במהלך מבצע עם כלביא טיל פגע כ-200 מטר מבית הקפה "צ'אצ'וס" ברחוב גאולה בתל-אביב, שעה לאחר מכן המקום חזר לפעול כרגיל. "הכל באזור היה סגור, ופתאום הגיעו המון אנשים כי לא הייתה תחרות. זה לא מנסיבות טובות, אבל אנשים חיפשו מקום לשבת בו רגע", תיאר יובל רעי קורן, בן 32, הבעלים של בית הקפה.
כעת מרבית העסקים באזור כבר חזרו לפתוח, אך כוח האדם מצומצם. "כן ירדו המכירות, כי הרבה אנשים יצאו מהעיר, אבל מי שנשאר מגיע. זה נותן תחושה טובה לתת קצת שפיות ושגרה בתקופה שאין בה שגרה".
בעקבות לחץ ציבורי, בין היתר של העצמאיים, פיקוד העורף עדכן את ההנחיות מדיניות ההתגוננות. מהיום בשעה 12:00 ניתן יהיה לקיים התקהלות של עד 50 איש, ובתנאי שניתן להגיע למרחב מוגן תקני בזמן ההתגוננות. לגבי מקומות עבודה - ניתן יהיה לקיים פעילות במקום שאפשר להגיע ממנו למרחב מוגן תקני בזמן ההתגוננות.
בשוק הכרמל התמונה מורכבת יותר. בר בטלהיים, בן 30 מרמת-גן, מפעיל את דוכן האוכל "ד"ר פוטטו", שבו נמכרים צ'יפס, קורן דוג וצ'ורוס. לדבריו, התנועה בשוק כמעט נעצרה. "אין עבודה. יש ממש מעט לקוחות, אחוז ממה שיש בדרך כלל", אמר בתסכול. "יש עובדים, אבל לא שאלתי אותם אם הם רוצים לעבוד כי אין צורך כרגע. פשוט אין מספיק עבודה", פסק.
בדוכן הירקות "כרמל 11" התנועה דלילה. כשנשמעת אזעקה, אייזיק, עובד במקום, פשוט עוזב הכל ורץ למקלט הקרוב. "אני מפחד לעבוד, אבל גם בבית משעמם. אז עובדים", תיאר בפשטות. "וגם אנשים עדיין צריכים ירקות", הוסיף אייזיק בחיוך.
גם במסעדת "הפלח", שמגישה אוכל טריפוליטאי ביתי, מנסים לשמור על פעילות. הבעלים, שחר פלח, בן 38 מתל-אביב, פתח את המסעדה לפני כשנתיים, דווקא חודשים ספורים לאחר פרוץ המלחמה. "ההורים שלי הם הלב של המקום", סיפר פלח. "הם אחראים על כל הבישולים. זה האוכל שגדלתי עליו בבית".
4 צפייה בגלריה
"אני חייב לנסות לסייע למי שבכל זאת זקוק לתפילין וטלית או ספר קדושה בימים אלו". חיים ישראל, הבעלים של החנות "תפארת ישראל"
(ירון שרון)
בתחילת השבוע המסעדה הייתה כמעט ריקה, אך דווקא ערב פורים הביא רגע קטן של קהילה. "עשינו כאן הפנינג קטן עם השכנים והילדים והדלקנו מנגל. ניסינו לעשות פורים למרות הכל", תיאר. הבחירה להמשיך לפתוח היא גם עמדה. "אי-אפשר לתת לפחד לנהל אותנו. אנחנו כבר מורגלים למציאות הזו. חודשיים היינו בלחץ מתי זה יקרה, וברגע שזה קרה, גם אם לא יודו בזה, להרבה אנשים הייתה סוג של אנחת רווחה", סיכם.
מפחד מהנסיעה לעבודה
אתמול בשעות הצהריים ברחוב ז'בוטינסקי, הרחוב הראשי בטירת-כרמל, אין כמעט תנועת מכוניות לעסקים ולמסעדות שממוקמים ברחוב. בשבת האחרונה, עם תחילתה של המלחמה, נחת טיל באחד הבניינים רבי-הקומות שבעיר ומאז הבינו גם תושביה שהם לא חסינים וחובה להקפיד על הוראות המשטרה ופיקוד העורף בזמן המלחמה.
מבין העסקים הפתוחים הבעלים של "קובה גוטה", שלום עקיבא, מחייך לעברם של הסועדים הבודדים. "ביום רגיל בשעה הזו אנשים עומדים בתור, שליחים נעים ללא הפסקות בין הזמנות פרטיות למשרדים באזור", תיאר עקיבא בכאב. "ההכנסות ירדו לרבע ממה שאנחנו עושים בימים רגילים. לי ברור שאני חייב להיות פתוח כדי לשרת את מי שהחליט להזמין, וזה הרוב".
4 צפייה בגלריה
"ביום רגיל בשעה הזו אנשים עומדים בתור, עכשיו בקושי יש פה אנשים". שלום עקיבא, הבעלים של מסעדת "קובה גוטה"
(ירון שרון)
כשעקיבא מדבר על סיוע מהמדינה הוא מתחיל לצחוק. ״לא בונה על שום סיוע מהמדינה, אני כלכלית לא יכול לחכות להטבות מהמדינה שגם ככה ייקח זמן רב עד שאקבל פיצוי או בכלל, ראיתי מה קרה בעבר", חרץ.
לא רחוק משם, ניצב משרדו של עורך הדין דרור כהן. "אין כמעט עבודה כי אין דיונים בבתי המשפט, רק דיונים דחופים", אמר כהן. "העובדים שלי בבית, אבל משכורות אני חייב לשלם, ארנונות, הוצאות, הלוואות ומה לא, ואין שום הכנסות אחרות, ובכלל מי יודע עד מתי זה יימשך". לצערו, כהן גם לא יכול להסתמך על הכנסות מלקוחותיו. "לקוחות שהיו אמורים לשלם לי מבקשים גם הם דחייה, כי אין להם מהיכן לשלם", תיאר. "בכלל, הכל נדחה - המדינה תהיה חייבת לסייע לנו בהקלות שונות".
חיים ישראל בן ה-57 הוא הבעלים של "תפארת ישראל", חנות תשמישי קדושה ויודאיקה, חושש להגיע לחנות שלו בטירת-כרמל בגלל המרחק שהוא צריך לעבור כל יום מגבעת אבני שליד טבריה, שם הוא מתגורר. "זו נסיעה של כמעט שעה", תיאר. "אבל אני חייב להגיע ולנסות לסייע למי שבכל זאת זקוק לתפילין וטלית או ספר קדושה בימים אלו. אין כמעט אנשים שמגיעים אלי לחנות בימים הללו של המלחמה. העבודה ירדה בכמעט 70 אחוז של ירידה בהכנסות. הנזקים הכלכליים של השבוע הזה קשים מאוד".
הסמטאות כולן שלו
בירושלים המצב אחר לגמרי. באופן יחסית מפתיע, השגרה היומיומית בירושלים נמשכת גם תחת מתקפת הטילים מאיראן. במרכז העיר, מספר לא מבוטל של בתי קפה נותרים פתוחים לאורך היום – ובאופן טבעי הופכים לסוג של קבוצת תמיכה נפשית, חברתית וקהילתית עבור התושבים.
אחד המקומות האלו הוא "קפה ליבא" שברחוב שץ במרכז העיר. בין הקפה למאפה, המקום הפך לאי של שפיות בתוך המתח הביטחוני. "הבנו שאנשים קצת רוצים לצאת מהבתים, לשבת, לקחת איזה כוס קפה איתם לדרך, לקחת איזה כריך קטן לדרך איתם", אמר אייל צור, הבעלים של בית הקפה. "אנחנו באמת מוודאים גם שכולם יוצאים והולכים למקלט הסמוך, נועלים את המקום ברגע שיש התרעה להזעקה. זה המצב כרגע, אין הרבה מה לעשות איתו".
מבחינת צור "קפה ליבא" זה סוג של קהילה. "אנשים מחוברים למקום", קבע, "אנשים אוהבים לשבת פה, באים לעבוד כאן על המחשב שלהם, יוצרים פה באמת חברויות. אתה מרגיש שהמקום עושה פה משהו לאנשים".
רוב העובדים בבית הקפה הם סטודנטים, ורובם חזרו לגור עם ההורים, אבל גם לכך צור מצא פתרון. "צימצמנו את שעות הפתיחה שלנו, אנחנו פתוחים מבערך 8:30 בבוקר עד 15:00". והעצה הכי טובה שהוא יכול לתת ללקוחות? "בימים כאלה כשעובדים על הלפטופ, עדיף לוותר על האוזניות, מניסיון", סיכם בחיוך.
פורסם לראשונה: 00:00, 05.03.26
