עד כמה מרבית האמריקנים לא יודעים שום דבר על גרינלנד, אפשר להבין מסרטוני בינה מלאכותית שמציפים בשבוע האחרון את הרשתות החברתיות: נראה בהם אזור מושלג לגמרי, שבמרכזו דגלי ענק של ארה"ב וקניון גדול ובו כל המותגים האמריקניים המפורסמים, כולל כמובן רשתות הג'אנק פוד. "בקרוב האנשים של גרינלנד יהיו חופשיים", אומרת כותרת הקליפ, המתייחסת ל-57 אלף התושבים המאוד חופשיים של גרינלנד, שספק אם ירצו להחליף את שירותי החינוך והבריאות והרווחה החינמיים בנתחי עוף מהונדסים במקדונלד'ס. אבל ארה"ב, מבולבלת ומפולגת במיוחד, חוזרת למקורות האימפריאליסטיים שלה, וזה לא משנה אם המטרה היא בעלת ברית היסטורית ששייכת לנאט"ו.
מה שנראה עד לפני מספר שבועות כעוד גחמה מוזרה של דונלד טראמפ, הוא עכשיו אפשרות של ממש. "צריך לקחת את טראמפ ברצינות, אף אחד לא האמין שבאמת נפלוש לוונצואלה וננהל להם את המדינה", אמר בסוף השבוע הסנאטור הדמוקרטי הבכיר כריס מרפי, "אני לא מאמין שאני צריך להעלות וידיאו שמזהיר מפני מלחמה של ארה"ב נגד נאט"ו, נגד אירופה, אני לא מאמין שאלה החיים האמיתיים".
האוצרות של גרינלנד
כבר בקדנציה הראשונה שלו דיבר דונלד טראמפ על כך שארה"ב צריכה להשתלט על גרינלנד. ב-2019 אמר שהוא רוצה 81% לרכוש את האי, תיאר זאת כ"עסקת נדל"ן גדולה" והסביר: "תסתכלו על הגודל שלו. הוא עצום. הוא צריך להיות חלק מארה"ב". כשראש ממשלת דנמרק, מטה פרדריקסן, כינתה אז את הרעיון למכור את גרינלנד לארה"ב "אבסורדי", טראמפ נעלב וביטל ביקור מתוכנן בקופנהגן.
אחרי הבחירות ב-2020, ובמיוחד אחרי אירועי 6 בינואר, פרדריקסן חשבה שיותר לא תצטרך להתמודד עם הנושא, אבל טראמפ לא רק חזר לבית הלבן - הוא חזר חסר מעצורים מתמיד. עכשיו האיום על גרינלנד הרבה יותר אמיתי ומוחשי, ופרדריקסן נאלצה לומר ש"הבהרנו שוב ושוב את עמדת ממלכת דנמרק, וגרינלנד אמרה שוב ושוב שהיא לא רוצה להיות חלק מארה"ב". הפעם היא גם הייתה צריכה להוסיף אזהרה שעד ממש לא מזמן הייתה בלתי נתפסת: "הצעדים האלה עלולים להוביל לקריסתה של ברית נאט"ו". קריסת ברית נאט"ו היא הדבר האחרון שמדאיג את טראמפ. הוא תמיד שנא את הבריתות של ארה"ב עם אירופה, בטוח שארה"ב רק הפסידה מהן, ובניגוד למה שנהוג לחשוב - הוא לא בדלן, אלא אימפריאליסט. העולם, בעיניו, שייך לאימפריות החזקות שחופשיות לקחת מה שהן רוצות ממדינות חלשות. זה יכול להיות הנפט של ונצואלה או אוצרות האדמה הנדירים של גרינלנד.
גרינלנד, האי הגדול ביותר בעולם ששטחו 2.16 מיליון קמ"ר, היא מושבה דנית לשעבר וכיום טריטוריה אוטונומית של דנמרק, הממוקמת באזור הארקטי. היא שולבה בדנמרק ב-1953 כשגל הדה-קולוניזציה שטף את העולם לאחר מלחמת העולם השנייה. ב-1979 קיבלה שלטון עצמי מצומצם וב-2009 הפכה לאוטונומיה מלאה, אבל מדיניות החוץ והביטחון שלה עדיין נשלטת בידי דנמרק. 81% מאדמת האי מכוסה קרח ו-57,000 התושבים נוסעים בסירות, מסוקים ומטוסים בין עיירות האי. כמעט 90% מאוכלוסייתה נולדה בגרינלנד ורובה ממוצא אינואיטי. כלכלת האי סובבת בעיקר סביב דיג, אבל גם שירותים, תיירות, עסקי כרייה מתפתחים ותמיכה כלכלית מדנמרק.
התמ"ג של גרינלנד עומד על כ-3.3 מיליארד דולר בשנה, כשהתמ"ג לנפש ב-2023 היה בערך 58.5 אלף דולר - רמה דומה למדינות אירופה העשירות, אבל עם תלות גבוהה בסיוע מדנמרק. זו מעניקה לגרינלנד מענק שנתי של קרוב ל-4.5 מיליארד קרונות (כ-700 מיליון דולר), שהוא בערך 18%–20% מהתמ"ג וכ-50% מהכנסות הממשלה. שיעור המס הכולל מגיע לסביבות 30%, רמה שנחשבת מתונה יחסית למדינות נורדיות אחרות.
היצוא של גרינלנד מורכב כמעט כולו ממוצרי דיג ופירות ים. מאז 1979 יש לגרינלנד כמעט תמיד גירעון מסחרי, כלומר היבוא של סחורות ושירותים גבוה מהיצוא. שיעור האבטלה הרשמי נע סביב 5%–6%, וכ-12% מהעובדים נולדו מחוץ לגרינלנד, כך שהמשק מסתמך גם על כוח עבודה מיובא. "אף אדם אינו יכול להיות בעל אדמה בגרינלנד, מה שהופך את התפיסה של ארצנו כנדל"ן לפרובוקטיבית עוד יותר עבורנו", אמר ל-CNN יוצר הקולנוע הגרינלנדי, אינוק סיליס הויג.
שלושה גורמים הופכים את גרינלנד לאזור אסטרטגי כל כך חשוב, וכולם מודגשים על ידי משבר האקלים שטראמפ אוהב להכחיש, אבל יודע שהוא אמיתי: המיקום הגיאופוליטי של גרינלנד, משאביה הטבעיים ונתיבי הספנות סביבה. גרינלנד שוכנת בין ארה"ב לאירופה וחוצה את מה שנקרא GIUK gap - מעבר ימי בין גרינלנד, איסלנד ובריטניה המחבר את האזור הארקטי לאוקיינוס האטלנטי. המיקום חשוב במיוחד לניטור תנועת צוללות וספינות רוסיות, מה שהופך אותו חיוני מאוד לשליטה בגישה לצפון האוקיינוס האטלנטי, הן לסחר והן לביטחון.
משאבי הטבע העשירים של גרינלנד מוסיפים לחשיבותה האסטרטגית, כי סין כבר ממנפת את שליטתה בתעשיית אדמה נדירה (Rare Earth Elements). אוצר המינרלים של גרינלנד עשוי להפוך לנגיש עוד יותר ככל שמשבר האקלים ימיס עוד יותר את הקרח הארקטי. בין היתר יש בגרינלנד מרבצים גדולים של יסודות נדירים כמו ניאודימיום, פרסאודימיום, דיספרוזיום, טרביום, צריום ואחרים המשמשים לייצור מגנטים חזקים לתעשיית האלקטרוניקה וטורבינות רוח. גרינלנד עשירה גם באורניום ותוריום, הקריטיים כדלק לתחנות כוח גרעיניות. באזורים נוספים באי נמצאו גם ניוביום, טנטלום, בריליום, זירקוניום ופלואור, כולם חומרי גלם קריטיים לתעשיות אנרגיה ירוקה, אלקטרוניקה ותעופה. לכל אלה צריך להוסיף מאגרי גרפיט, נחושת, ניקל, אבץ, עופרת, ברזל, זהב ויהלומים.
טראמפ עצמו המעיט בחשיבות משאבי הטבע של גרינלנד, ואמר כי "אנחנו צריכים את גרינלנד בשביל הביטחון הלאומי, לא המינרלים". הוא גם קבע כי "אין דבר כזה Rare Earth, זה נמצא בכל מקום, הכל עניין של היצע וביקוש". אנשים שעבדו תחת טראמפ חושבים אחרת. מייק וולץ, היום שגריר ארה"ב באו"ם, אמר כבר לפני שנה כי טראמפ מתמקד "במינרלים קריטיים" וב"משאבי טבע" בגרינלנד.
הפאניקה באירופה
טראמפ התחיל לדבר שוב ברצינות על גרינלנד יום אחרי שארה"ב חטפה את נשיא ונצואלה, ניקולס מדורו. "גרינלנד מכוסה בספינות רוסיות וסיניות בכל מקום", אמר טראמפ, "אנחנו צריכים את גרינלנד מנקודת מבט של ביטחון לאומי, ודנמרק לא תוכל להבטיח לנו את זה". יום אחר כך, הבית הלבן הבהיר כי הוא "דן במגוון אפשרויות" לרכישת גרינלנד, וכי כל האופציות על השולחן, כולל צבאית. מזכיר המדינה, מרקו רוביו, אמר בשבוע שעבר לחברי קונגרס כי הממשל שוקל לרכוש את גרינלנד והאפשרות הצבאית "אינה רצינית". זה היה יכול להרגיע את חברי הקונגרס, אם רוביו לא הבטיח להם גם שארה"ב לא מתכוונת לפעול צבאית בוונצואלה.
ב-1946, כשהאי עדיין לא היה אוטונומיה, סירבה דנמרק להצעת ממשל הארי טרומן למכור אותו תמורת 100 מיליון דולר בזהב. חמש שנים אחר כך, חתמה ארה"ב על הסכם הגנה עם דנמרק, שמאפשר לה גישה צבאית גורפת בגרינלנד. כרגע יש לארה"ב בסיס אחד בפינה נידחת מאוד של האי, אבל ההסכם בן 75 השנה מאפשר לה "לבנות, להתקין, לתחזק ולהפעיל" בסיסים צבאיים ברחבי גרינלנד, "לשמור על אנשי צוות" ו"לשלוט בנחיתות, המראות, עגינות, תנועות ותפעול של ספינות, מטוסים וכלי שיט ימיים".
את ההסכם הזה חתמה ארה"ב עם דנמרק, אבל היום לגרינלנדים יש את הזכות לערוך משאל עם ופקידים דנים אמרו כי תושבי האי הם שיחליטו על עתידם. סקר שנערך בשנה שעברה מצא כי 85% מהתושבים התנגדו לרעיון של השתלטות אמריקנית. הסכם ההגנה בין ארה"ב לדנמרק עודכן בשנת 2004 כדי לכלול את ממשלת גרינלנד למחצה. "לארה"ב יש יד חופשית כל כך בגרינלנד שהיא יכולה לעשות שם פחות או יותר מה שהיא רוצה", אמר ל"הניו יורק טיימס" מיקל רונגה אולסן, חוקר במכון הדני ללימודים בינלאומיים בקופנהגן, "אבל גרינלנד לא רוצה שיקנו אותה - במיוחד לא ארה"ב. ולדנמרק אין את הסמכות למכור אותה. זה בלתי אפשרי".
העובדה שטראמפ חזר לדבר על גרינלנד מיד אחרי הפעולה בוונצואלה, הפעילה את כפתור הפאניקה באירופה. מנהיגי צרפת, גרמניה, איטליה, פולין, ספרד, בריטניה ודנמרק - שלא אמרו דבר על ההתקפה האמריקנית בקראקס - נבהלו לגלות שהם הבאים בתור ומיהרו לפרסם הודעה לפיה "גרינלנד שייכת לעמה. רק דנמרק וגרינלנד יחליטו בעניינים הנוגעים לדנמרק וגרינלנד".
סעיף 5 של ברית נאט"ו קובע כי אם אחת החברות מותקפת, אז כל המדינות האחרות צריכות לבוא לעזרתה. הפעם היחידה שבה הסעיף הזה הופעל מאז הקמת הברית ב-1949 הייתה אחרי פיגועי 11 בספטמבר. 43 חיילים דנים נהרגו במלחמת אפגניסטן לצד האמריקנים, אבל אם ארה"ב תשתלט על גרינלנד בכוח, זה יכניס את נאט"ו למשבר קיומי. לטראמפ באמת לא אכפת. "נעשה משהו בגרינלנד", אמר בסוף השבוע, "בין אם הם אוהבים את זה ובין אם לא. אפשר לעשות את זה בדרך הקלה או בדרך הקשה".
