מיליון בני אדם, מתוכם כ-880 אלף ילדים, חיים בישראל מתחת לקו העוני – כך עולה מנתוני דוח העוני של הביטוח הלאומי. מדובר בכ-20% מכלל האוכלוסייה ו-28.0% מהילדים. בהשוואה בינלאומית, מצב העוני של ילדים בישראל חמור מאוד: ישראל מובילה מבין המדינות המפותחות (OECD) בהיקפי העוני בקרב ילדים, ושנייה רק לקוסטה ריקה.
אחת הנקודות הבולטות מהדוח, היא פיזור העוני. בתל אביב ובאזור המרכז שיעורי העוני נמוכים בהרבה מהממוצע הארצי (14-15%), ואילו בדרום ובצפון שיעורי העוני גבוהים הרבה יותר (21%-22%). במחוז ירושלים, שיעורי העוני מטפסים ל-36.5%. העיר הענייה ביותר היא מודיעין עילית – בה שיעור העוני מגיע לכמעט 50%. שיעורי העוני במחוזות וביישובים מושפעים כמובן מהרכב האוכלוסייה החיה בהם, שכן בקרב משפחות החרדיות והערביות שיעורי העוני גבוהים במיוחד. בעוד שבאוכלוסייה היהודית הלא חרדית, 11% מהנפשות חיות בעוני, באוכלוסייה החרדית והערבית שיעורי העוני עומדים על כ-38% – ובקרב הילדים מדובר בקרוב ל-50%.
הדוח מתייחס לשנת 2024 – השנה שלאחר המלחמה. הדוח מציין שההשלכות על האוכלוסייה ניכרו בהיבטים רבים: כלכלית, פיזית, נפשית, חברתית ועוד. יש לציין כי בהשוואה לנתוני 2023 שיעורי העוני לא עלו – ואף הצטמצמו באופן מתון. עם זאת, נתוני הדוח כוללים התייחסות ראשונית גם לנתוני 2025 ועל פי האומדן הנוכחי (שיתעדכן באופן סופי רק בשנה הבאה), חלה עלייה קלה בהיקפי העוני, וכך גם בחומרתו.
מחברי הדוח מדגישים שהנתונים אמורים לשמש קריאת השכמה למקבלי ההחלטות ולחברה כולה, ומחייבים תגובה לאומית ומוניציפלית מיידית ומתמשכת. כמו כן, עורכי הדוח הצביעו על ההוצאה החברתית – תקציבים המושקעים בחינוך, בריאות, רווחה ודיור – ככלי לצמצום האי שוויון והעוני.
אמנם, בשנה שלאחר המלחמה חלה עלייה בהוצאה החברתית בעיקר בשל שלל מענקים ותגמולים לאוכלוסיות שנפגעו ב-7 באוקטובר ולאורך המלחמה, אך שיעור ההוצאה החברתית בישראל הוא עדיין מהנמוכים במדינות המפותחות, ועל פי נתוני מרכז טאוב שפורסמו לאחרונה – אם מנכים את הגידול בקצבאות ובהוצאות מגלים כי ההוצאה החברתית לנפש לא גדלה בשנה האחרונה.
שיעורי העוני בישראל מבוססים על בדיקת ההכנסות מעבודה כמו גם מתגמולים וקצבאות, בחלוקה לנפש. זהו מדד יחסי הלוקח בחשבון את רמת החיים המאפיינת את החברה כולה. בהתאם לכך, גובה ההכנסה הקובעת היכן ישורטט קו העוני משתנה משנה לשנה. בשנת 2024 עלתה בממוצע ההכנסה לנפש – בשל העלייה שחלה בהיקפי התעסוקה, אך גם בשל התערבות ממשלתית – כמו קצבאות ותגמולים שונים. בהתאם לכך, עלה קו העוני והגיע ל-3,547 שקל לנפש (לעומת 3,342 שקל ב-2023).
כלומר – יחידים שהכנסתם נמוכה יותר, או משפחות בהן בחלוקה לנפש ההכנסה נמוכה יותר, מוגדרות כמי שחיות מתחת לקו העוני. יש לציין כי ישנן שיטות אחרות למדידת היקפי העוני: ארגון לתת עורך מדי שנה דוח אלטרנטיבי, המתייחס ליוקר המחיה ולהוצאה הנדרשת למחיה בסיסית. על פי נתונים אלה, קו העוני עובר בהכנסה של 5,589 שקל לנפש.
