נילי צברי-טננבאום חזרה השבוע לקיבוץ מנרה אחרי שנתיים וחצי של עקירה. את המפתח לבית החדש שלה, הזמני, היא קיבלה מארגון נוצרים אוהבי ישראל מחו"ל שמימנו את הבנייה - בזמן שמדינת ישראל גוררת רגליים.
אל הקיבוץ שעל גבול לבנון, שספג את הפגיעה הקשה ביותר במלחמה, ישובו בשבועות הקרובים 12 משפחות למגורים זמניים, בתקווה שהמדינה תיכנס במהירות רבה יותר לאירוע. "חזרתי למנרה, אבל לא לבית שלי", אומרת נילי בהתרגשות. "אבל אתם יודעים מה? הגעתי עכשיו למסקנה שכן חזרתי הביתה, כי מנרה היא הבית בסופו של דבר, לא רק הקירות שביניהם גרנו".
גדודי מתנדבים מהארץ ומחו"ל ממלאים את הקיבוץ בצחוק מתגלגל ומשב רוח צעיר, ועסוקים בהקמת גינות נוי מסביב לבתים הטרומיים הקלים, מנקים ועוזרים בבניית רהיטים והעמסת ציוד. "אני כל כך מתרגשת אבל שואלת: למה אני צריכה לגור בבית שמישהו תרם לי, ולא המדינה בנתה?" תוהה נילי.
היא מוחה דמעה סוררת, נושכת שפתיים ואומרת: "אני לא רוצה לדבר על המדינה ועל האכזבה שלי. אני לא רוצה להיות שם. גם כשהקימו את מנרה בינואר 1943 בקור הזה, לא הייתה מדינה שעזרה להם".
מעל ל-800 ימים ולילות היו נילי ובעלה עקורים מבית חייהם, שבו גרו קרוב ל-50 שנים ושאליו הגיעה כחיילת צעירה בעקבות האהבה לבן הקיבוץ. הם שכרו בית בכפר הדרוזי דאלית אל כרמל וחלמו על הרגע שישובו לקיבוץ האהוב ולבית שלמרגלותיו מוצב או"ם גדול ונטוש ומולו כפר הטרור מיס אל-ג'בל, שממנו ירו מחבלי חיזבאללה טילים במשך חודשים וזרעו הרס בלמעלה מ-60 אחוז מבתי הקיבוץ.
גם הבית שלהם חטף שוב ושוב, ושיקומו עוד לא החל בכלל. המדינה עוד לא החליטה מה היא רוצה לעשות עם ההרס הרב, והמריבות בין הנהלת הקיבוץ לרשויות המס על גובה הפיצויים לא מקדמות את השיקום.
קראווילות ליד הגבול
ביולי 2025, לאחר חודשים ארוכים של סחבת, אישרה הממשלה שתי תוכניות מקיפות לשיקום יישובי הצפון הסמוכים לגבול לבנון, בהיקף של למעלה ממיליארד שקלים. היא כוללת הקמת שכונות מגורים עם מבנים יבילים (קראווילות) ביישובים הצמודים לגבול, שישמשו גם כמתחמי קליטה לזוגות צעירים, ומבני ציבור וחינוך. זאת לצד תמריצים לחברות הייטק ולמפעלים, השקעות בתשתיות, בחינוך ובקהילה.
חצי שנה חלפה מאז, והתושבים עוד לא רואים את פירות ההחלטות שהצטיירו כדרמטיות. כך הגענו למציאות שאת 12 הבתים שנחנכו אתמול במנרה, בדיוק בשבוע שבו מציין הקיבוץ 83 שנים להקמתו, לא בנתה מדינת ישראל. מי שחתום על הצ'ק הוא ארגון FIRM (נוצרים אוהבי ישראל), שהשקיע כ-20 מיליון שקלים בשיקום 25 בתים במנרה, מלכיה ויראון.
בזמן שהממשלה שוקלת את פיזורה ולא מצליחה לקדם את חוק התקציב לשנת 2026, מתנדבים שתלו אתמול דשא ופרחים והרכיבו ארונות מטבח. מייקל מיסטרטה, מנכ"ל ארגון פירם, אומר כי הוא "גאה בפרויקט השיקום ארוך הטווח ובמחויבות של הארגון ותומכיו ברחבי העולם לקהילות בגבול הצפון, שימשיכו בחיים משמעותיים ובכבוד".
"אנשים חזרו בלית ברירה"
בצד השכונה הזמנית שבכניסה לקיבוץ חנה אתמול הטנדר של נועם ארליך, בעל מבשלת "בירליך בירה" המקומית. הוא מזג בירה למתנדבים ולתושבים, אבל גם האלכוהול לא מטשטש את המספרים. בעוד הנתונים הרשמיים מדברים על חזרה של 60% מתושבי מנרה, ארליך, שעדיין מתגורר במשגב עם לאחר שביתו חרב, טוען שהמציאות בשטח שונה דרמטית.
"אם אתה שואל אותי, באזור 45 אחוז חזרו. מנסים לייפות את המציאות", הוא אומר. "רוב מי שחזר לפה הם אנשים שיש להם בתים שאין להם כבר ערך, או שחזרו בלית ברירה". לדבריו, הבעיה היא בהגדרות הגיאוגרפיות של מקבלי ההחלטות: "מבחינת המדינה הצפון מתחיל ביקנעם וחיפה והם משקיעים איפה שקל וקרוב אליהם. הממשלה לא מבינה שפריפריה אמיתית מתחילה בראש פינה וצריך לטפל במקום הזה כפי שהיה חשוב להם לטפל הרבה יותר ביישובי העוטף".
יוחאי וולפין, מנהל הקהילה בקיבוץ מנרה, אומר כי ערב המלחמה מנה הקיבוץ 267 תושבים. היום הרשימה עומדת על 175, בהם עשרות צעירים מגרעיני התיישבות שהגיעו לקחת חלק בתקומתו. הוא לא איבד תקווה ורואה בהחלטות הממשלה צעדים משמעותיים שיכולים להצמיח את המרחב מוכה האסון, אך מסביר ש"כשהממשלה מעבירה החלטות, היא רואה את 'הצפון' כגוש אחד, לא את הצרכים של היישובים בפני עצמם. בסוף, אנחנו צריכים שיאפשרו לנו לשקם את הקיבוצים שנפגעו במלחמה כמו שעשו ביישובי העוטף".
יוחאי וולפין, מנהל הקהילה בקיבוץ מנרה: "כשהממשלה מעבירה החלטות, היא רואה את 'הצפון' כגוש אחד, לא את הצרכים של היישובים בפני עצמם. בסוף, אנחנו צריכים שיאפשרו לנו לשקם את הקיבוצים שנפגעו במלחמה כמו שעשו ביישובי העוטף"
ראש המועצה האזורית הגליל העליון, אסף לנגלבן, הסתובב בין מעל למאה המתנדבים ונציגי התורמים האלמונים מעבר לים וראה באירוע חנוכת השכונה חג של ממש. "הקיבוץ הזה הוא עם הנזקים הכבדים ביותר במלחמה וכעת, כשאנחנו חוגגים פה את ההתחדשות, אני מאמין שמפה אפשר רק לצמוח", אומר לנגלבן.
בעוד כחודש, ב-1 במארס, יציינו ביישובי הצפון שנה לסיום הפינוי הרשמי. הם לא דמיינו שגם לאחר שנה, עוד לא תשלים הממשלה את התחייבויותיה התקציביות לשיקום נזקי הענק, ברוח ובחומר. "יש עוד שישה מיליארד שקלים בהחלטות ממשלה שעוד לא חולקו", אומר ראש המועצה. "אנחנו לא יודעים איך יחולקו, והכספים ל-2026 עדיין תקועים בגלל שאין תקציב מדינה. לממשלה ולאנשי הבירוקרטיה במדינה יש את הקצב שלהם. אנחנו זקוקים למדינה שתהיה איתנו בהרבה יותר עוצמות ומצליחים לקדם דברים בזכות הפילנתרופיה. יש פער אדיר בין הכותרות על החלטות ותקציבים, למציאות בשטח".
פורסם לראשונה: 00:00, 28.01.26
