביותר הן מודיעין-עילית (8,161 שקל), רהט (9,548 שקל), בני-ברק (9,563 שקל) ונצרת (9,924 שקל). השכר החציוני הגבוה ביותר בתקופה הנסקרת היה במודיעין-מכבים-רעות (16,402 שקל) ולאחריו בהרצליה (14,525 שקל). מבין הערים הגדולות המספר הגבוה ביותר של שכירים היה בירושלים (287,984).
מ"מ מנכ"ל הביטוח הלאומי, צביקה כהן: "הנתונים של דוח השכר מצביעים על שוק עבודה פעיל וצומח, לצד העמקת הפערים החברתיים שמחייבים מדיניות כלכלית ארוכת טווח. חיזוק שכר העבודה בענפי הרווחה, הבריאות והחינוך אינו רק שאלה חברתית אלא גם חובה מוסרית של ישראל כתנאי ליציבות כלכלית ויצירת חוסן לאומי. הביטוח הלאומי רואה בדוח השכר הרשמי של ישראל, אותו אנו מציגים בפעם השנייה, כלי לראייה הוליסטית ושקופה תוך הצגת הנתונים המלאים המשמשים נדבך מרכזי עבור מקבלי ההחלטות, באתגרים השונים במשק הישראלי".
