ימים אחדים לפני החלטת הריבית האחרונה של בנק ישראל, ביקש נשיא התאחדות התעשיינים, ד"ר רון תומר, פגישה דחופה ולא שגרתית עם נגיד הבנק, פרופ' אמיר ירון. באותם הימים העריכו כמעט כל הכלכלנים כי הריבית תיוותר ללא שינוי, לאחר הורדה אחת בלבד.
תומר הגיע בדחיפות ללשכת הנגיד עם קבוצת תעשיינים בכירים, ובמשך כשלוש שעות פרשו בפניו את קשייהם הרבים לייצא את תוצרתם, כאשר שער הדולר ממשיך לרדת והריבית כה גבוהה. ימים ספורים לאחר מכן, הפתיעה הוועדה המוניטרית את השוק, כשהחליטה בניגוד לכל התחזיות להפחית את הריבית פעם נוספת בתוך שישה שבועות – לראשונה לאחר כשנתיים שבהן הריבית לא ירדה כלל. "אני משוכנע שלפגישה שלנו עם הנגיד הייתה השפעה משמעותית על ההחלטה", אומר תומר בראיון פרישה מתפקידו.
תומר (59), שפרש השבוע אחרי שש שנים סוערות במיוחד לתעשייה הישראלית, ממשבר הקורונה, דרך המהפכה המשפטית ועד מלחמת 7 באוקטובר, הוא תעשיין ישראלי ותיק, בעלים ומנכ"ל משותף של חברת התרופות "אוניפארם".
בראיון מיוחד הוא מדבר בפתיחות על יחסיו המורכבים עם שר האוצר בצלאל סמוטריץ', אתגרי התעשייה המקומית, החשש הגובר מחרמות על חברות ישראליות בעולם והקריאה לבנק ישראל לפעול בדחיפות לחיזוק שער הדולר. לצד זאת, הוא מזהיר מפני מגמות מדאיגות נוספות, ובהן הירידה של צעירים מהארץ והשלכותיה על עתיד הכלכלה המקומית. "זהו תהליך מסוכן, שקט, אך הרסני. אם הוא לא ייעצר, נשלם את המחיר במשך דורות", הוא אומר.
מדיניות האוצר "פוגעת בייצור הישראלי"
המלחמה האחרונה חידדה את חשיבות הייצור הישראלי – מתעשיות ביטחוניות ועד ביטחון המזון והתעשייה האזרחית. אלא שלדברי תומר, אין מדיניות כלכלית אחידה שתחזק את הייצור המקומי. הוא מדגיש את יחס הממשלה והשרים למצב ופורט את החסמים המרכזיים, בראשם מדיניות האוצר. "משרד הביטחון, בימי המנכ"ל דאז והרמטכ"ל היום זמיר והן כעת עם המנכ"ל ברעם, מבין ומחזק את הצורך בהרחבת תשתית הייצור המקומית ומקפיד על רכש מקומי", אומר תומר, "גם משרד הכלכלה והתעשייה תומך ומנסה להשיג הגנה מיבוא טורפני ולהביא תקציבים לתעשייה לבניית מפעלים והעלאת פריון. גם משרד החקלאות מחזק את הייצור החקלאי, ואפילו ראש הממשלה כבר הבין שצריך להיות כאן ספרטה. אבל לצערנו הרב, מול כולם עומד כאן שר אוצר חלש, עם תפיסת עולם אולטרה-ליברטריאנית, ובגופו הוא מסכל בעצמו את הצורך הזה. וכנראה מסיבות פוליטיות, ראש הממשלה מאפשר לשר האוצר להמשיך ולפגוע בביטחון הכלכלי של ישראל".
ראש הממשלה הציב יעד תל"ג של טריליון דולר בתוך עשור. מה לדעתך צריך לעשות כדי להכפיל את קצב הצמיחה ולהגיע לשם?
"הכפלת הצמיחה תבוא בעיקרה מהתעשייה – בעיקר מהיצוא וההייטק. יש ביעד זה אמונה של נתניהו בענפים אלו, אבל עם המדיניות הכלכלית של שר האוצר – אין ולו צל צילו של ספק שלא נגיע ליעד הזה".
אז מה צריך לעשות?
"להרחיב את מעגל העובדים באמצעות שילוב נרחב יותר של חרדים וערבים בשוק העבודה, להקל על ההוצאות השקליות של החברות, בעיקר מסים עקיפים ונטל רגולטורי, כדי להתמודד עם שער הדולר הנמוך, לשפר את הסביבה הבינלאומית ליצוא הישראלי ולפתוח שווקים נוספים על ידי הרחבת הסכמי אברהם".
ואתה זועם על האוצר שלא עושה את זה?
"בוודאי. בראש ובראשונה נדרש שינוי תפיסה מיידי במסדרונות האוצר, שעדיין, אחרי שש שנות משברים ואתגרי אספקה, ממשיכים שם לקיים מדיניות מוטת יבוא ומחיר ללא כל חשיבה אסטרטגית או ארוכת טווח על הכלכלה הישראלית ומקומה בזירה הבינלאומית. שילוב התפישה הזו עם מדיניות שר האוצר – מעמיד בסכנה אמיתית את הכלכלה הישראלית ואת החוסן הלאומי בשעת משבר".
עבדת תחת מספר ממשלות ושתי קדנציות של נתניהו. אתה יכול לתאר את הפערים?
"אני רואה פער גדול בין נתניהו של הקדנציה הקודמת, בתקופת הקורונה, לנתניהו של הממשלה הזאת. בקדנציה הקודמת הוא פעל בשיתוף עם המגזר העסקי ובהתייעצות, ואפילו הוזמנתי להשתתף בישיבות ממשלה, והפעם לא רק שאין קשב – אלא נעשות פעולות שאינן מיטיבות עם כלכלת ישראל, וזאת בלשון המעטה".
אז מה אתה בעצם מצפה מראש הממשלה?
"כ'מר ביטחון ומר כלכלה', כפי שנתניהו מגדיר את עצמו, הייתי מצפה ממנו שיפעל אחרת לחיזוק המשק ועצמאותו. הפקדת האוצר בידי שר אוצר שלא באמת מבין את הקשר הזה והבחירה שלו לא להתערב כשנדרש – היא שגיאה קשה שגורמת ישירות נזק לעתיד המדינה".
מה גרם לך להחרים את שר האוצר?
"אני לא מחרים אף אחד. אבל, אכן, מעל חצי שנה לא ממש ניהלתי קשר מול שר האוצר, חוץ מדיון אחד שהוזמנתי אליו ביוזמתו והחלטתי להגיע, זאת מתוך הבנה שיכולת הביצוע, להבדיל מהיכולת הרטורית שלו, נמוכה ושגישתו גורמת נזק עצום למשק".
תן דוגמה.
"סמוטריץ' פעל פעמיים ממש כנגד האינטרס הכלכלי של ישראל על ידי הכפלת הפטור ממע"מ בהזמנות חבילות מאתרי האינטרנט שמגיעות בעיקרן מסין, והסיכול של הטלת היטל היצף על אלומיניום מסין. בכך הוא ראוי לקבל את אות 'יקיר סין'. זאת לא ציונות. ואני לא היחיד שמבקר אותו כך. פורסמו לא מעט התבטאויות של ראשי ארגונים אחרים במשק כגון איגוד לשכות מסחר, איגוד המלאכה, עצמאים ועוד. כולם בקונצנזוס מלא על כישלון מוחלט בדרכו של שר האוצר וכך גם חלק מחבריו לממשלה. גם בנושאים אחרים. התבטאויותיו בדבר 'כיבוש עזה' לא רק שסיכנו חטופים, אלא הסבו נזק של ממש לכלכלה הישראלית. במקום לשאוף ליציבות כלכלית, הוא נוקט פופוליזם קצר טווח שהבריח משקיעים מישראל, פגע באמון של מוסדות בינלאומיים בישראל ובתדמיתה של המדינה. זה שר אוצר מזיק, לא מועיל.
"אני מקווה שראש הממשלה הבא, יהיה מי שיהיה, ישכיל להבין שתיק האוצר צריך להיות מנוהל רק על ידי אדם שמבין בכלכלה ושטובת הציבור לנגד עיניו ולא אחוז החסימה".
הריבית: "עסקים נפגעו קשות"
הריבית הגבוהה במשק מקשה מאוד על המגזר העסקי. לדברי ד"ר תומר, היה מקום להוריד אותה הרבה קודם, אם כי לנגיד יש טוווח שיקולים רחב שלא כולל רק את קשיי היצרנים. אחרי שהנגיד הוריד אותה פעמיים לאחרונה, תומר צופה ירידה נוספת עוד ברבעון הנוכחי. גם כאן הוא תולה את האשמה בממשלה. "הממשלה יכולה להקל על הבנק ולסייע להורדות ריבית מוקדמות ורבות יותר, אם רק היו מתנהלים באחריות עם יעדי הגירעון בתקציב והימנעות מפיזור כספים לא נחוצים בעת הזאת", הוא אומר. "המפעלים, כמו כל המגזר העסקי, נפגעו קשות מהריבית הגבוהה. הבעיה הקשה בריבית גבוהה – שהיא גורמת לדחיית השקעות במשק, שמאוד חשובות להעלאת הפריון בתעשייה".
החרמות על ישראל הביאו לביטול קווי יצוא ופשיטות רגל של מפעלים?
"לשמחתי, היצוא הישראלי עוד עומד על רגליו ולמרות שמפעלים רבים הפסידו לקוחות בחו"ל, הם לא פשטו רגל ובסך הכל היצוא עדיין ללא ירידה, ככל הנראה בגלל התגברות היצוא הביטחוני. עם זאת, חשוב לזכור שאי-אפשר להפוך לכלכלה מתקדמת אם נשענים רק על יצוא ביטחוני".
אז מה בעצם צריכה הממשלה לעשות בתחום הזה?
"להגביר מאוד את הדיפלומטיה הכלכלית. זה נעשה אמנם על ידי משרדי החוץ והכלכלה והתעשייה, אבל לצערנו בתקציבים נמוכים מדי ולא מספיק".
ומה עם התחזקות השקל? גם כאן הממשלה אשמה?
"היחלשות הדולר בעולם ואף יותר בישראל עלולה להיות המכה הנוספת שאותה כבר יצואנים לא ישרדו. לכן על הממשלה למצוא פתרונות פיסקליים דחופים בהורדת ההוצאות השקליות על הסקטור היצרני, כדי לאפשר להמשיך להתחרות בעולם".
החרם על ישראל: "נשלם מחיר כבד"
המהפכה המשפטית שמקדמת הממשלה מעוררת דאגה בזירה הכלכלית והעסקית. החשש הוא שפגיעה בתדמית היציבות המשפטית של ישראל עלולה למשוך קווי ייצור ופעילות עסקית לחו"ל ולפגוע ביכולת להתחרות בשווקים הגלובליים. תומר מודה כי "רפורמה משפטית חד-צדדית איננה מתקבלת בטוב בקרב גורמים עסקיים כלכליים בעולם. אין זה אומר שלא ראוי לבחון ולבצע רפורמות גם בעולמות המשפט, אולם על אלו להיעשות בזהירות ובקונצנזוס רחב. החשש של התעשייה, כמו של שאר המגזר העסקי בישראל, הוא סימון של ישראל כמדינה שפשוט מסוכן לעשות איתה עסקים".
וזה עוד לפני שהזכרנו את החרמות על שיתופי פעולה עסקיים עם ישראל.
"היקף מקרי החרם נגד חברות ישראליות הולך ומתרחב והממשלה חייבת להתעורר ולהקצות תקציבים ייעודיים להתמודדות עם התופעה. חברות ישראליות חוששות כיום להציג את הזיקה הישראלית שלהן בגלוי מחשש לפגיעה עסקית. צריך לסכל חרמות שמאורגנים או מגובים על ידי גורמים רשמיים, באמצעות כלים דיפלומטיים ומדיניים, ולא להשאיר את החברות לבד במערכה".
ומה אתה עשית במסגרת תפקידך בנושא?
"במהלך כהונתי קראתי להקמת מנגנון ממלכתי שיעניק רשת ביטחון שתעודד חברות להשתתף בתערוכות המתקיימות בחו"ל תחת דגל ישראל. במאבקים שבהם לקחה ההתאחדות חלק במטרה לעצור את החרמות, כגון תערוכת הנשק בצרפת, נפסק כי החברות הישראליות תוכלנה לקחת בה חלק, וזה בזכות עתירתה של ההתאחדות בבית המשפט בפריז, ואני גאה בכך. אנחנו צריכים לעודד חברות להניף את דגל ישראל בגאווה, ולא לחשוש מנזק עסקי בגלל חרם כזה או אחר".
אבל יש גם סחר עולמי של ישראלים בסתר, לא?
"יש מקומות שבהם כדי לשמור על פעילות עסקית חיונית, חברות ישראליות נאלצות להצניע ולעיתים אף להסתיר את הזיקה הישראלית שלהן. זה מדאיג מאוד, כי השלב הבא עלול להיות נדידה של עסקים מישראל לחו"ל. אם לא נתעורר עכשיו ונבנה מערך מסודר להתמודדות עם חרמות, המשק הישראלי ישלם מחיר כבד".
כיצד אתה רואה את שיתוף הפעולה מול הממשל האמריקאי?
"הנשיא טראמפ בהחלט תומך במדינת ישראל, ועל כך מגיעה לו תודה. עם זאת, הקשרים המיוחדים בין ישראל לארה"ב לא מתבטאים בינתיים במישורים רבים. במישור המדיני, טראמפ מינה לניהול עזה גורמים קטאריים וטורקיים, ובמישור הכלכלי-ביטחוני, יש סכנה בהמשך הסיוע האמריקאי לחימוש ישראל. ואני אומר כאן באופן הברור ביותר, שאם יופסק הסיוע, הוא יותיר את תקציב ישראל עם בור שנתקשה לכסותו מבלי שהאזרחים ייפגעו".
ומה עם המכסים הגבוהים שהוטלו על ישראל?
"הסכם המכסים לא נחתם וכרגע ישראל ממש מפגרת אל מול כל העולם. החתימה ממתינה לאישור של הנשיא טראמפ והעיכוב בכך מעלה תהייה על הקשר 'החם' בין ההנהגות".
אפקט המלחמה: "החוסן הלאומי נשחק"
המלחמה המתמשכת והאיום הביטחוני מציבים אתגר יומיומי בפני המגזר העסקי והתעשייה בארץ, שנאלצים לפעול בסביבה של חוסר ודאות ביטחונית וכלכלית.
עד כמה קשה לקיים תעשייה במדינה שבה יש מלחמה בלתי נגמרת?
"לצערי, הגענו למצב שהתעשייה פועלת היום תחת איום מתמיד: מלחמה שאינה מסתיימת, איומים מיידיים להסלמה נוספת, כמו מול איראן, חוסר ודאות ביטחונית והיעדר תוכנית ארוכת טווח שתאפשר למשק לנשום. ולצד זאת, יש כאן מטבע מקומי שהולך ומתחזק ופוגע קשות ביצוא לחו"ל ובמרכזי הפיתוח בארץ. קשה לפתח תעשייה, להשקיע, לייצא ולתכנן עתיד במדינה שבה הממשלה לא יודעת לייצר יציבות וודאות והאזרחים, ובוודאי היזמים והמשקיעים, אינם יודעים מה יוליד יום".
אבל התעשייה התגברה על המלחמה, לא?
"לשמחתי, התעשייה יכולה לכל האתגרים, והיא הוכיחה זאת שוב ושוב. התעשיינים בישראל מגלים אחריות לאומית, גם בימים הקשים ביותר. מפעלים ממשיכים לפעול תחת אזעקות, עובדים מגיעים גם כשהלב כבד והטילים באוויר, מנהלים נלחמים על כל הזמנה וכל חוזה יצוא. אבל האחריות הזו אינה חד-צדדית. המדינה והנהגתה מחויבות לספק תנאים בסיסיים לקיומה של תעשייה ואופק ברור.
"לא ייתכן שמדברים על חוסן לאומי, אך בפועל שוחקים אותו יום אחרי יום. חוסן לאומי נבנה מהיכולת של אזרח להאמין שמחר יהיה טוב יותר, לא רק לשרוד את היום".
איך פותרים את זה?
"מעל 30% מהאזרחים לא משרתים בצבא ובמילואים וכ-60% לא משלמים כלל מסים, בגלל שהכנסתם, ולעיתים השכלתם, נמוכה. זה ייפתר רק עם שוויון של נשיאה בנטל, הכנסה של עוד אוכלוסיות למעגלי העבודה ומניעת העזיבה של העשירונים הגבוהים לחו"ל".
כאן מדגיש תומר כי אחד הדברים שמטרידים אותו מאוד היא תופעת הירידה מהארץ. "זה צעירים מחד ואנשי העשירון העליון מאידך. צעירות וצעירים מוכשרים, משכילים, יזמים, מהנדסים, אנשי תעשייה וטכנולוגיה - אנשים שהמדינה השקיעה בהם משאבים עצומים - בוחרים לעזוב, והמספרים מדאיגים. הם לא עושים זאת מתוך נוחות או קלות דעת, אלא מתוך תחושת ייאוש. הם מיואשים מהמצב הביטחוני, מהיעדר יציבות, מהפילוג הפנימי הקשה ומהתחושה שאין כאן הנהגה שמסוגלת להבטיח עתיד בטוח וכלכלי לילדיהם. כאשר צעירים עוזבים, לא עוזבים רק אנשים, אלא עוזב ההון האנושי. עוזבת החדשנות. עוזבת היכולת של מדינה להיות יצרנית, תחרותית וחזקה".
הצעד הבא: "קיבלתי הצעות מפוליטיקאים"
תומר מתגורר בשדרות רוטשילד בתל-אביב. הוא חבר המועצה של ארגון הרוקחות בישראל, נשוי לרוקחת ואב לשלוש בנות.
מה הלאה? האם יש לך כוונה להיכנס לזירה הפוליטית?
"בתקופה האחרונה קיבלתי מסרים מגורמים במערכת הפוליטית, עם בקשה להצטרף למספר מפלגות ולהוביל שם את החלק הכלכלי. כרגע אין לי כל כוונה לעסוק בפוליטיקה, וזאת כדי שלא לצבוע את פעולותיי או את התאחדות התעשיינים בגוון פוליטי כזה או אחר. שר האוצר כבר ניסה בעבר לצבוע את הביקורת שהעברתי עליו באינטרס פוליטי, כאשר טען לשיתוף פעולה פוליטי ביני לבין איל וולדמן, שהוא איש יקר שמעולם לא דיברתי איתו על פוליטיקה במהלך כהונתי".
מדבריך ניתן להבין שאתה לא שולל בהמשך כניסה לזירה הפוליטית.
"אני בהחלט מתכוון לשבת עם כל מי שיבקש לבדוק את כל האפשרויות. ישראל חשובה לי, וזו לא סיסמה, זה אצלי בקרביים, בעיקר לאור כל מה שאנחנו עוברים בשנים האחרונות, וברור לי שנדרש בה שינוי. זה ייעשה על ידי כניסה של אנשים חדשים למערכת הציבורית, כחלק משינוי הכיוון. האם אתגייס לעזור מבפנים או מבחוץ? מוקדם לומר, אבל בוודאות אמשיך להיות נוכח בכל מקום שבו אוכל לתרום למען מדינה דמוקרטית, בטוחה ומשגשגת".
פורסם לראשונה: 00:00, 06.02.26
