רוב אזרחי איראן כבר לא מודאגים רק מהשאלה איך לסגור את החודש. עבורם השאלה הפכה לאיך לסגור את היום. הם עסוקים בבעיות קיומיות כמו איך לשים אוכל לילדים שלהם על שולחן ארוחת הערב. רבים מהם לא יודעים אם יהיו מים בברזים בבוקר, או האם תהיה אספקת חשמל. רק אחרי שהם עוברים את מסע הייסורים היומיומי הזה ושורדים את משמרות המהפכה, משמרות הצניעות ומשמרות השד יודע מה, הם מגיעים לסוף החודש, כדי לגלות שהפיחות במטבע המקומי והאינפלציה המשתוללת, גרמו להם לסיים גם את החודש הזה בחובות גבוהים.
המציאות הבלתי נסבלת הזו של תושביו, לא הפריעה למנהיג העליון עלי חמינאי, שחוסל בסוף השבוע מהפצצות מטוסים ישראלים, לצבור הון פרטי ומשפחתי עצום שמוערך בסכום עתק של בין מאה למאתיים מיליארד דולר. הכסף הזה מוסתר בחשבונות בנקים בוונצואלה, איחוד האמירויות, סוריה, צרפת, אנגליה ומספר מדינות באפריקה. רוב ההון הושג באמצעות ארגונים ממשלתיים ששולטים בתשתיות, רכוש ונדל"ן באיראן. כדי לסבר את האוזן לגבי גובה ההון של משפחת חמינאי: מדובר בסכום יותר מכפול מסך ייצוא הנפט של איראן ב-2025.
הון רב נצבר על ידי משפחת חמינאי גם בזכות השקעות של מאות מיליוני דולרים בזהב ויהלומים ואחוזי שליטה בחברות תקשורת ונפט, קרנות הון סיכון והקמת עשרות ארגונים שפעלו לכאורה כארגוני צדקה. הארגונים הללו אמנם עזרו לאלמנות, יתומים ופצועי מלחמה, שימשו לרווחת משפחות עניות והשקיעו בתשתיות ובמערכת החינוך והבריאות, אבל גם שם גזרו החברות שבבעלותו העקיפה של חמינאי קופון. עוד מקורות הון היו אחוזים שקיבלה המשפחה מסך מכירות הנפט של איראן, והשתלטות על אדמות ריקות והפיכתן לנכסים מניבים.
ההון הזה, שהושג כמובן על ידי העובדה שחמינאי הוא הפוסק היחידי במדינה, שבידו להחרים בתים, לבצע מדיניות כלכלית שמיטיבה עם חברות שבבעלותו, ולווסת עסקאות שיעזרו לחברות שלו להתעשר עוד יותר. חמינאי, שתמיד התגאה באורח חייו הצנוע, שלט באיראן פוליטית, צבאית וגם כלכלית.
שחיתות ועריצות
רוב ההון של חמינאי הושג על ידי ארגון ה"סטאד" (Setad), אימפריה כלכלית שפעלה תחת חסותו של המנהיג העליון. הארגון שהחל כגוף לניהול נכסים נטושים הפך למכונה משומנת להחרמת נדל"ן. למעשה ההון הזה הושג בדרכים אפלות: חוץ מהפיכת אדמות ציבוריות לפרטיות והשתלטות על נכסים של מיעוטים וגולים איראניים שהיו לכאורה נטושים, הייתה גם דרך נוספת. כנופיות עבריינים שהיוו את הפרונט של האימפריה של חמינאי, היו דופקים על דלתות מבית לבית, ומבקשים הוכחה מיידית שהדיירים הם הבעלים החוקיים. מי שלא הצליח לעשות זאת, פונה מהדירה בכוח והדירה הפכה לרכוש החברה.
מכירות של מכוניות באיראן? קופון למשפחת חמינאי. ערוצי טלוויזיה ורדיו שצריכים לקנות ציוד כדי לשדר? הם יכולים לעשות זאת רק דרך חברות שבבעלות חלקית או מלאה של משפחת המנהיג העליון. עוד קופון. וכך בכל תחום: בריאות, חינוך, תשתיות, אנרגיה. כשמנהיג משמרות המהפכה סיים את תפקידו ו"נבחר" להיות ראש עיריית טהרן, הוא השיב למשפחת חמינאי עם מתנות בדמות נכסי הנדל"ן היוקרתיים ביותר בעיר הבירה.
חמינאי נהג להתפאר באורח חייו הצנוע. הוא נהג לתאר איך הוא מבלה את רוב זמנו עם משפחות של קורבנות ושהידים, והתפאר בעובדה שהוא גדל בבית של 60 מ"ר, ישן במרתף אפל ולאחר שהתחתן, אשתו הייתה צריכה להזכיר לו כל בוקר כשיצא מהבית, שהוא חייב להביא אוכל הביתה. זו פסאדה מופלאה שעזרה למנהיג לשווק את עצמו כאחד מהעם, אחד שמבין את קשייהם לעומקם. יכול להיות שזה נכון, אבל זה רק מדגיש את עומק השחיתות והעריצות של חמינאי. הוא צבר את הונו לאחר המהפכה ולאחר דיכוי, גם כלכלי, של אזרחיו. כעת, למשפחת חמינאי יש את כל סמלי הסטטוס ששייכים לאלפיון הכי עליון: מטוסים פרטיים, מסוקים, דירות יוקרה, יאכטות, וצי של עשרות מכוניות, כל אחת מפוארת יותר ממשנתה.
ריזורטים בספרד
משפחת חמינאי השתמשה בהון העצום שלה, והשליטה שהוא הביא לה על כוחות הביטחון, כדי לדכא כל סוג התקוממות פנימית נגד המשטר, אבל היא גם פיזרה את השקעותיה מחוץ לאיראן. השקעות שקטות, בצינורות האחוריים, השקעות שהניבו רווחים עצומים למשפחה, ועזרו לה להלבין יותר ויותר מההון שצברה. זה קרה בעיקר בעשור האחרון, וזו מגמה שהתגברה בעיקר לאחר המהומות הגדולות של 2022. חוץ מסכומי כסף עצומים שהופקדו בבנקים ברחבי העולם, משפחת חמינאי קנתה דירות יוקרתיות ובתי מלון בשכונות הכי יקרות של הערים הכי נוצצות כמו לונדון, וינה או דובאי או שקנתה ריזורטים ומשטחי גולף באיזורים פופולריים לחופשות כמו מיורקה.
חמינאי הצליח, גם בעזרת אורח החיים הספרטני, להימנע משאלות לגבי הונו והדרכים שבהן הושג, אבל מהרגע שהאחריות על ניהול הכספים עברה לבניו התחילו לצוף שמועות על הלבנות כספים, שחיתויות, הלוואות בריבית לא חוקיות, ובעיקר שעסקי המשפחה עזרו לממן רשתות גדולות של הברחת נשים והפיכתן לשפחות מין.
חמינאי העביר את האחריות על הכסף העצום לבניו, ואלו החליטו להשקיע בתוכנית ביטוח עבור היום שבו השלטון באיראן ישתנה. כיוון שצריך די הרבה מזוודות כדי להעביר מאה מיליון דולר, בניו של חמינאי מצאו איראנים תומכי משטר שחיו בחו"ל, אלו פתחו חברות קש, וההשקעות התחילו לזרום. הבנקים בליכטנשטיין ושווייץ לא שאלו יותר מדי שאלות לגבי מקורות ההון. בשנתיים האחרונות, המשפחה, באמצעות אנשי הקש שלה, ניסתה גם לקנות רשתות מערביות בעלות מותג עולמי, ללא הצלחה.
חמינאי הצליח, גם בעזרת אורח החיים הספרטני, להימנע משאלות לגבי הונו והדרכים שבהן הושג, אבל מהרגע שהאחריות על ניהול הכספים עברה לבניו התחילו לצוף שמועות על הלבנות כספים, שחיתויות, הלוואות בריבית לא חוקיות, ובעיקר שעסקי המשפחה עזרו לממן רשתות גדולות של הברחת נשים והפיכתן לשפחות מין. אף אחת מהשמועות הללו לא אומתה, אבל אחת השאלות לגבי ההון העצום שהשאיר אחריו חמינאי היא — חוץ מהדרך שבה יחולק הכסף בין בני משפחתו לאחר מותו — איך הוא הצליח לצבור כזה הון, ואיך ההון משתלב עם צורת החיים אליה הטיף והעוני המרוד שהוא התיר לאזרחיו ומאמיניו לחיות בו. עוד שאלה שנותרה פתוחה: מה יעלה בגורל ההון העצום הזה במידה והשלטון ייפול.
בין התדמית למציאות
חמינאי נולד ב-1939, השני מבין שמונה ילדים. אביו היה איש דת בכיר והוא התחיל ללמוד דת כבר כשהיה בן ארבע. ככל שגדל התקרב לכוהני דת שיעיים, כולל חומייני, ועשה חיבורים בין לימודי הדת שלו לפוליטיקה. הוא ישב חודשים ארוכים בכלא ובבידוד וסבל מעינויים קשים בגלל מעורבתו בניסיון להפיל את השאה. ב-1989, לאחר מותו של חומייני, הוא התמנה לתפקיד המנהיג העליון ושמר עליו באדיקות ובאכזריות שלושה עשורים וחצי. ההישרדות שלו מול כוחות רפורמיסטים וההפגנות ברחובות, חשפו כרזימה ויכולות הישרדות. היכולות הללו גם סייעו לחמינאי לבנות את האימפריה הכלכלית העצומה שלו.
עוד הוכחה לכוח העצום שצבר והשפעתו המוחלטת במדינה, היא העובדה שבאותה שנה, 2013, שבה התפרסם תחקיר ארוך בסוכנות הידיעות רויטרס על עושרו המופלג, היו קיימות הערכות באיראן לפיהן יותר מ-50 אחוז מהאוכלוסייה סובלים מתת תזונה, כולל אחוזים גדולים יותר של ילדים ותינוקות שסובלים מרעב. זה לא הפריע לחמינאי להמשיך לבנות את עושרו. חמינאי גם עצם את עיניו מול השחיתות והתעשרות של בכירים אחרים בצבא ובפוליטיקה.
כשסאדק מאחסולי, מפקד בכיר במשמרות המהפכה ולאחר מכן שר בממשלתו של אחמידנג'ד, נשאל בפרלמנט על מקורות עושרו ואורח חייו, הוא השיב כי "המנהיג העליון חמינאי תמיד מדבר נגד הרהב של ארמונות מגורים, אבל הוא מעולם לא דיבר נגד החיים בתוך הארמון עצמו". תשובה שמתארת די בדיוק את יחסו של חמינאי לעושר: הוא רצה שכולם ידעו שהוא חי בבקתה דחוקה, אבל לא חשף שבתוך הבקתה הזו אוכלים עם כפיות של זהב. מאחסולי היה ידוע בקרב קצינים ובכירים בפוליטיקה האירנית בשם הכינוי שלו: "הקצין המיליארדר".
כמה שנים לתחילת כהונתו של חמינאי כמנהיג העליון, כתב עליו עיתונאי אירופאי כתבת פרופיל שתיארה את אורח חייו הצנוע, את מסירותו לאיראן ולדת ואת העובדה שהוא נהג להתפלל, לנאום ולהישבע כשידו מונחת על רובה. הכתבה גם הצליחה לדלות פרטים מתוך בחירות החיים של חמינאי מחוץ לפוליטיקה, צבא וכסף. כשנשאל מה הספר האהוב עליו, חמינאי ענה, בלי להסס כי מדובר ב"עלובי החיים" של ויקטור הוגו.
