גם הפעם, כמו במשברים קודמים, הנזק המיידי של המלחמה נופל על החולייה הפגיעה ביותר במשק: העסקים הקטנים והבינוניים. עבור רבים מהם לא מדובר במשבר נקודתי, אלא בעוד פרק בשרשרת ארוכה של טלטלות כלכליות בשנים האחרונות: ממשבר הקורונה, דרך תקופות של חוסר יציבות ביטחונית וכלכלית, ועד המלחמה הנוכחית והשלכותיה.
בכל סבב כזה הם נאלצים לספוג עוד פגיעה בתזרים, ויכולת ההתאוששות שלהם הולכת ונשחקת. בכל מבצע ומלחמה עוד ועוד עסקים קטנים פשוט נעלמים מהמפה. חלק מבעליהם כבר הרימו ידיים ועוזבים את עולם העצמאות בניסיון למצוא מקור פרנסה יציב יותר, אחרי שספגו מהלומה אחר מהלומה. גם כשהשגרה חוזרת, ההפסדים שנצברו אינם מתאזנים והכנסות העסק לא מפצות על הימים שבהם היה סגור.
"העסקים הקטנים והבינוניים מעסיקים יותר ממחצית מכוח העבודה במגזר העסקי ומייצרים חלק משמעותי מהפעילות הכלכלית בישראל. דווקא בשל המבנה זה, כל משבר ביטחוני או כלכלי פוגע בהם ראשון ובעוצמה רבה יותר. בניגוד לתאגידים הגדולים, לעסקים הקטנים אין עתודות מזומנים, גישה נוחה לאשראי או יכולת לפזר סיכונים בין כמה שווקים", מסבירה ורד קמינסקי, נציגת "העצמאים החדשים".
לדבריה, בעלי עסקים רבים חווים הפעם תחושת דז'ה-וו. "הנחיות פיקוד העורף, עצירת מערכת החינוך והחשש של הציבור לצאת למרכזי קניות ולבילויים, הביאו לירידה חדה במספר הלקוחות ובתזרים המזומנים. הנפגעים הראשונים הם מסעדות ובתי קפה, חנויות קמעונאיות, עסקים בתחום התיירות והפנאי ונותני שירותים קטנים כמו די.ג'יי, צלמי אירועים וקומסטיקאיות".
כבר עכשיו ביום העשירי ללחימה, בעלי עסקים רבים מדווחים על ירידה של עשרות אחוזים במחזור המכירות. "עבור חלקם, מדובר בהשבתה כמעט מוחלטת של הפעילות. ויש גם עסקים שהעובדים בהם שוב גויסו למילואים. כאשר עסק קטן מאבד עובד מרכזי – ולעיתים את הבעלים עצמו – המשמעות היא שיתוק כמעט מוחלט של הפעילות", היא מדגישה. "בעסק קטן כל עובד הוא לעיתים חולייה קריטית בשרשרת התפעול. במקביל ההוצאות נמשכות – גם כשהעסק סגור ונוצר שוב פער בין הכנסות להוצאות. בעלי העסקים עדיין מחויבים לשלם שכר דירה או משכנתה על הנכס, ארנונה, תשלומים לספקים, הלוואות ואשראי בנקאי וכמובן שכר לעובדים. הפער הזה יוצר לחץ תזרימי כבד. עבור עסקים קטנים רבים, גם שבועות ספורים של ירידה חדה בהכנסות עלולים להביא לסף קריסה. מתווה פיצויים, לכשיינתן אם בכלל, מהווה פתרון חלקי בלבד".
רועי כהן, נשיא ארגון להב, קורא לשר האוצר לפעול. "הקניונים פתוחים, אבל מוסדות החינוך סגורים. בטלוויזיה זה אולי נראה כמו חזרה לשגרה, אבל למעלה ממיליון עצמאים ובעלי עסקים בערפל מוחלט. במדינה מתוקנת, מתווה הפיצויים צריך להיות מוכן במגירה. 'נוהל לחיצת כפתור'. בנוסף, די לאפליה: כשמדובר בעובדי המדינה, אף שקל לא יורד מהשכר. כשזה מגיע לעצמאים? תספגו את הימים האלה. אנחנו לא כספומט ולא השכפ"ץ הכלכלי של אף אחד. העצמאים משלמים מיסים, משרתים במילואים ומחזיקים את הכלכלה — מגיע לנו גב מהמדינה בזמן משבר. לא נרפה עד שיהיה כאן מתווה פיצויים הוגן, אוטומטי ומהיר, לא טריקים ושטיקים".
האירועים בוטלו ברגע
מתחם טרויה מכיל שני אולמות ומדי ערב מתקיימים שם שני אירועים. מאז תחילת מבצע שאגת הארי, בוטלו 20 אירועים ולדברי בן חמו "לפנינו עוד 20 ביטולים לפחות עד סוף החודש".
מה אומדן הנזק?
"יש כמה סוגים של נזקים. נזק תפעולי ישיר כגון ירקות, פירות ובשר טריים שנקנו ולא ניתן להשתמש בהם או להקפיא לשימוש עתידי. יש נזק כלכלי עתידי כי כל יום שהמתחם סגור אני גם לא סוגר אירועים קדימה אז הנזק מצטבר".
יש בחוזה סעיף מול בעלי השמחה שמגן עליהם במקרים כאלה?
"הנושא הזה פרוץ לחלוטין. אין סעיף בחוזה המחייב את האולמות לתת החזרים לבעלי האירועים בעבור המקדמות, ורוב אולמות האירועים אכן לא נותנים. אני תמיד מחזיר את המקדמות, ולא מעניין אותי מה החוק היבש אומר. אני מעדיף לשמור על התדמית של האולם ולגלות התחשבות בלקוחות שלי".
על אף שהמתחם סגור, בן חמו ממשיך לשלם משכורות לעובדים, שכירות, ארנונה, חשמל וכו'. גם ההנחיות שמאפשרת התקהלות עד 50 איש, לא מקלות עליו. "אף אחד לא רוצה לצמצם את מספר האורחים עד כדי כך וזה גם לא רלוונטי אלינו. רק צוות מטבח, מנהלי אירועים, מלצרים וכו' מגיע ל-80 אנשים. גם אם יגדילו ל-300 ו-500 איש זה לא רלוונטי לאף אולם בישראל, כי אין אולם שיכול לדאוג למרחב מוגן ל-300 אנשים".
בן חמו מדגיש כי "ענף האירועים נמצא במצוקה אמיתית. המדינה הייתה צריכה להיערך מראש למצבים כאלה ולהכין תוכנית מגירה לענף שמעסיק אלפי עובדים ותלוי לחלוטין בהחלטות ביטחוניות. היו צריכים לתת לנו מקדמות ולאחר מכן להתקזז איתנו. אם לא יהיה פתרון מיידי, אני בטוח שבקרוב נראה בעלי אולמות שיפתחו בלי אישור, לא כי הם רוצים להפר את ההנחיות אלא רק כי הם חייבים לשרוד".
"שוב הפכנו לשקופים"
ביטול האירועים משליך ישירות על הספקים בתחום, ובהם צלמי האירועים. "אנחנו לא רואים סוף לדבר ובינתיים אין הכנסה משום מקור", אומר הצלם דניאל הרלב. "אני מוציא כספים על ניהול הבית, משלם הלוואות, שכירות, מסים. למרות שיש הקלה בהנחיות להתכנסות של עד 50 איש, האולמות סגורים. הייתי מצפה מהמדינה וממשרד האוצר, שהם כבר למודי ניסיון מאז ה-7 באוקטובר ומבצע עם כלביא, שהפעם יפצו במיידי, ללא שאלות. שיהיה מתווה אוטומטי שיזרים לנו פיצויים. יש לנו הוצאות מחיה. אני בבית עם הילדים בימים האלה, צריך להאכיל אותם, צריך לשלם הוצאות שוטפות, וכשאין הכנסה הגירעון גדל.
"אם הממשלה לא תעזור לעסקים קטנים, ששוב הופכים לשקופים, הקריסה תהיה מהירה מתמיד. כעצמאי שמשלם מיסים למדינה על פי חוק, אני רוצה להאמין שמדינת ישראל אמורה לראות את הדברים בעין אחת איתנו. כמו שאני משלם את חובותיי למדינה, מן ההגינות שהיא גם תעמוד בהתחייבויותיה כלפי מגזר העצמאיים. זה לא אמור להיות חד צדדי".
"לא בטוח שנצליח לשרוד"
יוני שני, בעל בית קפה בחיפה, עדיין לא קיבל לדבריו את הפיצויים מהמבצע הקודם מול איראן. "נזקי המלחמות אצלי מגיעים למאות אלפי שקלים. במבצע הנוכחי הנזק הכלכלי מגיע כבר ל25,000- שקלים, ואנחנו לא רואים את הסוף", הוא אומר. "מאז שחיזבאללה הצטרפו למערכה, שוב הצפון משותק. משמעות של סגירה אצלי היא קטסטרופלית, בעיקר מהבחינה של קבלת מענה מהמדינה. אנחנו בעלי העסקים הקטנים כבר לא יודעים למי לפנות. לצערי הרבה בענף פשוט פורשים ומחפשים ישועה בתחומים אחרים".
שני מודה כי הפחד משתק אותו. "רובנו עובדים צעירים עם ילדים קטנים, עסק סגור ואובדן הכנסה במצב כזה זה סטרס מטורף. אנחנו באי ודאות, לא יודעים אם הפעם נצליח לשרוד".
ההקלות של פיקוד העורף מסייעות לך?
"זה עדין פירור בים כי בפועל אנשים חוששים להתרחק מהבית, אפילו שהם צמאים לאוויר. ההתראה אצלנו היא 30 שניות, אז אני מבין את האנשים שנשארים סמוך לבית, שלא נדבר על הפן הכלכלי, שאנשים עכשיו מעדיפים להוציא פחות".
איך ממשיכים?
"יהיה מה שיהיה. נכנסתי כבר לסוג של אדישות. מה אני יכול עוד לעשות?"
שני מתאר תחושת אכזבה קשה. "הגיע הזמן שהמדינה תתעורר ותבין שבמצבי מלחמה בעלי עסקים רק רוצים לדעת שדואגים להם, שרואים אותם. לצערי זה לא המצב. ניסיון העבר מלמד שכנראה גם הפעם לא יהיה פיצוי הולם, ולכן התסכול גדול. אנחנו חיים במדינה מוקפת אויבים, ובמדינה כזו חייבים לעגן בחוק מנגנון פיצוי הוגן".
"תנו לנו לנשום"
"מאז השבעה באוקטובר אנחנו נמצאים באירוע מתגלגל", אומר חיים פרנקל, בעלים של מכוני הכושר "ספייס". יש לו בטן מלאה על המדינה שידעה מבעוד מועד על המתקפה ולא נערכה להשלכות הכלכליות. "המציאות שאנחנו נמצאים בה הייתה ידועה מראש. אם המדינה ידעה להיערך למערכה צבאית ומבצעית בצורה מיטבית, היה מצופה שתיערך באותה מידה גם לנזקים הכלכליים של העסקים ותכין מתווה מסודר כדי שהם יוכלו לשרוד".
מה הנזק המצטבר שלך, עשרה ימים מאז פתיחת המתקפה?
"עדיין מוקדם לאמוד את היקף הנזק באופן מדויק, אבל יש כמובן נזק ישיר – הוצאות קבועות כמו ארנונה, שכר דירה והתחייבויות נוספות. יש גם פגיעה משמעותית בשגרת החיים של העובדים והלקוחות. חלק מהלקוחות התפזרו לערים אחרות או עדיין חוששים לחזור לשגרה. גם עובדים רבים חווים מצוקה וחוסר ודאות. כל זה משפיע במישרין על היקף הנזק שנאלץ ללמוד אותו בהמשך".
מהי בעצם המשמעות של סגירת של עסק כמו מכוני כושר?
"עצירת הפעילות קוטעת רצף שנבנה לאורך זמן ומשפיעה על תחושת היציבות של כולם. בנוסף, נוצרת מצוקה תפעולית לא פשוטה. יש קושי להחזיר עובדים לפעילות מלאה ולהתניע מחדש את כוח האדם. חשוב לציין שהמתקפה נגד איראן אירעה ביום האחרון של החודש ב-28/2, ולכן ההשלכות הכלכליות המלאות יורגשו למעשה רק בחודש אפריל, זאת בהתאם למתווה הפיצויים והסיוע של המדינה. בינתיים, בשלב הזה הכול משולם כרגיל. אבל אי אפשר להתעלם מכך שכל ההוצאות השוטפות ממשיכות לרדת כסדרן והרשויות מתכוונות לגבות ארנונה ללא שום הקלה או התחשבות במצב שבו נמצאים העסקים. הכול ממשיך להתנהל כאילו מדובר בתקופה רגילה".
ההקלות של פיקוד העורף סייעו לך?
"יש את המכורים לספורט שמגיעים בכל מצב ויש את אלה שחוששים לצאת מהבית או שלא יכולים בגלל הילדים, על אף שיש מרחבים מוגנים על פי התקנות בחוק בכל הסניפים. אז אין כאן שגרה מלאה, ומה שיש זה הפסדים".
גם פרנקל מציין כי טרם קיבל פיצויים על מבצע "עם כלביא", למרות שהגיש את כל הבקשות הנדרשות. "צריך להסדיר בחוק את כל המחלוקות בין בעלי עסקים לבעלי נכסים ולעובדים בתקופות חירום. הסדר כזה יכול לתת לנו שקט ולהפחית מאבקים מיותרים. גם בנוגע להוצאות שמגיעות מהמדינה, כמו ארנונה והיטלים שונים, היה מקום להפגין גמישות ולהקל בתקופה כזו.
"מעבר לכך, אחרי חמש שנים של גזרות, משברים והגבלות, אנחנו מצפים מהמדינה לגבש תוכנית לאומית אמיתית שתקל על המגזר העסקי. הפחתת רגולציה, צמצום בירוקרטיה, הקלה ברישוי ובהיטלים, כל אלה יכולים לאפשר לעסקים לנשום, להתייצב ולצמוח מחדש. משנה לשנה הנטל רק הולך ומכביד, ובסופו של דבר ברור: כדי שיהיה ביטחון חזק צריך גם כלכלה חזקה ויציבה".
פורסם לראשונה: 00:00, 10.03.26
