אל תעצרו את הנשימה: המסמך שאושר בישיבת ממשלה בהולה השבוע אינו תקציב המדינה ל-2026, למרות מראית עין של דיוק, המשתקף, למשל, בתחזית לגרעון של 5.1% מהתוצר המקומי החזוי השנה. הכל בו רק חזוי; מסגרות ההוצאה וההכנסה שאושרו בהצבעה מאולצת כולן על תנאי. על תנאי שהמלחמות באיראן ובלבנון תסתיימנה בהקדם. על תנאי שלא תתחדש לחימה עצימה ברצועת עזה. על תנאי שיימשך זרם ההשקעות הזרות בהייטק ישראלי בכלל ובטכנולוגיה צבאית בפרט. על תנאי שהכעס הגובר בציבור האמריקאי נגד מלחמת איראן לא יגרום לנשיא טראמפ להפנות את הגב לישראל ולסגור את הברזים. על תנאי שהטילים מאיראן ייורטו באותה הצלחה כמו עד כה (טפו, טפו) ולא יפגעו בשכונות, צמתים, מגדלי משרדים, בתי חולים, בתי זיקוק ומפעלים כפי שפגעו והרסו ב"עם כלביא" ביוני אשתקד. ועל תנאי שחיזבאללה ירוסן ויפורק ממרבית נשקו.
שורה ארוכה של התניות נוספות, ביניהן היעדר התפרצות אינפלציונית למרות הקפיצה במחירי האנרגיה, גיוס מילואים מוגבל למרות ההשתמטות החרדית המתפשטת ובורסות רגועות יחסית למרות הסערה הגיאו-פוליטית, מעמידות את כל מבנה התקציב המוצע תחת ענני ספק כבדים. ויש שיאמרו, לא תקציב הוא אלא ארמון מחול, משחק מראות מתעתע.
אל תעצרו לכן את הנשימה. עלויות "שאגת הארי", כינוי יהיר ומיותר למלחמה החדשה באיראן ולבנון, הכוללות את אובדן הפעילות הכלכלית כתוצאה מהשבתת רוב המשק ומערכת החינוך, את מענקי השיקום והפיצויים לנפגעי הלחימה, ואת הצורך לחדש בהקדם את מלאי החימושים לצה"ל ויהי מה, עשויות להגיע במרוצת השנה ל-100 מיליארדי שקלים. 5% מהתוצר המקומי ויותר מכפול מהתוספת לתקציב הביטחון שאושרה בממשלה בלחץ נתניהו. ואפשר שגם זו הערכת חסר.
לפי תרחישים פחות אופטימיים בחטיבת המחקר של בנק ישראל ואצל הכלכלן הראשי באוצר, הימשכות שאגת הארי תגרור אחריה קיפאון בצמיחה הריאלית לנפש, הקטנה משמעותית של היצוא מישראל בשל קשיים בסחר הגלובלי, גידול ניכר ביבוא לארץ בגלל התייקרויות אנרגיה, מזון והובלה, פשיטות רגל בענף הבנייה (מלבד ממ"דים), עלייה ביחס בין חוב לתוצר מעבר ל-70% והורדת דירוג האשראי של ישראל לשפל חדש. לפי נבואות שחורות אלו גם הגירעון התקציבי יסטה ממסלולו ויחזור לשיעורו ב-2024, בין 6.5% ל-7% מהתוצר המקומי.
אז אל נא תעצרו את הנשימה ואל תפתחו את הכיסים אלא אם אתם משתייכים לקהיליית בני המזל החרדים, הזוכים ליחס מועדף בממשלת נתניהו. השנה, לפי חישוב שערכו כלכלני קרן כצנלסון, מסתכמים הכספים הקואליציוניים (כספי ציבור המועברים למטרות פוליטיות-מגזריות שאינן חלק ממדיניותה הכלכלית-חברתית של הממשלה) בכ-5 מיליארדי שקלים, מהם יועברו ליעדים חרדיים מובהקים כ-3.5 מיליארדי שקלים. בארבע שנות כהונתה של ממשלת נתניהו הנוכחית חולקו לשותפים חרדים בקואליציה כ-15 מיליארדי שקלים – לעומת 2.4 מיליארד שקלים בארבע שנים קודמות, 2018 עד 2022. ב-625% יותר. דמי פרוטקשן או שוחד בחירות בלשון פשוטה.
ככל שתימשך המלחמה - שאין מועד לסיומה, הכריז שר הביטחון ישראל כ"ץ - החיים בארץ יעשו קשים ויקרים מיום ליום. נטל המס לא יוקל, הוא יוכבד. בניגוד להבטחות האוצר, מדרגות מס הכנסה לא יורחבו כדי להגדיל את הנטו של מעמד הביניים וייגנז הפטור המוגדל ממע"מ על יבוא אישי. הפקדות המעסיקים לקרנות השתלמות של העובדים יחויבו, אחרי עימות קצר עם ההסתדרות, במס כמו היו שכר עבודה רגיל. הסיוע הממשלתי ליישובי הגבול הצפוני ימשיך לקרטע. סלילת כבישים חדשים והנחת מסילות רכבת חדשות ברחבי המדינה תושבת בהדרגה. תשכחו ממטרו ומקווים נוספים של רכבת קלה. הבטיחו לבנות בתי חולים ובתי ספר? אז הבטיחו.
אל תעצרו אפוא את הנשימה ואל תצפו לניסים. אין מלחמות דה לוקס.
לקחי צ'רצ'יל מתקופת המלחמה
לנוכח התפירה הפוליטית הביזיונית של תקציב המדינה ל-2026, אל מול צרכי הביטחון והחברה העצומים, הנה דוגמה מתולדות העמים.
ביוני 1940, תשעה חודשים אחרי פרוץ מלחמת עולם השנייה, הקים ראש ממשלת בריטניה ווינסטון צ'רצ'יל מועצת יועצים כלכליים מיוחדת. כיהנו בה מיטב המוחות הכלכליים הבריטיים באותה התקופה, ובראשם ג'ון מיינרד קיינס, גדול הכלכלנים של המאה ה-20. הוא קיבל עליו את התפקיד אחרי שבמאמרי פרשנות ובספרון דק ורב-תפוצה העלה את רעיונותיו "כיצד לשלם עבור המלחמה".
הבעיה הכלכלית שעימה התמודד קיינס אל מול פני המלחמה בין בריטניה לגרמניה הנאצית ועמה מתמודדת ישראל כעת נוסחה על ידו בבהירות: כיצד להגביל ולצמצם את ההוצאה הלאומית האזרחית כדי להעביר את משאבי המשק המתפנים להוצאה הצבאית. לשם כך הוא המליץ על מגוון צעדי חירום ששני הידועים בהם היו "חיסכון חובה" ו"מיסוי פרוגרסיבי". חיסכון חובה משמעו חקיקה המחייבת כל מקבל הכנסה, מעבודה או מהון, לרכוש באחוז מסוים ממנה אגרות חוב מיוחדות של הממשלה, המיועדות למימון מלחמה ונושאות ריבית נמוכה. מיסוי פרוגרסיבי משמעות העלאת שיעורי מס שוליים על הכנסות גבוהות, במיוחד על הכנסות גבוהות של בעלי הון גבוה. צעדים כלכליים נוספים ששקל קיינס: פיקוח על מחירים של מצרכי יסוד ואפילו קיצובם במקרים קיצוניים.
גדולתו של צ'רצ'יל התבטאה בתפיסתו שאת ניהול הכלכלה הלאומית בימי מלחמה חובה למסור לקבוצת הכלכלנים הכי טובים במדינה, אנשי מקצוע החופשיים מלחצים ושיקולים פוליטיים ומפלגתיים. ממשלתו אכן קיבלה ויישמה חלק גדול מהמלצותיהם. חיסכון חובה ופיקוח על מחירים אומצו גם על ידי ממשלות ישראל החל ממלחמת העצמאות ועד אחרי מלחמת יום הכיפורים. היו אלה מכשירי מימון בעייתיים – והכרחיים. היום יש צורך בצעדי תקציב אחרים, מורכבים ומשוכללים יותר. רק שאין לממשלת נתניהו מועצת יועצים כלכליים בלתי-תלויה; יש קואליציה מדושנת עונג הדואגת לשרידותה. לא לשרידותנו.
התקציב של ממשלת ישראל ל-2026 הוא מיצג שווא ומעשה הכשפים. ההקצאה של עשרות מיליארדים נוספים לביטחון באמצעות שליפות מהמותן של רה"מ, הגמגום המביך של שר האוצר, הדממה המשונה של הדרג המקצועי באוצר והביטול בפועל של פיקוח הכנסת מעידים על ממשל ציני, אנוכי ומנותק מצרכי המדינה במלחמה
ג'ון מיינרד קיינס, חשוב לציין, לא דרש קיצוצים בתקציבים אזרחיים, בתנאי שאלו מכוונים אך ורק להשקעות שיבטיחו צמיחה ושגשוג בתום המלחמה. הוא היה מודע לקושי של הציבור הרחב לשנות דיסקט ולהתרגל למציאות מלחמתית אכזרית. "לא קל לחברה חופשית להתארגן למלחמה", הזהיר בספרו, "ועם זאת…חייב להגיע הרגע שבו הצרכים של כלכלת מלחמה נעשים דחופים וברורים לכולם".
לכולם? לא בהכרח. התקציב של ממשלת ישראל ל-2026 המתיימר לשמש תמרור אמין למשק הוא מיצג שווא ומעשה הכשפים. ההקצאה של עשרות מיליארדים נוספים לביטחון באמצעות שליפות מהמותן של ראש הממשלה, הגמגום המביך של שר האוצר, הדממה המשונה של הדרג המקצועי באוצר והביטול בפועל של פיקוח הכנסת על הכנת חוק התקציב ואישורו מעידים על ממשל ציני, אנוכי ומנותק מצרכי המדינה במלחמה.
הערת אזהרה
ואחרי כל זה, הערת אזהרה. לפני שבוע הזהרתי כאן מפני אווירת אופוריה כלכלית ופיננסית המציפה את הארץ. כאן אני מזהיר, בלשון הרבה יותר רפה, מפני תופעה הפוכה, פסימיות יתר כלכלית וייאוש לאומי טוטאלי.
לא לגמרי בלתי מתקבל על הדעת, למשל, שהמודיעין האמריקאי שוב טועה – כפי שטעה אינספור פעמים בעבר - בהערכת שרידותו של המשטר בטהרן ושדווקא הנשיא טראמפ צודק בדברי הרהב שלו על ניצחון מלא "בקרוב". מותר, למשל, לשער שישראל וארה"ב לא מגלות לדעת הקהל את ממדי ההרס שזרעו באיראן, לא משום שההרס שולי אלא משום שהוא כבד ומעורר את השאלה מה עוד נשאר שם להפציץ? ולא מגוחך לתהות אם בכלל יש טעם לדרוש ממקבלי ההחלטות מועד לסיום המלחמה; מלחמות הן לא הצגות תיאטרון שזמני הורדת המסך נקבעים בהן מראש. הן הרס והרג מתמשך. אל תעצרו אם כן את הנשימה לסיום קרוב וטוב, אך מותר לצפות ולקוות לכך.
